דִּבְרֵי הַנֶּחָמוֹת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים חַכְמֵי הַתַּלְמוּד כְּתָבוּם בַּגְּמָרָא כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מֵהֶם דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק אֵלוּ מְגַלְּחִין (מועד קטן כח, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁמֵּתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה חֲכָמִים לְנַחֲמוֹ. וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָהו וְרַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: דְּעוּ שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וּבָקִי בְּהַגָּדָה וְאַל יִכָּנֵס אֶחָד מִכֶּם לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וַאֲנִי אַחֲרוֹן. פָּתַח רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: רַבּוּ עֲוֹנוֹתָיו, תְּכָפוּהוּ אֶבְלָיו וְהִטְרִיחַ רַבּוֹתָיו פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. נַעֲנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: "וַאֲחֵיכֶם כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל" וגו' (ויקרא י, ו). וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, דִּכְתִיב: "וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲֹרן אֶת־הַדָּם אֵלָיו" (שם ט, ט), כָּךְ, בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נַעֲנָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאָמַר: "וְסָפְדוּ־לוֹ כָל־יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי־זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל־קָבֶר יַעַן נִמְצָא־בוֹ דָּבָר טוֹב" (מלכים־א יד, יג). וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֲבִיָּה בֶּן יָרָבְעָם שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "יַעַן נִמְצָא־בוֹ דָּבָר טוֹב", כָּךְ, בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מַאי "דָּבָר טוֹב"? פְּלִיגֵי בָהּ רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא, חַד אָמַר, שֶׁבִּטֵּל מִשְׁמַרְתּוֹ וְעָלָה לָרֶגֶל; וְחַד אָמַר, שֶׁבִּטֵּל פַּרְדְּסָאוֹת שֶׁהוֹשִׁיב אָבִיו יְרָבְעָם עַל הַדְּרָכִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל. נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים" וגו' (ירמיה לד, ה). וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה צִּדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, שֶׁהֶעֱלָה אֶת יִרְמְיָהוּ מִבּוֹר הַטִּיט, כָּךְ, בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: "בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלַםִ כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן [בֶּן טַבְרִימוֹן] בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (זכריה יב, יא). וַאֲמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵא תִּרְגוּמָא דְּהַאי קְרָא לָא יְדַעְנָא מַאי קָאָמַר, בְּעִידְנָא הַהִיא יִסְגֵי מִסְפְּדָא בִּירוּשָׁלַםִ כְּמִסְפֵּד אַחְאָב בֶּן עָמְרִי, דְּקָטִיל יָתֵיהּ הַדְרִמוֹן בֶּן טַבְרִימוֹן בְּבִקְעַת דּוּרָא וּכְמִסְפֵּד יֹאשִׁיָּהוּ בֶּן אָמוֹן, דְּקָטִיל יָתֵיה פַרְעֹה חֲגִירָא בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמַה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא דָּבָר אֶחָד טוֹב, דִּכְתִיב: "וְהַמֶּלֶךְ הָיָה" וגו' (מלכים־א כב, לה), כָּךְ, בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
דעו שחכם גדול הוא. ר' ישמעאל ע"כ אל יכנס וכו' כדי שלא יבלבל באגדתו ואמר ר' עקיבא אני אומר אגדתי באחרון: והטריח רבותיו. הבאין לנחמו כי זה היה לי בן שני שמת לי: כך. כתב הקב"ה ויבכו כל בית ישראל וגו' בניו של רבי שהרבה מצות ותורה היו מקיימים עאכו"כ שחביבין הם לפני הקב"ה וצריכין לבכות עליהם: פרדסאות. שומרים שהעמיד ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים ובא אביה בנו ובטלם וחד אמר שלא ביטל רק משמרתו שהוא היה אחד מן השומרים וכשהגיע משמרתו נתן רשות לעלות: והמלך היה. עומד במרכבתו כדי שלא ידעו ישראל שהוא מוכה וינוסו ותחלת נפילה היא ניסה לכך היו מספידין עליו וכו':
וְהָאָבֵל יוֹדֶה לַמַּסְפִּידִים וְלַמְנַחֲמִים עַל הַכָּבוֹד שֶׁעָשׂוּ לוֹ וְיִפְטְרֵם לְשָׁלוֹם, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם (מועד קטן כא, ב): מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא וּבָאוּ כָל יִשְׂרָאֵל וְהִסְפִּידוּם הֶסְפֵּד גָּדוֹל. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָם עָמַד רַבִּי עֲקִיבָא עַל סַפְסָל גָּדוֹל וְאָמַר: אִם בִּשְׁבִיל שְׁנֵי בָּנַי עֲשִׂיתֶם לִי זֶה הַכָּבוֹד וְאִם בִּשְׁבִיל עֲקִיבָא בָּאתֶם, הֲרֵי כַּמָּה עֲקִיבָא אִיכָּא בְּשׁוּקָא, אֶלָּא כָּךְ אֲמַרְתֶּם: "תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִּמְעַד אֲשׁוּרָיו" (תהלים לז, לא), כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשְּׂכַרְכֶם הוּא רָב. וְעַתָּה לְכוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם.
כמה עקיבא איכא. ומה ביני לבינם ולמה יתיקרו בעיניכם יותר מהם: לא תמעד אשוריו. לא יחלקו רגליו ליפול האדם העומד על דבר לח וחלק או דבר משופע רגליו נוטין ליפול וכן ראוי לו לנחם על נפילתו ולהסיר מלבו כי תורת אלהיו בקרבו:
עַל כֵּן יִגְמֹל חֶסֶד לַחַיִּים וְלַמֵּתִים וִינַחֵם הָאֲבֵלִים. וּבַעַל הַגְּמוּל יְשַׁלֵּם לוֹ.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5