הַצְּדָקָה נִגְבֵּית וְנֶחְלֶקֶת בִּשְׁנֵי דְרָכִים עַל־יְדֵי הַגַּבָּאִים: הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן, בְּמָעוֹת הַבָּאוֹת לַקֻפָּה לְחַלְּקָם בִּזְמַנִּים יְדוּעִים; וְהַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי, בַּתַּמְחוּי, לָתֵת מְזוֹנוֹת בְּכָל יוֹם לַדַּלִּים שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם דָּבָר לֶאֱכֹל. וְסִדְּרוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּזֶה הָעִנְיָן, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (ח, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה. נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, שֶׁאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם; וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה, כְּדֵינֵי מָמוֹנוֹת. תַּמְחוּי נִגְבֵּית בִּשְׁלֹשָׁה וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁגִּבּוּיָהּ וְחִלּוּקָהּ שָׁוֶה. תַּמְחוּי נִגְבֵּית בְּכָל יוֹם, קֻפָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. תַּמְחוּי לָעֲנִיֵּי עוֹלָם, קֻפָּה לַעֲנִיֵּי הָעִיר. וְרַשָּׁאִין בְּנֵי הָעִיר לַעֲשׂוֹת קֻפָּה תַּמְחוּי וְתַמְחוּי קֻפָּה וּלְשַׁנּוֹתַן לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצוּ.
כדיני ממונות. שצריכין לעיין ולתת לכל אחד כפי טפליו התלויים בו: תמחוי. היא קערה גדולה ובתוכה כמה קערות קטנות ונותנין שם מאכלים הרבה: שגבויה. של התמחוי וחלוקה לעניים שוה בכל יום ויום לפיכך אין גיבויה בשנים שלא יצטרכו לטרוח ולבקש את השלישי לחלק: קופה. כלי שנותנין בו מעות: קופה מערב שבת לערב שבת. כלומר בכל ערב שבת: לעשות קופה תמחוי. לחלק לכל עניי עולם אם ירבו עליהן:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱמָנִים וְאֵין צְרִיכִין לָתֵת חֶשְׁבּוֹן כִּדְאָמְרִינָן הָתָם (ט, א): תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מְחַשְּׁבִין בַּצְּדָקָה עִם גַּבָּאֵי צְדָקָה וְלֹא בַּהֶקְדֵּשׁ עִם הַגִּזְבָּרִים, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: "וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יָד לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה" וגו' (מלכים־ב יב, טז) – עִם כָּל זֶה יִהְיוּ זְהִירִין בַּדָּבָר, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי חֲשָׁד, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם (ח, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: גַּבָּאֵי צְדָקָה אֵין רַשָּׁאִין לִפְרשׁ זֶה מִזֶּה, אֲבָל פּוֹרֵשׁ זֶה לְשַׁעַר וְזֶה לַחֲנוּת וְגוֹבִין. מָצָא מָעוֹת בַּשּׁוּק לֹא יִתְּנֵם לְתוֹךְ כִּיסוֹ, אֲבָל נוֹתְנָן לְתוֹךְ אַרְנְקִי שֶׁל צְדָקָה וּכְשֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ יִטְּלֵם. תָּנוּ רַבָּנָן: גַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק, פּוֹרְטִין לַאֲחֵרִים וְאֵין פּוֹרְטִין לְעַצְמָן. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, גַּבָּאֵי תַמְחוּי שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק, מוֹכְרִים לַאֲחֵרִים וְאֵין מוֹכְרִין לְעָצְמָן. תָּנוּ רַבָּנָן: מָעוֹת שֶׁל צְדָקָה אֵין מוֹנִים אוֹתָן שְׁתַּיִם, אֶלָּא אֶחָד אֶחָד.
