בְּכֹחַ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּאָדָם הָיָה לוֹ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי טָהֳרָה וְלַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה, טוֹב לְהַאֲרִיךְ מְעַט כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹצִיא דָבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, דְּגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּפְסָחִים (ג, א): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִן־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה" (בראשית ז, ח). רַב אַשֵׁי אָמַר: תֵּשַׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה־ לַיְלָה" (דברים כג, יא). רָבִינָא אָמַר: עֶשֶׂר, אִיכָּא וָאו דְּ"טָהוֹר". רַב אָמַר: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי־לֹא טָהוֹר" (שמואל־א כ, כו).
עיקם. דרך הקצר לדבר בדרך ארוכה ח' אותיות יותר: אשר איננה טהורה. ולא כתיב מן הבהמה הטמאה כי אורחיה הרי שמונה אותיות עיקם הכתוב, הטמאה ה' אותיות אשר איננה טהורה י"ג אותיות ואע"ג דבאורייתא כתיב טמא בדוכתא אחריתי טובא שני אורחיה בחדא דוכתא ללמדך לחזר אחר ל' נקיה: אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. דהוה ליה למכתב איש טמא וכי נמי משוית ליה לטהר חסר וי"ו איכא עקום ט' אותיות שהרי יש כאן י"ב וטמא אינו אלא ג' ותו דטהר דהאי קרא לאו חסר הוא: כי אמר מקרה הוא. מצי למכתב כי אמר מקרה טמא הוא ולשתוק ויש כאן עקום שש עשרה:
תָּאנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לְעוֹלָם יְסַפֵּר אָדָם בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד, שֶׁהֲרֵי בְזָב קְרָאוֹ "מֶרְכָּב" (ויקרא טו, ט) וּבְאִשָּׁה קְרָאוֹ "מוֹשָׁב" (שם שם, כג). וְאוֹמֵר: "וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִּים" (איוב טו, ה). וְאוֹמֵר: "וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ" (שם לג, ג). מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵימָא, הַנֵי מִלֵי בִּדְאוֹרַיְתָא אֲבָל בִּדְרַבָּנָן לָא, תָּא שְׁמַע: וְאוֹמֵר: "וְתִבְחַר" וְגוֹ'. וְכִי תֵימָא הַנֵי מִילֵי, בִּדְרַבָּנָן, אֲבָל בְּמִילֵי דְּעָלְמָא לָא, תָּא שְׁמַע: וְאוֹמֵר: "וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ".
בזב. כתיב וכל המרכב ובאשה כתי' מושב או על הכלי אשר היא יושבת עליו לפי שאין ל' הגון להזכיר רכיבה של פיסוק רגלים לאשה ואע"פ שהמרכב של זה והמושב של זה שוין בשתיהן: ותבחר לשון ערומים. עליך מצוה כך: ברור מללו. ל' נקי ומבורר: מאי ואומר. הא נפקא ליה מקרא קמא וכי תימא ה"מ בדאורייתא התורה הקפידה על לשונה שיצאה מפי הגבורה אבל חכמים במשנה וברייתא אין להם להקפיד על לשונם ת"ל ותבחר לשון ערומים שמענו שערומים בוחרי לשון הם:
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: הַנְהוּ תְּרֵי תַלְמִידֵי דַּהֲווּ יָתְבֵי קַמֵּיהּ דְּרַב. חַד אָמַר, שַׁוִיתָן הָא שְׁמַעְתָּא כְּדָבָר אַחֵר מְסַנְקָן, וְחַד אָמַר, שַׁוִיתָן הָא שְׁמַעְתָּא כִּגְדִי מְסַנְקָן. וְלָא אִישְׁתָעֵי רַב בְּהַדֵי דְהַאִיךְ. הַנְהוּ תְּרֵי תַלְמִידֵי דַּהֲווּ קַיְימֵי קַמֵּיהּ דְּהִלֵּל, חַד מִינַייהוּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. וְאָמְרֵי לָהּ: קַמֵּיהּ דְּרַבִּי וְחַד מִינַייהוּ רַבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר: מִפְּנֵי מַה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וּמוֹסְקִין בְּטֻמְאָה. וְחַד אָמַר: מִפְּנֵי מַה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה. אָמַר: מֻבְטָח אֲנִי בְזֶה, שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. הַנְהוּ תְּלָתֵּי כֹהֲנֵי. חַד אָמַר: הִגִּיעַנִי כְפוּל, וְחַד אָמַר: הִגִּיעַנִי כְּזַיִת, וְחַד אָמַר: כִּזְנַב הַלְּטָאָה. בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל.
