כְּשֶׁיִּרְאֶה אָדָם שֶׁבָּאִין עָלָיו יִסּוּרִין אַל יַחְשֹׁב שֶׁבָּאִין בְּמִקְרֶה, כִּי מִי שֶׁמַּאֲמִין בְּכָךְ עָנְשׁוֹ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, לְעָזְבוֹ לְמִקְרִים בְּלִי שְׁמִירָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה תוֹרָה: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי". וְעֹנֶשׁ זֶה הוּא גָּדוֹל, כִּי רַבִּים הֵם הַמִּקְרִים הַמִּתְנַשְּׁבִים בָּעוֹלָם וְהֶעָזוּב מִלְּמַעְלָה אֵין שְׁמִירָתוֹ כְּלוּם, כְּדִכְתִיב: "אִם־ה' לֹא־יִשְׁמָר־עִיר שָׁוְא" וגו' (תהלים קכז, א). וּמַה שֶּׁאָמְרוּ: אֵין דָּבָר רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה, הוּא בַּעֲבוּר שֶׁהַחוֹטֵא אֵין צָרִיךְ לְהַזִּיקוֹ מִלְּמַעְלָה, אֶלָּא לְהָסִיר מֵעָלָיו הַמַּחֲסֶה וְהַמִּסְתּוֹר וְאָז נִתְּנָה רְשׁוּת לַמִּקְרִים וְלַיִּסּוּרִים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן.
לעזבו למקרים. שאין הקב"ה משגיח בו לרפאותו וזה ואם תלכו עמי קרי לומר שאין משגיח באדם ומה שיבא לו הוא דרך מקרה גם אני אלך עמם בקרי ולא אשגיח בו ונשאר לו מכאוביו: כי רבים הם המקרים המתנשבים. כמו הרוחות הרעות המזיקים בעולם למי שפוגעים בו במקרה לולי שהקב"ה שומרהו כדכתיב יפול מצדך אלף וגו' אליך לא יגש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך לכל מי ששם בטחונו בהקב"ה דאין עוד מלבדו אבל מי שאמר שהכל בא במקרה ואין הקב"ה משגיח בו עזוב הוא משמירת הקב"ה ובידו לא יהיה לשמור מהם שלא יזיקו ואם ניזק אין מזור למכתו: אלא להסיר. שהקב"ה מסיר ממנו המחסה והמסתור שהיה מגין עליו שלא יזיקו ולא יגשו אליו ואז הם באים מעצמם עליו:
עַל כֵּן אַל יְהַרְהֵר שׁוּם אָדָם עַל מִדַּת בּוֹרְאוֹ בְּחָשְׁבוֹ שֶׁבָּא עָלָיו שׁוּם נֶזֶק שֶׁלֹּא כַדִּין, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ" וגו' (דברים לב, ד). וְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קא, א): אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ, אָמַר לָהֶם: חֵמָה עַזָּה יֵשׁ בָּעוֹלָם וכו'. אָמְרוּ לוֹ: לִמַּדְתָנוּ רַבֵּינוּ "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ", וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן מִנֵּר הַמִּצְווֹת (סימן רלו).
חמה עזה. מהקב"ה על רבי וכו' ואמר רבי וכי תחשדוני שחטאתי ואמרו לו תלמידיו למדתנו וכו':
וְגַם כֵּן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ה, ב): רַב הוּנָא הֲוָה לֵיהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דָּנֵי חַמְרָא וַהֲוָה חַלָּא. עָאל לְגַבֵּיה רַב יְהוּדָה אַחוּהָ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא וְרַבָּנָן. אָמְרוּ לֵיהּ: לְעַיֵּן מַר בְּמִילֵיהּ. אָמַר לְהוּ: וּמִי חֲשִׁידְנָא בְּעֵינַיְכוּ? אָמְרוּ לֵיהּ: וּמִי חָשִׁיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּעָבִיד דִּינָא בְּלָא דִינָא? אָמַר: אִי אִיכָּא דְּשָׁמַע לֵימָא לִי. אָמְרוּ לֵיהּ: הָכֵי שְׁמִיעַ לָן, דְּלָא יָהֵיב מַר שִׁיבְּשָׁא לַאֲרִיסֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: וּמִי קָא שָׁבֵיק לִי מִידֵי מִינֵיהּ? אָמְרוּ לֵיהּ: הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי: בָּתַר גַּנָּבָא גְּנוֹב טַעֲמָא טָעֵים. אֲמַר לְהוּ: קַבִּילְנָא עָלַי דְּיָהֵיבְנָא לֵיהּ. אִיכָּא דְּאָמְרֵי: הָדַר חַלָּא וַהֲוָה חַמְרָא; וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי: אִיַּקַר חַלָּא וְאִיזְדַּבֵּן בִּדְמֵי חַמְרָא.
בתר גנבא. על שהאריס גנב מיניה רצה הוא לחזור ולגנוב מחלק האריס טעמא טעים עונש שצריך לגנב להטעים טעים גם כן מי שגנב מגנב כמו שנענש רב הונא: חלא. חומץ והוי חמרא יין מתוק כמו שהיה טוב מקודם שהחמיץ:
לְפִיכָךְ יַאֲמִין אָדָם אֱמוּנָה קַיֶּמֶת שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת וְהוּא דַיָּן אֱמֶת וְדָן אֶת כָּל הָעוֹלָם בִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. וּלְמִי שֶׁהוּא אָדָם גָּדוֹל מַקְפִּידִין בּוֹ יוֹתֵר אֲפִילוּ כְּחוּט הַשָּׂעֲרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (ויקרא י, ג), כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר שָׁלֵם וְנָקִי וְגוֹבִין מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַלֵּא סְאָתוֹ.
