כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב לְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו כָּךְ חַיָּב לְכַבְּדוֹ לְאַחַר מִיתָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (לא, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: מְכַבְּדוֹ בְחַיָּיו, מְכַבְּדוֹ לְאַחַר מִיתָה, בְּחַיָּיו כֵּיצַד? הַנִּשְׁמַע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם, לֹא יֹאמַר: שְׁלָחוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי, מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי, אֶלָּא כֻּלְּהוּ בִּכְבוֹד אַבָּא. בְּמוֹתוֹ כֵּיצַד? הָיָה אוֹמֵר דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו, לֹא יֹאמַר: כָּךְ אָמַר אַבָּא, אֶלָּא: כָּךְ אָמַר אַבָּא מָרִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ. וְהַנֵּי מִילֵי תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מִכָּאן וָאֵילָךְ אוֹמֵר: זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
הנשמע בדבר אביו למקום. אם מכיר באנשי המקום שמכבדין אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו אל יתלה הכבוד בעצמו ואפילו יודע שיכבדוהו כאביו אלא יתלה הכבוד באביו: שלחוני בשביל עצמי. שהוא צריך לי אבל אם אינו נשמע למקום בדבר אביו כדבר עצמו אל יתלה באביו שאינו לו אלא גנאי: הריני כפרת משכבו. עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו וכן כשכותב כתב לאדם יחתום כך בסוף חתימתו: תוך שנים עשר חודש. מכאן ואילך כבר קבל מה שקבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא י"ב חודש:
תָּנוּ רַבָּנָן: חָכָם מְשַׁנֶּה שֵׁם אָבִיו וְשֵׁם רַבּוֹ, תֻּרְגְּמָן אֵינוֹ מְשַׁנֶּה לֹא שֵׁם אָבִיו וְלֹא שֵׁם רַבּוֹ. אֲבוּהָ דְמָאן? אִילֵימָא אֲבוּהָ דִּמְתוּרְגְמָן, אָטוּ תֻּרְגְמָן לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא? אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: שֵׁם אָבִיו שֶׁל חָכָם וְשֵׁם רַבּוֹ שֶׁל חָכָם. כִּי הָא דְמַר בַּר רַב אַשֵּׁי, כִּי הֲוָה יָתֵיב בְּפִרְקָא, אִיהוּ אָמַר: "כָּךְ אָמַר אַבָּא וּמָרִי" וַאֲמוֹרָאֵי כָּךְ אָמְרֵי: "כָּךְ אָמַר רַב אַשֵּׁי".
משנה שם אביו ושם רבו. חכם הדורש דרשה ברבים ולוחש למתורגמן והוא משמיע משנה שם אביו ושם רבו אם בא לומר דבר הלכה שאמר אביו או רבו לוחש למתורגמן כך אמר אבא מורי כך אמר רבי ומורי אבל המתורגמן המשמיע לרבים אינו משנה אלא מכנהו בשמו ואומר כך אמר פלוני: אבוה דמאן. אין המתורגמן משנה: אילימא אבוה דמתורגמן. אם לוחש לו חכם דבר הלכה בשם אביו של תורגמן להשמיע לרבים בשם אומרה לא ישנה לומר כך אמר אבא מורי אלא קוראו בשמו: אטו תורגמן לאו בר חיובא הוא. לכבד את אביו: כי הוה יתיב בפרקא. ולומר דבר הלכה לתורגמן בשם רב אשי אביו איהו אמר לתורגמן כך אמר אבא מורי ואמוריה כשהוא משמיע לרבים בשם אומרו אומר כך אמר רב אשי ואינו אומר כך אמר אביו ואדוניו של חכם:
תָּנוּ רַבָּנָן: אֵיזוֹ מוֹרָא וְאֵי זֶהוּ כִּבּוּד? מוֹרָא, לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו וְלֹא מַכְרִיעוֹ. כִּבּוּד, מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ, מַלְבִּישׁוֹ וּמְכַסֵּהוּ, מַכְנִיס וּמוֹצִיא. מִשֶּׁל מִי? רַב יְהוּדָה אָמַר: מִשֶּׁל בֵּן. רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: מִשֶּׁל אָב. אוֹרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַב יְהוּדָה וְאָמְרֵי רַב יִרְמִיָּה כְּמָאן דַּאֲמַר מִשֶּׁל אָב. וְכֵן הֲלָכָה.
