כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּיוֹם הַדִּין, יְהֵא מוֹשֵׁל בְּיִצְרוֹ הָרַע וּבְתַאֲוָתוֹ וְאַל יָבוֹא לִידֵי עֲבֵירָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת, פֶּרֶק ג' (משנה א): עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר וכו' וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וכו'.
ליתן דין וחשבון. שהמסתכל בו פורש מן החטא ואינו נכשל בעבירה:
וְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בַּתְרָא, פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה (עח, ב): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: 'עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן' וגו' (במדבר כא, כז־ל)? 'הַמּוֹשְׁלִים' אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם; 'בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן', בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ שְׂכַר עֲבֵירָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ, 'תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן', אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא; 'עִיר סִיחוֹן', אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּעַיִר זֶה, שֶׁמְהַלֵּךְ אַחַר שִׂחָה נָאָה, מַה כְתִיב אַחֲרָיו: 'כִּי־אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן', תֵּצֵא אֵשׁ מִן הַמְחַשְׁבִין וְתֹאכַל אֶת שֶׁאֵינָן מְחַשְּׁבִין; 'לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן', מִקִּרְיַת צַדִּיקִים, שֶׁנִּקְרְאוּ שִׂיחִים; 'אָכְלָה עָר מוֹאָב', זֶה הַמְהַלֵּךְ אַחַר יִצְרוֹ כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר שִׂיחָה נָאָה; 'בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן', אֵלּוּ גַּסֵּי הָרוּחַ; 'וַנִּירָם', אָמַר רָשָׁע: אֵין רָם: אָבַד חֶשְׁבוֹן, אָבַד חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: 'עַד־דִיבֹן', הַמְתֵּן עַד שֶׁיָּבוֹא דִּין; 'וַנַּשִּׁים עַד־ נֹפַח', עַד שֶׁתֵּצֵא אֵשׁ שֶׁאֵינָה צְרִיכָה נַפָּח; 'עַד־מֵידְבָא', עַד שֶׁתַּדְאִיב נִשְׁמָתוֹ. וְאָמְרֵי לָהּ: עַד דְּעָבַד מַאי דְּבָעֵי עָבַד.
המושלים ביצרם. צדיקים כדכתיב ומושל ברוחו מלוכד עיר וכתיב צדיק מושל ביראת אלהים: הפסד מצוה. שמתבטל מריוח בשביל שעסק במצוה או נתן צדקה ומחסר ממונו כנגד שכרה המקבל לע"ל: ושכר עבירה. שלא להשתכר בעבירה עכשיו כנגד הפסדה שיפסיד יותר לע"ל: אם אתה עושה כן. לחשוב הפסד כנגד שכר: כעיר זה וכו'. שמתפתה ביצרו ובדברי המינים ואינו מושל ביצרו: שמהלך אחר שיחה נאה. בקריאה בנחת וברמיזה הולך למקום שאדם חפץ: מן המחשבין. צדיקים: שנקראו שיחים. אילנות כדכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה וכתיב והוא עומד בין ההדסים וא"ר יונתן אין הדסים אלא צדיקים דכתיב ויהי אומן את הדסה: שיחים. כמו וכל שיח השדה ומתרגמינן כל אילני חקלא: ער מואב. כעיר שמהלך אחר תאותו: גסי הרוח. ואכלה נמי האש גסי הרוח המגביהין דעתן כבמות ארנון הללו. בעלי במות כמו בעלי גסים: אבד חשבונו של עולם. לית דין ולית דיין: עד נופח. כלומר אש שמנופח מעצמה כדכתיב תאכלהו אש לא נפח: שתדאיב נשמתו. כמו דאבון נפש: עד דעבד. קודשא בריך הוא מה דבעי למעבד ברשעים לעוה"ב דאלו בעוה"ז דרכם צלחה כדי לטרדם מעוה"ב: עד. דריש ליה עד דעבד. מידבא דריש ליה מה דבעי בל' קצר:
וַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים בִּגְבוּרָתָם הָיוּ מוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ נַפְשָׁם בַּעֲבֵרָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁלֹּא רָצָה לִשְׁמֹעַ בְּשׁוּם עִנְיָן לִגְבִירָתוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפָר, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה (לה, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: עָנִי וְעָשִׁיר וְרָשָׁע בָּאִין לָדִין, אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹסֵף וכו', כִּדְאִיתָא בְּהַקְדָמַת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן (סימן א). וְעַל כֵּן זָכָה לִגְדוּלָה וְלִבְרָכוֹת רַבּוֹת וְנִתּוֹסְפָה בִשְׁמוֹ אוֹת הֵ"א מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק אֵלּוּ נֶאֱמָרִין (לו, ב): אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: יוֹסֵף שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, זָכָה וְהוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; יְהוּדָה שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, זָכָה וְנִקְרָא כֻלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
בסתר. שנתיחד עם הערוה והעמיד על עצמו וכבש את יצרו: והוסיפו לו אות אחת. שנקרא יהוסף כדאיתא לקמן: יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא. על הים כדאי' בסוטה נקרא כולו על שמו שם בן ד' אותיות כלול בשמו של יהודה:
יוֹסֵף מַאי הִיא? דִּכְתִיב: 'וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ' (בראשית לט, יא). רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתוֹ נִכְנַס וְחַד אָמַר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. 'וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם' (שם, שם). וְכִי אֶפְשָׁר בֵּית אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם אִישׁ? תָּאנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם אֵידָם הָיָה וְהָלְכוּ כֻלָּם לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהִיא אָמְרָה: חוֹלָה אֲנִי. אָמְרָה: אֵין לִי יוֹם שֶׁיּוֹסֵף נִזְקָק עִמִּי כְּהַיּוֹם הַזֶּה. 'וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ' וגו' (שם שם, יב). תָּאנָא: מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים לַמִּטָּה, בָּאֲת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֵית לוֹ בַּחֲלוֹם. אָמַר לוֹ: יוֹסֵף, עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד וְאַתָּה בֵינֵיהֶם, רְצוֹנְךָ שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְךָ מִבֵּינֵיהֶם וְתִקָּרֵא רוֹעֵה זוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד־הוֹן' (משלי כט, ג)? מִיָּד 'וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ' (בראשית מט, כד). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁשָּׁבָה קַשְׁתּוֹ לְאֵיתָנָהּ, 'וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו' (שם שם), מְלַמֵּד שֶׁנָּעַץ עֶשֶׂר צִפָּרְנָיו בַּקַּרְקַע וְיָצְאָה שִׁכְבַת זֶרַע מִבֵּין צִפָּרְנֵי יָדָיו; 'מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב' (שם שם), מִי גָרַם לוֹ לִיכָּתֵב בָּאֵפוֹד – אֲבִיר יַעֲקֹב; 'מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל' (שם שם), מִי גָרַם לוֹ וְזָכָה וְנִקְרָא רוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הָאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף' (תהלים פ, ב).
