גֹּדֶל עֹנֶשׁ הָרְשָׁעִים גְּמוּרִים לְאַחַר מִיתָה אֵין לוֹ קֵץ וְתִכְלָה, שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם בְּחֶשְׁבּוֹן כָּל מַחְשְׁבוֹתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם וְנִדּוֹנִין עָלָיו. כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, ב): תַּנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת הֵן לְיוֹם הַדִּין: אַחַת שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְאַחַת שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים וְאַחַת שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, נִכְתָבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתָּר לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתָּר לְגֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ' (דניאל יב, ב), בֵּינוֹנִיִּם (שעונותיהם וזכיותיהם שקולים זה כנגד זה), יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וּמְצַפְצְפִים וְעוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִבְחֹן אֶת הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא וְהוּא יֹאמַר ה' אֱלֹהָי' (זכריה יג, ט). וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: 'ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל' (שמואל־א ב, ו). וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים" 'רַב חֶסֶד', מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: 'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וגו' (תהלים קטז, א־ב). וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּה: 'דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ'.
כל מחשבותם ומעשיהם. שהמחשבה שהביאה לידי מעשה הקב"ה מצרפה למעשה ונדונין על שניהם: ליום הדין. כשיחיו המתים ואע"פ שכבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו לחיי העוה"ב שהוא קיים לעולם ויש שכבר סבלו דינם בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו: רשעים גמורים. רובם עונות: ומצפצפים. צועקים ובוכים מתוך יסורים שעה אחת ועולים: מטה כלפי חסד. הואיל ומחצה על מחצה הן מטה את ההכרע לצד הזכות ואינם יורדין לגיהנם:
אֲבָל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָם וְכֵן פּוֹשְׁעֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָם יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְנִדּוֹנִין בּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן וְנַעֲשִׂים אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם' (מלאכי ג, כא). אֲבָל הַמִּינִים וְהַמּוֹסְרִים וְהַמְּשֻׁמָּדִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים וְשֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה וְשֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְשֶׁפָּרְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר וְשֶׁנָּתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים וְשֶׁחָטְאוּ וְשֶׁהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים, כְּגוֹן יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו, יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְנִדּוֹנִין בָּהּ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי' וגו' (ישעיה סו, כד), גֵיהִנֹּם כָּלֶה וְהֵם אֵינָם כָּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל' (תהלים מט, טז). וְכָל כָּךְ לָמָּה, לְפִי שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'מִזְּבֻל לּוֹ' (שם שם). וְאֵין זְבוּל אֶלָּא בֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ' (מלכים־א ח, יג). וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: 'ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו' (שמואל־א ב, י. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אָבִין: וּפְנֵיהֶם דּוֹמִין כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה. וַאֲמַר רָבָא: וְאֵינֵהוּ מִשַּׁפִירֵי שַׁפִּירֵי בְּנֵי מְחוֹזָא וּמִיקְרוּ בְּנֵי גֵיהִנֹּם.
בגופם. לקמיה מפרש: ועסותם. לשון מיעוך כמו ושם עשו דדי בתוליהן שהצדיקים ידרכו על הרשעים ברגליהם כי יהיו אפר תחת וגו': המינים. התלמידים אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה: והמוסרים. מלשינים בדברי שקרים: אפיקורס. מבזה ת"ח: ושכפרו בתורה. האומרים אין תורה מן השמים: מדרכי צבור. מדרכי ישראל: ושנתנו חתיתם. לקמן מפרש: וצורם. כמו וצורתם: שפשטו ידיהם בזבול. שהחריבו בהמ"ק בעונם: כשולי קדרה. פניהם הושחרו ע"י האש של גיהנם כשולי קדרה: בני מחוזא. מעונגים ושמנים היו: ומיקרו בני גיהנם. כך יקראו להם:
אָמַר מַר: וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: 'וְרַב חֶסֶד', מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וְהָכְתִיב: 'וְהֵבֵאתִי אֶת־הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ' (זכריה יג, ט), הָתָם בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן. פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן – וְהָא אֲמֶרֶת לֵית לְהוּ תַּקַּנְתָא? הָתָם בְּרֻבָּא עֲווֹנוֹת, הָכָא בְּמֶחֱצָה עֲווֹנוֹת וּמֶחֱצָה זָכִיּוֹת. וְהָכֵי קְאָמַר: אִי הֲוָאִי מֶחְצָה עֲווֹנוֹת וְאִית בְּהוּ עֲווֹן פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, לָא סָגְיָא בְלָאו 'וְהֵבֵאתִי אֶת־הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ'. וְאִי לָאו – וְרַב חֶסֶד מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: 'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי' וגו' (תהלים קטז, א). דָּרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: 'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה". אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי. 'דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ' (שם שם, ו), אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְווֹת, לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ.
