כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא וּמְקַיְּמִין מִצְווֹתָיו, זֶהוּ הָדָר גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל וְנִרְאִין נָאִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְעֵינֵי כָּל הָעַמִּים, וּכְשֶׁחוֹטְאִים, נִרְאִים כִּשְׁחוֹרִים וּמְטֻנָּפִים לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּבְעֵינֵי כָּל בָּאֵי עוֹלָם, כִּדְגָרְסִינָן בִּפְסִיקְתָא: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה" וגו' (שיר השירים א, ה), שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם וְנָאוָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם. שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמִצְרַיִם דִּכְתִיב: "וַיַּמְרוּ־בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי" (וַיְנַסּוּ אוֹתִי זֶה) וגו' (יחזקאל כ, ח); וְנָאוָה אֲנִי בְמִצְרַיִם – בְּדַם הַפֶּסַח וּבְדַם הַמִּילָה. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" וגו' (שם טז, ו), "בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (שם), זֶה דַּם הַפֶּסַח; "בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (שם), זֶה דַּם הַמִּילָה. שְׁחוֹרָה אֲנִי בַיָּם וְנָאוָה אֲנִי בַיָּם. שְׁחוֹרָה אֲנִי בַיָּם, דִּכְתִיב: "וַיַּמְרוּ עַל־יָם בְּיַם־סוּף" (תהלים קו, ז); וְנָאוָה אֲנִי בַיָּם, דִּכְתִיב: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב). שְׁחוֹרָה אֲנִי בְמָרָה וְנָאוָה אֲנִי בְמָרָה, שְׁחוֹרָה אֲנִי בְמָרָה, דִּכְתִיב: "וַיָּלִנּוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵאמֹר מַה נִשְׁתֶּה" (שם שם, כד) וְנָאוָה אֲנִי בְמָרָה, דִכְתִיב: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" (שם שם כה). שְׁחוֹרָה אֲנִי בִרְפִידִים וְנָאוָה אֲנִי בִרְפִידִים. שְׁחוֹרָה אֲנִי בִרְפִידִים, דִּכְתִיב: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה" (שם יז, ז): וְנָאוָה אֲנִי בִרְפִידִים, דִּכְתִיב: "וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ" (שם שם, טו) שְׁחוֹרָה אֲנִי בַמִּדְבָּר וְנָאוָה אֲנִי בַמִּדְבָּר, שְׁחוֹרָה אֲנִי בַמִּדְבָּר, דִּכְתִיב: "כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר" (תהלים עח, מ); וְנָאוָה אֲנִי בַמִּדְבָּר, דִּכְתִיב: "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ט, טו). שְׁחוֹרָה אֲנִי בְחוֹרֵב וְנָאוָה אֲנִי בְחוֹרֵב, שְׁחוֹרָה אֲנִי בְחוֹרֵב, דִּכְתִיב: "יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב" (תהלים קו, יט); וְנָאוָה אֲנִי בְחֹרֵב, דִּכְתִיב: "כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז). שְׁחוֹרָה אֲנִי בִּמְרַגְּלִים וְנָאוָה אֲנִי בִּיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּשִׁטִּים וְנָאוָה אֲנִי בְּפִנְחָס.
בדמיך. בשני דמים:
שְׁחוֹרָה אֲנִי בְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְנָאוָה אֲנִי בְּמַלְכֵי יְהוּדָה. אִם בַּשְּׁחוֹרִים שֶׁלִּי כָּךְ, בַּנָּאִים שֶׁלִּי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בְּאַחְאָב מַה כְּתִיב: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם־שַׂק עַל־בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְּהַלֵּךְ אַט" (מלכים־א כא, כז). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הָלַךְ יָחֵף. בִּיהוֹרָם מַה כְתִיב: "וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל־בְּשָׂרוֹ" (מלכים־ב ו, ל).
