הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹהֲבִין הַיִּסּוּרִין וּמְקַבְּלִים אוֹתָן עַל עַצְמָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, יֵשׁ מֵהֶם לְכַפֵּר עֲוֹנָם וְיֵשׁ מֵהֶם לְהַרְבּוֹת שְׂכָרָם כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, דְּגָרְסִינָן פֶּרֶק חֵלֶק (סנהדרין קז, א): דָּרַשׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בִּירִי: לְמַה דָּוִד דּוֹמֶה? לְסוֹחֵר כּוּתִי, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, "שְׁגִיאוֹת מִי־יָבִין" (תהלים יט, יג). אֲמַר לֵיהּ: שְׁבִיקָא לָךְ. "מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי" (שם). אֲמַר לֵיהּ שְׁבִיקָא לָךְ. "גַּם מִזֵּדִים חֲשׂךְ עַבְדֶּךָ" (שם שם, יד), דְּלָא לִישְׁתָּעוּ בִּי רַבָּנָן. אֲמַר לֵיהּ: שְׁבִיקָא לָךְ. "בִי אָז אֵיתָם" (שם), שֶׁלֹּא יִכָּתֵב סוּרְחָנִי. אֲמַר לֵיהּ: אִי אֶפְשָׁר; וּמַה יו"ד שֶׁל שָׂרַי עָמַד וְצָוַח כַּמָּה שָׁנִים לְפָנַי עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹסַפְתִּיהָ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (במדבר יג, טז), כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. "וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב" (תהלים, שם), אָמַר לְפָנָיו: יִמְחֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן כֻּלּוֹ. אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר עָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לוֹמַר: "הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וגו' כֵּן הַבָּא אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ" וגו' (משלי ו, כז־כט). אֲמַר לֵיהּ: כָּל הָכֵי לִיטְרֵיד הַהוּא גַבְרָא? אֲמַר לֵיהּ: קְבֵּיל עָלֶיךָ יִסּוּרִין. דַּאֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד, דִּכְתִיב: "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר" (תהלים נא, ט); נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, דִּכְתִיב: "הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ" (שם שם, יד); וּפֵרְשׁוּ מִמֶּנּוּ סַנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב: "יָשׁוּבוּ־לִי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ" (שם קיט, עט). הַנֵּי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מִנָּא לָךְ? דִּכְתִיב: "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלַםִ" וגו' (מלכים־א ב, יא) וּכְתִיב: "בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל־יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִירוּשָׁלַםִ מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל" (שמואל־ב ה, ה), וְהַנֵּי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לָא קָחָשֵׁיב, שְׁמַע מִנָּהּ נִצְטָרַע. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן. אֲמַר לֵיהּ: מָחוּל לָךְ. "עֲשֵׂה־עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה" (תהלים פו, יז), וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק א, מֵחֵלֶק שְׂכַר הַתְּשׁוּבָה (סימן רפח).
לסוחר כותי. דרכו לפנות את סחורתו מעט מעט להעמידה על דמים מועטים: שגיאות מי יבין. מי יכול להשמר משגגות אמר לו הקב"ה שביקא לך מחול לך: נסתרות. של צנעא: גם מזדים. מזיד של פרהסיא דלא לישתעו בי רבנן ופירש"י ה"ג אל ימשלו בי דלא לישתעו בי רבנן לשון משל שלא ידרשו בחטאתי חכמי הדור ואז איתם שלא יכתב סורחני שתמחוק אותה הפרשה מן המקרא וישתכח הדבר לעולמים: כל הפרשה. שכתובה כבר אעכו"כ שאי אפשר לעקור שחטאו היה נכתב כבר: כל היכי. דוד אמר על עצמו נגד הקב"ה כל כך אטרוד אני ולא יהא לי כפרה על עוני עד שאבא לגיהנם דכתיב לא ינקה מדינה של גיהנם: תחטאני באזוב ואטהר. מכלל שהיה צריך טהרת אזוב כמצורע: הני ששה חדשים מנא לן. שנצטרע. בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו שמע מינה לא היתה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ששה חדשים:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם בְּפֶרֶק חֵלֶק (קא, א): תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ. וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא. נַעֲנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מִטִּפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים, דְּאִלּוּ טִפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. נַעֲנָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר: "טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מִגַּלְגַּל חַמָּה, דְּאִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מֵאָב וָאֵם, דְּאִלּוּ אָב וָאֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
