אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּגְזְרוּ הַגְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁיָּדַע בּוֹרְאָם הָעֲוֹנוֹת שֶׁהָיוּ עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, לֹא גָלוּ אֶלָּא עַל שֶׁלֹּא שָׁבוּ בִתְשׁוּבָה, שֶׁאִם שָׁבוּ הָיָה נִקְרַע גְּזַר דִּינָם, שֶׁכְּבָר מָצִינוּ שֶׁנַּעֲשָׂה כֵן בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה וְכָל שֶׁכֵּן בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא מְרַחֵם עֲלֵיהֶם בִּזְכוּת אֲבִיהֶם.
וְגַם מָצִינוּ בְּאַחְאָב, כִּי לְאַחַר שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו הַגְּזֵרָה בְּרֹב רִשְׁעוֹ וְעַל מַעֲשֵׂה כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלי, עַד שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: "הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמַיִם" וגו' (מלכים־א כא, כד). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עָלָיו בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קב, ב): אַחְאָב, אָח לַשָּׁמַיִם וְאָב לַעֲבוֹדָה זָרָה. אָח לַשָּׁמַיִם, דִּכְתִיב: "אָח לְצָרָה יִוָּלֵד" (משלי יז, יז); אָב לַעֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: "כְּרַחֵם אָב עַל־ בָּנִים" (תהלים קג, יג). וְאוֹמֵר: "וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאת (בית) יָרָבְעָם" (מלכים־א טז, לא), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קַלּוֹת שֶׁעָשָׂה אַחְאָב כַּחֲמוּרוֹת שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם, מִפְּנֵי מַה תָּלָה הַכָּתוּב בְּיָרְבְעָם? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה תְּחִלָּה לַקַּלְקָלָה. "גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַלְמֵי שָׂדַי" (הושע יב, יב), אֵין לְךָ תֶּלֶם וְתֶלֶם בָּאָרֶץ שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד עָלָיו עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל כִּי נִכְנַע לָשׁוּב נֶאֱמַר עָלָיו: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע" (את) בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם־שַׂק עַל־בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט" (מלכים־א כא, כז), מִיָּד נֶאֱמַר לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: "הֲרָאִיתָ כִּי־נִכְנַע אַחְאָב מִפָּנַי יַעַן כִּי־ נִכְנַע (אחאב) מִפָּנַי לֹא־אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל־בֵּיתוֹ" (שם שם, כט). לָמַדְנוּ, כִּי לְמַעַן לֹא הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה לֹא נִקְרַע הַגְּזַר דִּין מִכֹּל וָכֹל, אֲבָל הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ מֵעָלָיו.
אח לשמים. רע לשמים כדאמרינן באחשורוש אח וראש דכתיב אח לצרה יולד אלמא אח לשון רעה וי: אב לעבודה זרה. שהיה אוהבה ביותר דכתיב כרחם אב אלמא אב מרחם והני קראי בכדי נקט להו: ויהי הנקל. באחאב כתיב: ומפני מה תלה הכתוב בירבעם. דבכמה מקומות כתיב לא סר מכל חטאת ירבעם ולא כתיב אחאב אף על פי שהיה רשע ממנו מפני שהיה תחלה לקלקלה שהיה מלך ראשון שהקדיח תבשילו: כגלים. רישיה דקרא בגלגל שוורים זבחו שוורים לעבודת כוכבים ומזלות והרבה במזבחות כגלים על כל תלמי מענות המחרישה בשדה: ויהלך אט. יחף:
