חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָיוּ רְגִילִין לוֹמַר אַחַר סִיּוּם תְּפִלָּה כָּל אֶחָד מַה שֶּׁהָיוּ רוֹאִים בְּדַעְתּוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ בּוֹ יוֹתֵר, וְעַכְשָׁו כָּל אֶחָד יִבְחַר מַה שֶּׁיִּרְאֶה לְפִי דַעְתּוֹ וּבִלְבַד כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שֶׁיְּקַצֵּר בָּהֶם, שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ אֶת הַצִּבּוּר, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הָיָה קוֹרֵא (ברכות טז, ב): רַבִּי אֶלְעָזָר בָּתַר דִּמְסַיֵּם צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכֵי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּשְׁכִּין בְּתוֹכֵנוּ אַהֲבָה, אַחֲוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת וְתַרְבֶּה גְבוּלֵנוּ בְּתַלְמִידִים וְתַצְלִיחַ סוֹפֵנוּ אַחֲרִית וְתִקְוָה וְתָשִׂים חֶלְקֵנוּ בְּגַן עֵדֶן וְתַקְּנֵנוּ חָבֵר טוֹב וְיֵצֶר טוֹב בְּעוֹלָמְךָ וְנַשְׁכִּים וְנִמְצָא יִחוּל לְבָבֵנוּ וְתָבֹא לְפָנֶיךָ קֹרַת נַפְשֵׁנוּ לְטוֹבָה.
אחרית ותקוה. שתהא אחריתנו טובה ונראה מה שקוינו: ותקננו. לשון תקון: ונשכים ונמצא יחול לבבנו. ליראה את שמך שלא יתגבר עלינו יצה"ר בהרהור הלילה לסור מאחריך ביום אלא כשנשכים בכל בקר נמצא לבבנו מיחל לך: ותבא לפניך קורת נפשנו. כלומר ספוק צרכנו וקורת רוחנו:
רַבִּי יוֹחָנָן בָּתַר צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכֵי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתָּצִיץ בְּבָשְׁתֵּנוּ וְתַבִּיט בְּרָעָתֵנוּ וְתִתְלַבֵּשׁ בְּרַחֲמֶיךָ וְתִתְכַּסֶּה בְּעֻזְּךָ וְתִתְעַטֵּף בַּחֲסִידוּתְךָ וְתִתְאַזֵּר בַּחֲנִינוּתְךָ וְתָבֹא לְפָנֶיךָ מִדַּת טוּבְךָ וְעִנְוְתָנוּתֶךָ.
ותביט ברעתנו. תדע ותתן לבך ברעה הבאה עלינו:
רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בָּתַר דִּמְסַיֵּם צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכֵי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנּוּ וְאַל יֵחָשְׁכוּ עֵינֵינוּ.
רַבִּי זֵירָא בָּתַר דִּמְסַיֵּם צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכֵי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַב בָּתַר צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכֵי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה.
רַבִּי בָּתַר צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכֵי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּצִילֵנוּ מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, מֵחָבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע, מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית. וְאַף־עַל־גַּב דְּקַיְימֵי קְצוּצֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי (פרוש: סריסי מלך אנטונינוס, שהיו מוכנים להכות ולקצץ לכל הקמים עליו).
מעזי פנים. שלא יתגרו בי העזי פנים, שלא אהיה אני עזות פנים ואז יאמרו עלי מדעז פנים הוא וחציף כולי האי ממזר הוא: מבעל דין קשה. שלא יבא לפני למשפט איש אלם שמא יתחייב בדין ויהא רודף אותי: שאינו בן ברית. שאינו מהול:
רַב סַפְרָא בָּתַר צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכֵי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתָּשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעֲלָה וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה, בֵּין עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ, בֵּין עוֹסְקִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְכָל הָעוֹסְקִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ.
בפמליא של מעלה. בחבורת שרי העובדי כוכבים ומזלות כשהשרים של מעלה יש תגר ביניהם תיכף יש קטטה בין העובדי כוכבים ומזלות כדכתיב ואני אשוב להלחם עם שר פרס: ובפמליא של מטה. בחבורת החכמים:
רַבִּי אֲלַּכְסַנְדְרַאי בָּתַר צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכֵי: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן אוֹרָה וְאַל תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ וְאַל יֵחָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. וְאִכָּא דְּאָמְרֵי: הָא רַב הַמְנוּנָא מַצְלֵי לָהּ וְרַבִּי אֲלַּכְסַנְדְרַאי אָמַר הָכֵי: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, וּמִי מְעַכֵּב? שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּכְנִיעֵם מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם.
בקרן אורה. בזוית אורה: ומי מעכב. שאין אנו עושים רצונך: שאור שבעיסה. יצה"ר שבלבנו המחמיצנו:
רָבָא בָּתַר צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכֵי: אֱלֹהַי, עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי אֵינִי כְדַאי וְעַכְשָׁו שֶׁנּוֹצַרְתִּי כְּאִלּוּ לֹא נוֹצַרְתִּי. עָפַר אֲנִי בְחַיָּי, קַל וָחֹמֶר בְּמִיתָתִי, הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, כִּכְלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, שֶׁלֹּא אֶחֱטָא עוֹד וּמַה שֶּׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מָרֵק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִין וְחָלָאִים רָעִים. וְהַיְנוּ וִדּוּיָה דְּרַב הַמְנוּנָא זוּטֵי בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי.
איני כדאי. לא הייתי חשוב והגון להיות נוצר: ועכשיו שנוצרתי. מה חשיבותי הרי אני כאלו לא נוצרתי ק"ו שבמיתתי עפר אני: מרק. כלה והתם:
מַר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אָמַר הָכֵי: אֱלֹהַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְּלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וגו'.
ונפשי כעפר לכל תהיה. שאהיה שפל אף אם דורסין עלי כעל העפר לא אשיבם כאברהם שהיה משפיל עצמו ואמר אנכי עפר ואפר ויזכור כי עפר הוא ואל עפר ישוב ולמה יתגאה על כן ישמע חרפתו ולא ישיב:
וְעַתָּה נוֹהֲגִין הָעָם לוֹמַר אֵלּוּ הַשְׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים בְּסוֹף תְּפִלָּתָם. וְכָל הַמַּרְבֶּה בִּסְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים יוֹסִיף כִּרְצוֹנוֹ וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן וְלֹא יַטְרִיחַ אֶת הַצִּבּוּר.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5