דאלו גלגל חמה בעולם הזה. ולא לעתיד שמאורות מתחדשות:
נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: חֲבִיבִין יִסּוּרִין. אָמַר לָהֶם: סִמְכוּנִי וְאֶשְׁמַע דִּבְרֵי עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף תַּלְמִידִי, שֶׁאָמַר: חֲבִיבִין יִסּוּרִין. אֲמַר לֵיהּ: עֲקִיבָא, זוֹ מִנַּיִן לְךָ? פָּתַח וְאָמַר: בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (ב לג, א): "בֶּן־שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָםִ", וּכְתִיב: "וַיָּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה"' (שם שם, ב) וְאוֹמֵר: "גַּם־ אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ" וגו' (משלי כה, א), וְכִי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לְכָל הָעוֹלָם לִמֵּד תּוֹרָה [וְלִבְנוֹ לֹא הָיָה לוֹמֵד]? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: עָמָל שֶׁעָמַל בּוֹ וְכָל טֹרַח שֶׁטָּרַח לוֹ לֹא הֶעֱלָהוּ לְמוּטָב – אֶלָּא יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מְנַשֶּׁה וְאֶל־עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ. וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם [אֶת] שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת־מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה. וּבְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת־פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִפְּנֵי אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו. וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֵר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַםִ לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (דברי הימים־ב לג, י־יג). מַאי עָבְדֵי לֵיהּ? שָׁדְיוּהָ בְּתַנּוּרָא דִּנְחָשָׁא וְשָׁדְיֵהּ נוּרָא תֻּתֵּיה וַהֲוָה קָא מִצְטַעֵר טוּבָא. אָמַר: הֵיכֵי לֵיעֱבֵיד? נִיקְרֵי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּעַס עִילַוֵּיהּ; נִיקְרֵי לַעֲבוֹדָה זָרָה, לֵית בָּהּ מַמָּשָׁא. מֶה עָשָׂה? קָרָא לַגְּדוֹלִים וְלָא עָנְיוּהָ, לַקְּטַנִּים וְלָא עָנְיוּהָ. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִי עָנְיֵת – עָנְיֵת, וְאִי לָא, אָמְרֵי: אִיהוּ כְּוָתַיהוּ. מִיָּד עָנְיֵהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּעָתֶּר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַםִ לְמַלְכוּתוֹ", לְמַלְכוּתוֹ הֵשִׁיבוֹ וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא – "וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים". הָא לָמַדְתָּ שֶׁחֲבִיבִין יִסּוּרִין.
חביבין יסורין. שהקב"ה מיסר האדם לכפר על ידם עונותיו: זו מנין לך. שהיסורין מכפרין ממה למדת זאת: גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו. היינו תלמידי חזקיה כדקיימא לן בהשותפין בבבא בתרא חזקיה וסייעתו כתבו משלי מכלל דחזקיה היה מלמד לכל וכדאמרו נעץ חרב על פתח בהמ"ד ואמר כל מי שאינו לומד ידקר בחרב וכל שכן שלמנשה בנו ילמד: וכל טורח שטרח בו. ללמדו: בחוחים. עגולין של ברזל ויאסרהו בנחושתים בשלשלת של נחושת: מאי עבדי ליה. מלך אשור למנשה שדייה בתנור של נחושת והיו בוערים תחת התנור אש והיה מצער ליה שנכוה בחום האש: ואי לא. תענה אותי ותצילני אמרי איהו הקב"ה כותייהו כשאר כוכבים ומזלות שאין בו כח להציל: שחביבין יסורין. שטובים היסורין שעל ידי הצער שהיה למנשה בתנור קרא להקב"ה וחזר בתשובה:
וְגַם מָצִינוּ הַיִּסּוּרִין הַקָּשִׁים שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ נַחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ, דְּאָמְרִינָן בְּפֶרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת (תענית כא, א): אָמְרוּ עָלָיו עַל נַחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ, שֶׁהָיָה סוּמָא בִּשְׁתֵּי עֵינָיו וְגִדֵּם בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְקִטֵּעַ בִּשְׁנֵי רַגְלָיו וְהָיָה כָּל גּוּפוֹ מָלֵא שְׁחִין וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְפֶרֶק שְׁלִישִׁי מֵחֵלֶק פַּרְנָסַת עֲנִיִּים (סימן קצא).