וְלָזֶה רָמַז יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא כְּשֶׁחָלַק עַל חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַמַּפְתֵּח: שֶׁהָיָה יִרְמְיָהוּ מְנַבֵּא לְרָעָה וּלְמִיתָה וְשֶׁיִהְיֶה נְבוּכַדְנֶצַּר נוֹצֵחַ וּמַבְקִיעַ עָרֵי יִשְׂרָאֵל וְשֶׁיַּחֲרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וַחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר הָיָה מִתְנַבֵּא לְטוֹבָה: לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית הַשֵּׁם שֶׁהוֹלִיכוּ לְבָּבֶל לְהַחְזִירָם לִירוּשָׁלַםִ. וְאָמַר לוֹ יִרְמְיָהוּ בְּטַעֲנָתוֹ, שֶׁהָיָה טוֹעֵן עַל הָעִקָּרִים הַשְּׁמוּרִים, שֶׁאִם לֹא תִתְקַיֵּם נְבוּאָתִי, בְּאָמְרִי שֶׁנְבוּכַדְנֶצַּר יִגְבַּר וְיַחְרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם דְּבָרִי וְלֹא יִגְבַּר נְבוּכַדְנֶצַּר וְיַחְזְרוּ כְּלֵי בֵית ה', כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר – אֵין בָּזֶה שׁוּם הַכְחָשָׁה בִּנְבוּאָתִי, אוּלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרַחֵם עֲלֵיהֶם; אֲבָל אִם לֹא יִתְקַיֵּם דְּבָרְךָ, לְבִלְתִּי בּוֹא כְּלֵי בֵית ה', כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר – יִתְקַיֵּם הַכָּזָב עַל דְּבָרְךָ וְלֹא תִתְקַיֵּם נְבוּאָתְךָ עַד שֶׁיִּתְקַיְּמוּ הַהַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתָּ, שֶׁכֵּן כָּתוּב: "אַךְ שְׁמַע־נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל־הָעָם. הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן־הָעוֹלָם וַיִּנָּבְאוּ עַל־אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל־מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה לְרָעָב וּלְדָבֶר. הַנָּבִי אֲשֶׁר (ידבר) [יִנָּבֵא] לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר־ שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת" (ירמיה כח, ז־ט). רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהַנְּבִיאִים הָהֵם שֶׁנִּבְּאוּ לְרָעָה וּלְטוֹבָה אֵינוֹ נוֹדָע מִדֶּרֶךְ שֶׁנִּבְּאוּ עַל הָרָעָה אִם נְבוּאָתָם אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר, אֲבָל יוֹדֵעַ אֲמִתָּתָם בְּהִנָּבְאָם לְשָׁלוֹם וּלְטוֹבָה וְתִתְקַיֵּם. עַד כָּאן.
על העקרים השמורים. שאמר ירמיה דברים שהם עיקר ויסוד בנבואה לידע דברי אמת ותכוחים שכן הוא כדבריו: הכחשה. ששקר ניבא ירמיה שהרי לא בא נבואתו כי הוא אמר אמת בשם ה' ר' שניחם ה' על הרעה: אמת או שקר. שמא ניחם ה' ולא עשה אבל יודע אמתתם אם הם נביאי אמת או שקר יודע אם אמרו דבר טוב שיבא ולא בא אז ודאי נביאי שקר הם דעל טובה לא ינחם ה':
אֲבָל בָּרוּר וְיָדוּעַ הוּא, כִּי עַל שֶׁלֹּא שָׁבוּ יִשְׂרָאֵל וְלֹא רָצוּ לְכָּנַע וְהִתְמִידוּ בְּמִרְדָּם וְהִכְעִיסוּ לְבֹרְאָם נִתְקַיְּמוּ הַגְּזֵרוֹת עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ, שֶׁמַּלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּקְצַת מַלְכֵי יְהוּדָה גָרְמוּ גְזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל בְּפִשְׁעָם וּבַעֲוֹנוֹת חֲמוּרִים, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדין קג, ב): "גַּם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר־מִלֵּא אֶת־יְרוּשָׁלַםִ פֶּה לָפֶה" (מלכים־ב כא, טז), הָכָא תַּרְגְמוֹ, שֶׁהָרַג יְשַׁעְיָה: בְּמַעֲרָבָא אָמְרֵי, שֶׁעָשָׂה צֶלֶם מַשָּׂא אֶלֶף בְּנֵי אָדָם וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הוֹרֵג אֶת כֻּלָּם. כְּמָאן אָזְלָא הָא דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, דַּאֲמַר "שְׁקוּלָה נְשָׁמָה שֶׁל צַדִּיק אֶחָד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ"? כְּמָאן דַּאֲמַר "יְשַׁעְיָה הָרַג".
