אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָאָדָם לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל שְׂכָרָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַהֲבָתוֹ וְקִיּוּם מִצְוֹתָיו, כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּהַקְדָּמַת נֵר זֶה (סימן עח), אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הַשָּׂכָר מוּכָן לָבוֹא עַל הַמִּצְוָה וְלֹא יֶחְדַּל בְּשׁוּם פָּנִים, כִּי שְׂכַר הַמִּצְוָה הִיא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, כִּסְגוּלָה הַבָּאָה בְהֶכְרֵחַ עַל הַדָּבָר, שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר וְשֶׁלֹּא יְכַזֵּב. וְאִם נִרְאֶה לוֹ לָאָדָם לִפְעָמִים שֶׁאֵינוֹ בָא, זֶה הוּא שֶׁלֹּא עָשָׂה הַמִּצְוָה כְּהִלְכָתָהּ, אוֹ לֹא עֲשָׂאָהּ לִשְׁמָהּ; אוֹ יִתְאַחֵר שְׂכָרָהּ וְאִם יִתְמַהֲמֵהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי לֹא יְכַזֵּב בְּשׁוּם פָּנִים. וְכִסְגוּלַת מִצְוַת הַצְּדָקָה, שֶׁמַּתָּן שְׂכָרָהּ מְבֹאָר בַּתּוֹרָה וְהוּתַר לְנַסּוֹתוֹ בָּהּ, דִּכְתִיב: "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת" (מלאכי ג, י), גַּם שְׂכַר הַמִּצְוֹת הָאֲחֵרוֹת מְפֹרָשׁ הוּא כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ.
שלא ישקר. הקב"ה מלשלם לו שכרו הטוב שאינו מקפח שכר כל בריה:
וְכָל הַמִּצְוֹת בִּכְלָל מַצִּילוֹת מִן הַנְּזָקִין, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּפְסָחִים (ח, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין, לֹא בַהֲלִיכָתָן וְלֹא בַחֲזָרָתָן. כְּמָאן? כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, אִיסֵי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: לְפִי שֶׁאָמְרָה תוֹרָה: "לֹא־יַחְמֹד אִישׁ אֶת־אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ" וגו' (שמות לד, כד), מְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא פָּרָתְךָ רוֹעָה בָאֲפָר וְאֵין חַיָּה רָעָה מַזִּקְתָּהּ, תַּרְנְגָלְתְּךָ מְנַקֶּרֶת בָּאַשְׁפָּה וְאֵין חֻלְדָּה מַזִּקְתָּהּ. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִיזוֹק אֵינָן נִזּוֹקִין, דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִיזוֹק עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֵין לִי אֶלָּא בַּהֲלִיכָה, בַּחֲזָרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ" (דברים טז, ז), מְלַמֵּד שֶׁתִּמְצָא אֹהָלֶיךָ בְּשָׁלוֹם.
לפי שאמרה תורה. מתוך שאמרה תורה כך אנו למדין שהבטיחו הכתוב שלא יוזק ממונו כל שכן גופו שאין דרכו ליזוק דאדם אית ליה מזלא ואינו מהיר להיות ניזוק בגופו: בהליכה. שלא יחמוד אדם ארץ חבירו כשעולה לרגל: בחזרה. כשחוזר מירושלים לביתו:
וְעִם כָּל זֶה אַל יִסְמֹךְ אָדָם עַל הַנֵּס כְּשֶׁיְּהֵא מָצוּי הַנֶּזֶק, כִּדְאִיתָא הָתָם; הֵיכָא דִּשְׁכִיחַ הֶזֵּקָא שָׁאנֵי, דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר ה' עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי" (שמואל־א טז, ב).
איך אלך. למשוח את דוד ואע"פ ששלוחו של מקום היה היה מתירא שמא יגרום החטא:
וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה (סג, א): אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת כְּמַאֲמָרָהּ אֵין מְבַשְּׂרִים אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" (קהלת ח, ה). רַב פַּפָּא אָמַר: אֲפִילוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה מְבַטְּלָהּ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּאֲשֶׁר־ דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר־לוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה" (שם שם, ד) וְסָמִיךְ לֵיהּ: שׁוֹמֵר מִצְוָה" וגו'.
ומי יאמר לו מה תעשה. שומר מצוה יאמר לו שיבטל הגזירה מה שעשה:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, א): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲבִיאוּ לְפָנַי עֹמֶר בְּפֶּסַח וכו', כִּדְאִיתָא לְהַלָּן, בְּנֵר ה' כְּלָל ב, מֵחֵלֶק יוֹם הַדִּין (סימן רצא). וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קַמָּא, פֶּרֶק שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה (נ, א): תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין שֶׁנָּפְלָה לַבּוֹר הַגָּדוֹל וכו'. וְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתוֹלִין (שבת קלט, א): אָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי: בִּשְׂכַר "וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד, יד), זָכָה לְחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט וכו', כִּדְאִיתָא בְּהַקְדָּמַת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן (סימן א).
עומר בפסח. כדי שיתברכו התבואות: שנפלה לבור הגדול. של מים ובא אליהו הנביא והצילה על שהיה חופר בארות מים לעולי רגלים:
וְגַם הַמְבַטֵּל הַמִּצְוָה הוּא מְרֻחָק מֵהַשְׁגָּחָה וּשְׁמִירָה שֶׁל מַעְלָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁמֹנָה כִּמְנֻדִּין לַשָּׁמַיִם וכו', כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּעִנְיַן תְּפִלִּין (סימן קכו); וְצִיצִית (סימן קכד); וְנִשּׂוּאִין (סימן קסז). אֲבָל עוֹשֵׂי מִצְוָה מְגִינִין עַל עַצְמָן וְעַל זַרְעָם וְעַל דּוֹרָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹטָה (יא, ב): דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּרֹאשׁ הַנֵּר הָרִאשׁוֹן.
וְהָאֱמֶת, שֶׁאֵין קֵץ לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת לְאוֹתָן הַמִּתְעַסְּקִים בָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5