חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל דּוֹר וְדוֹר נָהֲגוּ לִדְרֹשׁ לָעָם קֹדֶם הַמּוֹעֲדִים בְּהִלְכוֹת הַמּוֹעֲדִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ וְיֵדְעוּ מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (מגילה לב, א): תַּנְיָא, "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת־מֹעֲדֵי ה' אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כג, מד), מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם: הִלְכוֹת פֶּסַח בְּפֶסַח וְהִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת וְהִלְכוֹת חָג בֶּחָג. וְגַרְסִינָן נַמֵּי בִּפְסָחִים (ו, א): תָּנֵי: שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת פֶּסַח קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
בהלכות. בדברים שהם איסור והיתר כדי שידעו להזהר מאיסור ולא כמו שהוא בזמנינו שעומדים ודורשים בשבת הגדול ולפעמים הוא בערב פסח וכבר עשו כל צרכי פסח ואף אין כוונתם רק להאריך ולהגדיל עצמן בחריפות הדרוש בפשטים ולא מהל' האיסורים כי אם מעט מזער וחטא הרבים תלוי בהם כנבואת יחזקאל: וידבר משה. מהו וידבר משה וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל אלא מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן:
וְצָרִיךְ לְהַקְדִּים וְלוֹמַר, כִּי גָלוּת מִצְרַיִם עִם הַגָּלֻיּוֹת הָאֲחֵרִים הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בֵּין הַבְּתָרִים, בְּאָמְרוֹ: "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה" וגו' (בראשית טו, יב). וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּא, פֶּרֶק מד (יז): "אֵימָה", זוֹ בָּבֶל, דִּכְתִיב: "בֵּאדַין נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא" (דניאל ג, יט); "חֲשֵׁכָה" זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם; "גְּדֹלָה", זוֹ יָוָן, רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן, רַבִּי סִימוֹן אָמַר: מַלְכוּת יָוָן הָיְתָה מַעֲמֶדֶת מֵאָה וְעֶשְׂרִים אִפַרְכוֹסִין וּמֵאָה אִיצְטְרֹגָלִין. רַבָּנָן אָמְרִי: מִשִּׁשִׁים שִׁשִּׁים, דִּכְתִיב: "נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב" (דברים ח, טו). "נָחָשׁ, זוֹ בָּבֶל; "שָׂרָף", זוֹ מָדָי; "עַקְרָב", זוֹ יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה יוֹלֶדֶת לְשִׁשִּׁים שִׁשִּׁים כָּךְ הֶעֱמִידָה יָוָן מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים. "נֹפֶלֶת עָלָיו" (בראשית טו, יב), זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקּוֹל נִפְלָם" וגו' (ירמיה מט, כא). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל" (ישעיה כא, ט); "גְדֹלָה", זוֹ מָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל" וגו' (אסתר ג, א); "חֲשֵׁכָה" כְּדִכְתִיב לְעֵיל; "אֵימָה" זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה" (דניאל ז, ז).
והנה אימה וכו'. דרש אימה כמו חימה בחילוף אותיות אהח"ע: בצום. ובתעניות בימי המן וכן בתחלת מלכות אחשורוש שביטל בנין בהמ"ק: גדולה זו יון. שהיו להם שרים גדולים רבים דוכסין ואפרכין ואיסטרטלוטין מיני שררות זו למעלה מזו: מששים ששים. מדוכסין ואפרכין ואיסטרטלוטין מכל א' ששים: נחש זו בבל. סימנא בעלמא והכי גמירי דבבל דמי לנחש ומדי לשרף:
וְאַחַר כָּךְ הֶרְאָה לוֹ הַגְּאֻלָּה, כִּדְאִיתָא הָתָם עֲלָהּ: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע" (בראשית טו, יג), יָדֹעַ שֶׁאֲפַזְּרֵם, תֵּדַע שֶׁאֲקַבְּצֵם; יָדֹעַ שֶׁאֲנִי מְמַשְׁכְּנָן, תֵּדַע שֶׁאֶפְרְקֵם; יָדֹעַ שֶׁאֲשַׁעְבְּדֵם, תֵּדַע שֶׁאֶגְאָלֵם. "כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (שם), מִשֶּׁתִּרְאֶה לְךָ זֶרַע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גֵּרוּת – עַבְדוּת בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים, לְאַסְפַּטְיָא שֶׁלָּהֶם. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: "וְגַם אֶת־הַגּוֹי" (שם שם, יד), "גַּם" הוּא מִצְרַיִם "וְגַם" לְרַבּוֹת אַרְבָּעָה מַלְכֻיּוֹת.
