עֲטִיפַת צִיצִית הִיא מִצְוָה גְדוֹלָה וְאַל יְזַלְזֵל אָדָם בָּהּ כִּי שְׂכָרָהּ גָּדוֹל, עַד שֶׁאָמְרוּ, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת. כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת, פֶּרֶק הַתְּכֵלֶת (מג, ב): תַּנְיָא: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם" (במדבר טו, לט), רְאֵה מִצְוָה זוֹ וּזְכֹר מִצְוָה אַחֶרֶת הַתְּלוּיָה בָּהּ. וְאֵיזוֹ? זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע. דִּתְנַן: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. תַּנְיָא אִידָךְ: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם" וגו', רְאֵה מִצְוָה זוֹ וּזְכֹר מִצְוָה אַחֶרֶת הַסְּמוּכָה לָה. וְאֵיזוֹ? זוֹ מִצְוַת כִּלְאַיִם, דִּכְתִיב: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָךְ" (דברים כב, יא־יב).
זו קריאת שמע. דכשתכיר מנין של ציצית קורא אתה ק"ש והן תכלת שיש בציצית דכתיב וראיתם אותו שיהא ניכר בצבעים:
תַּנְיָא אִידָךְ: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" וגו', כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַיֵּב אָדָם בְּמִצְוָה זוֹ נִתְחַיֵּב בְּכָל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דַּאֲמַר: מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ הִיא. תַּנְיָא אִידָךְ: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם" וגו', שְׁקוּלָה מִצְוָה זוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָן. וְתַנְיָא אִידָךְ: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם", רְאִיָּה מְבִיאָה לִידֵי זְכִירָה, זְכִירָה מְבִיאָה לִידֵי מַעֲשֶׂה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: כָּל הַזָּרִיז בְּמִצְוָה זוֹ זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. כְּתִיב הָכָא: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ" וּכְתִיב הָתָם: "אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" וגו' (דברים ו, יג). תָּנוּ רַבָּנָן: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁסִבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִצְוַת תְּפִלִּין בְּרָאשֵׁיהֶן וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן, צִיצִית בְּבִגְדֵיהֶן וכו', כִּדְאִיתָא בְּעִנְיַן הַמִּילָה (סימן פב).
כיון שנתחייב במצוה. זו שהאיר היום נתחייב בכל המצות דרוב מצות נוהגין ביום ל"א כיון שנתחייב אדם במצוה זו בציצית כשיגיע לי"ג שנים נתחייב בכל המצות: ורבי שמעון היא. דפוטר הנשים ממצות ציצית משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא דכסות לילה פטור מן הציצית: שקולה מצוה זו. מדכתיב את כל המצות ועוד דציצית בגימ' ת"ר וחמש קשרים וח' חוטין הרי תרי"ג: ראיה. ראית ציצית מביא' לידי זכירת מצות אחרות: את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. מה להלן שכינה אף כאן אותו דוראיתם שכינה:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ (מד, א): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי נָתָן: אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה קַלָּה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה, צֵא וּלְמַד מִמִּצְוַת צִיצִית. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית. שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה אַחַת בִּכְרַכֵּי הַיָּם שֶׁנּוֹטֶלֶת אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בִּשְׂכָרָהּ. שִׁגֵּר לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים וְקָבְעָה לוֹ זְמָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ לוֹ זְמַנּוֹ הָלַךְ וְיָשַׁב עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ. נִכְנְסָה שִׁפְחָתָהּ וְאָמְרָה לָהּ: אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁשִׁגֵּר לָךְ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בָּא וְיָשַׁב לוֹ עַל הַפֶּתַח. אָמְרָה לָהּ: יִכָּנֵס. נִכְנַס. הִצִּיעָה לוֹ שֶׁבַע מִטּוֹת, שֵׁשׁ שֶׁל כֶּסֶף וְהָעֶלְיוֹנָה שֶׁל זָהָב וּבֵין כָּל אַחַת וְאַחַת סֻלָּם שֶׁל כֶּסֶף וְהָעֶלְיוֹן שֶׁל זָהָב. וְעָלְתָה וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה עֲרֻמָּה, וְאַף הוּא עָלָה לֵישֵׁב עָרֹם כְּנֶגְדָּהּ. בָּאוּ צִיצִיוֹתָיו וְטָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו. נִשְׁמַט וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְאַף הִיא נִשְׁמְטָה וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע. אָמְרָה לוֹ: גַּפָּהּ שֶׁל רוֹמִי, אֵינִי מְנִיחֲךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי: מַה מּוּם רָאִיתָ בִּי? אָמַר לָהּ: הָעֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אִשָּׁה יָפָה כְמוֹתֵךְ, אֶלָּא מִצְוָה אַחַת צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ, וְצִיצִית שְׁמָהּ, וּכְתִיב בָּהּ: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" שְׁתֵּי פְעָמִים (במדבר טו, מא). אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִיפָרַע וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן שָׂכָר; וְעַתָּה נִדְמוּ עָלַי כְּאַרְבָּעָה עֵדִים. אָמְרָה לוֹ: הָעֲבוֹדָה, אֵינִי מְנִיחֲךָ עַד שֶׁתִּכְתֹּב לִי מַה שִּׁמְךָ וּמַה שֵּׁם עִירְךָ וּמַה שֵּׁם רַבְּךָ וּמַה שֵּׁם מִדְרָשְׁךָ שֶׁאַתָּה לוֹמֵד בּוֹ תוֹרָה. כָּתַב וְנָתַן בְּיָדָהּ. עָמְדָה וְחִלְּקָה כָּל נְכָסֶיהָ, שְׁלִישׁ לַמַּלְכוּת וּשְׁלִישׁ לָעֲנִיִּים וּשְׁלִישׁ נָטְלָה בְּיָדָהּ, חוּץ מֵאוֹתָן מַצָּעוֹת, וּבָאת לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא. אָמְרָה לוֹ: צַוֵּה עָלַי וְיַעֲשׂוּנִי עִבְרִיָּה. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, שֶׁמָּא עֵינַיִךְ נָתַתְּ בְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים? הוֹצִיאָה כְּתָב מִיָּדָהּ וְנָתְנָה לוֹ. אָמַר לָהּ: זִיל זְכִי בְּמִקְחֵךְ. אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לוֹ בְּאִסּוּר, הִצִּיעָה לוֹ בְּהֶתֵּר. זֶה מַתַּן שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה. מַעֲשֶׂה זֶה גַּם כֵּן כָּתוּב בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא.
שליש למלכות. שיניחנה להתגייר: הוציאה כתב מידה. וסיפרה לו כל המאורע שלשם הש"י היא מתגיירת לפי ששמעה נס גדול של חומר מצות שטפחו לו ארבע ציציות על פניו: אותן מצעות. לא מכרה והביאה והוא היה מתן שכרו בעולם הזה:
וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ הַנָּשִׁים, שֶׁהֵן פְּטוּרוֹת מִן הַצִּיצִית, זוֹכוֹת כְּשֶׁהֵן עֲסוּקוֹת בּוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (בבא בתרא עד, ב), שֶׁבַּיָּם יֵשׁ אַרְגָּז אֶחָד גָּנוּז לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא, דְּשָׁדְיָא בֵּיהּ תְּכֵלֶת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.
כשהן עסוקות בו. שעושין ציצית ונותנין למי שצריך להם כאשתו של ר' חנינא שהית' עושה ציצית:
וּבִזְכוּת הַצִּיצִית, אָמְרוּ בַמִּדְרָשׁ, שֶׁנִּצוֹלוּ חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִתּוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, דִּכְתִיב: "בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבוּשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹ־אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא" (דניאל ג, כא). וּפֵרְשׁוּ: "לְבוּשֵׁיהוֹן", אֵלּוּ טַלִּיתוֹת הַמְּצֻיָּצוֹת שֶׁלָּהֶן.
טליתות המצויצות. הציצית היו עליהן אף כשנזרקו לכבשן ועל כן ניצלו דאל"כ מאי קמ"ל שהיו עליהן:
גַּם כָּתוּ בְּסִפְרֵי: כָּל הַמִּתְעַטֵּף בְּצִיצִית קְדֻשָּׁתוֹ כְּפוּלָה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל־ מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" וגו' (במדבר טו, מ), מְלַמֵּד שֶׁהַצִּיצִית מוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה, וְהַזָּהִיר בּוֹ יְבֹרָךְ.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5