כְּשֶׁהֶחָכָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם הַכֹּל חַיָּבִין לֵעָשׂוֹת כְּמוֹ קְרוֹבָיו, כִּדְגָרְסִינָן פֶּרֶק וְאֵלּוּ מְגַלְּחִין (מועד קטן כה, א): תַּנְיָא: חָכָם שֶׁמֵּת הַכֹּל קְרוֹבָיו. הַכֹּל קְרוֹבָיו סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא הַכֹּל כִּקְרוֹבָיו: הַכֹּל קוֹרְעִים עָלָיו, הַכֹּל חוֹלְצִין עָלָיו, הַכֹּל מַבְרִין עָלָיו בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר. וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב סַפְרָא לָא קַרְעֵי רַבָּנָן עִילַוֵּיה. אָמְרֵי: גָּמְרִינָן מִינֵיהּ? אָמְרוּ: מִי תַּנְיָא "הָרָב שֶׁמֵּת"? "חָכָם שֶׁמֵּת" תְּנָן! וְעוֹד, שְׁמַעְתְּתֵיהּ כָּל יוֹמָא בְּפוּמִין בֵּי מִדְרָשָׁא. סָבוּר מִינָהּ מַאי דַּהֲוָה הֲוָה. אֲמַר לְהוּ אַבַּיֵּי: תַּנְיָא: חָכָם, כָּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִין בְּהֶסְפֵּדוֹ חַיָּבִין לִקְרֹעַ. סָבַר לִמִקְרַע לְאַלְתַּר אֲמַר לְהוּ אַבַּיֵּי: חָכָם כְּבוֹדוֹ בְּהֶסְפֵּדוֹ.
הכל מברין עליו. כך היה מנהגן שהיו מברין האבל ברחוב סעודה ראשונה: חכם שמת. אע"פ שלא למדו ממנו חייבין עליו בכל דברים אלו אם הוא חכם: ועוד שמעתתיה כל יומא בפומין. והוא כמאן דגמרינן מיניה: מאי דהוי הוי. הואיל ולא קרעו בשעת מיתה תו לא קרעו: למקרע לאלתר. בלא הספד:
וְגַם כָּל יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְסָפְדוֹ, דְּגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה, פֶּרֶק בֶּן עַזַּאי: תָּנוּ רַבָּנָן: בִּשְׁעַת פְּטִירַת חָכָם כָּל הָעָם חַיָּבִין בְּהֶסְפֵּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ־לוֹ כָּל־ יִשְׂרָאֵל" (שמואל־א כח, ג). וּכְתִיב: "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל־יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ־לוֹ" (שם כה, א), מִדְּקָאֲמַר "כָּל־ יִשְׂרָאֵל" לָאו שְׁמַע מִינֵיהּ שֶׁנִּקְבְּצוּ? אֶלָּא שֶׁבִּכּוּהוּ בָעֲיָרוֹת. אָמְרוּ: וְכִי כְּבוֹדוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל שֶׁהוּא הָיָה מְהַלֵּךְ מֵעִיר לְעִיר וְשׁוֹפֵט, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית־אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי־שָׁם בֵּיתוֹ וְשָׁם שָׁפָט אֶת־יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַה"' (שם ז, טז־יז). אָמַר רָבָא: גָּדוֹל שֶׁנִּתְעַסֵּק בִּשְׁמוּאֵל יוֹתֵר מִבְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, דְּאִלּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּתִיב: "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, ח) וּבִשְׁמוּאֵל כְּתִיב: "וַיִּסְפְּדוּ־לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל", אֲפִילוּ נָשִׁין וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים.