הורג את כולם. שהיו נבקעין מכובד המשא: כמאן דאמר ישעיה הרג. ומהא קאמר קרא מלא את ירושלים פה לפה שנשמתו של צדיק שקולה כאלו מלא את ירושלים חללים:
כְּתִיב: "פֶּסֶל" (שם שם, ז) וּכְתִיב: "פְּסִלִים" (דברי הימים־ב לג, יט)? בִּתְחִלָּה עָשָׂה פַּרְצוּף אֶחָד וּלְבַסּוֹף עָשָׂה לוֹ אַרְבַּע פַּרְצוּפִים, כְּדֵי שֶׁתִּרְאֶה שְׁכִינָה וְתִכְעֹס. אָחָז הֶעֱמִידוֹ בַּעֲלִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (וגם) ["וְאֶת־הַ]מִּזְבָּחוֹת אֲשֶׁר (בגג) [עַל הַגָּג] עֲלִיַּת אָחָז" (מלכים־ב כג, יב). מְנַשֶּׁה הֶעֱמִידוֹ בַּהֵיכָל, דִּכְתִיב: "וַיָּשֶׂם אֶת־פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל־דָּוִד וְאֶל־שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה [וּבִירוּשָׁלַםִ] אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל [שִׁבְטֵי] יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת־שְׁמִי (שם) לְעוֹלָם" (שם כא, ז). אָמוֹן הִכְנִיסוֹ לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי־קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ" (ישעיה כח, כ), אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: קָצָר מַצָּע מֵהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים כְּאֶחָד; "וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (שם), אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: כִּי הֲוָה מָטֵי רַבִּי יוֹחָנָן לְהַאי הֲוָה בָּכִי, אָמַר: מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ "כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם" (תהלים לג, ז) נַעֲשֵׂית לוֹ מַסֵּכָה צָרָה.
כתיב. במלכים וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית אלהים וכתיב בדברי הימים והעמיד את האשרים והפסילים בתחלה עשה לו פרצוף אחד לעבודת כוכבים ומזלות ולבסוף עשה מנשה לאותו צלם ד' פרצופים כדי שתראה שכינה מכל צד שתכנס להיכל תראה הפרצוף כנגדו ותכעס: קצר. משל אומרים מטה זו קצרה שישכבו עליה שני חברים כאחד כן כביכול קצר לו שהוא ועבודת כוכבים ומזלות יהיה במקדש יחד המשתרר לפשוט רגליהם במטה קצר מצע זה כלומר בית המקדש: נעשית לו מסכה צרה. כאשה שנעשית צרה לחברתה:
אָחַז חָתַם אֶת התּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי" (ישעיה ח, טז). מְנַשֶּׁה קָדַר אֶת הָאַזְכָּרוֹת. אָמוֹן שָׂרַף אֶת הַתּוֹרָה. אָחַז בִּטֵּל אֶת הָעֲבוֹדָה. מְנַשֶּׁה הָרַס אֶת הַמִּזְבֵּחַ. אָמוֹן הֶעֱלָה שְׁמָמִית עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אָחָז הִתִּיר אֶת הָעֶרְוָה. מְנַשֶּׁה בָּא עַל אֲחוֹתוֹ. אָמוֹן בָּא עַל אִמּוֹ. אָמְרָה לוֹ: כְּלוּם יֵשׁ לְךָ הֲנָאָה מִמָּקוֹם שֶׁיָּצָאתָ מִמֶּנּוּ? אָמַר לָהּ: כְּלוּם אֲנִי עוֹשֶׂה, אֶלָּא לְהַכְעִיס. כִּי אָתָא יְהוֹיָקִים אָמַר: קַמָּאֵי לָא יָדְעֵי לְאַרְגוּזֵי, כְּלוּם אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא לְאוֹרוֹ – יֵשׁ לָנוּ זְהַב פַּרְוַיִם שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ. אָמְרוּ לֵיהּ צַדִּיקִים: וַהֲלֹא כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלּוֹ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי ב, ח)? אָמַר לָהֶם: כְּבָר נְתָנוֹ לָנוּ, דִּכְתִיב: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה"' וגו' (תהלים קטו, טז).