והיה כל גופו מלא שחין. והוא קיבל על עצמו היסורין אלו על שלא נתן לעני לחם מיד ואמר שימתין מעט וביני ביני מת העני ברעב:
וְגַם מָצִינוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וּבְנוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ בְמַחֲבוֹא בִּמְעָרָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (שבת לג, ב): יָתֵיב רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּהַקְדָּמַת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן.
וְגַם מָצִינוּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וּלְרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן יִסּוּרִין, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְצִיעָא, פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (פד, ב): וַאֲפִילוּ הָכֵי לָא סָמַךְ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אַנַּפְשֵׁיהּ קָבֵיל עֲלֵיהּ יִסּוּרֵי. כָּל יוֹמָא בְּאוֹרְתָּא הֲווּ מֵכִין לֵיהּ שִׁתִּין נַמְטֵי וְנָגְדוּ מִתֻּתֵּיהּ שִׁתִּין מְשִׁיכְלֵי דָמָא וְכִיבָא. כָּל יוֹמָא הֲוָה עָבְדָּא לֵיהּ דְּבִיתְהוּ שִׁיתִּין מִינֵי לַפְדָא וְאָכֵיל לְהוּ. וְלָא הֲוָה מַנְחָא לֵיהּ דְּבִיתְהוּ לְמֵיפַּק לְבֵי מִדְרָשָׁא, כִּי הֵיכֵי דְּלָא לֵידְחְקוּ לֵיהּ רַבָּנָן. בְּאוֹרְתָּא אֲמַר לְהוּ: אַחַי וְרֵעַי, בּוֹאוּ; בְּצַפְרָא אֲמַר לְהוּ: אַחַי וְרֵעַי, לְכוּ, מִשּׁוּם בִּטּוּל תּוֹרָה. יוֹמָא חַד שָׁמְעָה דְבִיתְהוּ, אָמְרָה לֵיהּ: אַתּ קָא מַיֶּתֶת לְהוּ עִילַוָּךְ, כָּלֵית לְמָמוֹנָא שֶׁל בֵּית אַבָּא. אִימְרְדָה וְאָזְלָא לְבֵּי נְשָׁא. סְלִיקוּ הַנָּךְ סִיפוּנָאֵי, עֲיְלוּ לֵיהּ שִׁיתִּין עַבְדֵי כִּי נְקִיטֵי שִׁתִּין אַרְנְקֵי וְעַבְדִין לֵיהּ שִׁתִּין מִינֵי לַפְדָּא וְאָכַל לְהוּ. יוֹמָא חַד אָמְרָה לִבְרַתָּהּ: זִיל וְקָא חֲזִי מַאי קָא עָבִיד אָבוּךְ הָאִידְנָא. אַתָאִי. אָמַר לָה: שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם. קָרֵי אַנַּפְשֵׁיהּ: "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד).
ואפילו הכי. דאמר ר' אלעזר בר' שמעון ספיקות שלכם כך שהיה לו רשות מן מלכות לתפוס הגנבים ולהמיתם והם היו יהודים פעם אחת נהרג אחד על ידו והיה לו ספק אם רשע הוה או לא עד שאמרו לו שבעל נערה מאורסה ביום הכפורים ואמר אם ספיקות שהרגתי כך רשעים היו ודאות שידעתי שרשעים היו על אחת כמה וכמה שבדין עשיתי ואף על פי כן כיון שבספק תפס לזה על ידי שהיה חצוף כנגדו ונהרג על ידו קבל עליו יסורין: לא סמך. דעתיה אהני שאמר ודאות שלי לא כל שכן שמא חטא באחד מן הצדיקים על כן ביקש רחמים ומחילה ביסורין: ונגדו מתותיה. ומושכין מתחתיו בבוקר מהדם ורטיה שזה מהשחין ממנו ששים עריבות: דלא לדחקו. והוא היה חלש מהיסורין: אמר להו. למכאובים אחי ורעי בואו עלי: משום ביטול תורה. שהיה עוסק בגרסתו תמיד בבית: את קא מייתת להו עלך. אתה מביאן עליך היסורין ברצונך: עיילי ליה שיתין עבדי. לפי שעמד עליהם נחשול של ים והתפללו שינצלו בזכותו של ר' אלעזר וניצלו בזכותו וכשעלו מן הים שלחו לו דורון: אמרה לברתה. שהיתה מורדת בר' אלעזר והלכה עם בתה לבית אביה ואמרה זיל וראה מה שאביך עושה וכשבאתה אליו אמר לה אביה זיל אמרי לאמך עושר שיש לי גדול משלכם:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם (פה, א): אָמַר רַבִּי: חֲבִיבִין יִסּוּרִין. קָבֵיל עֲלֵיהּ יִסּוּרִין תְּרֵיסָר שְׁנִין, שִׁית בִּצְמַרְתָּא וְשִׁית בְּצַפְדִּינָא. אֲהוֹרִירֵיהּ דְּרַבִּי הֲוָה עָתֵיר מִשְׁבוֹר מַלְכָּא; כִּי הֲוָה רָמֵי כִּיסְתָא לִגְמַלֵּיהּ הֲוָה קָא אָזֵיל קָלֵיהּ לִתְלָתָא מִילֵי. הֲוָה מְכַוֵּין וְרָמָא בְּהַהִיא שְׁעַתָא דְעַיֵיל רַבִּי לְבֵית הַכִּסֵּא. וַאֲפִילוּ הָכֵי הֲוָה קָא עָבֵיר קָלֵיהּ לְקָלַיְהוּ. עַד דַּהֲווּ שָׁמְעֵי לֵיהּ נְחִיתֵי יַמָּא.
