פֶּרֶק ח – הִתְגַּלּוּת הַמָּשִׁיחַ – כֵּיצַד? – (מחוברת "רגע לפני הסוף") – ספר עקבתא דמשיחא

רַבִּים טוֹעִים לַחְשֹׁב שֶׁאֵין עַתָּה זְמַן בִּיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, לְפִי שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִים שׁוּם סִימָן לְכָךְ וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, וְכֵיצַד, אִם כֵּן, פִּתְאוֹם יָבוֹא אֲדוֹנֵנוּ לִגְאָלֵנוּ?

בְּפֶרֶק זֶה נִרְאֶה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם:

בִּיאַת הַגְּאֻלָּה בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה לְלֹא מִלְחֲמוֹת גוֹג וּמָגוֹג וּלְלֹא צָרוֹת וְיִסּוּרִים

"שׁוֹמֵר אֱמוּנִים", מַאֲמַר הַגְּאֻלָּה, פֶּרֶק י' עַמּוּד ש"נ, בְּשֵׁם "הַבַּעַל שֵׁם טוּב", שֶׁהִתְגַּלּוּת הַמָּשִׁיחַ יְהֵא בְּפֶתַע פִּתְאוֹם בְּלֹא הוֹדָעָה כְּלָל, וְכָל יִשְׂרָאֵל לֹא יַחְשְׁבוּ עַל זֶה הַיּוֹם שֶׁל הַגְּאֻלָּה, וִיהֵא כָּל אֶחָד טָרוּד בְּעִנְיָנָיו אוֹ בַּעֲסָקָיו וְיִתְיָאֲשׁוּ, וּבְלִי הוֹדָע כְּלָל "פִּתְאוֹם" נִשְׁמַע בְּשׂוֹרוֹת הַגְּאֻלָּה, בְּעֶזְרַת ה'.

וְכֵן מְבֹאָר בְּסֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם בְּרִמְזֵי שַׁבָּת הַגָּדוֹל מֵ"הַבַּעַל שֵׁם טוֹב" (פרשת ויחי) "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"; "אֲשֶׁר יִקְרָא" מִלְּשׁוֹן דֶּרֶךְ "מִקְרֶה", שֶׁכָּל אֶחָד יֵשֵׁב עַל עֲבוֹדָתוֹ בְּהֶסַּח הַדַּעַת וּפִתְאוֹם יָבוֹא מָשִׁיחַ.

וְכָךְ מוּבָא בְּסֵפֶר "מַלְבּוּשׁ שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב" בְּשֵׁם "רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזֶ'נְסְק": "שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶמְרוּ כַּמָּה פְּסוּקִים אֲשֶׁר בִּשְׁעַת בִּיאַת מָשִׁיחַ יִהְיוּ מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמִלְחֲמוֹת גוֹג וּמָגוֹג, אָמְנָם הוּא הִפְעִיל בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁלֹּא יִהְיוּ אָז מִלְחָמוֹת, רַק הַמּוֹכֵר קֶמַח יַעֲמֹד בְּהַמִּדָּה וְיִמְכֹּר הַקֶּמַח, וְהַמּוֹכֵר סְחוֹרָה עַל מַלְבּוּשׁ יַעֲמֹד עִם הָאַמָּה וְיִמְכֹּר הַסְּחוֹרָה, וּפִתְאוֹם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ וִיבַשֵּׂר אֲשֶׁר הִנֵּה מָשִׁיחַ בָּא".

כְּמוֹ כֵן עוֹלֶה מִדִּבְרֵי "רַבִּי חַיִּים מִוָּואלֹזִ'ין" בְּתָאֲרוֹ אֶת אֹפֶן בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "יוֹשֵׁב אֲנִי בְּחַדְרִי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. פִּתְאוֹם נִדְחֶפֶת אִשְׁתִּי בְּבֶהָלָה: 'חַיִּים! אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה?! וַהֲרֵי מָשִׁיחַ בָּא!' מְכַעְכֵּעַ אֲנִי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְשׁוֹאֵל: 'זוֹ מִנַּיִן לָךְ?' 'תֵּצֵא לַשּׁוּק וּרְאֵה', הִיא אוֹמֶרֶת, 'הַכֹּל יָצְאוּ לִקְרַאת הַמָּשִׁיחַ, אַף תִּינוֹק בַּעֲרִיסָתוֹ לֹא נִשְׁאַר'".