והא אמרת לית להו תקנתא. דנעשין אפר והכא כתיב וצרפתים כצרוף את הכסף שימרקו יסורין את עונם: שדלה אני מן המצות. כגון בינונים שאין זכיותיהם מכריעים לתלות להם בזכותם: לי נאה להושיע. להטות כלפי חסד:
פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן מַאי נִינְהוּ, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַרְקַפְתָּא דְּלָא מַנְחָא תְּפִלֵּי, פּוֹשְׁעֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָן מַאי נִינְהוּ, אָמַר רַב: עוֹבְרֵי עֲבֵרָה (פירוש: עריות). וְשֶׁנָּתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ הַחַיִּים מַאי נִינְהוּ, אָמַר רַב חִסְדָּא: זֶה פַּרְנָס הַמֵּטִיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, דַּאֲמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל פַּרְנָס הַמֵּטִיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵינוֹ רוֹאֶה בֵּן תַּלְמִיד חָכָם לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'לָכֵן יִרְאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב' (איוב לז, כד).
דלא מנחא תפילי. שלא הניח תפילין בשביל שהמצוה בזויה עליו שמגונות עליו רצועות של תפילין שבראשו: עבירה. עריות שבן נח מוזהר עליו: אימה יתירה. דודאי יש לפרנס להטיל אימה אבל אימה יתירה קאמר היא ודאי שלא לשם שמים:
וְהָרְשָׁעִים בְּיוֹם הַדִּין הֵם מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵירוּבִין, פֶּרֶק עוֹשִׂין פַּסִּין (יט, א): אָמַר רַבִּי יִרְמִיָּה בֶּן אֶלְעָזָר: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם נִתְחַיֵּב הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת, מְטִילִין חַכָּה לְתוֹךְ פִּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. אָדָם שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: 'לְךָ דֻמִיָּה' (תהלים סה, ב). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'תְּהִלָּה' (שם, שם). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה כְּמִי שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם, שם): 'וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר' (פירוש: ['דמיה'], ענין תוחלת, כלומר: לך מיחלת [התהלה] שתאמר (משמך) [לך] בציון ['ולך ישלם נדר'], רצונו לומר ,באותו הזמן ישלמו נדרי הזבחים שנדרו בגלות) וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַאי דִּכְתִיב (שם פד, ז): 'עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ' וגו' (אם נאמר המזמור על דוד, כשהיה גולה בארץ פלשתים ואמר: 'עוברי בעמק הבכא,, יהיה 'בכא' מן נבכי ים, והוא לשון מבוע, ואם יהיה על עולי הרגל, נאמר על אילנות שהם נקראין בכאים)? 'עוֹבְרֵי' אֵלּוּ שֶׁעוֹבְרִין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'בְּעֵמֶק' שֶׁמַּעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנֹּם, 'הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ', שֶׁבּוֹכִין וּמוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּמַעְיָן שֶׁל שִׁיתִין, 'גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה' (שם, שם), שֶׁמַּצְדִּיקִין עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יָפֶה דַנְתָּ, יָפֶה זִכִּיתָ, יָפֶה חִיַּבְתָּ, יָפֶה תִקַּנְתָּ גַּן עֵדֶן לַצַּדִּיקִים וְגֵיהִנֹּם לָרְשָׁעִים.