וכי כבודו של שמואל היה. ואעפ"כ עשה ע"כ ראוי לספוד עליו: ותשובתו הרמתה. כששב מלשפוט את ישראל סביבותיו חזר לביתו שהיה ברמה ובאין הרחוקים ממנו אליו לשפוט:
תָּנוּ רַבָּנָן: כִּנּוּס לָרָעִים רָעָה לָהֶם וְרָעָה לָעוֹלָם, פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים נֶעֱקָרִין מִן הָעוֹלָם טוֹבָה בָּאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא, י) וּבִזְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים מִסְתַּלְּקִין מִן הָעוֹלָם רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב" (ישעיה נז, א). דְּלָא תֵימָא, אִינְשֵׁי דִּידֵיהּ דְּיָדְעִין לֵיהּ לְחוּד, אֶלָּא כֻּלֵּי עָלְמָא, דִּכְתִיב: "וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב", וּכְתִיב הָתָם; "נָשַׁמָּה כָּל־הָאָרֶץ כִּי אֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב" (ירמיה יב, יא). אָמַר רַב אַחָא: אֵין הַצַּדִּיקִים נִפְטָרִין מִן הָעוֹלָם אֶלָּא בַּעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה, דִּכְתִיב: "אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת־רֵעֵהוּ בִּבְלִי־דַעַת" (דברים ד, מב) וּכְתִיב בַּתְרֵיה: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־שָׂם מֹשֶׁה" (דברים ד, מד). תָּנוּ רַבָּנָן: מָה רָאָה יְשַׁעְיָה לוֹמַר: "הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־ לֵב", לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַצַּדִּיק נִתְפָּשׂ בַּעֲוֹן דּוֹרוֹ כִּדְבַּר אוּרְיָן, דַּאֲמַר: בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים בַּדּוֹר הַצַּדִּיקִים נִתְפָּשִׂים עַל עֲוֹן הַדּוֹר.
דלא תימא. אותן אנשים שהיו מכירין הצדיק מרגישין ברעה שבאה אחר מותו או בטובה שפסקה במיתתו:
וְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִילָה (טו, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: צַדִּיק אָבַד לְדוֹרוֹ אָבַד; מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבְדָה מִמֶּנּוּ מַרְגָּלִית, כָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלֶכֶת הִיא מַרְגָּלִית, וְלֹא אָבְדָה אֶלָּא לִבְעָלֶיהָ.
וְשׁוּב גָּרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק חֵלֶק (סנהדרין קיג, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: רָשָׁע בָּא לָעוֹלָם רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם־בּוּז" (משלי יח, ג); רָשָׁע אָבַד מִן הָעוֹלָם רִנָּה בָּאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (שם יא, י). צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַצַּדִּיק אָבָד וגו' וְאַנְשֵׁי־חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי־ מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק" (ישעיה נז, א); הַצַּדִּיק בָּא לָעוֹלָם טוֹבָה בָּאָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ" וגו' (בראשית ה, כט).
מפני הרעה. קודם שבאה הרעה הצדיק נאסף מכלל דכיון שמת הרעה באה אבל צדיק בא לעולם פסקה הרעה ובאה הטובה שנא' זה ינחמנו:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת קַמָּא, פֶּרֶק הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר (ס, א): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־ תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים" (שמות כב, ה), אֵימָתַי הָאֵשׁ יוֹצְאָה? בִּזְמַן שֶׁהַקּוֹצִים מְצוּיִין לָהּ. וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ" (שם), "וְאָכְלָה גָּדִישׁ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וְנֶאֱכַל, שֶׁכְּבָר נֶאֱכַל. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתוֹ" וגו' (שם יב, כב), כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּתְחִיל מִן הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע" (יחזקאל כא, ח). בָּכֵי רַב יוֹסֵף, כֻּלֵּי הַאי – וְאַקְדְּמִינְהוּ נַמֵּי? אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי: הַאי טִיבוּתָא הִיא לְהוּ, דִּכְתִיב: "מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק".
