הַמְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה שְׂכָרוֹ גָּדוֹל, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּפִרְקָא קַמָּא דְקִדּוּשִׁין (ל, א): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ תּוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מִסִּינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (דברים ד, ט). וְסָמִיךְ לֵיהּ: "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב" (שם שם, י). רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּשָׁדֵי רִיסְנָא אֲרֵישֵׁיהּ וְקָא מַמְטִי לְהוּ לִינוּקֵי לְבֵי כְנִישְׁתָּא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי כּוּלֵי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: מִי זוּטְרָא מַאי דִּכְתִיב "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ" וגו' וּסָמִיךְ לֵיהּ "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב" (שם שם, י)! מִכָּאן וָאֵילָךְ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לָא טָעִי אוּמְצָא עַד דְּמַיתֵי לִינוּקֵי לְבֵי מִדְרָשָׁא. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא לָא טָעִים אוּמְצָא עַד דְּמִקְרֵי לִינוּקֵי וּמוּסְפֵיהּ.
דשדי ריסנא ארישיה. סדין שאינו ראוי לעטיפת הראש אלא כסוי בעלמא שם על ראשו שלא לילך בגילוי ראשו ולא הספיק להתעטף בסודרו: מאי כולי האי. שמיהרת לצאת בלא עטיפה ההוגנת לך: לא טעים אומצא. בשר צלי מעט בגחלים היו רגילין לטעום בבוקר: עד דמקרי לינוקא ומוספיה. מהדר לו מה שקרא אתמול ומלמדו עוד פסוק יותר:
וְגַם הַנָּשִׁים, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינָן חַיָּבוֹת בְּלִמּוּד בְּנֵיהֶם, יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָן בְּהוֹלָכַת בְּנֵיהֶן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כִּדְגַּרְסִינַּן בִּבְרָכוֹת, סוֹף פֶּרֶק הָיָה קוֹרֵא (יז, א): תָּנוּ רַבָּנָן: גְּדוֹלָה הַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנָּשִׁים יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי, בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי" (ישעיה לב, ט). אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב חִיָּא: הַנֵּי נַשֵּׁי בְּמַאי זָכְיָן? אֲמַר לֵיהּ: בְּאַקְרוּיֵי בְּנַיהוּ לְבֵי כְנִישְׂתָּא וּבְאַתְּנוּיֵי גַבְרַייהוּ מִבֵּי רַבָּנָן וּמִנְטְרָן לְגַבְרַייהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי רַבָּנָן. וְגַּרְסִינַּן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק הָיָה נוֹטֵל (כא, א): רָבִינָא אָמַר: לְעוֹלָם זְכוּת דְּתוֹרָה. וּדְקָא אֲמֶרֶת, אֵינָהּ מְצֻוָּה וְעוֹשָׂה, נְהִיר דְּאִפְקוּדֵי לָא אִפְקְדָּא, בְּאַגְרָא דִמְקַרְיָן וּמְתַּנְיָן בְּנַיהוּ וְנָטְרִין לְהוּ לְגַבְרַייהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי מִדְרָשָׁא מִי לָא פְלִיגֵי בַּהֲדַייהוּ.
גדולה הבטחה. שהרי קראן שאננות ובוטחות: לבי כנישתא. תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדין לפני רבן בבית הכנסת: בי רבנן. בית המדרש ששם שונין משנה וגמרא: ומנטרן לגברייהו. ממתינות לבעליהן ונותנין להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת: לעולם זכות דתורה. עומדת לאשה אם לסוטה עומדת מכל שכן לכשרות: אינה מצווה. אין לה שכר כמצווה: מי לא פלגי. בשכר לימוד של בעלה ובניה:
וְהַמְגַדֵּל בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה מְשַׂמְּחוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, דִּכְתִיב: "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח־אָב" (משלי י, א). וּכְתִיב: "בְּנִי אִם־חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי" (שם כג, טו). וְגַם נוֹחֵל אָבִיו הָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגַּרְסִינַּן פֶּרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיג, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה מִנּוֹחֲלֵי הָעוֹלָם הַבָּא: הַדָּר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהַמְגַדֵּל בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה וְהַמַּבְדִיל עַל הַכּוֹס בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת. מַאי הִיא? דִּמְשַׁיֵּר מִקִּדּוּשָׁא לְאַבְדַּלְתָּא.
דמשייר. מיין קידוש להבדלה:
וְגָדוֹל הַשָּׂכָר, שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, כִּדְגַּרְסִינַּן בְּבָבָא מְצִיעָא, פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (פה, א): אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מִי שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ תַּלְמִיד חָכָם וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם שׁוּב אֵין תּוֹרָה פוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי וגו' לֹא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ישעיה נט, כא). אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי עָרֵב בְּדָבָר זֶה (שלא ימוש מפיך וגו'). מַאי "מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם"? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִכָּן וָאֵילָךְ תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת לְאַכְסַנְיָא שֶׁלָהּ. רַב יוֹסֵף יָתִיב מֵאָה וְעֶשְׂרִין תַּעֲנִיתָא. אַרְבָּעִין קָמַיְיתָא אַקְרְיוֹן בְּחֶלְמֵיה: "לֹא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ"; אַרְבָּעִין אַחֲרָנְיָתָא אַקְרְיוֹן בְּחֶלְמֵיה: "וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ"; אַרְבָּעִין בַּתְרַייתָא אַקְרְיוֹן בְּחֶלְמֵיה: "וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ". אָמַר: מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא צְרִיכְנָא, תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָהּ.
