חַיָּבִין בְּכָל קָהָל לְמַנּוֹת לָהֶם שָׁלִיחַ צִבּוּר הָגוּן. וִיבַקְּשׁוּ אָדָם שֶׁיְּהֵא רֵיקָן מֵעֲבֵרוֹת וּפִרְקוֹ נָאֶה וּשְׁפַל בֶּרֶךְ וּמְרֻצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה וְקוֹלוֹ עָרֵב וְרָגִיל לִקְרוֹת בְּתוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים. כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת (טז, א): תָּנוּ רַבָּנָן: עָמְדוּ בִּתְפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם זָקֵן וְחָכָם, אֵין מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה אֶלָּא אָדָם רָגִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְטֻפָּל וְאֵין לוֹ וּבֵיתוֹ רֵיקָן, וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה, וּפִרְקוֹ נָאֶה וּשְׁפַל בֶּרֶךְ וּמְרֻצֶּה לָעָם, וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה וְקוֹלוֹ עָרֵב, וְרָגִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים וּבָקִי בְּכָל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן. וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: בֵּיתוֹ רֵיקָן, אָמַר רַב חִסְדָּא: בֵּיתוֹ רֵיקָן מֵעֲבֵרָה. מַאי זָקֵן וּפִרְקוֹ נָאֶה? זֶה שֶׁלֹּא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ. "הָיְתָה־לִּי נַחֲלָתִי כְאַרְיֵה בַיָּעַר נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל־כֵּן שְׂנֵאתִיהָ" (ירמיה יב, ח), אָמַר מַר זוּטְרָא בַּר טוֹבְיָה אָמַר רַב; וְאָמְרֵי לָהּ, אָמַר רַב אַחָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, שֶׁאֵינוֹ הָגוּן.
ופרקו נאה. אפילו כשעמד בפרק בחרותו היה נאה בלי שם רע: ושפל ברך. עניו: ומרוצה לעם. נוח לבריות ומסכימין בתפלתו: נעימה. בסומי קלא שמושך הלב: עמדו בתפלה. כשהתחילו להתפלל: רגיל. להתפלל ותפלתו שגורה בפיו ולא יטעה שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו: מיטפל ואין לו. להתפרנס ולבו דואג עליו ומתפלל מקירות לבו עליהם ומטופל לשון מדובק או לשון טפלי בנים קטנים: ויש לו יגיעה. זרעים בשדה שטרח בו וזרעו מתכוין יותר בתפלת גשמים: זה שליח צבור שאינו הגון היורד לפני התיבה. רשע שהקב"ה שונא אותו יותר מכולם והוא נותן בקולו לפניו:
וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְמֻלָּא זָקָן לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר קָבוּעַ, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק קַמָּא דְּחֻלִּין (כד, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ רָאוּי הוּא לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר וְלֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְלִישָׂא אֶת כַּפָּיו.
וְאִם לֹא יִמְצְאוּהוּ בְּכָל הַשָּׁנָה שָׁלֵם בְּכָל הַתְּנָאִים אֵלּוּ, יִבְחֲרוּ בִּימוֹת הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַצָּרוֹת, וּבִימוֹת הַשָּׁנָה יְבַקְּשׁוּהוּ שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּמִקְצָתָן.
וְהַקָּבוּעַ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְמֻלָּא זְקָנוֹ, וִיהֵא לָבוּשׁ וּמִתְעַטֵּף בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד הָעָם, כְּדִתְנַן בְּסוֹף מְגִלָּה (כד, א): פּוֹחֵחַ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם, אֲבָל אֵינוֹ קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו.
פוחח. שבגדיו קרועין עליו וכרעיו נראין תרגום ערום ויחף ערטילאי ופחח: פורס על שמע. יברך ברכו והברכות קודם ק"ש תרגום כי הוא יברך הזבח ארי הוא יפריס נכסתא: ומתרגם. המשמיע הדרשה לרבים:
וְכָתַב הָרֹא"שׁ בִּתְשׁוּבָה: וּמַה שֶּׁכָּתַבְתָּ שֶׁמְמַנִּים חַזָּן לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַשָּׁבוּעַ קֹדֶם שֶׁנִּתְמַּלֵּא זְקָנוֹ וְסוֹמְכִין עַל זֶה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חַזָּן אַחֵר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם כְּנִיסָה, טָעוּת הוּא, כִּי זֶה נִקְרָא חַזָּן קָבוּעַ כֵּיוָן שֶׁמִּנּוּהוּ לְהִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אַחֵר שֶׁהוּא מְמֻנֶּה, דְּדַוְקָא בַּעֲרַאי בְּלֹא מִנּוּי יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. עַד כָּאן.
וּמִי שֶׁאֵינוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר קָבוּעַ, אִם יֹאמְרוּ לוֹ שֶׁיֵּרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה יְסָרֵב מְעַט, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק אֵין עֹמְדִין (ברכות לד, א): תָּנוּ רַבָּנָן: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה יְסָרֵב, וְאִם אֵינוֹ מְסָרֵב דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁאֵין בּוֹ מֶלַח, וְאִם יְסָרֵב יוֹתֵר מִדַּאי דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁמַּקְדִּיחָתוֹ מֶלַח. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? רִאשׁוֹנָה יְסָרֵב, שְׁנִיָּה מְהַבְהֵב, שְׁלִישִׁית פּוֹשֵׁט אֶת רַגְלָיו וְיוֹרֵד.
יסרב. כשאומרים לו לך יעשה עצמו כאילו אינו רוצה כלומר איני כדאי: שמקדיחתו. רוב מלח כאילו נשרף כמו כי אש קדחה באפי: מהבהב. מזמין עצמו כמו ננער לעמוד ומנענע בראשו לאו והן:
וְאִם טָעָה יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, כְּדִתְנָן (שם): הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה, יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו וְלֹא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָה שָׁעָה.
וְיִזָּהֵר מְאֹד בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁלֹּא יִטְעֶה, כְּדִתְנַן הָתָם (שם): הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה סִימָן רַע לוֹ, וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁמְקֻבָּל, וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף. מִנָּא הַנֵּי מִילֵי? אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דַּאֲמַר קְרָא: "בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם" וגו' (ישעיה נז, יט).
אם שגורה. אם סדורה תפלתי בפי במרוצה ואיני נכשל ותחנתי נובעת מלבי אל פי כל מה שאני חפץ להאריך בתחנונים: שהוא מטורף. החולה לשון טורפין לו תפלתו בפניו כלומר התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת: בורא ניב שפתים. אם בורא לו הקב"ה שידברו שפתיו דבריו במרוצה אז שלום שתקובל התפלה:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5