אין מחשבין. עמהם להיכן נתתם המעות שגביתם: שאין ראיה לדבר. דלא בגבאי צדקה כתיב אלא בגזברי הקדש וכו': אין רשאין. לפרוש זה מזה מפני החשד שלא יאמרו זה שגובה יחידי דעתו לגנוב: אבל פורש זה. לגבות מהחנויות וזה פורש לגבות מיושבי שער ובלבד שיראו שניהם כאחד: לא יתנם לתוך כיסו. שלא יאמרו מעות של צדקה הוא גונב: פורטין. הפרוטות של נחושת שגבו ליקח בהן דינרי כסף לפי שהפרוטות של נחושת מחלידות לאחרים פורטין ואין פורטין לעצמן מדינרי כסף שיש לו פן יחשדוהו שפורטן בזול: שתים. שלא יחשדוהו שנים הוא נוטל ואינו מונה אלא אחד:
וְכָל זֶה שֶׁאָמְרוּ, לֹא לְפִי שֶׁאֵינָם נֶאֱמָנִים, שֶׁאֵינָם רַשָּׁאִים בְּנֵי הָעִיר לְמַנּוֹת גַּבָּאֵי צְדָקָה אֶלָּא אֲנָשִׁים טוֹבִים וְנֶאֱמָנִים, אֲבָל זוֹ עֵצָה טוֹבָה הִיא לָהֶם כְּדֵי לְסַלֵּק עַצְמָם מִן הַחֲשָׁד. וְאִם מָצִינוּ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁחָשְׁדוּ בְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר לֹא קָם כָּמוֹהוּ, וְאָמְרוּ עָלָיו, שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ וְגַם שֶׁהָיָה גּוֹנֵב כֶּסֶף הַמִּשְׁכָּן, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְתַעֲנִיּוֹת (יא, ב) וּבְמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה, פֶּרֶק אֵין מַעֲמִידִין (לד, א): בַּמֶּה שִׁמֵּשׁ מֹשֶׁה כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלוּאִים? בְּחָלוּק שֶׁאֵין בּוֹ אִמְרָא – כָּל שֶׁכֵּן בְּאַחֵר. עַל כֵּן יָעֲצוּ רַבּוֹתֵינוּ לְגַבָּאֵי צְדָקָה שֶׁיְּהוּ זְהִירִים בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
במה שימש משה. דאלו באהרן כתיב בגדי כהונה דכתיב והלבשתם שבשעה שהיה אהרן עובד היה לבוש בגדי כהונה ועובדת משה גזירת הכתוב הוא ובגדי כהונה לא מצינו בו ומסתמא אין הדבר כשר שיהיה עובד בבגדים של חול שיוצא בהן לשוק: שאין בו אמרא. שפה כפל שלא יחשדוהו שתחב בו מעות משום והייתם נקיים מה' ומישראל. בחלוק לבן של פשתן עשוי לשם כך:
וְסֵדֶר הַחֲלוּקָה כָּךְ הוּא: הַדָּחוּק שַׁבַּדָּלִים שֶׁרוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס בְּכָל יוֹם מִן הַתַּמְחוּי, נוֹתְנִין לוֹ בְּכָל יוֹם, עֶרֶב וָבֹקֶר, מְזוֹנוֹת; וּמִי שֶׁמִּתְפַּרְנֵס מִן הַקֻּפָּה, נוֹתְנִין לוֹ מָעוֹת לְהוֹצָאַת שִׁבְעַת יָמִים, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת. וְלֹא יִטְּלֶנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, דְּתַנְיָא: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לֹא יִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָזוֹן אַרְבַּע עָשָׂר סְעוּדוֹת לֹא יִטֹּל מִן הַקֻּפָּה.
חמש עשרה סעודות. כפל לשבת שאוכלין יותר משום נשמה יתירה:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבּוֹדְקִין אַחַר הַמְבַקֵּשׁ כְּסוּת אִם צָרִיךְ לוֹ, שֶׁמָּא יַעֲרִים, אֵין בּוֹדְקִין אַחַר הַמְבַקֵּשׁ מְזוֹנוֹת, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (ט, א): אָמַר רַב הוּנָא: בּוֹדְקִין לַמְּזוֹנוֹת וְאֵין בּוֹדְקִין לַכְּסוּת. אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא וְאִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא. אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" (ישעיה נח, ז), "פָּרוֹשׂ" כְּתִיב: "כִּי־תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ" (שם) לְאַלְתַּר. וְאִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא, הַאי מִבְזֶה וְהַאי לָא מִבְזֶה. וְרַב יְהוּדָה אָמַר: בּוֹדְקִין לַכְּסוּת וְאֵין בּוֹדְקִין לַמְּזוֹנוֹת. אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא וְאִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא. אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ", פְּרֹשׂ יָדְךָ וְהַב לֵיהּ; וְהָכָא כְּתִיב: "כִּי־תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ", לִכְשֶׁיֵּרָאֶה לְךָ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא הַאי קָא מִצְטַעֵר וְהַאי לָא קָא מִצְטַעֵר. תַּנְיָא כְוָתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: אָמַר "כַּסּוּנִי" – בּוֹדְקִין אַחֲרָיו, "פַּרְנְסוּנִי" – אֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו.
בודקין למזונות. אם בא עני ואמר פרנסוני בודקין שלא יהא רמאי: ואין בודקין לכסות. אם בא ערום ואמר כסוני לוקחין כסות מיד: פרוש כתיב. משמע דרוש וחקור תחלה לכשיראה לך שאינו רמאי אבל כי תראה מיד כשתראה שהוא ערום וכסיתו ואין צריך לבדוק: לכשיראה לך. בבדיקה ובירור שאין לו כסות: קא מצטער. רעב יש בו צער מה שאין כל כך בכסות:
לְפִיכָךְ כָּל אִישׁ הַתּוֹבֵעַ מְזוֹנוֹת אֵין מְעַכְּבִין אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת בָּרָעָב, כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לָאָדָם שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְנָחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ, כִּדְאִיתָא לְעֵיל בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי (סימם קצא). וְנוֹתְנִין לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הָרָאוּי לוֹ, כִּדְאִיתָא לְעֵיל וְיֵחָשֵׁב לָהֶם לִצְדָקָה.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5