אם בשחורים. ברשעים נמצא דבר טוב: בנאים. בצדיקים שלא חטאו עאכ"ו שהם נאים וחביבים לפני הקב"ה: את הדברים. שדבר אליו אליהו הנביא בכרם נבות: הנה השק על בשרו. כשהיה שומרון במצור עד שהאשה אוכלת בנה והם אחאב ויהורם רשעים היו ונכנעו. התנאה
דָּבָר אַחֵר: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה", אָמַר רַבִּי לֵוִי: שְׁחוֹרָה אֲנִי כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת וְנָאוָה אֲנִי בְּשַׁבָּת; שְׁחוֹרָה אֲנִי כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וְנָאוָה אֲנִי בְיוֹם הַכִּפּוּרִים; שְׁחוֹרָה אֲנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנָאוָה אֲנִי לָעוֹלָם הַבָּא.
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בִּפְסִיקְתָא: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי" וגו' (שיר השירים א, טו), הִנָּךְ יָפָה בַּמִּצְווֹת, הִנָּךְ יָפָה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, הִנָּךְ יָפָה בְּמִצְווֹת הַבַּיִת: בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר, הִנָּךְ יָפָה בְּמִצְווֹת הַשָּׂדֶה: בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, הִנָּךְ יָפָה בַכִּלְאַיִם, הִנָּךְ יָפָה בַסָּדִין בְּצִיצִית, הִנָּךְ יָפָה בַמִּילָה, הִנָּךְ יָפָה בַפְּרִיעָה, הִנָּךְ יָפָה בְּנֶטַע רְבָעִי, הִנָּךְ יָפָה בְעָרְלָה, הִנָּךְ יָפָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע, הִנָּךְ יָפָה בַּתְּפִלָּה, הִנָּךְ יָפָה בַּתְּפִלִּין וּבַמְּזוּזָה וּבַסֻּכָּה וּבַלּוּלָב, הִנָּךְ יָפָה בִּתְשׁוּבָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, הִנָּךְ יָפָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמִילָה (קלג, ב) וּבְמַסֶּכֶת נָזִיר, פֶּרֶק קַמָּא (ב, ב): תַּנְיָא: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב), אֶתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְווֹת. וְעַל דָּא גָּרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּקַמָּא (ט, א): אָמַר רַב הוּנָא: וּבְמִצְוָה עַד שְׁלִישׁ. מַאי שְׁלִישׁ? אֵילִימָא שְׁלִישׁ בֵּיתוֹ, אֶלָּא מֵעַתָּה, אִלּוּ מִיתְרַמֵּי לֵיהּ תְּלָתָא מִצְווֹת יָהִיב לְכוּלֵיהּ בֵּיתָא? אֶלָּא אֵימָא, הִדּוּר מִצְוָה עַד שְׁלִישׁ בַּמִּצְוָה. בָּעֵי רַב אֲרֵי: שְׁלִישׁ מִלְּגַאו אוֹ שְׁלִישׁ מִלְּבַר? תֵּיקוּ. בְּמַעֲרָבָא אָמְרֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא: עַד שְׁלִישׁ מִשֶּׁלּוֹ, מִכָּאן וָאֵילָךְ, מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
לפניו במצות. עשה לך ס"ת טלית לולב נאה: ובמצוה. אם הוא קונה דבר שהוא מצוה כגון ס"ת לולב יקנה בשליש יותר ומקשינן מאי שליש אילימא שליש מעותיו כו': הידור מצוה. כגון שקנה אתרוג בשני דינרין ואיתרמי ליה יפה צריך להוסיף דינר אחד והיינו שליש: שליש מלגאו. מתוכו כגון אם הקטן נמכר בששה יוסיף שני דינרין דהיינו שליש מלגאו שליש שבתוך הדמים ויקח את ההדור: או שליש מלבר. הדמים יחלוק לשנים ויוסיף חלק שלישי משלו דהיינו אם קטן נמכר בששה יוסיף ג' דינרים ויקח את הגדול בתשעה: עד שליש משלו. דהיינו אותו שליש שיוסיף בהידור מצוה משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו כדאמרינן היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן: מכאן ואילך. מה שיוסיף בהידור יותר על שליש יפרע לו הקב"ה בחייו הפירות והקרן קיימת לו לעולם הבא:
לְפִיכָךְ יִתְהַדֵּר אָדָם בַּמִּצְווֹת לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ וְיִתֵּן לוֹ הָדָר בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5