מפיך ומפי זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. הקב"ה אמר כך אני ערב מעתה שלא ימוש עד עולם: ארבעין קמייתא. היה מתענה שלא תפסוק תורה מזרעו: על אכסניא שלה. על אושפיזא כלומר על אותן שהיו רגילין ללמדה:
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַבֵּן הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מַצִּיל לְאָבִיו מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ בַּמִּדְרָשׁ: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ" וגו' (משלי כט, יז), לַמֵּד לְבִנְךָ תוֹרָה וְיָנִיחֲךָ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם; "וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" (שם), שֶׁיַּכְנִיסְךָ בְּגַן עֵדֶן עִם הַצַּדִּיקִים.
ויניחך. במנוחה בקברך ולא תבוא לגיהנם:
וּמָצִינוּ בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּפָגַע בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה טָעוּן עֵצִים עַל כְּתֵפָיו וכו', כִּדְאִיתָא לְמַעְלָה בְּנֵר רִאשׁוֹן, כְּלָל רִאשׁוֹן מִן הַקִּנְאָה, חֵלֶק שֵׁנִי, פֶּרֶק רִאשׁוֹן (סימן ט).
אָמְרוּ: גְּדוֹלָה הַצָּלַת הַבָּנִים לָאָבוֹת מֵהַצָּלַת הָאָבוֹת לַבָּנִים, שֶׁאָבוֹת אֵינָם מַצִּילִין אֶת בְּנֵיהֶם אֶלָּא מִן הַיִּסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד וּמְזַכִּין אוֹתָם הָעוֹשֶׁר וּמְזַכִּין אוֹתָם הַכֹּחַ וּמְזַכִּין אוֹתָם הַחַיִּים, אֲבָל לְיוֹם הַדִּין אֵינָם יְכוֹלִין לְהַצִּילָן מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב, לט). לֹא אַבְרָהָם מַצִּיל אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְלֹא יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ, אֲבָל הַבָּנִים מַצִּילִים אֶת הָאָבוֹת מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, בֵּין גְּדוֹלִים וּבֵין קְטַנִּים. כֵּיצָד? גְּדוֹלִים מַצִּילִים אוֹתָם בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים וּקְטַנִּים בַּאֲסֵפָתָן כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים. וּמִנַּיִן שֶׁהַבָּנִים מְכַפְרִין עַל עֲוֹן אֲבוֹתָם? שֶׁנֶּאֱמַר: "לָכֵן בְזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן־יַעֲקֹב וְזֶה כָּל־פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ" (ישעיה כז, ט). וְכִי פְּרִי מֵסִיר חַטָּאתוֹ? אֶלָּא אֵלּוּ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו.
וקטנים באסיפתן. שמתים בעון אבותם ויש להם צער לאבותם ונחשב להם לכפרה: וכי פרי. כלומר פירות דעלמא בתמיה אלא בניו ובנותיו הם פריו ומיתתם הסיר חטאת אבותם:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: וְכִי אֵיזוֹ הִיא מִדָּה מְרֻבָּה, מִדַּת הַטּוֹב אוֹ מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת? הֱוֶי אוֹמֵר: מִדַּת הַטּוֹב מְרֻבָּה. וּמָה אִם מִדַּת הַפֻּרְעָנוּת, שֶׁהִיא מְעֻטָּה, נִמְשְׁכוּ בָהּ הַבָּנִים אַחַר הָאָבוֹת, מִדַּת הַטּוֹב, שֶׁהִיא מְרֻבָּה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּמָּשְׁכוּ בָהּ הָאָבוֹת אַחַר הַבָּנִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְשָׂמֵחוּ" וגו' (זכריה י, ז). מְלַמֵּד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקָרְבָן אֵלּוּ אֵצֶל אֵלּוּ, אָבוֹת אֵצֶל הַבָּנִים. וְאִם הָיוּ הָאָבוֹת רְשָׁעִים וְהַבָּנִים צַדִּיקִים, מְקָרֵב הָאָבוֹת לִמְחִיצָתָן שֶׁל צַדִּיקִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי אֶת אֲשֶׁר־יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" וגו' (משלי ג, יב), רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהוּא מְרַצֶּה הַבֵּן הַצַּדִּיק עַל אָבִיו הָרָשָׁע וּמְבִיאוֹ אֶצְלוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
אחר האבות. ומתים בעבורם:
רַבִּי חֲנַנְיָא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "כִּי יִקָּרֵא קַן־ צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" וגו' (דברים כב, ו). וְכִי מִי הֵם גְּדוֹלִים, רַחֲמֵי הַבְּרִיּוֹת אוֹ רַחֲמֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם? וּמָה אִם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁרַחֲמֵיהֶן מֻעָטִין, נִצְטַוּוּ, שֶׁאִם יִקְּחוּ אֶת הַבָּנִים יִשְׁלְחוּ אֶת הָאֵם חָפְשִׁית, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרַחֲמָיו מְרֻבִּין, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כִּי בִּזְכוּתָם יִשְׁלַח אֶת הָאָבוֹת חָפְשִׁיִּים מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
נצטוו. שיהיה להם רחמנות ועל ידי לקיחת הבנים ניצולה האם: כי בזכותם. של בנים וכו':
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5