אַף עַל פִּי שֶׁהִזְהִירָה תוֹרָה בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת עַל הַדִּין, שֶׁיְּהֵא דִּין אֱמֶת וְשָׁוֶה לַכִּתּוֹת, הֻצְרְכָה לוֹמַר, שֶׁאֲפִילוּ לִשְׁפֹּט אֱמֶת לֹא יִקַּח הַדַּיָּן שֹׁחַד, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַטֶּנּוּ; שֶׁהַשֹּׁחַד בְּוַדַּאי יְעַוֵּר עֵינוֹ. וְעַל כֵּן נִכְתַּב פָּסוּק זֶה בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת אַחַר פָּסוּק 'לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט', לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאִם לֹא הָיָה אִסּוּר הַשֹּׁחַד אֶלָּא בְּהַטָּיַת הַדִּין, כְּבָר הִזְהִירָתוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֲפִילוּ בְּלֹא שֹׁחַד. וְלָמָּה נִכְתָּב 'לֹא תִּקַּח שֹׁחַד', לְהַזְהִיר, שֶׁאֲפִילוּ שֶׁיַּחְשֹׁב אָדָם שֶׁלֹּא יַטֶּה הַדִּין בַּעֲבוּרוֹ, שֶׁלֹּא יִקָּחֶנּוּ, שֶׁכְּבָר הֵעִידָה תוֹרָה, כִּי בְּוַדַּאי יְקַלְקֵל הַמִּשְׁפָּט, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: 'כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְּחִים' וגו (שמות כג, ח).
וְגַרְסִינָן בְּסִפְרֵי: 'וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד', אֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְזַכּוֹת אֶת הַחַיָּב וּלְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי, אֶלָּא אֲפִילוּ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב. 'כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים' (דברים טז, יט) וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עֵינֵי טִפְּשִׁים. 'וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים' (שם שם) וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דִּבְרֵי רְשָׁעִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֲפִילוּ חָכָם בַּתּוֹרָה וְנוֹטֵל שׁוֹחַד, סוֹף שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ וְיִשְׁכַּח תַּלְמוּדוֹ וְיִכְהוּ מְאוֹרֵי עֵינָיו, כִּי מִשֶּׁקִּבֵּל שֹׁחַד אִי־אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַטֶּה לִבּוֹ אֶצְלוֹ לְהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק בַּתְרָא דִּכְתוּבוֹת (קה, א): תָּנוּ רַבָּנָן: 'כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים' וְכָל שֶׁכֵּן לַטִּפְשִׁים 'וְיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים' וְכָל שֶׁכֵּן לָרְשָׁעִים. מִידֵי טִפְּשִׁים וּרְשָׁעִים בְּנֵי דִינָא אִינוּן? אֶלָּא הָכֵי קָאָמַר: 'כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים', אֲפִילוּ – חָכָם גָּדוֹל וּמְקַבֵּל שֹׁחַד אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא סְמִיּוּת הַלֵּב. 'וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים' אֲפִילוּ צַדִּיק גָּמוּר וְלוֹקֵחַ שֹׁחַד אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא טֵרוּף הַדַּעַת.
אין צריך לומר וכו'. שהרי כבר נאמר לא תטה משפט: בלא סמיות הלב. והכי קאמר קרא ק"ו שיסמא את עיניו כשיהיה טפש בסופו וישב לדין:
וַאֲמְרִינָן בַּמִּדְרָשׁ: לְמַה הוּא דּוֹמֶה הַשֹּׁחַד? לְאָדָם שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיָּם, נָטַל תּוֹלָע קָטָן וּנְתָנוֹ בְּחַכָּה וְהִשְׁלִיכוֹ לַיָּם, בָּא דָג גָּדוֹל וּבְלָעוֹ וְנִתְפַּשׂ, אוֹי לְדָג זֶה שֶׁנִּתְפַּשׂ בְּלֹא כְלוּם.