שויתן הא שמעתא כדבר אחר. כחזיר: כגדי מסנקן. כגדי עיף סינוק ל' עיפות ודומה לו גד גדי וסינוק לא בגמ' דשבת בפרק במה אשה יוצאה התגבר מזלי ואל תהי עיף שהיו עיפים מכח הלימוד זה אמר כחזיר וזה אמר כגדי: מפני מה בוצרין בטהרה. ענבים בכלים טהורים כדאמרינן ביציאות השבת דלא חשב מוהל היוצא מן הזיתים משקה להכשיר שאינו שמן גמור אלא היוצא ע"י הבד אבל יין היוצא מן הענבים מכשיר דניחא ליה בהו: הגיעני כפול. מין קטניות כלומר חלק קטן מן לחם הפנים לחלקי: כזנב הלטאה. כזנב עקרב כלומר מעט: שמץ פסול. כהן חלל ור"ח פי' דבר עבודת כוכבים ומזלות דכתיב לשמצה בקמיהם ופסול לכהונה:
נִמְצָא, שֶׁדִּבּוּר הָאָדָם מֵעִיד עָלָיו וְעַל שָׁרְשׁוֹ, כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שָׂם פֶּה לָאָדָם לְדַבֵּר בּוֹ דְּבָרִים קְדוֹשִׁים וּבִלְשׁוֹן קֹדֶשׁ וּבְמָקוֹם קָדוֹשׁ. וְאַל יְטַנֵּף אֶת פִּיו בִּדְבָרִים מְכֹעָרִים וְכָל שֶׁכֵּן בְּדִבְרֵי נִבְלוּת הַמְסַבְּבִים לַמַּרְגִּילִים בָּהֶם עַצְמָם, אֲבַדוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הַדֶּרֶךְ הַמֻּבְחֶרֶת וְהַטּוֹבָה לִגְדֹּר הָאָדָם עַצְמוֹ כְּמִנְהַג הַחֲסִידִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים, שֶׁלֹּא הָיָה חֶפְצָם לְדַבֵּר אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁכֻּלָּם תֹּעֶלֶת וּבְלָשׁוֹן נְקִיָּה, כִּי הַפֶּה הָרָאוּי וְהַמּוּכָן לְהוֹצִיא בוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, אֵינוֹ נָכוֹן לְטַמְּאוֹ בִּדְבָרִים טְמֵאִים, אֶלָּא שֶׁיְּטַהֲרֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ בְּטָהֳרָה לְדָבְקָה תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד.
כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאֵרַע לְרַבָּה בַּר נַחְמָנִי, שֶׁנִּתְעַסֵּק כָּל יָמָיו בְּטָהֳרָה, וְהִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְאָמְרוֹ טָהוֹר בַּהֲשִׁיבוֹ דָבָר לִשְׁאֵלַת מַשָּׂא וּמַתָּן בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, כִּדְגַרְסִינָן בִּמְצִיעָא, בְּפֶרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (פו, א): אָמַר רַב כַּהֲנָא: אִישְׁתָעֵי לִי חָמָא בַּר בְּרַתֵיהּ דְחַסָּא, דְּרַבָּה בַּר נַחְמָנִי עַל יְדֵי שְׁמָדָא נָח נַפְשֵׁיהּ. אָזְלוּ, אָכוּל בֵּיהּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא, אָמְרוּ: אִיכָּא גַבְרָא חַד בִּיהוּדָאֵי, דְקָא מְפַגֵּר תְלֵיסַר אַלְפֵי גַבְרֵי תְּרֵי יַרְחֵי בְקַיְיטָא וּתְרֵי יַרְחֵי בְסִתְוָא מִכַּרְגָא. שָׁדְרוּ פְרִיסְתְּקָא (פירוש: שליח) דְּמַלְכָּא אַבַתְרֵיהּ וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ. עָרַק לְאַגְמָא וּמְאַגְמָא לְפוּמְבְדִיתָא וּמִפוּמְבְדִיתָא לְצְרִיפָא דְעֵינָא וּמִצְרִיפָא דְעֵינָא לְאַפַּדְנָא דְשׁוּחָא וּמְאַפַּדְנָא דְשׁוּחָא לְאַפַּדְנָא דְּלָא שְׁכִיחַ.