ממשכנן. ביד העובדי כוכבים ומזלות בחטאיהם: אספטיא שלהם. בעיר המוכן להם וזהו במצרים והכל ביחד מיום שהיה לו זרע והוא יצחק שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע והוא ת' שנה ואית דמפרשי אספטיא השלמת חשבונם מעת שנדבר עמו בין הבתרים: וגם לרבות ארבעה מלכיות. שידין אותם הקדוש ברוך הוא:
"אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (שם), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ הִבְטִיחַ הַשֵּׁם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיִּגְאַל אֶת בָּנָיו, אֲבָל כְּשֶׁיַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה אֶגְאָלֵם בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, דַּאֲמַר רַבִּי יוּדָן: מִ"לָּבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי", עַד "וּבְמוֹרָאִים גְדֹלִים" (דברים ד, לד), אַתָּה מוֹצֵא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ הֵם, אֱמֹר לוֹ: צֵא מֵהֶם "גּוֹי" שֵׁנִי, שֶׁאֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. רַבִּי אָבִין אָמַר: בִּשְׁמוֹ גְּאָלָם, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת. "וְאַחַר־כָּךְ יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד).
בשמו. של הקב"ה הם ע"ב אותיות היוצאים מויסע ויבא ויט שבכל פסוק הם שבעים ושתים אותיות כדאי' לקמן בפרק ו' מחג הסוכות והשם בגימט' ע"ב כמנין חסד יו"ד ה"י וי"ו ה"י עולה ע"ב:
וְרָמַז לוֹ גַּם כֵּן הַשְּׁלֹשָׁה בָּתִים שֶׁעֲתִידִין לִבָּנוֹת, שֶׁהֵם אוֹת וּבְרִית לִירוּשַׁת הָאָרֶץ. וְעַל כֵּן שָׁאַל וְאָמַר: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי" וגו' (שם שם, ח־ט) הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן נִרְמַז בְּעֵגֶל, לְפִי שֶׁבִּתְחִלַּת הַמִּשְׁכָּן הָרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה הָעֵגֶל. וְגַם בִּתְחִלַּת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, מִיָּד אַחַר פְּטִירָתוֹ, עָשָׂה יְרָבְעָם הָעֲגָלִים, שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם עִם הָרִאשׁוֹן נַעֲשׂוּ עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת. וּמֵעָוֹן זֶה יִנָּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּבַיִת רִאשׁוֹן, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קב, א): אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: בִּתְחִלָּה הָיוּ יוֹנְקִים יִשְׂרָאֵל מֵעֵגֶל רִאשׁוֹן, מִיָּרָבְעָם וְאֵילָךְ הָיוּ יוֹנְקִים מִשְּׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה עֲגָלִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין לְךָ כָּל פֻּרְעָנוּת וּפֻרְעָנוּת שֶׁבָּאָה לָעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּהֶכְרֵעַ לִיטְרָא שֶׁל עֵגֶל הָרִאשׁוֹן. וְהַבַּיִת הַשֵּׁנִי רָמַז בְּעֵז לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ זְמַן עַזֵּי פָנִים וְגַם לְפִי שֶׁהָיָה שָׂטָן מְרַקֵּד בֵּין קַרְנֵיהֶם הַנִּמְשָׁל לְעֵז וְכָתְבוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן שִׂטְנָה עַל יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ "הַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן" אֲשֶׁר מָלַךְ בַּזְּמַן הַהוּא בִּתְחִלַּת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי. וְהַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי רָמַז בָּאַיִל, שֶׁהוּא שָׁלוֹם וִיהֵא חֹזֶק בְּיִשְׂרָאֵל לָעַד לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "יֵשׁ־לְאֵל יָדִי" (בראשית לא, כט), וְתִתְקַיֵּם לָעַד לְעוֹלָם, גַּם בִּזְכוּת עֲקֵדַת יִצְחָק אָבִינוּ, שֶׁהָיָה עוֹלָה תְמִימָה כְּאַיִל תָּמִים שֶׁנִּתַּן בַּעֲדוֹ, הָאַיִל אֲשֶׁר נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם.