צור תעודה. קשור התעודה של התורה וחתום שלא ילמדו אמר אחז: קדר. מחק וגרד השמות מן הס"ת וכתב שם שם עבודת כוכבים: אחז התיר. נעשה לו כהיתר: ממקום שיצאת ממנו. מקום שאדם יוצא ממנו שבע הוא ממנו ואינו מתאוה להנאות אותו מקום: קמאי לא ידעי לארגוזי. מלכים ראשונים שלפני לא היו יודעין להכעיס המקום כמו הוא וחרף ואמר כלום אנו צריכין אלא לאורו שמאיר לנו השמש יבא ויטול אורו: זהב פרוים. זהב שעושה פירות ל"א שהיה מראהו דומה לדם פרים ולפי פשוטה פרויס שם מקום: שאנו משתמשין בו. שמאיר ביותר ואמרו לו בני דורו והלא כסף וכו' דבני דורו צדיקים היו כדאמרן ונסתכל בדורו של יהויקים ונתקררה דעתו:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, פֶּרֶק קַמָּא (ט, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּר תּוֹרָתָא: מִפְּנֵי מַה חָרְבָה שִׁילֹה? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בָּהּ שְׁנֵי דְבָרִים, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּבִזְיוֹן קֳדָשִׁים. גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע [אֵת כָּל] אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו [לְכָל־יִשְׂרָאֵל וְאֵת] אֲשֶׁר יִשְׁכְּבֻן אֶת־הַנָּשִׁים" (שמואל־א ב, כב). וְאַף־עַל־גַּב דַּאֲמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: "כָּל הָאוֹמֵר בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה", אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁשִּׁהוּ אֶת קִנֵּיהֶן מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבוּם, וּבִזְיוֹן קֳדָשִׁים, דִּכְתִיב: "גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת־הַחֵלֶב [וגו'] וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ וגו' וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת־פְּנֵי ה"' (שם שם, טו־יז).
ששהו את קניהן. קרבן תורים ובני יונה במלאת ימי לידתן ליטהר לאכול בקדשים והן היו בעלי גיאות והיו מתרשלין בהקרבתן והנשים ממתינות שם עד שיקריבום ומשתהות מלחזור למקומן אצל בעליהן ומבטלין את הנשים מפריה ורביה:
וּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מַה חָרַב? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: "כִּי קָצַר הַמַּצָּע" וגו' (ישעיה כח, כ) וַאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָצַר מַצָּא זֶה מֵהִשְּׁתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים כְּאֶחָד; "וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (שם), אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: כִּי מָטֵי רַבִּי יוֹחָנָן לְהַאי קְרָא בָכֵי, אָמַר: מָאן דִּכְתִיב בֵּיהּ: "כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם" (תהלים לג, ז) נַעֲשֵׂית לוֹ מַסֵּכָה צָרָה.
מהשתרר. דרש נוטריקון מהשתרר רעים: צרה. לשון ריעות כשתי נשים לאיש אחד וכעסתה צרתה ואשה אל אחותה לא תקח לצרור:
גִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: "יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה" וגו' (ישעיה ג, טז), אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְבִיאוֹת מוֹר וַאֲפַרְסְמוֹן בְּמִנְעָלֵיהֶן וּמְהַלְּכוֹת בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַםִ וּכְשֶׁמַּגִּיעוֹת אֵצֶל בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹעֲטוֹת בַּקַּרְקַע וּמַתִּיזוֹת עֲלֵיהֶם וּמַכְנִיסוֹת בָּהֶם יֵצֶר הָרַע כְּאֶרֶס.
שְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב: "גַּם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד" וגו' (מלכים־ב כא, טז). אֶלָּא מִקְדָּשׁ שֵׁנִי מִפְּנֵי מַה חָרַב? שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים? מִפְּנֵי שִׂנְאַת חִנָּם שֶׁהָיָה בֵינֵיהֶם. לְלַמֶּדְךָ שֶׁשָּׁקוּל שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שְׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. רְשָׁעִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁתָּלוּ בִטְחוֹנָם בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל־ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ" (מיכה ג, יא). לְפִיכָךְ הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם שָׁלֹשׁ פֻּרְעָנִיּוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַםִ עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (שם שם, יב).