הִנֵּה כִּי בָּרוּר הָיָה לוֹ לַגָּאוֹן ר' חַיִּים מִוָּולֹאזִ'ין, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ – בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי יָבוֹא. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים סַנְהֶדְרִין (צו, עא) "ג' בָּאִין בְּהֶסַּח הַדַּעַת, אֵלּוּ הֵן: מָשִׁיחַ…"

לְפִי גִּרְסָא אַחֶרֶת – גִּרְסַת הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה סוֹלוֹבֵיצִ'יק [בְּנוֹ שֶׁל הגר"ח מִבְּרִיסְק], כָּךְ אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוָּולֹאזִ'ין:

הָבָה וַאֲצַיֵּר לָכֶם כֵּיצַד יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ. נִכְנָס אֲנִי בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל מִן הַיְשִׁיבָה לְבֵיתִי. הַשָּׁעָה הִיא שְׁעַת בֹּקֶר לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. הָרַבָּנִית שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי: "חַיִּים, רְצוֹנְךָ בְּפַת שַׁחֲרִית מִיָּד עַכְשָׁו?" אֲנִי מֵשִׁיב לָהּ: "רֶלְקָה [כָּךְ נִקְרֵאת], עֲדַיִן שִׁעוּרִי שֶׁל הַיּוֹם אֵינוֹ מוּכָן, לֹא אֹכַל עַד אֲשֶׁר אֲעַיֵּן קְצָת בַּסּוּגְיָא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְלַמֵּד הַיּוֹם בַּיְשִׁיבָה". "טוֹב, חַיִּים", הִיא אוֹמֶרֶת לִי, "יְהֵא כָּךְ עַד שֶׁאַתָּה תָּכִין אֶת שִׁעוּרֶיךָ, אֶגַּשׁ לַשּׁוּק לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ, בֵּינְתַיִם אַשְׁאִיר אֶת הָרֹטֶב עַל הַכִּירָה. שִׂים נָא לֵב, חַיִּים, כִּי לֹא יִשָּׂרֵף. אָנָּא, שִׂים לֵב. הֲרֵי מַכִּירָה אֲנִי אוֹתְךָ שֶׁאַתָּה שׁוֹכֵחַ הַכֹּל, כְּשֶׁאַתָּה מְעַיֵּן בַּסּוּגְיָה". הָרַבָּנִית יוֹצֵאת לַשּׁוּק. אֲנִי פּוֹתֵחַ סֵפֶר וּמַתְחִיל לְעַיֵּן בַּסּוּגְיָה שֶׁלְּפָנַי. פִּתְאוֹם אֲנִי מַרְגִּישׁ כִּי הַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה מְאִירָה בְּאוֹר גָּדוֹל פִּי כַּמָּה מִמַּה שֶּׁהֵאִירָה עַד עַתָּה. אֵיזוֹ בְּהִירוּת! פִּתְאוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ כֵּיצַד הַצִּפּוֹרִים עַל הָעֵצִים שֶׁבַּגִּנָּה פּוֹצְחוֹת פִּיהֶן בְּמַנְגִּינָה חֲדָשָׁה, מַרְנִינָה, כּוֹבֶשֶׁת לְבָבוֹת. וְהִנֵּה אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל רַחַשׁ עוֹלֶה מִן הָרְחוֹב. אֲנִי מוֹשִׁיט רֹאשִׁי בְּעַד הַחַלּוֹן וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת אֵלִי הַסַּנְדְּלָר רָץ בְּבֶהָלָה. "מַה קָּרָה, אֵלִי? מַה קָּרָה לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ? מִנַּיִן נְגִינַת הַצִּפֳּרִים הַמַּקְסִימָה? מַה קָּרָה לָעֵצִים שֶׁהִתְחִילוּ מְלַבְלְבִים לְפֶתַע בְּנִצָּה חֲדָשָׁה? מַה קָּרָה?" "מַה?! אֵינְךָ יוֹדֵעַ רַבִּי?" נוֹתֵן בִּי הַסַּנְדְּלָר אֶת עֵינָיו, "הֲרֵי מָשִׁיחַ בָּא!" מִיָּד רָץ אֲנִי לָאָרוֹן לְהוֹצִיא מַלְבּוּשׁ שֶׁל שַׁבָּת שֶׁלִּי כְּדֵי לְהִתְעַטֵּף בּוֹ וְלָצֵאת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. מוֹצִיא אֲנִי אֶת הַמַּלְבּוּשׁ – וְהִנֵּה, אוֹיָה, חָסֵר בּוֹ כַּפְתּוֹר. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָשַׁר הַכַּפְתּוֹר, וּכְשֶׁאָמַרְתִּי לָרַבָּנִית לְחַיְּטוֹ, אָמְרָה לִי: "מָה אַתָּה מֵאִיץ בִּי, הֲרֵי לֹא תִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּלְבּוּשׁ עַד לְעֶרֶב שַׁבָּת". וְעַכְשָׁו, צָרִיךְ אֲנִי לָלֶכֶת לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וּבַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלִּי שְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים בִּמְקוֹם שְׁלֹשָׁה! עַד שֶׁאֲנִי עוֹמֵד וְדָן עִם עַצְמִי מַה לַּעֲשׂוֹת, הַאִם לְהִתְעַטֵּף בַּקָּפּוֹטָה הַפְּגוּמָה אוֹ לֹא לְהִתְעַטֵּף בָּהּ וַאֲנִי תּוֹהֶה אִם אֶפְשָׁר לָצֵאת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּבֶגֶד שֶׁל חוֹל, וְהִנֵּה בָּאָה בִּמְרוּצָה הָרַבָּנִית, כֻּלָּהּ נוֹשֶׁמֶת-נוֹשֶׁפֶת: "גֶּעוַאלְד, חַיִּים, אֵיפֹה הָיִיתָ, הִנֵּה הָרֹטֶב שֶׁעַל הָאֵשׁ נִשְׂרַף!" "פְּתַיָּה", אֲנִי אוֹמֵר לָהּ, "מַה לָּךְ וְלָרֹטֶב שֶׁנִּשְׂרַף? מַהֲרִי וְהִתְעַטְּפִי בְּשִׂמְלַת הַשַּׁבָּת שֶׁלָּךְ וּצְאִי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַמָּשִׁיחַ!" (רי"ד סולוביצ'יק בספר על התשובה, עמ' 236)

