מְאֹד מְאֹד יִזָּהֵר הָאָדָם שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בְּאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא לְגוּפוֹ כְּצָרַעַת מַמְאֶרֶת וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ בָנִים מִמֶּנָּה שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, דְּגַרְסִינָן בְּקִדּוּשִׁין, פֶּרֶק עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין (ע, א): אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָה הֲגוּנָה לוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ חֲרָשׁוֹ לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּזְרָעוֹ מֶלַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵלֶּה הָעֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדָּן אִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם" (עזרא ב, נט).
כאלו חרשו לכל העולם וזרעו מלח. שהכל לאיבוד ומכלה הארץ במלח כן לא יכלו להגיד יחוסם ופוסל העולם בפסולים ושכינה מסתלקת: חרשא. לשון חורש:
וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם: אָמַר רַבָּה בַּר רַב אַדָּא; וְאָמְרֵי לָהּ, אָמַר רַב סַלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, אֵלִיָּהוּ כּוֹפְתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצְעוֹ. וְתָאנָא: עַל כֻּלָּם אֵלִיָּהוּ כּוֹתֵב וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם: אוֹי לְמִי שֶׁפּוֹסֵל אֶת זַרְעוֹ וּפוֹגֵם אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וְנוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ. וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (שם ע, ב): אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעִיד עַל הַשְּׁבָטִים אֵינוֹ מֵעִיד עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ" וגו' (תהלים קכב, ד).
שאינה הוגנת. שפסולה לו: כופתו. הלוקה בב"ד כופתין שתי ידיו על העמוד כופתו קושרו רוצעו מלקהו ברצועה: ועל כולם. כהנים לוים וישראלים: אליהו כותב. מאי דקאמר ואזיל אוי לו לפוסל זרעו ופוגם את משפחתו בגין שנשא אשה שאינה הגונה לו: שבטי יה. עדות לישראל לזרע כשר שבישראל הוא מעיד בשם יה כגון הראובני השמעוני:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ עִמָּהּ מָמוֹן רַב, אַל יַשְׁחִית זַרְעוֹ, שֶׁהַמָּמוֹן כָּלֶה וְיִשָּׁאֵר עִם חֶרְפָּתוֹ, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם: אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם מָמוֹן הַוְיָן לוֹ בָנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּה' בָּגָדוּ כִּי־בָנִים זָרִים יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת־חֶלְקֵיהֶם" (הושע ה, ז), שֶׁמָּא תֹּאמַר מָמוֹנָן פָּלַט, תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ. וְשֶׁמָּא חֶלְקוֹ וְלֹא חֶלְקָהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: "חֶלְקֵיהֶם". וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לִזְמַן מְרֻבֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: "חֹדֶשׁ". מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: חֹדֶשׁ נִכְנָס וְחֹדֶשׁ יוֹצֵא וּמָמוֹנָם אָבַד.
בנים זרים. מאשה פסולה ומשום ממון נסבה כדמסיים קרא יאכלם חודש את חלקיהם ממון שנשאה לשמו יאכלם בחדש אחד: ממונן פלט. שנשאר להן מה מהממון: חלקו. נכסי צאן ברזל ולא חלקה נכסי מלוג דהיא לאו איסורא עבדא שמחזרת לינשא למיוחס:
וְגַם מָצְאוּ בַמִּדְרָשׁ: "כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר" (צפניה ב, ד). "עַזָּה" מִלָּשׁוֹן עַז, רוֹצֶה לוֹמַר, הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁקְּרוֹבֶיהָ עַזִּים וַחֲזָקִים וְכַוָּנָתוֹ לְהִתְקָרֵב בָּהֶם, לְסוֹף יִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ וְגַם הוּא יִסְתַּלֵּק מִן הָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲזוּבָה תִהְיֶה". "וְאַשְׁקְלוֹן" מִלְּשׁוֹן שְׁקָלִים, רוֹצֶה לוֹמַר, הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם מָמוֹן סוֹפוֹ בָא לִידֵי עֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה". "אַשְׁדּוֹד" מִלְּשׁוֹן "אֵשׁ דּוֹדִים", רוֹצֶה לוֹמַר, הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם חֵשֶׁק סוֹפוֹ שָׂבֵעַ מִמֶּנָּה וְקָץ בָּהּ וּמָגְרָשָׁהּ בַּחֲצִי יָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ". "וְעֶקְרוֹן", רוֹצֶה לוֹמַר, הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה עֲקָרָה עוֹקֵר זַרְעוֹ. גַּם מַעֲשֶׂה אַמְנוֹן וְתָמָר יוֹכִיחַ שֶׁנְּשָׂאָהּ לְשֵׁם חֵשֶׁק אֵיךְ נֶהֶפְּכָה אַהֲבָתָם לְשִׂנְאָה.
שקרוביה עזים. בעלי אגרוף וחומסים וגוזלים ויראים מהם לתובעם לדין: אשדודים. מלשון פשע כמו ואשתדור מתעבד בגוה בעזרא:
גַּם יִסְתַּכֵּל אָדָם בַּגְּזֵרוֹת שֶׁבָּאוּ עַל הַנָּשִׁים הָעַזּוֹת הָאֲרוּרוֹת, שֶׁהָיוּ מִתְפָּאֲרוֹת בְּיָפְיָן, וּכְתִיב עֲלַיהוּ: "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן" (ישעיה ג, טז), כִּדְאָמְרִינָן בְּפֶרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה יוֹצְאָהּ (שבת סב, ב): דָּרַשׁ רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב עִילַאי: מַאי דִּכְתִיב "וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן" (שם)? שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה. "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן" וכו', כִּדְאִיתָא הָתָם. עַל כֵּן יִבְרַח אָדָם מִלְּהִזְדַּוֵּג עִם נָשִׁים כָּאֵלּוּ וְיָשִׂים כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם וִיסַיְּעוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5