רשעים היו. על מקדש ראשון קאי: ושלש פורעניות. שדה עיין ובמות יער עיין חורבה ומטאטא השמד כמו ויעה ברד מחסה כזב:
וּבְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לָא הֲוָּאִי שִׂנְאַת חִנָּם, וְהָכְתִיב: "מְגוּרֵי אֶל־חֶרֶב הָיוּ אֶת־עַמִּי" (יחזקאל כא, יז) וַאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין זֶה עִם זֶה וְדוֹקְרִין זֶה אֶת זֶה בַּחֲרָבוֹת שֶׁבִּלְשׁוֹנָם? הַהוּא בִּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל הֲוָּה, דִּכְתִיב: "זְעַק וְהֵילֵל בֶּן־אָדָם כִּי־הִיא הָיְתָה בְעַמִּי" (שם), יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הִיא בְּכָל־נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל" (שם). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רִאשׁוֹנִים, שֶׁנִּתְגַּלָּה עֲוֹנָם נִתְגַּלָה קִצָּם; אַחֲרוֹנִים, שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲוֹנָם לֹא נִתְגַּלָּה קִצָּם. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טוֹבָה צִפָּרְנָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים מִכְּרֵסָן שֶׁל אַחֲרוֹנִים. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: וְהָא אַחֲרוֹנִים אַף־ עַל־גַּב דְּאִיכָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת קָא עָסְקֵי בְּאוֹרַיְתָא? אֲמַר לֵיהּ: בִּירָה תוֹכִיחַ, שֶׁחָזְרָה לָרִאשׁוֹנִים וְלֹא חָזְרָה לָאַחֲרוֹנִים.
שלא נתגלה עונם. בני מקדש שני רשעים היו בסתר:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בִּמְנָחוֹת, פֶּרֶק כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מַצָּה (נג, א): אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַבִּי פְּרֵידָא: רַבִּי עֲזַרְיָה בְּרֵה דְרַבִּי אַבְטוֹלַס, דְּהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא – קָאֵי אַבָּבָא. אֲמַר לְהוּ: מַאי כֻּלֵּי הַאי? אִי בַּר אוּרְיָן הוּא – יָאֵי, וְאִי בַּר אֲבָהָן וּבַר אוּרְיָן – יָאֵי וְיָאֵי; בַּר אָבָהָן וְלָאו בַּר אוּרְיָן – אֵישְׁתָא אֵיתְכְּלֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ: בַּר אוּרְיָן הוּא. אֲמַר: לֵיעוֹל וְלֵיתֵי. חָזְיֵיה דַּהֲוָה עֲכִירָא דַעְתֵּיהּ, פָּתַח וְאָמַר: "אָמַרְתְּ לַה' ה' אָתָּה" וגו' (תהלים טז, ב), אָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַחְזֵק לִי טוֹבָה שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ בָּעוֹלָם. אָמַר לָה "טוֹבָתִי בַּל־עָלֶיךָ" (שם), אֵין אֲנִי מַחְזִיק טוֹבָה אֶלָּא לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהוֹדִיעוּנִי בָּעוֹלָם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־ בָּאָרֶץ הֵמָּה" וגו' (שם שם, ג).
דהוא עשירי לעזרא. ר"א בן עזריה עשירי לעזרא הסופר עומד על פתחך אמר ומאי כול יהאי דקמיחסיתו ליה כך אי בר אורין הוא אם בן תורה שת"ח הוא הרי הגון מכ"ש שגם בר אבהן הוא ממשפחה טובה ומיוחסת ואי לאו בר תורה הוא אש תשרפנו אף על פי שהוא מיוחס: חזייה. ר' פרידא לרבי עזריה שהיה מטצער ועומד בדאבון נפש פתח באגדה למבדחיה: שהודעתיך בעולם. שאני מיחד שמך בועלם. א"ל טובתי בל עליך דהכי משמע ממה שאמרת לה'ה' אתה אין טובתי עליך אלא לקדושים אשר בארץ המה דהני תרי קראי דסמיכי אהדדי וקודשא בריך הוא אמרינהו:
כֵּיוָן דְּקָא שָׁמְעֵיהּ דְּקָאָמַר: "אַדִּירֵי", פָּתַח: יָבוֹא אַדִּיר וְיִפָּרַע לְאַדִּירִים מֵאַדִּירִים בָּאַדִּירִים. "אַדִּיר", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה"' (שם צג, ד): "וְיִפָּרַע לְאַדִּירִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "וְאַדִּירֵי כָּל־ חֶפְצִי־בָם" (שם טז, ג); "מֵאַדִּירִים", אֵלּוּ מִצְרִים, דִּכְתִיב: "צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" (שמות טו, י): "בָּאַדִּירִים", אֵלּוּ מַיִם, דִּכְתִיב: "אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי־יָם" (תהלים צג, ד).