לא עומד במקומו. במקום המיוחד לאביו לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריו בעצה: ולא מכריעו. אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני: משל מי. מאכיל בנו לאביו ומשקהו ומכבדו:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁחַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו לְעוֹלָם, כְּשֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ שֶׁיַּעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ אָבִיו, שֶׁיַּעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אַל יִשְׁמַע לוֹ, כִּדְאָמְרִינָן בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק אֵלּוּ מְצִיאוֹת (לב, א): תָּנוּ רַבָּנָן: מִנַּיִן שֶׁאִם אָמַר לוֹ אָבִיו: הִטָּמֵא, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: אַל תַּחֲזִיר אֲבֵדָה, יָכוֹל יִשְׁמַע לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת־ שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אני ה" (יקרא יט, ג), כֻּלְּכֶם חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי. טַעֲמָא דְּכָתַב רַחֲמָנָא, "אֶת־שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", הָא לָאו הָכֵי הֲוָה אֲמֵינָא דְּצָיֵת לֵיהּ – וְאַמַּאי, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא וְאֵין עֲשֵׂה דוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמֵינָא הוֹאִיל וְהוּקַשׁ כְּבוֹדוֹ לִכְבוֹד הַמָּקוֹם, דִּכְתִיב: "כַּבֵּד אֶת־ה' מֵהוֹנֶךָ" (משלי ג,ט) וּכְתִיב: "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ" (שמות כ, יב), אֵימָא לְצַיֵּת לֵיהּ, קָא מַשְׁמָע לָן.
אני ה'. אף על פי שאמרתי לך ירא את אביך אני אדון לשניכם ואם אמר לך אביך עבור על ד"ת לחלל שבת אל תשמע לו: הוה אמינא דציית ליה. דאתי עשה דכיבוד ודחי לא תעשה דלא תוכל להתעלם ואין צריך לטרוח להשיב אבידת חבירו כי יראה תועה בדרך: ואמאי. ציית ליה אבידה עשה ולא תעשה היא השב תשיבם עשה ולא תוכל להתעלם לא תעשה ואין עשה דכיבוד דחי עשה ולא תעשה: והוקש כבודו. בגזירה שוה כבד את אביך כבד את ה' מהונך:
וְאִם אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיֵּם אֶת שְׁנֵיהֶם מוּטָב, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (לב, א) רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר מַתְיָא אוֹמֵר: אַבָּא אוֹמֵר "הַשְׁקֵינִי מַיִם" וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת, מַנִּיחַ אֲנִי כְבוֹד אַבָּא וְעוֹשֶׂה אֲנִי אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁאֲנִי וְאַבָּא חַיָּבִים בִּדְבַר מִצְוָה. אִיסֵי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֶפְשָׁר לֵעֲשׂוֹת עַל־יְדֵי אֲחֵרִים – תֵּעָשֶׂה עַל־יְדֵי אֲחֵרִים וְעוֹסֵק בִּכְבוֹד אָבִיו. אָמַר רַב אַחָא בַּר מַתְּנָא: הֲלָכָה כְּאִיסֵי בֶּן יְהוּדָה.
אבא אומר. ויש מצוה אחרת לפניו לעשות כגון לקבור את המת או לויה:
וְאִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁעוֹבֵר אָבִיו עַל דִּבְרֵי תוֹרָה אַל יְדַבֵּר עִמּוֹ כְּמוֹ עִם אָדָם אַחֵר, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (שם): תַּנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, לֹא יֹאמַר לוֹ: אַבָּא, עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא: כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה. כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה, צְעוּרֵי קָא מְצַעֵר לֵיהּ. אֶלָּא כָּךְ יֹאמַר: מִקְרָא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ הוּא.
צעורי קא מצער ליה. והרי הוא כאומר לו עברת על דברי תורה: מקרא שכתוב בתורה כך הוא. ואומר לו המקרא כמו שהוא כתוב והוא עצמו יבין שטעה:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהוּקַשׁ כְּבוֹד אָבִיו לִכְבוֹד הַמָּקוֹם, רַבּוֹ קוֹדֵם לוֹ לְכָל דָּבָר, זוּלָתִי אִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חָכָם, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק אֵלּוּ מְצִיאוֹת (לג, א): אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, אֲבֵדַת רַבּוֹ קוֹדֶמֶת לְשֶׁל אָבִיו, שֶׁאָבִיו מְבִיאוֹ לְחַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה. וְרַבּוֹ, שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה וְחָכְמָה, מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם הָיָה אָבִיו שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ, אֲבֵדַת אָבִיו קוֹדֶמֶת. וּכְשֶׁיִּהְיוּ אָבִיו וְרַבּוֹ מַשִּׂיאִין מַשְּׂאוֹי, פּוֹרֵק אֶת שֶׁל רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ אֶת שֶׁל אָבִיו. אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשְּׁבִי, פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. אֲבָל אִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חָכָם, פּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5