חכה. עץ שפותח פיו שלא יוכל לדבר: לך דמיה. הכל שותקין לנגדך: שדומה כמי וכו'. נוחין לו יסורין ומקבלן באהבה: ולך ישולם נדר. אותה דומיה שהוא דומה ביסורין דומה לו כשילום נדר: כמעין של שיתין. נקב שבבנין המזבח שנסוך היין של ספלים יורד לתוכו כל השנה כדאיתא במסכת סוכה:
אֵינִי, וְהָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רְשָׁעִים אֲפִילוּ בְּפִתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם אֵינָן חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי' (ישעיה סו, כד), 'שֶׁפָּשְׁעוּ בִי' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'הַפּוֹשְׁעִים בִּי', שֶׁהֵם פּוֹשְׁעִין וְהוֹלְכִים לְעוֹלָם, לָא קָשְׁיָא, כָּאן בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כָּאן בְּפוֹשְׁעֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ, וַאֲמַר רַבִּי יִרְמִיָּה בֶּן אֶלְעָזָר: שְׁלֹשָׁה פְתָחִים יֵשׁ לַגֵיהִנֹּם: אֶחָד בַּיָּם וְאֶחָד בַּמִּדְבָּר וְאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם. בַּיָּם דִּכְתִיב: 'מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי' (יונה ב, ג); בַּמִּדְבָּר דִּכְתִיב: 'וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה' (במדבר טז, לג); בִּירוּשָׁלַיִם דִּכְתִיב: 'נְאֻם־ה' אֲשֶׁר־אוּר לוֹ בְצִיּוֹן' זוֹ גֵּיהִנֹּם, 'וְתַנוּר לוֹ בִּירוּשָׁלַיִם' (ישעיה לא, ט), זוֹ פִתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. וְתוּ לֵיכָּא, וְהָא אִיכָּא, דְּאָמַר ר' סִימוֹן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁתֵּי תְּמָרוֹת יֵשׁ בְּגֵיא בֶּן הִינוֹם וְעוֹלֶה עָשָׁן מִבֵּינֵיהֶם. וְזֶהוּ שׁשָּׁנִינוּ: צִינֵי הַר בַּרְזֶל כְּשֵׁרוֹת וְזֶהוּ יֵשׁ לָהּ לְגֵיהִנֹּם וְאֵלּוּ הֵן: שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן, בְּאֵר שַׁחַת, בּוֹר שָׁאוֹן, טִיט הַיָּוֵן, צַלְמָוֶת, אֶרֶץ תַּחְתִּית. שְׁאוֹל, דִּכְתִיב: 'מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי' (יונה ב, ג); אֲבָדוֹן, דִּכְתִיב: 'הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדוֹן' (תהלים פח, יב); בְּאֵר שַׁחַת, דִּכְתִיב: 'וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת' (שם נה, כד); בּוֹר שָׁאוֹן וְטִיט הַיָּוֵן דִּכְתִיב: 'וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן' (שם מ, ג); צַלְמָוֶת, דִּכְתִיב: 'אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת' (איוב י, כא): אֶרֶץ חָתִית גְּמָרָא. וְהָא אִיכָּא גֵיהִנֹּם, גֵּיא שֶׁעֲמוּקָה כְּגֵיהִנֹּם, שֶׁכָּל הַיּוֹרֵד בָּהּ יוֹרֵד עַל עִסְקֵי חִנָּם. וְהָא אִיכָּא תָּפְתֶּה, דִּכְתִיב: 'כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה' (ישעיה ל, לג), הַהוּא שֶׁכָּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיִצְרוֹ נוֹפֵל שָׁם.
הפושעים. עדיין אפילו בשעת תועלתם ואשם: ציני. דקלים: כשרות. ללולב: טיט היון. שהוא רפש לטבוע בו וסתם טיט הראוי לבנין: שחת. ובאר שחת חדא מילתא היא: על עסקי חנם. עריות כדאמרינן פרק יוה"כ אשר נאכל במצרים חנם זו עריות:
וְלָמַדְנוּ גַּם כֵּן עָנְשֵׁי הָרָשָׁע מִמַּעֲשִׂיּוֹת הַכְּתוּבוֹת בָּאַגָּדוֹת, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת גִּיטִּין, פֶּרֶק הַנִּזְקִין (נו, ב): אֻנְקְלוֹס בַּר קְלוֹנִימוּס, בַּר אַחְתֵיהּ דְּטִיטוּס, הֲוָה בָּעֵי לְאִגְיוּרֵי, אָזַל אַסְקֵיה לְטִיטוּס בִּנְגִידָא (פירוש: אוב), מָאן חָשִׁיב בְּהַהוּא עָלְמָא? אֲמַר לֵיהּ: יִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ: וּמַהוּ לְאִידְבּוּקֵי בְהוּ (פירוש: להתגייר)? אֲמַר לֵיהּ: מִילַיהוּ נְפִישָׁן וְלָא מָצִית לְקִיּוּמִינְהוּ, זִיל אִגְרֵי בְהוּ בְהַהוּא עָלְמָא וַהֲוֵית רֵישָׁא, דִּכְתִיב: 'הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ' (איכה א, ה), כָּל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה רֹאשׁ. אֲמַר לֵיהּ: דִּינֵיהּ דְהַהוּא גַבְרָא בְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ: בְּמַאי דְּפָסַק אַנְפְשֵׁיה, כָּל יוֹמָא מְכַנְפֵי לֵיהּ לְקִטְמֵיהּ וְדַיְינֵי לֵיהּ וְקָלוּ לֵיהּ וּמִבַדְרֵי לְקִטְמֵי אַשֶׁב יַמֵּי.