"מְצוּדַת דָּוִד", מַלְאָכִי ג', פָּסוּק א':

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנַי וּ"פִתְאֹם" יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָאוֹת". וּפֵרֵשׁ הַ"מְּצוּדַת דָּוִד": הָאָדוֹן – זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר עֵין כָּל אָדָם מְצַפֶּה וּמְיַחֵל לוֹ וּמְבַקֵּשׁ בִּיאָתוֹ.

"מִדְרַשׁ פִּרְקֵי הֵיכָלוֹת הַקַּדְמוֹן" פרק לו:

"מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר אוֹמְרִים, אֶפְשָׁר עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג וְיֵשׁ גְּאֻלָּה בְּשָׁנָה זוֹ? וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁ"פִּתְאוֹם" יָבוֹא".

"אֱמוּנוֹת וְדֵעוֹת", מַאֲמָר שְׁמִינִי לְרַבֵּנוּ סְעַדְיָה גָּאוֹן:

"כְּשֵׁם שֶׁבִּגְאֻלַּת בַּיִת שֵׁנִי בָּא כּוֹרֵשׁ מֶלֶךְ פָּרָס "לְפֶתַע" וְהוֹדִיעַ עַל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, "כֵּן תְּהֵא אַף הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה".

וּכְעֵין זֶה מוּבָא גַּם בְּ"תַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס" עַל הַפָּסוּק בְּשִׁיר הַשִּׁירִים (א, ח) "אִם לֹא תֵּדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים" עַיֵּן שָׁם.

"מַגִּיד מֵישָׁרִים", פָּרָשַׁת צַו. הַמַּלְאָךְ הַמַּגִּיד שֶׁהִיא מִתְגַּלֶּה וּמְלַמֵּד אֶת מָרָן הַ"בֵּית יוֹסֵף" וּמְגַלֶּה לוֹ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים:

"רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן הַגְּאֻלָּה לֹא תִּהְיֶה כְּפִי שֶׁנָּהוּג בָּעוֹלָם, שֶׁלִּפְנֵי בּוֹא הַמֶּלֶךְ בָּאִים כַּמָּה מְבַשְּׂרִים וּמוֹדִיעִים שֶׁבְּעוֹד עֲשָׂרָה יָמִים יָבוֹא הַמֶּלֶךְ, וְאַחַר כָּךְ מַכְרִיזִים שֶׁבְּעוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים יָבוֹא וְכוּ'. אֶלָּא הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא בְּפֶתַע פִּתְאוֹם וְתִהְיֶה כְּהֶרֶף עַיִן".

הספר עקבתא דמשיחא – נסיונותיו ותפקידו של דור אַחֲרִית הַיָּמִים, היסורים, העוני, הבלבול, השקר והאמת, גלות, גאולה, הסתפקות.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל.

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5