תִּקּוּן הַסֵּפֶר וּמִי חַיָּב בּוֹ וּקְרִיאָתוֹ וּפָרָשִׁיּוֹתָיו וּבִרְכוֹתָיו, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים בְּאֹרֶךְ, כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ, וְאֵלוּ הֵם קְצָת מֵהַדְּבָרִים הַכְּלָלִיִּים הַצְּרִיכִים לִדְרֹשׁ בְּהָמוֹן.
כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל חַיָּיב לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה מִשֶּׁלּוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל, עַל מִשְׁנַת וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה (כא, ב): אָמַר רָבָא: אַף־עַל־פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו סֵפֶר תּוֹרָה, מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם" וגו' (דברים לא, יט).
וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת, פֶּרֶק הַקּוֹמֵץ (ל, א): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא אָמַר רַב: כָּל הַלּוֹקֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה מִן הַשּׁוּק כְּאִלּוּ חוֹטֵף מִצְוָה מִן הַשּׁוּק. כְּתָבוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִם הִגִּיהַּ בּוֹ אֲפִילוּ אוֹת אַחַת מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ כְּתָבוֹ.
כאלו חוטף מצוה מן השוק. מצוה עביד אבל אי כתב הוי מצוה יתירה טפי:
וְאִם עָשָׂה כֵּן מַצְלִיחִין נְכָסָיו, דְּגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק הַדָּר עִם הַנָּכְרִי (סד, א): הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר מַה יַּעֲשֶׂה וְיִתְקַיְּמוּ בְיָדוֹ? יִקַּח בָּהֶן סֵפֶר תּוֹרָה. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אֲפִילוּ בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. רָבָא אָמַר: אֲפִילוּ עָבִיד עִסְקָא וְרֶוַח. רַב פַּפָּא אָמַר: אֲפִילוּ מָצָא מְצִיאָה. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲפִילוּ כָּתַב תְּפִלִּין. אָמַר רַב חֲנִינָא: מַאי קְרָאָה? "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר" וגו' (במדבר כא, ב).
יקח בהן ספר תורה. במקצת ובשכר אלו יתקיימו האחרים בידו כי המחזיק בנכסי הגר מידי דתמיה הוא ותמהי בה אינשי לפי שבאו לו בלי יגיעה לפיכך אין מתקיימין אם לא ע"י מצוה וכן נכסי אשה בעי למעבד בהו מצוה דלא ישלוט בהו עינא בישא: אפילו כתב תפילין. נמי מקיימי בידיה: מאי קרא. דע"י דעביד בהו מצוה מקיימי בידיה: וידר ישראל וגו'. והחרמתי לשון הקדש וע"י כך נשמעה תפלתם ונפלו בידם:
וְאִם יֵשׁ לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ, לֹא יִמְכְּרֶנּוּ, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר (מגילה כז, א): תָּנוּ רַבָּנָן: לֹא יִמְכֹּר אָדָם סֵפֶר תּוֹרָה אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ. יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אֲפִילוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל וּמָכַר סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ בִּתּוֹ, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. אֲפִילוּ יָשָׁן לִיקַח בּוֹ חָדָשׁ, זוּלָתִי לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִישָׂא אִשָּׁה, כִּדְאִיתָא הָתָם: אָמַר רַבָּה בַּר חָנָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אֵין מוֹכְרִין סֵפֶר תּוֹרָה אֲפִילּוּ יָשָׁן לִיקַח בּוֹ חָדָשׁ. וַאֲמְרִינָן נַמֵּי: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אֵין מוֹכְרִין סֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא לִלְמֹד בְּדָמָיו תּוֹרָה וְלִישָׂא אִשָּׁה. וְשָׁמְעִינָן מֵהָכָא דְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְנִשּׂוּאִין עָדִיף.
שאינו צריך לו. שיש לו ספר תורה אחרת: אינו רואה סימן ברכה לעולם. מאותן הדמים: דתלמוד תורה ונשואין עדיף. מספר תורה:
וְגַם לְאַחַר שֶׁבָּלָה, הַסֵּפֶר בִּקְדֻשָּׁתוֹ עוֹמֵד וְגוֹנְזִין אוֹתוֹ, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם (כו, ב): אָמַר רָבָא: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה גּוֹנְזִין אוֹתוֹ אֵצֶל תַּלְמִיד־חָכָם אֲפִילוּ שׁוֹנֶה הֲלָכוֹת. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וּבִכְלִי חֶרֶס, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּנְתַתָּם בִּכְלִי־חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים" (ירמיה לב, יד). וְגַם אָמְרוּ שָׁם: אָמַר מַר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: מִטְפָּחוֹת סְפָרִים שֶׁבָּלוּ עוֹשִׂין אוֹתָן תַּכְרִיכִין לְמֵת מִצְוָה וְזוֹ הִיא גְנִיזָתָן.
ספר תורה שבלה. שנמחק הכתב ונימק הגויל גונזין אותו בקבר של תלמיד חכם שמת: אפילו שונה הלכות. כלומר אפי' לא שימש תלמידי חכמים בתלמוד ובגמרא אלא במשניות ובברייתות: מטפחות. בגדים שכורכים הספרים אף של ספר תורה: למת מצוה. שאין לו תכריכין אחרים:
וְחַיָּב כָּל אָדָם לְכַבֵּד הַתּוֹרָה בְּכָל כֹּחוֹ, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק חֵלֶק (סנהדרין קב, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה אַחְאָב לְמַלְכוּת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה? מִפְּנֵי שֶׁכִּבֵּד אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־אַחְאָב [וגו'] וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן־הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי־הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי־הֵם" וגו' (מלכים־א כ, ב־ג). וּכְתִיב: "כִּי אִם־כָּעֵת מָחָר וגו' וְהָיָה כָּל־ מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ" (שם שם, ו). וּכְתִיב (שם שם, ט): "וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן־הֲדַד אִמְרוּ לַאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ אֶל־עַבְדְּךָ בָרִאשׁוֹנָה אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת" (פירוש: ספר תורה).
מחמד עיניך. היינו שביקש ס"ת ועל זה השיבו לא אוכל לעשות את הדבר הזה:
וְעַל כֵּן אָמְרוּ בְּפֶרֶק ד (ו) מִמַּסֶּכֶת אָבוֹת: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. לְלַמְּדֵנוּ שֶׁגּוֹמֵל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.
המכבד את התורה. מכבד ס"ת לעמוד בפניה ולא ליגע בידיו בגויל ומכבד לומדי תורה והעוסקים בה כל אלו בכלל מכבד את התורה הן:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5