כולי האי. שהצדיקים נענשים בעבור הרשעים ועוד מהם מתחיל הפורענות ברישא: מפני הרעה. שלא יראו בהצרו' שיבוא בעולם וזה הוא להם טובה:
וַאֲמְרִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (בבא מציעא פג, ב): תָּנֵי רַב יוֹסֵף: מַאי דִּכְתִיב: "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ־תִרְמֹשׂ" וגו' (תהלים קד, כ)? תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ", זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה; "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל־חַיְתוֹ־יָעַר", אֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁבּוֹ, שֶׁדּוֹמִין לְחַיּוֹת הַיַּעַר. "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ" וגו' (שם שם, כב), "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ", לַצַּדִּיקִים; "יֵאָסֵפוּן" (שם), יֵאָסְפוּן רְשָׁעִים לַגֵּיהִנֹּם; "וְאֶל־מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן" (שם), אֵין לְךָ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁאֵין לוֹ מָדוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ" (שם שם, כג), יֵצְאוּ צַדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָן; "וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי־עָרֶב" (שם), מִי שֶׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֵב.
אלו רשעים שבו. שמניחין להם יכולת להלוך ברשעתם ואין נפרעים מהם: תזרח השמש. לעוה"ב ואל מעונתם ירבצון הצדיקים במנוחה וטובה שלימה: עדי ערב. עד יום מותו היה הצדיק עובד אלהים:
וְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (כא, א): תַּנְיָא: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי: מַאי דִּכְתִיב "כִּי נֵר מִצְוָה" (משלי ו, כג) וכו' (סימן עח).
כי נר מצוה ותורה אור. מה אור מאירה לעולם כך הצדיקים מגינים בעולם:
וַאֲמְרִינָן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (עח, ב): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב "עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹשְׁלִים" (במדבר כא, כז) וכו' (סימן כב).
המושלים. הצדיקים המושלים ביצרם תבנה ותכונן לעולם הבא על ידם:
וּכְשֵׁם שֶׁהַיִּסּוּרִין וְהַצָּרוֹת הַבָּאוֹת לַיָּחִיד אוֹ לָרַבִּים הֵם כַּפָּרָתָם, כָּךְ הַקּוֹבֵר בָּנָיו בְּחַיָּיו הוּא כַפָּרָתוֹ, שֶׁאֵין יִסּוּרִין בָּעוֹלָם גְּדוֹלִים מֵאֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ה, א): תָּנֵי תַנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וְקוֹבֵר בָּנָיו בְּחַיָּיו, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו.
וְגַם מִיתַת הַצַּדִּיקִים, מֵאַחַר שֶׁנִּתְפָּשִׂין בַּעֲוֹן הַדּוֹר וְהַחִסָּרוֹן הוּא לַדּוֹר וְלֹא לָהֶם, כִּי טוֹבָה הוּא לָהֶם שֶׁלֹּא יִרְאוּ בְּרָעַת הָעוֹלָם, עַל כֵּן מִיתָתָם הִיא יִסּוּרִין לְדוֹרָם וְהוּא עֹנֶשׁ יִשְׂרָאֵל וְכַפָּרָתָם לַעֲוֹנָם. וּמָצְאוּ רַבּוֹתֵינוּ סֶמֶךְ לַדָּבָר, דְּגָרְסִינָן הָתָם, פֶּרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין (מועד קטן כח, א): אָמַר רַבִּי אַמִּי: מִפְּנֵי מָה נִסְמְכָה מִיתַת מִרְיָם לְפָרָה אֲדֻמָּה? לוֹמַר לְךָ: מַה פָּרָה אֲדֻמָּה מְכַפֶּרֶת אַף מִיתַת הַצַּדִּיקִים מְכַפֶּרֶת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה נִסְמְכָה מִיתַת אַהֲרֹן לְבִגְדֵי כְהוּנָה? לוֹמַר לְךָ: מַה בִּגְדֵי כְהוּנָה מְכַפְּרִים אַף מִיתָתָם שֶׁל צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת.
אף מיתת הצדיקים מכפרת. על אותו הדור: מיתת אהרן לבגדי כהונה. שנאמר ויפשט משה את אהרן את בגדיו וגו' ואהרן יאסף ומת שם. בגדי אהרן מכפרין. חושן המשפט על עוות הדין. פעמון על לשון הרע וכן כולם:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5