אָזַל אַסְקֵיהּ לְבִלְעָם בִּנְגִידָא, אָמַר לֵיהּ: מַאן חָשִׁיב בְּהַהוּא עָלְמָא? אָמַר לֵיהּ: יִשְׂרָאֵל. וּמַהוּ לְאִידְבּוּקֵי בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ: 'לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל־יָמֶיךָ לְעוֹלָם' (דברים כג, ז). אֲמַר לֵיהּ: דִינֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא בְּמַאי? אֲמַר לֵיהּ: נִדּוֹן בְּשִׁכְבַת זֶרַע רוֹתַחַת. [אָזַל אַסְקֵיהּ לְיֶשׁוּ בִנְגִידָא, אֲמַר לֵיהּ: מָאן חָשִׁיב בְּהַהוּא עָלְמָא? אֲמַר לֵיהּ: יִשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ: וּמַהוּ לְאִדְבּוּקֵי בְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: טוֹבָתָם דְּרֹשׁ, רָעָתָם אַל תִּדְרֹשׁ. וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּם כְּנוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ. אֲמַר לֵיהּ: דִּינֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא בְמַאי? אֲמַר לֵיהּ: בְּצוֹאָה רוֹתַחַת, שֶׁכָּל הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת. תָּא חֲזֵי מַה בֵּין פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם (כ"ה בספרים הבלתי מצונזרים, וכ"ה בגמ' עפ"י חסרונות הש"ס)].
בשכבת זרע רותחת. מדה כנגד מדה שבעצתו התחיל העם לזנות אל בנות מואב:
וְתוּ גַרְסִינָן בְּמַּסֶּכֶת כַּלָּה, פֶּרֶק רַבִּי יְהוּדָה: רַבִּי עֲקִיבָא נָפַק לְהַהוּא אַתְרָא, אֲשְׁכְּחֵיה לְהַהוּא גַבְרָא דַּהֲוָה דָּרֵי טוּנָא רַבָּא עַל כַתְפֵיהּ וְלָא הֲוָה מָצִי לִסְגוּיֵי בֵיהּ וַהֲוָה צָוַח וּמִתְאַנֵּחַ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתָּךְ? אֲמַר לֵיהּ: בְּחַיֶּיךָ דְּלָא תְשַׁהְיָין, דְּדָחִילְנָא מִמַּלְאֲכֵי דְּמָחוּ לִי בְּפוּלְסָא דְּנוּרָא וְאָמְרִין לִי: אֵמַאי לָא תֵיתִי בִפְרִיעַ. אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא לִי מַה דְּקָא מַנְחֵת? אֲמַר לֵיהּ: שְׁבָקִת אִיתְתָא מַעְבַּרְתָּא.
טונא רבא. משא גדול: ולא הוה מצי לסגויי ביה. לא היה יכול להלוך מפני כובד המשא: דלא תשהיין. אל תעכבני שמתיירא אני ממלאכי חבלה: דמחו לי. שמכין לי בשבט של אש. מה הנחת אחריך בעוה"ז מבני ביתך:
אָזַל רַבִּי עֲקִיבָא וְעָאל בְּהַהוּא מְדִינְתָא. אָמַר לְהוּ: אִתְתֵיהּ דִּפְלַנְיָא הֵיכָא, אָמְרוּ לוֹ: יֵעָקֵר זִכְרוֹ דְּהַהוּא שְׁחִיק עַצָמוֹת. [אָמַר לְהוּ]: אֲמַאי, אָמְרוּ לֵיהּ: דְּהַהוּא לִסְטִים הֲוָה וְאָכִיל אִינְשֵׁי וּמְצַעֵר בְּרִיָתָא, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבָּא עַל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אָזַל לְבֵיתֵהּ, אַשְׁכַּח אִתְתֵיה מַעְבַּרְתָּא, נָטְרָה עַד דְּיָלְדָא. אָזַל מַהְלֵיהּ, לְכִי גָּדַל אוֹקְמֵיהּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא לִבְרוּכֵי בִּקְהָלָא. לִזְמַן אָזַל רַבִּי עֲקִיבָא לְהַהוּא אַתְרָא, אִיתְחַזֵי לֵיהּ, אָמַר: תָּנוּחַ דַעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת דַּעְתִּי.
