הַצְּדָקָה מְעַשֶּׁרֶת לָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ־לְמַחְסוֹר" (משלי יא, כד) [וּכְתִיב:] "נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר" וגו' (שם כח, כז). וְהַצְּדָקָה בַּזְּמַן הַזֶּה בִּמְקוֹם הַמַּעְשְׂרוֹת שֶׁמַּעֲשִׁירִים לַנּוֹתֵן, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּתַעֲנִיּוֹת (ט, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד, כב)? עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. רַבִּי יוֹחָנָן אַשְׁכְּחֵיהּ לִינוּקֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא לִי פְּסוּקֵיךָ. אֲמַר לֵיהּ: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר". אֲמַר לֵיהּ: פָּרְשֵׁיהּ לִי מַר. אֲמַר לֵיהּ: עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. אֲמַר לֵיהּ: וּמִי שָׁרֵי לְמִעֲבַד הָכֵי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – וְהָא כְּתִיב: "לֹא תְנַסּוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שם ו, טז)? אֲמַר לֵיהּ: הָכֵי אֲמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: חוּץ מִזּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר אֶל־בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף וגו' עַד־בְּלִי־דָי" (מלאכי ג, י), מַאי "עַד־בְּלִי־דָי"? אֲמַר רָמֵי בַּר פַּפָּא: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דַּי. אֲמַר: אִי מַטָּאִי לְהָתָם לָא אִצְטַרִיכְנָא לָךְ וּלְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא רַבָּךְ.
פרשיה לי. מאי עשר תעשר כופל למה לי: א"ל. ינוקא והא כתיב לא תנסו: שיבלו. יפסקו מלומר די יאמרו כמה פעמים די יש לנו עושר הרבה ואין צריכין יותר: אי מטאי להתם. להאי קרא דהביאו את המעשר ידעינן ליה ממילא: ולרבי אושעיא רבך. דאמרת לי משמיה:
וְגָרְסִינָן בַּפְּסִיקְתָא (פסדר"כ יא, צט:): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר", עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. עַשֵּׂר עַד שֶׁלֹּא תִּתְחַסֵּר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַשֵּׂר אֶת שֶׁלִּי וַאֲנִי מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלְּךָ. "תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" (דברים יד, כב), אִם זְכִיתֶם – סוֹף אַתֶּם יוֹצְאִים לִזְרֹעַ בַּשָּׂדֶה, וְאִם לָאו – סוֹף שֶׁאִישׁ שָׂדֶה מִתְגָּרֶה בָּכֶם. וְאֵיזֶהוּ? זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית כה, כז). "הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה" (דברים יד, כב), אִם זְכִיתֶם – סוֹפְךָ לָצֵאת לְשָׂדְךָ וְרוֹאֶה הָעוֹלָם צָרִיךְ לַמַּיִם וְתִשְׁאֲלוּם וְיָבוֹאוּ, וְאִם לָאו – סוֹף שֶׁשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לִקְבֹּר בֵּינֵיהֶם בַּשָּׂדֶה.
מעשר את שלך. אתן לך עשר על חד שלך: תבואת זרעך. היוצא השדה כל המקרא דרש:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: בִּזְכוּת שְׁנֵי דְּבָרִים יִשְׂרָאֵל מִתְחַנְּנִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, בִּזְכוּת שַׁבָּת וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת. בִּזְכוּת שַׁבָּת מִנַּיִן? דִּכְתִיב; אִם־ תָשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ" (ישעיה נח, יג), מַה כְּתִיב בַּתְּרֵיהּ? "אָז תִּתְעַנַּג עַל־ה"' וגו' (שם שם, יד). בִּזְכוּת מַעַשְׂרוֹת מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל־הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ" וגו' (דברים כו, יא).