חביבין יסורין. שראה שהועילו יסורין של ר' אלעזר שלא שלטה בו רמה: הוה מכוין. שיתנו מספוא לבהמות בשעה שהיה רבי הולך לבית הכסא כדי שלא ישמעו בו שהיה צועק מצער שהיה לו בעת שעשה צרכיו: עבר קליה לקלייהו. שהיו צועקין בעת שנתנו להם מספוא כדרך הבהמות עד ששמעו קולו דרבי בעלי הספינות שעל הים:
וַאֲפִילוּ הָכֵי יִסּוּרֵי דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן עֲדִיפֵי מִדְּרַבִּי, דְּאִלּוּ יִסּוּרֵי דְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מֵאַהֲבָה בָּאוּ וּמֵאַהֲבָה הָלְכוּ, וְיִסּוּרִי דְּרַבִּי עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ וְעַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלְכוּ. עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ, דְּהַהוּא עֶגְלָא דַּהֲוּוּ מְמַטוּ לֵיהּ לְבֵי שְׁחִיטָה, אָזַל תָּלְיָא רֵישֵׁיהּ בְּכַנְפֵיהּ דְּרַבִּי וְקָא בָכֵי. אֲמַר לֵיהּ: זִיל, לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. אָתוּ עֲלֵיהּ יִסּוּרִין. עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלְכוּ, יוֹמָא חַד הֲוָה כָּנְשָׁא אַמְתֵיהּ דְּרַבִּי בֵּיתָא, הֲווּ שָׁדְיֵין בְּנֵי כְרכּוּשְׁתָא וְקָא כָּנְשָׁא לְהוּ. אֲמַר לָה: זִיל שַׁבְקִינְהוּ, דִּכְתִיב: "וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט). סָלְקוּ יִסּוּרֵי מִינֵּיה.
תליא רישיה בכנפיה דרבי. החביא ראשו תחת כנפי כסותו: אתו עליה יסורין. על שלא רחם עליו:
כָּל שְׁנֵי דְּיִסּוּרֵי דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא שָׁכִיב אִינֵישׁ בְּלָא זִימְנֵיהּ. כָּל שְׁנֵי דְיִסּוּרֵי דְרַבִּי לָא אִצְטְרֵיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא. דַּאֲמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: קָשֶׁה יוֹמָא דְּמִטְרָא כְּיוֹמָא דְּדִינָה. וַאֲמַר אֲמֵימַר: אִי לָאו דְּצָרִיךְ לִבְּרִיאָתָא בְּעִינָן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְנְבַטְלִינֵיהּ. וַאֲפִילוּ הָכֵי כִּי עָקְרֵי פוּגְלָא מֵמִישְׁרָא מָלְיָא גּוּמָא בֵּירָא דְמַיָּא.
ואפילו הכי. דלא אתי מטרא בהנהו שני: בירא דמיא. היתה הגומא עומדת מלאה מים:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵינּוּ, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ שֶׁיִּשְׁאַל יִסּוּרִין וְיַחְפֹּץ בְּבִיאָתָן לְהַרְבּוֹת זְכוּתוֹ, יְרֵא שָׁמַיִם יִשְׂמַח בַּיִּסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו וִיהַלֵּל לְבוֹרְאוֹ עַל שֶׁאֵינָם יוֹתֵר קָשִׁים עָלָיו וְשֶׁנּוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לְסָבְלָם, וְיִגְדַּל שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5