יונקים ישראל מעגל ראשון. לוקין בעון עגל אחד שעשו במדבר: משנים ושלשה. כלומר משנים שעשה ירבעם ושלישי שעשו במדבר והיינו שלשה כמו שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים פי' ארבעה הוא הרביעי: אחד מעשרים וארבעה. לאו דוקא אלא דבר מועט כמו שכף המשקל נוטה לצד זה יותר מצד זה ובב"ב מפורש כמה הוא הכרע של ליטרא: יש לאל ידי. שהוא ל' חוזק כמו ואת אילי הארץ לקח ואיל דרש לשון חוזק: שבו נברא העולם. שהי' הבריאה אינה שלימה והשלים הבריאה:
וְכֵן נִתְגַּלָּה לְיִצְחָק אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה בָתִים בִּשְׁמוֹת הַשָּׁלֹשׁ בְּאֵרוֹת, כִּי כָל מַה שֶּׁהֶאֱרִיכָה הַתּוֹרָה לְסַפֵּר בְּעִנְיַן שְׁמוֹת הַבְּאֵרוֹת, אִלּוּ הָיָה כִּפְשׁוּטוֹ אֵין בּוֹ תוֹעֶלֶת וְלֹא כָבוֹדּ גָּדוֹל לְיִצְחָק, אֲבָל בָּא לְהוֹדִיעַ דִּבְרֵי עָתִיד. כִּי "בְּאֵר מַיִם חַיִּים" (בראשית כו, יט), יִרְמֹז לְבֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בָנָיו, כִּי מֵהֶם תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' הַנִּמְשָׁל לְמָיִם. וְלָכֵן הִזְכִּיר "בְּאֵר מַיִם חַיִּים", [כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "מְקוֹר־מַיִם חַיִּים] אֶת־ה"' (ירמיה יז, יג), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁאֵלּוּ הַמַּיִם הֵם אֲשֶׁר לַה'. וְקָרָא הָרִאשׁוֹן "עֵשֶׂק" (שם שם, כ), יִרְמֹז לַבַּיִת הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הִתְעַשְּׂקוּ עִמָּנוּ בְּכַמָּה מִלְחָמוֹת עַד שֶׁהֶחֱרִיבוּהוּ. וְהַשֵּׁנִי קָרָא "שִׂטְנָה" (שם שם, כא), שֶׁהָיָה קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן, וְהוּא הַבַּיִת הַכָּתוּב עָלָיו: "וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יְהוּדָה וְעַל יְרוּשָׁלָםִ" (עזרא ד, ו). וְכָל יָמָיו הָיָה לְשָׂטָן עַד שֶׁהֱחֱרִיבוּהוּ. וְהַשְּׁלִישִׁי קָרָא "רְחוֹבוֹת" (שם שם, כב), הוּא הַבַּיִת הֶעָתִיד לִבָּנוֹת בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ בְּלִי רִיב וּמַצָּה. וְהָאֵל יַרְחִיב אֶת גְּבוּלֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם־יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ" וגו' (דברים יט, ח), שֶׁנֶּאֱמַר לְעָתִיד.
וְנִרְמַז גַּם כֵּן שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת לְאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן" וגו' (בראשית טו, יז) וְהֵבִיאוּ עַל זֶה בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (מד, כא): שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַרְבָּעָה דְבָרִים הֶרְאָה לוֹ: גֵּהִנֹּם וּמַלְכֻיּוֹת, מַתַּן תּוֹרָה וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אֲמַר לֵיהּ: כָּל זְמַן שֶׁבָּנֶיךָ עוֹסְקִים בִּשְׁתַּיִם נִצּוֹלִים מִשְׁתַּיִם, פּוֹרְשִׁים מִשְׁתַּיִם הֵם נִדּוֹנִין בִּשְׁתַּיִם. אֲמַר לֵיהּ: בַּמֶּה תִּתְרַצֶּה שֶׁיִּדּוֹנוּ בָנֶיךָ, בְּמַלְכֻיּוֹת אוֹ בְּגֵהִנֹּם. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר: אַבְרָהָם בֵּרֵר לוֹ הַמַּלְכֻיּוֹת. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי מֵאִיר וְרַב אַחָא בַּר חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר שֶׁזָּקֵן אֶחָד מִשּׁוּם רַבִּי אוֹמֵר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרֵר לוֹ הַמַּלְכֻיּוֹת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "אִם־לֹא כִּי־צוּרָם מְכָרָם" (דברים לב, ל), זֶה אַבְרָהָם: "וַה' הִסְגִּירָם" (שם), שֶׁהִסְכִּים לִדְבָרָיו. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר: הָיָה אַבְרָהָם תָּמֵהַּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, בַּמֶּה אֲבָרֵר? גֵּיהִנֹם אוֹ מַלְכֻיּוֹת וכו'. נִמְצָא, שֶׁנִּבְחָר לְזֶרַע יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּעָנְשׁוּ על עֲוֹנָם בַּגָּלוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה.