על ידי שמדא נח נפשיה. מחמת אימת מלכות מת: אכול ביה קורצא. אמרו עליו מלשינות בפני המלך והיה המנהג שנתנו למלשין עוגה לאכול להחזיק בזה דבריו. עוגות מצות תרגום גריצן פטירן וגימ"ל וקו"ף ממוצא אחד. ויש אומרים תרגום לא תלך רכיל לא תיכול קורצין וכן קריבו גוברין ואכלו קורציהון: מפגר. מבטל שנקבצין אליו בניסן ובתשרי לשמוע דרשות של פסח ושל חגים וכשמבקשים שלוחי המלך לגבות מס גלגולת של כל חודש וחודש אינם נמצאים בבתיהן: קייטא. קייץ: סתו. חורף: כרגא. מס:
אִיקְלַע פְּרִיסְתְּקָא לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא דַּהֲוָה בֵיהּ רַבָּה בַּר נַחְמָנִי. קְרִיבוּ תַכָּא (פירוש: שלחן) קַמֵּיהּ, יָהַבוּ לֵיהּ תְּרֵי כַסֵּי וְדַלְיוּהָ לְתַכָא מֵקַמֵּיהּ וַאֲהַדַר פַּרְצוּפֵיהּ לַאֲחוֹרֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ לְרַבָּה בַּר נַחְמָנִי. מַאי נַעַבִיד, גַּבְרָא דְמַלְכָּא הוּא, אָמַר לְהוּ: זִילוּ אַהֲדְרוּ לְתַכָא לְקַמֵּיהּ וְאַשְׁקוּיֵי חַד כַּסָּא וְדַלְיוּהָ לְתַכָא מֵקַמֵּיהּ וּמִיתְסֵי. עָבְדוּ הָכֵי וְאִיתְסֵי. אָמַר: מֵידַע יְדַעְנָא, דְּהָא מִילְתָא לָאו כָּל אִינֵשׁ יָדַע לָהּ, שְׁמַע מִינָהּ דְגַבְרָא דְקָא בְעֵינָא, הָכָא הוּא; אִי מְגַלִּיתּוּ לִי גַבְרָא דְקָא בְעֵינָא בֵינֵייכוּ מוּטָב, וְאִי לָא, סַרִיקְנָא לְבִישְׁרֵייכוּ בִּסְרִיקָא דְפַרְזְלָא. כֵּיוָן דַּחֲזוּ דְּקָא מָכֵי עַלַייהוּ עָלְמָא, אֲתוּ וַאֲשְׁלְמוּהָ לֵיה. אָמַר לְהוּ: מִידַע יְדַעְנָא דַּאֲזִילְנָא, מִיהוּ יֵבָעוּ לֵיהּ מִנָּאִי, אִי מִקְטַל קְטִילוּ לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא, לָא מְגַלִּינָא וְאִי נְגוּדֵי מִינְגַד, מְגַלִינָא. אַתְיוּהָ לְקַמֵּיהּ, עַיילוּהָ לְאִינְדְרוּנָא וְטַרְקֵיהּ לְבָבָא בְאַפֵּיהּ וְחָתְמֵיהּ.
