יְמֵי הַזִּוּוּג הֵם רְאוּיִים לְמִשְׁתֶּה וּלְשִׂמְחָה לֶחָתָן וְלַכַּלָה וְלַקְּרוֹבִים. וְלֹא נִתְּנוּ לְמַלְּאֹת כְּרֵיסָם, אֶלָּא לִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהִגִּיעָם לְזִוּוּג, וְלָתֵת בָּהֶם מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים וּלְשַׂמֵּחַ בָּהֶם לְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה.
וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה יֵשׁ לָהּ סְמָךְ מִן הַתּוֹרָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (טז): רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה מִנַּיִן לָנוּ? מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים וְלָקַח אֶת רָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה" (בראשית כט, כב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם גְּמַלְתֶּם עִם יַעֲקֹב עַבְדִּי, אֲנִי אֶתֵּן שְׂכַרְכֶם לִבְנֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא שָׂכָר טוֹב לָרְשָׁעִים בָּעֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־בוֹ נָתַן־ה' תְּשׁוּעָה לָאֲרָם" (מלכים־ב ה, א).
כי בו. בנעמן נאמר שהיה מארם מקום לבן:
שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה מִמִּי אָנוּ לְמֵדִין? מִשִּׁמְשׁוֹן נְזִיר אֱלֹהִים, כְּשֶׁיָּרַד לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְלָקַח אִשָּׁה וְעָשָׂה שִׁבְעַת יָמִים מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתּוֹ" (שופטים יד, יא). מֶה הָיוּ עוֹשִׂים אִתּוֹ? הָיוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה" (שם שם, יב) וּכְתִיב: "וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שם שם, יד).
הֶחָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ, מַה הַמֶּלֶךְ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ כָּךְ הֶחָתָן הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ. מַה הַמֶּלֶךְ לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי כָבוֹד כָּךְ הֶחָתָן לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי כָבוֹד. מַה הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה לְפָנָיו כָּל הַיָּמִים, כָּךְ הֶחָתָן מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה לְפָנָיו כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. מַה הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ יוֹצֵא לַחוּץ לְבַדּוֹ, אַף הֶחָתָן אֵינוֹ יוֹצֵא לַשּׁוּק לְבַדּוֹ. מַה הַמֶּלֶךְ פָּנָיו מְאִירוֹת כְּאוֹר הַחַמָּה, כָּךְ הֶחָתָן פָנָיו מְאִירוֹת כְּאוֹר הַחַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ" (תהלים יט, ה).
כך החתן פניו מאירות. כלומר נמשלת החמה לשמחת חתן ע"כ נמשל גם החתן למאור החמה:
וְהַיָּמִים שֶׁבָּחֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ לְזִוּוּג, הֵם: בְּתוּלָה בִּרְבִיעִי וְאַלְמָנָה בַּחֲמִישִׁי. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאָמְרוּ, לְפִי שֶׁאִם הָיוּ לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים יַשְׁכִּים לְבֵית דִּין; וְגַם אָמְרוּ: שָׁקְדוּ חֲכָמֵינוּ עַל תַקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהֵא טוֹרֵחַ בִּסְעוּדָה שְׁלֹשָׁה יָמִים: אֶחָד בְּשַׁבָּת וְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת וּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת, וּבָרְבִיעִי כּוֹנְסָהּ – הַטַּעַם הַמֻּבְחָר הוּא הָאָמוּר בְּפִרְקָא קַמָּא דִּכְתֻבּוֹת (ה, א): תָּנָא בַּר קַפָּרָא: בְּתוּלָה נִשֵּׂאת בִּרְבִיעִי וְנִבְעֶלֶת בַּחֲמִישִׁי, הוֹאִיל וְנֶאֱמַר בּוֹ בְרָכָה לַדָּגִים; אַלְמָנָה נִשֵּׂאת בַּחֲמִישִׁי וְנִבְעֶלֶת בַּשִּׁשִּׁי, הוֹאִיל וְנֶאֱמַר בּוֹ בְרָכָה לָאָדָם.