מלאכתו. מלאכה ממש: צרכיו. היינו תשמיש: בחלום. גירסת הגמ' בחלון: יאבד הון. שם טוב שהוא יקר מכל הון: קשתו. זרעו ע"ש שיורה כחץ: יפוזו. לשון ויפוצו שזיי"ן וצד"י מתחלפין מאותיות זסשר"ץ כמו צעקה וזעקה: שנעץ עשר צפרניו בקרקע. ונסמך עליהן כדי שיתייגע ויטרד בצערו ויעביר תוקף יצרו. משם זכה להיות באבן מאבני ישראל: רועה ישראל האזינה. כלפי שכינה נאמר: כצאן יוסף. קרי ביה כצאן יוסף (בשו"א) המנהיגים כצאנו של יוסף אלמא מקרי ישראל צאנו של יוסף והוא הרועה:
תָּנָא: רָאוּי הָיָה יוֹסֵף לָצֵאת מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצְאוּ מִיַּעֲקֹב אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף' (בראשית לז, ב), אֶלָּא שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע מִבֵּית צִפָּרְנֵי יָדָיו. וְאַף עַל פִּי כֵן יָצְאוּ מִבִּנְיָמִין אָחִיו וְנִקְרְאוּ עַל שֵׁם יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּבְנֵי בִנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר' וגו' (שם מו, כא). 'בֶּלַע', שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאוּמוֹת; 'בֶּכֶר', עַל שֵׁם שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמּוֹ; 'אַשְׁבֵּל', שֶׁשָּׁבוֹ אֵל; 'גֵּרָא', שֶׁגָּר בְּאַכְסַנְיוֹת; 'נַעֲמָן', נָעִים הָיָה בְּיוֹתֵר; 'אֵחִי וָרֹאשׁ', הוּא אָחִי וְרֹאשִׁי; 'מֻפִּים', שֶׁהָיָה פִּיו כְּפִי אָבִיו; 'וְחֻפִּים', הוּא לֹא רָאָה בְּחֻפָּתִי וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי בְּחֻפָּתוֹ; 'וָאָרְדּ', אִיכָּא דְּאָמְרֵי, שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְוֶרֶד וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי, שֶׁיָּרַד לְבֵין אוּמוֹת הָעוֹלָם.
אלה תולדות יעקב יוסף. תולדות שיצאו מיעקב כנגדן ראוי לצאת מיוסף: יצאו מבנימין אחיו. אותם עשרה שפחתו מיוסף בעשר אצבעותיו: שגר באכסניות. בארץ נכריה: מופים וכו'. מפורש בתנחומא שהיה פיו כפי יעקב אביו בהלכות שקבל משם ועבר:
מַאי זָכָה וְהוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? דַּאֲמַר רַבִּי חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ פַרְעֹה לְיוֹסֵף: 'וּבִלְעָדֶיךָ לֹא־יָרִים אִישׁ אֶת־יָדוֹ' וגו' (בראשית מא, מד), אָמְרוּ אִיצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה: עֶבֶד שֶׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף יִהְיֶה מוֹשֵׁל עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶם: גִּנּוּנֵי מַלְכוּת אֲנִי רוֹאֶה בוֹ. אִם כֵּן יֵדַע בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן? אָמַר לָהֶם: לְמָחָר נִבְדְּקֵיהּ. בְּלֵילָא בָּא גַבְרִיאֵל וְלִמְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. לָא הֲוָה גָמִיר, הוֹסִיף לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָמַד, שֶׁנֶּאֱמַר: 'עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ' וגו' (תהלים פא, ו). לְצַפְרָא כָּל לִישְׁנָא דְּאִישְׁתָעֵי פַרְעֹה בַהֲדֵיהּ הָדַר לֵיהּ. לַסּוֹף הָיָה יוֹסֵף מִשְׁתָּעֵי בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ וְלָא הֲוָה יָדַע פַּרְעֹה מַאי קָאָמַר. אֲמַר לֵיהּ: מַאי קָא אֲמֶרֶתּ? אֲמַר לֵיהּ: לְשׁוֹן קֹדֶשׁ. אֲמַר לֵיהּ: אַגְמְרֵיהּ נִיהַלִי. אַגְמְרֵיהּ וְלָא גָמִיר. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּע לִי דְּלָא מְחַוֵּית, אִישְׁתַּבַּע לֵיהּ. כִּי קָא אָמַר לֵיהּ יוֹסֵף: 'אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי' וגו' (בראשית נ, ה), אֲמַר לֵיהּ: זִיל אִיתְשִׁיל אַשְׁבוּעֲתָךְ. אֲמַר לֵיהּ: אִתְשִׁיל נַמֵּי אַשְׁבוּעֲתָא דִּידָךְ. אֲמַר לֵיהּ: 'עֲלֵה וּקְבֹר אֶת־אָבִיךָ' וגו' (שם שם, ו).