שנתפש בלא כלום. כך המקבל שוחד בשביל דבר מועט שמקבל הוא מטה את הדין ונענש בסמיות הלב וכל העונשים הנזכרים:
'כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר' (שמות כג, ח). וַהֲלֹא כַּמָּה נָטְלוּ שֹׁחַד וְלֹא נִתְעַוְּרוּ, אֶלָּא שֶׁנִּתְעַוְּרוּ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְאֵינוֹ רוֹאֶה חוֹבָה לַנּוֹתְנוֹ, גַּם שֶׁמְעַוְּרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהַצַּדִּיקִים נֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, כְּדִכְתִיב: 'כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְשׁוּב ה' צִיּוֹן' (ישעיה נב, ח), הַכֹּל רוֹאִין וְהוּא אֵינוֹ רוֹאֶה; הַכֹּל מִתְרַפְּאִין וְהוּא אֵינוֹ מִתְרַפֵּא. אֶלָּא כָּךְ אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי פִּקֵּחַ בְּרָאתִיךָ, לָמָּה עִוַּרְתָּ עַצְמְךָ? לָמָּה הָיִיתָ דּוֹרֵשׁ 'לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט' וְהִטִּיתָ? 'לֹא תַכִּירוּ' וְהִכַּרְתָּ? 'לֹא תִקַּח שֹׁחַד' וְלָקַחְתָּ? וְלֹא דַי לוֹ שֶׁמַּזִּיק לְעַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁמַּפְסִיד לְדוֹרוֹ, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּבַתְרָא (ט, ב):
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל דַּיָּן שֶׁנּוֹטֵל שֹׁחַד מָמוֹן, אֶלָּא אֲפִילוּ שֹׁחַד דְּבָרִים נַמֵּי, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק בַּתְרָא דִכְתוּבוֹת (קה, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: 'וְשֹׁחַד לֹא תִּקָּח', אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֹׁחַד מָמוֹן, אֶלָּא אֲפִילוּ שֹׁחַד דְּבָרִים נַמֵּי אָסוּר, מִדְּלֹא כְּתִיב 'בֶּצַע שֹׁחַד לֹא תִקָּח'.
וְעַל כֵּן רַבּוֹתֵינוּ הַחֲסִידִים כְּשֶׁהָיָה בָּא לִפְנֵיהֶם שׁוּם אָדָם לְדִין וְהָיָה מֵבִיא לָהֶם שׁוּם דּוֹרוֹן, וַאֲפִילוּ בְּמַה שֶּׁחַיָּב לָתֵת לוֹ, אוֹ הָיָה אוֹמֵר לוֹ דִבּוּר שֶׁל שֹׁחַד מַה, שֶּׁיַּחְשְׁבוּ בְּלִבָּם שֶׁמָּא לֹא יִרְאוּ לָהֶם חוֹבָה, אוֹ אֲפִילוּ שֶׁיִּסְמֹךְ בְּדַעְתּוֹ בְּהַשְׁוָאַת הַדִּין, הָיוֹ נוֹהֲגִין כֵּן כְּדֵי שֶּׁיִּלְמְדוּ מֵהֶם הַתַּלְמִידִים וְהָיוּ אוֹמְרִים: פְּסִילְנָא לְכוּ לְדִינָא, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם הֵיכֵי דָמֵי שֹׁחַד דְּבָרִים, כִּי הָא דִּשְׁמוּאֵל, הֲוָה קָא עָבַר בְּמַבֹּרָא (פירוש: גשר), אָתָא הַהוּא גַבְרָא יָהֵב לֵיה יָדֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתָּךְ? אֲמַר לֵיהּ: דִּינָא אִית לִי. אֲמַר לֵיהּ: פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא.
יהב ליה ידיה. לסומכו:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, הֲוָה רָגִיל אֲרִיסֵיהּ דַּהֲוָה מַייתֵי לֵיהּ כָּל מַעֲלֵי יוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא כֻּנְתָּא (פירוש: סל) דְּפֵירֵי, יוֹמָא חַד אַייתֵי לֵיהּ בְּחַמְשֵׁי בְּשַׁבַּתָּא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי שְׁנָא הָאִידְנָא. אֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי וַאֲמִינָא אֲגַב אוֹרְחָאִי אַייתֵי לֵיהּ לְמַר. לָא קְבֵיל מִינֵיהּ, אָמַר: פָּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא. אוֹתִיב לֵיהּ זוּגָא דְּרַבָּנָן דְּקָא דַּיינִין לֵיהּ. בַּהֲדֵי דְּקָא אָזִיל וְאָתִי אָמַר: אִי בָּעִי טָעִין הָכֵי, אִי בָּעִי טָעִין הָכֵי. אָמַר: תִּפַּח עַצְמָן שֶׁל מְקַבְּלֵי שֹׁחַד. וּמָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָטַלְתִּי וְאִם נָטַלְתִּי שֶׁלִּי נָטַלְתִּי, כָּךְ מְקַבְּלֵי שֹׁחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בהדי דקא אזיל ואתי. רבי ישמעאל כאשר הלך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס ובאין לו פתחי זכות ואמר בלבו הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע אַייתֵי לֵיהּ הַהוּא גַבְרָא רֵאשִׁית הַגֵּז. אֲמַר לֵיהּ: מֵהֵיכָן אַתְּ? אֲמַר לֵיהּ: מִדּוּךְ פְּלָן אֲמַר לֵיהּ: מֵהָתָם לְהָכָא לָא הֲוָה כֹּהֵן לְמֵיתְבָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: דִּינָא אִית לִי וַאֲמִינָא אֲגַב אוֹרְחָאִי אַייתִי לֵיהּ לְמַר. לָא קְבֵיל מִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: פָּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא. אוֹתִיב לֵיהּ זוּגָא דְּרַבָּנָן דְּקָא דַיינִין לֵיהּ. בַּהֲדֵי דְּקָא אָזִיל וְאָתִי אָמַר: אִי בָּעֵי טָעִין הָכֵי וְאִי בָּעֵי טָעִין הָכֵי. אָמַר: תִּפַּח עַצְמָן שֶׁל מְקַבְּלֵי שֹׁחַד. וּמָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָטַלְתִּי וְאִם נָטַלְתִּי שֶׁלִּי נָטַלְתִּי, כָּךְ מְקַבְּלֵי שֹׁחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
ראשית הגז. בכל שנה שגוזז צאנו חייב ליתן לכהן אחד מששים:
רַב עָנָן אַייתֵי לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא כֻּנְתָּא דְּגִילְדְנֵי דְּבֵי גִילֵי: (פירוש: סל דגים גדלים באשפה של ים). אֲמַר לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתָךְ. אֲמַר לֵיהּ: דִּינָא אִית לִי. לָא קְבֵיל מִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: פָּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא. אֲמַר לֵיהּ: דִּינָא דְמַר לָא בְעִינָא, קְבוּלֵי לִיקְבֵל מַר, דְּלָא לִמְנְעִין מַר מְאַקְרוּבֵי בִּכּוּרִים. דְּתַנִּינָא: 'וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִֹשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים' (מלכים־ב ד, מב). וְכִי אֱלִישָׁע אוֹכֵל בִּכּוּרִים הֲוָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל הַמֵּבִיא דוֹרוֹן לְתַלְמִיד חָכָם כְּאִלּוּ הִקְרִיב בִּכּוּרִים. אֲמַר לֵיהּ: קְבוּלֵי לָא בְעִינָא דַּאֲקַבֵּל וְהַשְׁתָּא הוֹאִיל וַאֲמֶרֶת טַעֲמָא, מְקַבִּילְנָא. שַׁדְרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן וְשָׁלַח לֵיהּ: לְדַנְיֵהּ מַר לְהַאי גַבְרָא, דְּאָנָא, עָנָן, פְּסִילְנָא לֵיהּ לְדִינָא. אָמַר: מִדְּשָׁלַח לִי הָכֵי, שְׁמַע מֵינֵיהּ קָרוֹב דִּידֵיהּ הוּא. הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דִּינָא דְיַתְמֵי, אָמַר: הַאי עֲשֵׂה וְהַאי עֲשֵׂה, עֲשֵׂה דִּכְבוֹד תּוֹרָה עָדִיף. סָלְקֵיהּ לְדִינָא דְיַתְמֵי וְאָחְתֵיהּ לְדִינֵיהּ. כֵּיוָן דַּחֲזָא בַּעַל דִּינֵיהּ יְקָרָא דְקָא עֲבִיד לֵיהּ אִיסְתְּתֵם טַעַנְתֵּיהּ. רַב עָנָן הֲוָה רָגִיל אֵלִיָּהוּ דַּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיה וַהֲוָה מַתְנֵי לֵיהּ סֵדֶר אֱלִיָּהוּ, כֵּיוָן דַּעֲבַד הָכֵי אִסְתַּלֵּק. יָתִיב בְּתַעֲנִיתָא וּבְעֵא רַחֲמֵי וַאֲתָא. כִּי אָתָא הֲוָה מִיבְעֵית לֵיהּ בִּיעוּתָא וְעָבַד תֵּיבוּתָא וְיָתִיב קַמֵּיהּ עַד דַּאֲפִיק לֵיהּ סִדְרֵיהּ. וְהַיְנוּ דַּאֲמְרִינָן: סֵדֶר אֱלִיָּהוּ רַבָּהּ וְסֵדֶר אֱלִיָּהוּ זוּטָא. לְלַמְּדֵנוּ, כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִיזָהֵר בְּמִשְׁפָּט וְלִבְרֹחַ מִכָּל שֶׁמֶץ שׁוּם דָּבָר הַדּוֹמֶה לְשֹׁחַד, אֲפִילוּ שֹׁחַד דְּבָרִים, וְעוֹשֶׂה זֶה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.
וכי אלישע אוכל בכורים היה. והלא לא היה כהן שהרי מצינו בד"ה שנתייחס אביו אחר גד דכתיב בבני גד ויעני ושפט בבשן ומצינו בפסחים דשפט דהאי קרא אביו של אלישע הוא ותוספות פי' וכי אלישע אוכל בכורים הוה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלים חוץ לחומה: שמע מינה קרוב דידיה הוא. להכי פסל ליה לדינא: וההאי עשה. מצות הדינין: עשה דכבוד תורה עדיף. דינא דהאי גברא דהוא עשה דאיכא כבוד תורה דרב ענן בהדיה עדיף: כיון דחזא בעל דיניה. שמכבדו ומסלק בשבילו דין היתום: איסתתם טענתיה. נסתם לבו מלטעון כהוגן: סדר אליהו רבה. שלמד חוץ לתיבה: וסדר אליהו זוטא. שלמד בתוך התיבה. אי נמי לכתחלה למד יותר מד' חלקים חוץ לתיבה לכן נקרא סדר אליהו רבא ומה שלמד בתוך התיבה הוא מעט לכך נקרא סדר אליהו זוטא:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5