איקלע פריסתקא. ללון באותו פונדק שהיה רבה נחבא בו: ודליוה לתכא מקמיה. לקחו השלחן מפניו לאחר ששתה שתי כוסות והשדים הממונים על הזוגות מזיקין את השותה שתי כוסות ובני הבית לא נתכוונו על כך: אמרו לו. בני הפונדק לרבה מה נעביד לרפאו: ומיתסי. וירפא: הכא הוא. שהוא חכם בודאי צוה לעשות הרפואה דאם לא כן לא ידעו מיד לעשות כן: נגודי מינגדי לי. ואם ייסרוני ביסורין אגלה: לאינדרונא. חדר התפיסה:
אָמַר: לְמִיסְמַךְ אַנִיסָא לָמָה לִי, בָּעָא רַחַמֵי וְאִיתְעַבִיד לֵיהּ נִיסָא, פָּרַק אַשִׁיתָא וְעָרַק (פירוש: שבר החומה וברח) וְאָזַל לַאֲגְמָּא. יָתִיב אַגִירְדָא דְדִיקְלָא וְקָא גָרִיס. שָׁמַע דְּקָא מִיפְלְגֵי בְמִתִיבְתָּא דִרְקִיעָא: אִם בַּהֶרֶת קוֹדֶמֶת לְשֵׂעָר לָבָן, טָמֵא. וְאִם שֵׂעָר לָבָן קוֹדֵם לְבַהֶרֶת, טָהוֹר; סָפֵק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: טָהוֹר, וְכֻלָּה מְתִיבְתָּא אָמְרֵי: טָמֵא. אָמְרֵי: מָאן מוֹכַח? מוֹכַח רַבָּה בַּר נַחְמָנִי, דַּאֲמַר: אֲנִי יָחִיד בִּנְגָעִים, אֲנִי יָחִיד בְּאָהָלוֹת. לָא קָא מָצִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת לְמִקְרָבָא לֵיהּ, מִדְלָא הֲוָה קָא שָׁתִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסֵיהּ. אָזַל אִידְמֵי לֵיהּ כְּגוּנְדָא דְפָרָשָׁא (פירוש גדוד של פרשים) אָמַר: יֵנַח נַפְשֵׁיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא וְלָא נִיתְמְסַר לְיָדָא דְמַלְכוּתָא.
אגירדא דדיקלא. על גזע דקל קצוץ: אם בהרת. קדמה לשער לבן טמא דשער לבן שפרח בו הוא סימן טומאה כדכתיב והנה נהפך שער לבן בבהרת: טהור. לפי מה שכתוב בתורה: גונדא. גדוד של פרשים שמחפשים אחריו בפומבדיתא והוא ראש ישיבה היה:
אִישְׁתִּיק וְנָח נַפְשֵׁיהּ, כִּי קָא נַיחָא נַפְשֵׁיהּ אָמַר: טָהוֹר. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה: אַשְׁרֶיךָ רַבָּה בַּר נַחְמָנִי, שֶׁגּוּפְךָ טָהוֹר וְיָצְאְתָה נִשְׁמָתְךָ בְּטָהֳרָה. נָפַל פִּתְקָא מֵרְקִיעָא בְּפֻמְבְּדִיתָא: רַבָּה בַּר נַחְמָנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה. נָפְקוּ אַבַּיֵּי וְרַבָּנָן לְאִיעַסוּקֵי בֵיהּ וְלָא הֲווּ יָדְעֵי דוּכְתָא; אָזִיל לְאַגְמָא חֲזוּ מִפּוֹרֵי דַהֲווּ מְטַלְלֵי וְקַיְימֵי (פירוש: עושין צל עליו בכנפיהם), אָמְרֵי: שְׁמַע מִינָהּ הָתָם הוּא; הֲווּ אָזְלִי אַשְׁכְּחוּן. סָפְדוּהָ תְּלָתָא יוֹמֵי וּתְלָתָא לֵילוּתָא, בָּעוּ לְמִיפְרַשׁ, נָפַל פִּתְקָא מִן שְׁמַיָא: הַפּוֹרֵשׁ יְהֵא בְּנִדּוּי. סָפְדוּהָ שִׁבְעָה יוֹמֵי וְשִׁבְעָה לֵילוּתָא, נָפַל פִּיתְקָא מִן שְׁמַיָא וְאָמַר: לְכוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם.
פיתקא. כתב:
לְפִיכָךְ כָּל הַמִּתְעַסֵּק בְּטָהֳרָה וִידַבֵּר בְּטָּהֳרָה תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ בְּטָהֳרָה וְיִזְכֶּה לָאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5