בשתים. בתורה וקרבנות וניצולים מגיהנם ומשעבוד מלכיות עובדי כוכבים: שידונו בניך. אם יחטאו:
וּכְשֶׁהָיָה יַעֲקֹב יוֹרֵד לְמִצְרַיִם רָאָה כִּי הַגָּלוּת הִתְחִיל בּוֹ וּבְזַרְעוֹ וּפָחַד מִמֶּנּוּ וַיִּזְבַּח זְבָחִים לְפַחַד אָבִיו יִצְחָק, שֶׁלֹּא תְהֵא מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה כְנֶגְדּוֹ. וְעָשָׂה זֶה בִּבְאֵר שֶׁבַע, שֶׁהָיָה בֵית תְּפִלָּה לַאֲבוֹתָיו. וְהִקְרִיב שְׁלָמִים לְהַשְׁלִים אֵלָיו כָּל הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ: שְׁלָמִים, שֶׁמְּטִילִין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, לְהַשְׁלִים אֵלָיו מִדַּת הַגְּבוּרָה. וְשָׁם נֶאֱמַר לוֹ: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (בראשית מו, ד), לְהַבְטִיחַ לוֹ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּגְלוּ בָנָיו יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עִמָּהֶם לְהָגֵין עֲלֵיהֶם מִשׂוֹנְאֵיהֶם וּלְבַסּוֹף הוּא יִגְאָלֵם.
שלמים. נקראים בלשון שלום כי מהם על המזבח חלב ודם והמתנות לכהנים והבעלים אוכלין הבשר: להשלים אליו. מדת הגבורה של הקב"ה שהיא פחד יצחק להמתיק הדין ויעשה עמנו חסד להיות עמנו בגלות להציל אותנו בגבורותיו: וישיב. משמע שהקב"ה ישיב ישראל מהגלות ושב כביכול הוא עצמו. שב מהגלות עמנו והוא נאמר על ישועת ה' מה שהוא עושה עמנו בגלות אבל בעת הגאולה יבא לנו תשועת ה' בארץ הקדושה ויתגלה כבודו להיות שמו אחד בכל האומות: וכי. דרך לאסוף אטדים קוצים ודרדרים ולעשות מהן גורן:
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק בְּנֵי הָעִיר (מגילה כט, א): תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶם, כִּדְאִיתָא לְמַעֲלָה, בְּפֶרֶק ב מֵחֵלֶק בֵּית הַתְּפִלָּה (סימן קיז). גָּלוּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל־בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה" (שמואל־א ב, כז). גָּלוּ לְבָבֶל שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה" (ישעיה מג, יד). גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים" (ירמיה מט, לח). גָּלוּ לֶאֱדוֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה" וגו' (ישעיה סג, א). וְאַף כְּשֶׁהֵם עֲתִידִים לִגָּאֵל שְׁכִינָה נִגְאֶלֶת עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת־ שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ" (דברים ל, ג). "וְיָשִׁיב" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "וְשָׁב" מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁב עִמָּהֶם מִבֵּין הַגָּלֻיּוֹת בְּכָל הֵיכָא דְּשָׁרְיָין. עַד כָּאן.
נִמְצָא, כִּי מֵאַחַר שֶׁהַשְּׁכִינָה מַמְתֶּנֶת לְיִשְׂרָאֵל וְהִיא עִמָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק: "בְּכָל־צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאָךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם" וגו' (ישעיה סג, ט), אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ רְאוּיִים – יַעֲשֶׂה הַדָּבָר לְמַעַן שְׁכִינָתוֹ.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5