שקדו. מהרו לעשות תקנות לתועלת ישראל: ברכה לדגים. פרו ורבו ומלאו את המים: ברכה לאדם. פרו ורבו ומלאו את הארץ:
וְרֶמֶז לְבִרְכַּת חֲתָנִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְבָרֲכוּ אֶת־רִבְקָה" (בראשית כד, ס). וְתִקְּנוּ לוֹמַר שֶׁבַע בְּרָכוֹת. הָרִאשׁוֹנָה, בִּרְכַּת הַיַּיִן, שֶׁהִיא תְדִירָה, קוֹדֶמֶת לְכָל דָּבָר. הַשְּׁלֹשׁ הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ פּוֹתְחוֹת בְּבָרוּךְ, לְפִי שֶׁכָּל אַחַת הִיא בִפְנֵי עַצְמָהּ. הָאַחַת לְהוֹדוֹת לָאֵל שֶׁבָּרָא הַכֹּל מֵאַיִן, מַה שֶׁהֵן צְרִיכִין לִכְבוֹד הַחֻפָּה; שְׁנִיָּה כְּנֶגֶד יְצִירַת גּוּף הָאָדָם; שְׁלִישִׁית כְּנֶגֶד יְצִירַת הַשְׁלָמָה שֶּׁבָּאָדָם בְּשֵׂכֶל וּבְתִקּוּן, וְזֶהוּ "בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ" וּמִזֶּה הִתְקִין בִּנְיַן עֲדֵי עַד, שֶׁזֶּהוּ הַנְּשָׁמָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָעַד. וּמֵרֹב טוֹבָה הֶאֱרִיכוּ בָהּ יוֹתֵר וְעַל כֵּן פּוֹתַחַת בְּבָרוּךְ וְחוֹתֶמֶת בְבָרוּךְ, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן נִתְקְנוּ עַל הַסֵּדֶר שֶׁאָמַר הַנָּבִיא: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיו" (ישעיה מג, ז). "שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ" כְּנֶגֶד "בְּרָאתִיו"; "יוֹצֵר הָאָדָם" כְּנֶגֶד "יְצַרְתִיו"; "אֲשֶׁר יָצַר" כְּנֶגֶד "אַף עֲשִׂיתִיו", שֶׁהוּא הַתִּקּוּן הָרָאוּי וְהַנִּצְחִי. וּלְפִי שֶׁחַיָּבִין אָנוּ לְהַעֲלוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתֵנוּ, סָמְכוּ לָהּ "שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ". וּלְפִי שֶׁהִיא סְמוּכָה אֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּבָרוּךְ. וּלְפִי שֶׁהַכֹּל חַיָּבִין לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה וּלְהִתְפַּלֵּל עַל שִׂמְחָתָם, סָמְכוּ לָהּ "שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים", רוֹצֶה לוֹמַר, חָתָן וְכַלָּה. וְאוֹמְרִים: "כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם", הוּא שֶׁאָמְרוּ: שֶׁקְּלָעָהּ וְקִשְּׁטָהּ וְהֵבִיאָהּ אֶל הָאָדָם וְנַעֲשָׂה לוֹ שׁוֹשְׁבִין.
שהיא תדירה. כלומר בכל יום יארע שמברכין על היין: שברא הכל. יש מאין: ולפי שהיא סמוכה. לברכה שלפניה שפותחת בברוך והיא מעין אותה ברכה:
וְאַחַר שֵׁשׁ בְּרָכוֹת אֵלּוּ תִּקְּנוּ בְרָכָה שְׁבִיעִית כּוֹלֶלֶת כָּל הָעִנְיָנִים, בְּרִיאַת הַשִּׂמְחָה וִיצִירַת הַזִּוּוּג וְזֵכֶר יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁבְּרָכָה זוֹ מְבָרְכִין אוֹתָהּ לְבַדָּהּ בְּכָל יוֹם מִימֵי הַשִּׂמְחָה כְּשֶׁיִּהְיוּ שָׁם עֲשָׂרָה וְאֵין שָׁם פָּנִים חֲדָשׁוֹת וְעַל כֵּן נִתְקְנָה כְּלָלִית. וּפוֹתַחַת בְּבָרוּךְ וְחוֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ. וְכָל זֶה לְלַמְּדֵנּוּ אֵיךְ כָּל הַשְּׂמָחוֹת בְּעֵזֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֻּלָּם אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ.
ואין שם פנים חדשות. אם אין באים בני אדם מחדש שלא היו עדיין אוכלים בסעודת חתן ושומעים ברכות חתנים אלא בני אדם שכבר היו אוכלין וברכו שבע ברכות אז אין מברכין כשהם באים עוד לאכול שם אלא ברכה אחרונה:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5