איתחזי ליה. ההוא גברא שמת:
וּמָצִינוּ כָּתוּב זֶה יוֹתֵר בְּאֹרֶךְ בְּמִדְרָשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא, פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת נֹחַ: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּפָגַע בְּפַחָם אֶחָד, שֶׁהָיָה טָעוּן עֵצִים עַל כְּתֵפָיו וְהָיָה מַרְהִיט בְּהֶם כְּסוּס. גָּזַר עָלָיו רַבִּי עֲקִיבָא וְהֶעֱמִידוֹ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מַה לְּךָ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה כָּזֹאת, אִם עֶבֶד אַתָּה וַאֲדוֹנְךָ נוֹתֵן עָלֶיךָ עוֹל כָּבֵד, אֲנִי אֶפְדְּךָ מִמֶּנּוּ וְאוֹצִיאֲךָ לַחֵרוּת. וְאִם אַתָּה עָנִי, אֲנִי אַעֲשִׁירְךָ. אָמַר לוֹ: הַנִּיחֵנִי אֲדוֹנִי, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד. אָמַר לוֹ: מִבְּנֵי אָדָם אַתָּה אוֹ מִן הַמַּזִּיקִין אַתָּה. אָמַר לוֹ: מֵת אוֹתוֹ הָאִישׁ וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מוֹסְרִין אוֹתוֹ לַחְטֹב עֵצִים וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ בָּאֵשׁ. אָמַר לוֹ: מֶה הָיְתָה מְלָאכְתְּךָ בְּחַיֶּיךָ? אָמַר לוֹ: גַּבַּאי הַמַּס הָיִיתִי וְהָיִיתִי נוֹשֵׂא פָנִים לָעֲשִׁירִים (והורג) וּמְצַעֵר אֶת הָעֲנִיִּים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּעַלְתִּי נַעֲרָה מְאוֹרָסָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר לוֹ: בְּנִי [שֶׁמָּא] שָׁמַעְתָּ מֵאוֹתָם הַמְמוּנִים עָלֶיךָ שֶׁיֵּשׁ לְךָ תַּקָּנָה? אָמַר: אַל תְּעַכְּבֵנִי, שֶׁמָּא יִרְגְּזוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַפֻּרְעָנוּת. וּלְאוֹתוֹ הָאִישׁ אֵין לוֹ תַּקָּנָה וְלֹא (שמעתי) כְּלוּם פִּדְיוֹן, אֶלָּא שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיָה לוֹ בֵּן שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּצִּבּוּר וְהָיהָ אוֹמֵר בַּצִּבּוּר 'בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ', הָיוּ מַתִּירִין אוֹתוֹ מִן הַפֻּרְעָנוּת. וּלְאוֹתוֹ הָאִישׁ אֵין לוֹ בֵּן, אֶלָּא שֶׁהִנִּיח אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יָלְדָה זָכָר אוֹ נְקֵבָה וְאִם זָכָר יָלְדָה, מִי יְלַמְּדֶנּוּ תוֹרָה. אָמַר לוֹ: מַה שִּׁמְךָ, אָמַר לוֹ: (עֲקִיבָא) [עַרְכְּבָתָה]. וְשֵׁם אִשְׁתְּךָ, אָמַר לוֹ: שׁוּשְׁמִירָה. וְשֵׁם עִירְךָ, אָמַר לוֹ: אַלְדּוּקָא.