איצטגניני. חכמיו חוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזלות: גנוני מלכות. גווני מלכות בחכמה ובגבורה וביופי: אשתבע לי דלא מחוית. שלא תגיד שאיני מבין לה"ק: איתשיל אשבועתך. תשאל לחכמים שיתירוהו לך:
יְהוּדָה מַאי הִיא? דְּתַנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל וכו', כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ה' שֶׁל חַג הַמַּצּוֹת (סימן קמב). וְגַם כֵּן מָצִינוּ בְּבֹעַז וּבְפַלְטִי בֶּן לַיִשׁ, שֶׁמָּשְׁלוּ בְּיִצְרָן וְהִלְּלָן הַכָּתוּב, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, פֶּרֶק כֹּהֵן גָּדוֹל (יט, ב): כְּתִיב 'פַּלְטִי' (שמואל־א כה, מד), וּכְתִיב 'פַּלְטִיאֵל' (שמואל־ב ג, טו)? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פַּלְטִי שְׁמוֹ וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פַּלְטִיאֵל, שֶׁפְּלָטוֹ אֵל מֵעֲבֵרָה, שֶׁנָּעַץ חֶרֶב בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְאָמַר: כָּל הָעוֹסֵק בְּדָבָר זֶה יִדָּקֵר בַּחֶרֶב. וְהָכְתִיב: 'וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ' (שם שם, טז)? שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ כְּאִישָׁהּ. 'הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ' (שם שם)? – עַל מִצְוָה דַאֲזִיל מִינֵּיהּ. 'עַד־בַּחֻרִים' (שם שם),שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּבַחוּרִים, שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא.
שפלטו אל מעבירה. כשלקח שאול אשת דוד נתנה לו והוא לא נגע בה ודקר חרב בינו ובינה וכו': וילך אתה אישה. אלמא בא עליה: כאשה. שהיה מגדלה ומחבבה: הלך ובכה אחריה. בקושיא קא נסיב לה: עד בחורים. קרא קא דריש ואזיל:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תָּקְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף, עִנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל בֹּעַז, דִּכְתִיב: 'וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה' וגו' (רות ג, ח). אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁנַּעֲשָׂה בְּשָׂרוֹ כְּרָאשֵׁי לְפָתוֹת. תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז עִנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּל לַיִשׁ, הָא דַאֲמָרָן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: 'רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל' (משלי לא, כט)? זֶה יוֹסֵף וּבֹעַז. 'וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה', זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: 'שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי'? 'שֶׁקֶר הַחֵן', זֶה יוֹסֵף, 'וְהֶבֶל הַיֹּפִי', זֶה בֹּעַז, 'אִשָּׁה יִרְאַת ה' וגו' (שם), זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ.
תקפו של יוסף. דבר גדול של יוסף כדבר קל וקטן של בועז תוקף דבר גדול וחמור ויש לו שם ענוה. דבר קטן שאין לו שם שהאדם עושה לפי תומו: בשרו. אברו: כראשי לפתות. נתקשה ואעפ"כ כבש יצרו ואע"פ שפנויה היתה ועמו במטה אבל יוסף אשת איש היתה ואינו עמה במטה: תקפו של בועז. ענותנותו של פלטי בן ליש דאילו בועז חדא לילה ופלטי שנים רבות:
וּמִי שֶׁבָּא לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵרָה וְכָבַשׁ יִצְרוֹ וְנִצַּל הֵימֶנָּה וְלֹא עֲשָׂאָה, עוֹשִׂין לוֹ נֵס וְנוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (לט, ב): רָמֵי לֵיהּ רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא לְרָבָא: תְּנָן: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ. עָשָׂה אִין, לֹא עָשָׂה לָא. וְרָמִינְהֵי: יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם, כְּגוֹן שֶׁבָּא לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵרָה וְנִצַּל הֵימֶנָּה, כִּי הָא דְּרַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפֵּי, תָּבְעָה יָתֵיהּ הַאי מַטְרוֹנִיתָא, עָבַד מִילְתָא, מַלְיָיא גוּפֵיהּ שִׁיחְנָא וְכִיבֵי, עָבְדָא הִיא מִילְתָא, וַאֲסִיתֵיהּ. עָרַק טָשָׁא (פירוש: נטמן) בְּהַהוּא בֵּי בַנֵּי, דְּכִי הֲוָוּ עֵיילֵי בֵּי תְרֵי אֲפִילוּ בִּימָמָא הֲוָוּ מִיתְזְקֵי. לְמָחָר אָמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן: מָאן נָטְרָךְ? אָמַר לָהֶם: שְׁנֵי רוֹמָאֵי קֵיסָר שְׁמָרוּנִי כָּל הַלַּיְלָה. אָמְרוּ לֵיהּ: שֶׁמָּא דְּבַר עֲבֵרָה בָּא לְיָדֶיךָ וְנִצַּלְתָּ הֵימֶנּוּ, דְּתַנְיָא: כָּל הַבָּא לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵרָה וְנִצַּל הֵימֶנּוּ עוֹשִׂין לוֹ נֵס.
