בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תוֹרָה עַל מִצְוַת פִּרְיָּה וּרְבִיָּה בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית. וּתְנַן בִּיבָמוֹת, פֶּרֶק הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ (סא, ב): בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא יְבַטֵּל אָדָם מִפִּרְיָּה וּרְבִיָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ זָכָר וּנְקֵבָה. וַאֲמְרִינָן הָתָם (סב, א): הָיוּ לוֹ בָנִים וָמֵתוּ, רַב הוּנָא אָמַר: קִיֵּם פִּרְיָה וּרְבִיָּה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא קִיֵּם. וְהִלְכְתָּא כְּרַבִּי יוֹחָנָן.
לְפִיכָךְ יִשְׁתַּדֵּל אָדָם בְּכָל יְכָלְתּוֹ לְגַדֵּל אֶת בָּנָיו כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְיוֹתֵר עַל בֵּן זָכָר, כְּדֵי לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ עֲבֵרָה, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (קטז, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן זָכָר לְיוֹרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה עָלָיו עֲבֵרָה. כְּתִיב הָכָא "אִישׁ כִּי־יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם" (במדבר כז, ח) וּכְתִיב הָתָם "יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא" (צפניה א, טו).
מעלה עליו עברה. כלומר שונא אותו:
"אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים" (תהלים נה, כ). רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן; וְחַד אָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תַּלְמִיד. תִּסְתַּיֵּם דְּרַבִּי יוֹחָנָן הוּא דַּאֲמַר תַּלְמִיד, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דֵּין גַּרְמָא דְעַשִׂירָאָה בִּיר (פירוש: נשא אצלו שן של אחד מבני ובו היה מנחם למרי נפש), תִּסְתַּיֵּם. וּמִדְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּלְמִיד, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בֵּן. וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָא הֲוָה אֲזֵיל לְבֵי אֶבְלָא אֶלָּא לְמָאן דְּשָׁכִיב בְּלָא בְנֵי, דִּכְתִיב: "בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ" (ירמיה כב, י), וְאָמַר רַב: לַהוֹלֵךְ בְּלֹא בָנִים זְכָרִים? אֶלָּא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר תַּלְמִיד. וּמִדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר תַּלְמִיד, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בֵּן, קַשְׁיָא דְרַבִּי יוֹחָנָן אַדְרַבִּי יוֹחָנָן? לָא קַשְׁיָא, הָא דִידֵיהּ הָא דְרַבֵּיהּ.
חליפות. חליפין ממלא מקומו: למרי נפש. אבלים שהשן של מת אינו טמא דתנן באהלות פרק ג' כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חיבורן במת הכל טמא וכיון דרבי יוחנן לא הניח בן אם איתא דסבירא ליה דמי שלא הניח בן נקרא לא ירא אלהים לא היה אומר לבריות דין גרמא דעשיראה ביר דאמרינן בעלמא חציף אינש מאן דמפרסם חטאיה דכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה: לבי אבלא. לנחם אבלים לפי שלא היה רוצה להתבטל מתלמודו: הא דידיה. דין גרמא וכו' דסבירא ליה כרבי יהושע בן לוי דאמר זה שלא הניח תלמיד: הא דרביה. מה דאמר זה שלא הניח בן דרביה וליה לא סבירא ליה:
דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא: מַאי דִּכְתִיב "וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי־שָׁכַב דָּוִד עִם־אֲבוֹתָיו וְכִי־מֵת יוֹאָב שַׂר־ הַצָּבָא" (מלכים־א יא, כא), מִפְּנֵי מָה נֶאֱמְרָה בְּדָוִד שְׁכִיבָה וּבְיוֹאָב נֶאֱמְרָה בוֹ מִיתָה? דָּוִד שֶׁהִנִּיחַ בֵּן נֶאֱמְרָה בוֹ שְׁכִיבָה, יוֹאָב שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן נֶאֱמְרָה בּוֹ מִיתָה. וְיוֹאָב לֹא הִנִּיחַ בֵּן וְהָא כְתִיב: "מִבְּנֵי יוֹאָב עֹבַדְיָה בֶּן־יְחִיאֵל" (עזרא ח, ט)? אֶלָּא, דָּוִד שֶׁהִנִּיחַ בֵּן כְּמוֹתוֹ נֶאֱמְרָה בוֹ שְׁכִיבָה, יוֹאָב שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן כְּמוֹתוֹ נֶאֱמְרָה בוֹ מִיתָה.
עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּל יְכָלְתּוֹ לְגַדֵּל אֶת בְּנוֹ וּלְהַרְחִיקוֹ מִן הַמִּקְרִים, וּלְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּלְלַמְּדוֹ תוֹרָה וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת לְפַרְנָסָתוֹ, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (כט, א): תָּנוּ רַבָּנָן: הָאָב חַיָּב בִּבְנוֹ: לָמוּלוֹ וְלִפְדוֹתוֹ וּלְלַמְּדוֹ תוֹרָה וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לְהַשִּׁיטוֹ בַּנָּהָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת מְלַמְּדוֹ לִסְטוּת. לִסְטוּת סָלְקָא דַעְתָּךְ? אֶלָּא כְּאִלּוּ מְלַמְּדוֹ לִסְטוּת.
מן המקרים. פגעים רעים הבאים ע"י מעשים רעים: ולפדותו. חמשה סלעים אם בכור הוא: אף להשיטו בנהר. שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אין יודע לשוט: לסטות סלקא דעתך. והלא ישב ולא למדו כלום: כאלו מלמדו לסטות. ילך בפרשת דרכים וילסטם את הבריות דכיון דאין לו אומנות ויחסר לחמו יגזול:
וַאֲמְרִינָן הָתָם (ל, א): תַּנְיָא: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־ בְּנֵיכֶם" (דברים יא, יט) וְלֹא בְנֵי בְנֵיכֶם. וְהָא כְתִיב: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (שם ד, ט)? לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּל הַמְּלַמֵּד לִבְנוֹ תּוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ לִמְּדָהּ לְבֶן בְּנוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. הוּא דַאֲמַר כִּי הַאי תָנָא, דְּתַנְיָא: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם", אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵיכֶם. בְּנֵי בְנֵיכֶם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר:" וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ", אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנֵיכֶם? בְּנֵיכֶם וְלֹא בְנוֹתֵיכֶם.
וְגַּרְסִינַּן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (כא, ב): רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הַמְלַמֵּד לְבִתּוֹ תּוֹרָה מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. טִפְלוּת סָלְקָא דַעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא, כְּאִלּוּ לִמְּדָהּ תִּפְלוּת. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי טַעֲמָא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? דִכְתִיב: "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה" (משלי ח, יב), כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה בָּאָדָם חָכְמָה נִכְנְסָה בוֹ עַרְמִימוּת.
מלמדה תפלות. דהיינו ערמימות ורמאות:
וְהָאֻמָּנוּת הַטּוֹב לְלַמֵּד הָאָדָם אֶת בְּנוֹ, הוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁהִיא פַּרְנָסָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמְקַיַּמְתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּסוֹף מַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (פב, א): אָמַר רַבִּי נְהוֹרַאי: מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁיְּהוּ אוֹכְלִין שְׂכַר עֲמָלָן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. לְפִי שֶׁכָּל אֻמָּנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עוֹמְדִים לוֹ לָאָדָם אֶלָּא בְּנַעֲרוּתוֹ וּבִזְמַן שֶׁכֹּחוֹ עָלָיו, אֲבָל נָפַל לִידֵי חֳלִי, אוֹ לְמִדָּה שֶׁל יִסּוּרִין, אוֹ נִכְנַס לְזִקְנָה, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּמְלַאכְתּוֹ, נִמְצָא מֵת בְּרָעָב.
כל אומניות. אין לה מתן שכר לאחר זמן אלא שכר המצוי להם בשעתן אבל תורה מתן שכרה בא מאליו לאורך ימים ואף לחולה ולזקן שאינו יכול לעסוק בה עכשיו אוכל מן הקודמות:
אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵן, אֶלָּא מְגַדַּלְתּוֹ וּמְשַׁמַּרְתוֹ מִכָּל רָע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּזִקְנוּתוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא מְחַבֵּב אֶת הַצַּדִּיקִים בְּזִקְנוּתָן יוֹתֵר מִבְּנַעֲרוּתָן. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּצַּדִּיקִים, שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא בָאת וּבֵרְכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּנַעֲרוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "וְקוֵֹי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ" וגו' (ישעיה מ, לא). בְּזִקְנָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה" (תהלים צב, טו).
עוד ינובון בשיבה דשנים. יצמחו צמח ורעננים יהיו וגו':
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁשָּׁמַר אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא בָאת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם" וגו' (בראשית כו, ה) וּבֵרְכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנַעֲרוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ. בְּנַעֲרוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שם יב, ב). וּבְזִקְנוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ" וגו' (שם כד, א). וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּיַלְדוּתָן מַהוּ אוֹמֵר? "וְקוֵֹי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ". וּבְזִקְנוּתָן מַהוּ אוֹמֵר? "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה".
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5