בְּאוֹתָה שָׁעָה נִצְטַעֵר עָלָיו רַבִּי עֲקִיבָא וְהָיָה הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ וְשָׁאַל הֵיכָן הוּא בֵּיתוֹ. אָמְרוּ: יִשָּׁחֲקוּ עַצְמוֹתָיו בְּגֵיהִנֹּם. שָׁאַל עַל אִשְׁתּוֹ: אָמְרוּ: יִמָּחֶה שְׁמָהּ וְזִכְרָה מִן הָעוֹלָם. שָׁאַל עַל בְּנוֹ, אָמְרוּ: הֲרֵי הוּא עָרֵל וַאֲפִילוּ בְּמִצְוַת מִלָּה לֹא עָסְקוּ בוֹ. מִיָּד תְּפָסוֹ רַבִּי עֲקִיבָא לִבְנוֹ [וּמָל אוֹתוֹ] וְהוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו לְלַמְּדוֹ תוֹרָה וְלֹא הָיָה לוֹמֵד, עַד שֶׁיָּשַׁב עָלָיו בְּתַעֲנִית אַרְבָּעִים יוֹם. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: עַל זֶה אַתָּה מִתְעַנֶּה. אָמַר: הֵן. וְקָרָא בְּאָלֶ"ף בֵּי"ת, עַד שֶׁהוֹלִיכוֹ לְבֵיתוֹ וְלִמְּדוֹ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וְהֶעֱמִידוֹ וְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר וְאָמַר: 'בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ' [וְעָנוּ אַחֲרָיו: 'בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ] לְעוֹלָם וָעֶד'. בְּאוֹתָה שָׁעָה הִתִּירוּהוּ מִן הַפֻּרְעָנוּת. וּבָא אוֹתוֹ הָאִישׁ בַּחֲלוֹם וְאָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָא: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ בְּגַן עֵדֶן שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. מִיָּד פָּתַח רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: 'ה' שִׁמְךָ לְעוֹלָם ה' זִכְרְךָ לְדֹר־ וָדֹר' (תהלים קלה, יג).
וְהַנְּשָׁמָה מִשְׁתַּתֶּפֶת עִם הַגּוּף לְקַבֵּל הָעֹנֶשׁ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צא, א): אֲמַר לֵיהּ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי: גּוּף וּנְשָׁמָה יְכוֹלִין לִפְטֹר עַצְמָן מִן הַדִּין. כֵּיצַד, גּוּף אוֹמֵר: נְשָׁמָה חָטְאָה, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנִי נְשָׁמָה, הֲרֵינִי מוּטָל כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין. וּנְשָׁמָה אוֹמֶרֶת: גוּף חָטָא, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁיָּצָאתִי מִן הַגּוּף, הֲרֵינִי כְּצִפּוֹר פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. אֲמַר לֵיהּ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס נָאֶה וְהָיָה בוֹ בַּכּוּרוֹת נָאוֹת וְהוֹשִׁיב בּוֹ שְׁנֵי שׁוֹמְרִים, אֶחָד חִגֵּר וְאֶחָד סוּמָא. אָמַר לוֹ חִגֵּר לַסּוּמָא: בַּכּוּרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה בַּפַּרְדֵּס, בּוֹא וְהַרְכִּיבֵנִי עָלֶיךָ וְנָבִיא וְנֹאכַל אֲנִי וְאַתָּה. אָמַר לוֹ סוּמָא: וְכִי רוֹאֶה אֲנִי? הִתְחִיל חִגֵּר מְטַפֵּחַ (פירוש: הכה בכף) לְיָמִין וּשְׂמֹאל, עַד שֶׁבָּא אֶצְלוֹ הַסּוּמָא. רָכְבוּ זֶה עַל זֶה וְהֵבִיאוּ וְאָכְלוּ. לְיָמִים בָּא בַּעַל הַפַּרְדֵּס וְאָמַר: בַּכּוּרוֹת נָאוֹת שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס מִי לְקָחָן. אָמַר לוֹ חִגֵּר: וְכִי עָלַי יֵשׁ לְךָ דַּעַת וְכִי רַגְלַיִם יֵשׁ לִי. אָמַר לוֹ סוּמָא: וְכִי עָלַי יֵשׁ לְךָ דַּעַת וְכִי עֵינַיִם יֵשׁ לִי. מֶה עָשָׂה, הִרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה וְדָנָן. אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נוֹתֵן נְשָׁמָה בַּגּוּף וְדָן אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' (שם נ, ד), זוֹ נְשָׁמָה. 'וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ' (שם, שם), זֶה הַגּוּף. לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִירָא מִן הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל הַזֶּה וְאַל יְהֵא שָׁטוּף אַחַר תַּאֲוָתוֹ שֶׁהוּא יִצְרוֹ הָרַע הַשּׂוֹנְאוֹ וְיִנָּצֵל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
פורח באויר וכו'. היא נשמת החוטאים שאין לה מנוחה בעוה"ב ופורחת באויר כצפור לנוד אבל נשמות הצדיקים זוכים למקום מנוחה בישיבה של מעלה שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו': בכורות. תאני הבכורות: יקרא. הקב"ה לנשמה הבאה לו לאדם בתוך גופו מהשמים מעל ויקרא אף אל הגוף שבא מן הארץ לדונן ביחד:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5