כדי שלא ימלא סאתו. בעבירות ויבא לו עונש גדול:
וְאִם בָּאוּ לוֹ לָאָדָם יִסּוּרִין וְחוֹשֵׁב שֶׁלֹּא חָטָא, יְדַקְדֵּק בִּדְרָכָיו וְיִמְצָא טַעַם לַדָּבָר וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ה, א): אָמַר רָבָא וְאִיתֵימָא רַב חִסְדָּא: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ" וכו' (איכה ג, מ); פִּשְׁפֵּשׁ וּמָצָא – יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָשׁוּבָה עַד־ה"' (שם); פִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא – יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ" וגו' (תהלים צד, יב); תָּלָה וְלֹא מָצָא, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶת אֲשֶׁר־יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת־בֵּן" וגו' (משלי ג, יב); תָּלָה וּמָצָא, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה.
פשפש ולא מצא. בדק במעשיו ולא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא: אשרי הגבר וגו'. ומתורתך תלמדנו שבשביל יסורין צריך אדם לבא לידי תלמוד תורה: שיסורין של אהבה הם. הקב"ה מיסרו בעולם הזה בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו ונסיון הוא כמעשה דאיוב:
נִמְצָא שֶׁהַמְחֻיָּב בָּא לוֹ עָנְשׁוֹ, וּלְמִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בָּאִין עָלָיו יִסּוּרִין לְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַתְּמִידִי, כִּדְגָרְסִינָן עַלָּהּ: אָמַר רַבָּה אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא: כָּל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בּוֹ מְדַכְּאוֹ בְּיִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי" (ישעיה נג, י); יָכוֹל אֲפִילוּ לֹא קִבְּלָן עָלָיו מֵאַהֲבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם־תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ" (שם), מָה אָשָׁם לַדַּעַת אַף יִסּוּרִין לַדַּעַת; וְאִם קִבְּלָם עָלָיו מֵאַהֲבָה מַה שְּׂכָרוֹ? "יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים" (שם); וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח" (שם).
וה' חפץ דכאו החלי. מי שהקב"ה חפץ בו מחלהו ביסורין: מה אשם. כשהוא מקריב קרבן אשם לדעת אם רצונו להקריב יקריב וזה אם תשים אשם היסורין נפשו מדעתו שמרוצה בהם:
פְּלִיגֵי בָהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא, [חַד אָמַר] כָּל יִסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה אֵינָן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ" וגו' (תהלים צד, יב). וְאִידָךְ אָמַר: כָּל יִסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בִּטוּל תְּפִלָּה אֵינָן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר־ לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי" (שם סו, כ). אָמַר לְהוּ רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַחָא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵלּוּ וָאֵלּוּ יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶת אֲשֶׁר־יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" וגו' (משלי ג, יב); אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ", אַל תִּקְרֵי "תְּלַמְּדֶנּוּ"אֶלָּא "תְּלַמְּדֵנוּ", דָּבָר זֶה מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנּוּ: קַל וָחֹמֶר מִשֵּׁן וָעַיִן, וּמַה שֵּׁן וָעַיִן שֶׁהוּא אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם עֶבֶד יוֹצֵא בָּהֶם לְחֵרוּת, יִסּוּרִין שֶׁמְּמָרְקִין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: נֶאֶמְרָה בְּרִית בַּמֶּלַח וְנֶאֶמְרָה בְּרִית בַּיִּסּוּרִין. נֶאֶמְרָה בְּרִית בַּמֶּלַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא ב, יג) וְנֶאֱמַר בְּרִית בַּיִּסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמר: אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית" (דברים כח, סט), מַה בְּרִית הָאֲמוּרָה בְּמֶלַח – מֶלַח מְמַתֶּקֶת אֶת הַבָּשָׂר, אַף בְּרִית הָאֲמוּרָה בְּיִסּוּרִין – יִסּוּרִין מְמָרְקִין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם.
דבר זה. שאשרי אדם תיסרנו יה מתורתך תלמדנו כלומר מתורתך אנו למדין אותו: ברית ביסורין. אלה דברי הברית אחר הקללות נאמר במשנה תורה ובין שיש לו יסורין קשים עד שלא יכול ללמוד או להתפלל יסורין של אהבה הן כדאמרינן:
וְעַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין שָׁב הָאָדָם וְנִשְׁאָר מְרֻצֶּה יוֹתֵר לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּדְגָרְסִינָן בְּסִפְרֵי (ואתחנן, לב): תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּשַׁלְוָה אֵין מִתְכַּפְּרִין לוֹ מֵעֲוֹנוֹתָיו כְּלוּם וְעַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין הוּא מִתְרַצֶּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶת אֲשֶׁר־יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" וגו'. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁיּוֹכִיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְאוֹהֲבוֹ כְּמוֹ הָאָב שֶׁרוֹצֶה לִבְנוֹ. אוֹ נוּכַל לוֹמַר, כְּמוֹ שֶׁמּוֹכִיחַ הָאָב אֶת הַבֵּן שֶׁיִּרְצֶה יוֹתֵר מִלַּאֲחֵרִים, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא טוֹב שֶׁבְּכֻלָּם, כָּךְ עוֹשֶׂה הָאֵל יִתְבָּרַךְ, מוֹכִיחַ וּמְיַסֵּר לְמִי שֶׁאוֹהֵב יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיְּאַשֵּׁר דְּרָכָיו.
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (מ, ב): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק: לְמָה צַדִּיקִים דּוֹמִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וכו', כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִין עַל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וכו'. כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה, בְּהַקְדָּמַת נֵר זֶה (סימן ערה). וְכָל זֶה לְטוֹבָתָם הוּא עוֹשֶׂה, כְּדֵי שֶׁיִּרְשׁוּ הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5