התם. שבא דבר עבירה לידו וכפה יצרו ולא עבר אין מצוה יתירה כזו: תבעה. לזנות: בני. בית המרחץ: מתזקי. שמצוין בו מזיקין: מאן נטרך. פירושו שמרך:
'גִּבּוֹרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ' וגו' (תהלים קג, כ), כְּגוֹן רַבִּי צָדוֹק, תָּבְעָתֵיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא, אָמַר לָה: חָלִישׁ לִבָּאִי וְלָא מָצִינָא, אִיכָּא מִידֵי לְמֵיכַל? אָמְרָה לֵיהּ: אִיכָּא דָּבָר טָמֵא. אָמַר: מַאי נַפְקָא מִינֵיהּ, דְּעָבִיד הָא אָכִיל הָא. שָׁגְרָא תַּנוּרָא, קָא מַנְחָא לֵיהּ, סָלִיק וְקָא יָתִיב בְּגַוֵיהּ. אָמְרָה לֵיהּ: מַאי הַאי? אָמַר לָהּ: דְּעָבִיד הָא נָפַל בְּהָא. אָמְרָה לֵיהּ: אִי יָדְעֵי, לָא צִעַרְתִּיךְ.
כגון רבי צדוק. שלבש כח לכוף יצרו להתגבר בחפצי קונו: אמר מאי נפקא מינה. דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא יש ללמוד מכאן דעביד האי הבועל ארמית ראוי למאכל טמא: שגרא תנורא. אותה הכותית הסיקה את התנור לצלות דבר הטמא שם ואשה גדולה היתה שאין יכול לפטור ממנה ומסור בידה להורגו: קא מנחא ליה. לאותו צלי בתוכו: סליק. רבי צדוק ויתיב בתוך התנור: נפל בהא. באור של גיהנם: אי ידעי. אלו ידעתי שחמור עליכם הדבר כ"כ:
רַב כַּהֲנָא הֲוָה קָא זַבִּין דִּיקְלֵי, תָּבְעָתֵיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא, אָמַר לָהּ: אֵיזִיל וְאֶקְשׁוֹט נַפְשָׁאִי. סָלִיק נָפַל מֵאִיגְרָא לְאַרְעָא. אָתָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, קָבְלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסֵי. אֲמַר לֵיהּ: מָאן גָּרַם לָךְ, לָאו עֲנִיּוּתָא, יָהַב לֵיה שָׂפָא (פירוש: שם כלי) דְּדִינְרֵי. עַל כֵּן כָּל הַמַּשְׂכִּיל יִסְתַּכֵּל בְּיוֹם הַדִּין וְיִירָא מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם וְיִמְשֹׁל בְּיִצְרוֹ וּבְכָל תַּאֲווֹתָיו וְאַל יְאַבֵּד עוֹלָם נִצְחִי לְמַעַן הֲנָאָה מְעוּטָה.
דיקולי. סלים שהנשים נותנות שם פלכיהן: אטרחתן. שהייתי במקום אחד רחוק ת' פרסי: לאו עניותא. בתמיה אי לאו העניות לא הוצרכתי להיות עסקי למלאכת נשים: דינרי. זהובים:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5