ושמחת בכל הטוב. באכילת מעשר כתיב:
אָמַר רַב הוּנָא: אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִפְרִישׁוּ מַעַשְׂרוֹת. אַבְרָהָם הִפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, דִּכְתִיב: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל־ ה"' וגו' (בראשית יד, כב) וְאֵין הֲרָמָה אֶלָּא תְּרוּמָה, כְּדִכְתִיב: "וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה"' (במדבר יח, כו). יִצְחָק הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא" וגו' (בראשית כו, יב). אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר רַב: וַהֲלֹא אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה לֹא עַל דָּבָר הַמָּדוּד וְלֹא עַל הַשָּׁקוּל וְלֹא עַל הַמָּנוּי – וְלָמָּה מָדַד אוֹתָן? כְּדֵי לְעַשְּׂרָן, הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: "וַיְבָרֲכֵהוּ ה"' (שם). יַעֲקֹב הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (שם כח, כב).
ויזרע יצחק וגו'. וימצא מאה שערים: ולמה מדד. לידע כמה הן:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם: תָּנֵי בְּשֵׁם רַב נַחְמָנִי: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם יֵשׁ לוֹ שָׂדֶה אַחַת וְנוֹתְנָהּ לְאָרִיס לְעַבְּדָהּ לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא מַשִּׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה עֲנָנִים וּמוֹרִיד גְּשָׁמִים וּמַפְרִחַ טְלָלִים וּמַגְדִּיל צְמָחִים וּמְדַשֵּׁן פֵּרוֹת; וְלֹא אָמַר לְהַפְרִישׁ אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה.
גַּם בִּזְכוּת הַמַּעֲשְׂרוֹת תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם (פסדר"כ א, ה): "מִי עָלָה־שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (משלי ל, ד), מִי הוּא שֶׁעוֹלֶה לַשָּׁמַיִם תְּפִלָּתוֹ וּמוֹרִיד הַגְּשָׁמִים? זֶה הַמְחַלֵּק מַעַשְׂרוֹתָיו בְּחָפְנָיו, שֶׁמּוֹרִיד טַל וּמָטָר לָעוֹלָם. "מִי אָסַף־רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר־מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ" (שם), מִי הוּא זֶה שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ עוֹלָה לַשָּׁמַיִם וְאֵינוֹ מוֹרִיד גְּשָׁמִים? זֶה שֶׁאֵינוֹ מְחַלֵּק מַעַשְׂרוֹתָיו בְּחָפְנָיו, שֶׁהוּא עוֹצֵר הַשָּׁמַיִם מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר.
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת, פֶּרֶק ה: שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גּוּפֵי עֲבֵרוֹת, מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין. וְאֵלּוּ הֵן, רָעָב וכו', כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק (א) מֵחִבּוּר זֶה (סימן ה).
גַּם מָצִינוּ בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, פָּרָשַׁת רְאֵה: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה שֶׁמַּעֲלָה לוֹ אֶלֶף מִדּוֹת בְּכָל שָׁנָה וְהָיָה אוֹמֵר: דַּי לִי בְּמַה שֶּׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַאֲנִי נוֹתֵן אֶת הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהוּא מֵאָה מִדּוֹת לְשָׁנָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לָמוּת, אָמַר לִבְנוֹ: בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בְּמַעַשְׂרוֹתֶיךָ, שֶׁעַל־יְדֵי הַמַּעֲשֵׂר זָכִיתִי לְאֵלּוּ הַנְּכָסִים. שָׁנָה רִאשׁוֹנָה נָתַן הַמַּעֲשֵׂר מֵאֶלֶף מִדּוֹת מֵאָה. בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, אָמַר: לָמָּה אֶתֵּן כָּל כָּךְ. חִסֵּר מֵהַמַּעֲשֵׂר עֲשָׂרָה. חִסֵּר הַשָּׂדֶה מֵאָה לְשָׁנָה. בַּשְּׁלִישִׁית חִסֵּר עֲשָׂרָה. חִסֵּר הַשָּׂדֶה מֵאָה לְשָׁנָה. וְכֵן כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה, עַד שֶׁחָזְרָה הַשָּׂדֶה לְמֵאָה מִדּוֹת. וְהָיָה מִתְעַצֵּב מְאֹד. בָּאוּ אֵלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו מְקֻשָּׁטִים בִּלְבוּשִׁים נָאִים. אָמַר לָהֶם: וְכִי לְשִׂמְחָה אַתֶּם בָּאִים? הָיָה לָכֶם לְנַחֲמֵנִי. אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה לֹא נִשְׂמַח, שֶׁמִּתְחִלָּה הָיִיתָ אַתָּה בַּעַל הַבַּיִת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּהֵן וְעַכְשָׁיו נַעֲשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעַל הַבַּיִת וְאַתָּה כֹּהֵן. מִיָּד נָתַן אֶת הַמַּעֲשֵׂר כָּהֹגֶן וְחָזְרָה הַשָּׂדֶה לְכַמָּה שֶׁהָיְתָה בִּתְחִלָּה.
אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה כּוֹנֵס יַיִן וְשֶׁמֶן וְלֹא הָיָה מוֹצִיא מַעַשְׂרוֹתָיו כָּרָאוּי. נִכְנְסָה בוֹ רוּחַ תְּזָזִית וְנָטַל מַקֵּל וְהִתְחִיל מְשַׁבֵּר הֶחָבִיּוֹת. גָּעַר בּוֹ בְּנוֹ. מֶה עָשָׂה? נָטַל אֶת הַמַּקֵּל, וּפְצָעוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ: הָרוּחַ מְסַיֵּיעַ יָתִי וְאַתְּ גּוֹעֵר בִּי, אָמַר לוֹ: תֵּן לִי הַמַּקֵּל בְּיָדִי וְאַשַׁבֵּר אַף אָנִי. נָתַן לוֹ אֶת הַמַּקֵּל, הוּא מִתְבַר חֲדָא חֲדָא וְהוּא מְתַבֵר תְּרֵי תְּרֵי. מִי גָּרַם לוֹ זֶה? עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הוֹצִיא מַעַשְׂרוֹתָיו כָּרָאוּי. וְעָלָיו נֶאֱמַר: "אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר" (משלי כא, יז).
רוח תזזית. רוח רעה:
אָמַר רַבִּי לֵוִי: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מְעַשֵּׂר פֵּרוֹתָיו כָּרָאוּי. וְהָיְתָה לוֹ שָׁדֶה אַחַת וְנָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלִבּוֹ וְעָשָׂה חֶצְיָהּ זֶרַע וְחֶצְיָה בֵּית מִקְוָאוֹת. מִיָּד בָּאָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת וְהָיָה מְזַבֵּן סְאָה חִטִּין בְּסֶלַע וּסְאָה מַיִם בִּתְלָת סְלָעִים. וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: אֲנָא זַבֵּין סְאָה דְּמַיָּא דְּעָבְדָא תְּלָת סְאִין דְּחִטִּין. מִי גָּרַם לוֹ? עַל יְדֵי שֶׁהוֹצִיא מַעַשְׂרוֹתָיו כָּרָאוּי.
דעבדא תלת סאין. בסך ששוה תלת סאין חיטין אני לוקח בעד סאה מים:
וְגָרְסִינָן בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה (תנחומא כי־תבוא, ד): "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה" (דברים כח, ג), אָמַר רַבִּי יִצְחָק, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: אִלּוּ נָתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂדֶה הָיִיתִי מוֹצִיא מַעַשְׂרוֹת מִתּוֹכָהּ, אֶלָּא, אִם אֵין לוֹ שָׂדֶה יִתֵּן מִמַּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּעִיר.
לְפִיכָךְ אַל יַרְפֶּה אָדָם יָדוֹ מִן הַמַּעַשְׂרוֹת וְיִתְּנֵם כָּרָאוּי, מִן הַשָּׂדֶה וּמִן הַבַּיִת וּמִכָּל מַה שֶּׁיָּבוֹא לְיָדוֹ בְּשׁוּם עִנְיָן בָּעוֹלָם וּבָזֶה מוֹלְחוֹ לְמָמוֹנוֹ וּמְקַיְּמוֹ וּמוֹסִיף עָלָיו אֶלֶף פְּעָמִים.
ובזה. בצדקה ומעשר שוב אין ממונו חסר כדאמרן מלח ממון חסר:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5