כיון דקא שמעיה. רבי עזריה לרבי פרידא דקאמר אדירי כל חפצי בם נזכר הגדה של אדיר. יבא אדיר כלומר כך אמר הקב"ה כשעשה נקמה במצרים צללו כעופרת במים אדירים שהם מצרים:
יָבוֹא יָדִיד בֶּן יָדִיד וִיבְנֶה יָדִיד לְיָדִיד בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד וְיִתְכַּפְרוּ בוֹ יְדִידִים. "יָבוֹא יָדִיד", זֶה שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב: "וַיִּשְׁלַח [בְּיַד] נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יְדִידְיָה בַּעֲבוּר ה"' (שמואל־ב יב, כה); "בֶּן יָדִיד", זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו); "וְיִבְנֶה יָדִיד", זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: "מַה־יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ" (תהלים פד, ב); "לְידִיד", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי" (ישעיה ה, א); "בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד", זֶה בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב: "יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח" וגו' (דברים לג, יב); "וְיִתְכַּפְּרוּ בוֹ יְדִידִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "נָתַתִּי אֶת־ יְדִדּוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ" (ירמיה יב, ז).
יָבוֹא טוֹב וִיקַבֵּל טוֹב מִטּוֹב לַטּוֹבִים. "יָבוֹא טוֹב" זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: "וַתֵּרָא אֹתוֹ כִּי־טוֹב הוּא" (שמות ב, ב); "וִיקַבֵּל טוֹב", זוֹ תוֹרָה, דִּכְתִיב: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וגו' (משלי ד, ב); "מִטּוֹב", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: "טוֹב־ה' לַכֹּל" וגו' (תהלים קמה, ט); "לַטּוֹבִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב: "הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים" (שם קכה, ד).
יָבוֹא זֶה וִיקַבֵּל זֹאת מִזֶּה לְעַם זוּ. "יָבוֹא זֶה", זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: "כִּי־זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ", (שמות לב, א); "וִיקַבֵּל זֹאת", זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב: "וְזֹאת הַתּוֹרָה" (דברים ד, מד): "מִזֶּה" זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב); "לְעַם זוּ", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "עַם־זוּ יָצַרְתִּי לִי" (ישעיה מג, כא); "עַם־זוּ קָנִיתָ" (שמות טו, טז).
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱרִיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מְצָאוֹ לְאַבְרָהָם עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: אָמַר: "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו)? אָמַר לוֹ: עַל עִסְקֵי בָנַי בָאתִי. אָמַר לוֹ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ וְגָלוּ. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְּשׁוֹגֵג חָטְאוּ? אָמַר לוֹ: "עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה" (שם). אָמַר לוֹ: "שֶׁמָּא מִעוּטָן חָטְאוּ? אָמַר לוֹ: רֻבָּן חָטְאוּ. אָמַר לוֹ: הָיָה לְךָ לִזְכֹּר לָהֶם בְּרִית מִילָה. אָמַר לוֹ: "וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ" (שם). אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא אִם הִמְתַּנְתָּ לָהֶם הָיוּ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. אָמַר לוֹ: "כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי" (שם). מִיָּד הִנִּיחַ יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה, אָמַר: חַס וְשָׁלוֹם, אֵין לָהֶם תַּקָּנָה? יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ" (שם שם, טז), מַה זַּיִת זֶה אַחֲרִיתוֹ בְּסוֹפוֹ, אַף יִשְׂרָאֵל אַחֲרִיתָן בְּסוֹפָן.
עשותה המזמתה. כל מעשיהם עשו בזמה ובכונה: יעברו מעליך. שהעבירו מעליהם ברית מילה: כי רעתכי אז תעלוזי. בשעת עליצותם ושמחתם מחזיקים יותר ברעתם ולא חוזרין בהן: זית רענן. סמוך לההוא קרא דמה לידידי: זית זה אחריתו בסופו. שאין מתבשל מעט מעט כשאר אילנות אלא בסופו כולן יחד כך ישראל טובתן יבא להם יחד בסופן:
"לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו" (שם). אָמַר רַבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא: [לְ]קוֹל מִילַיְּהוּ שֶׁל מְרַגְּלִים נִתְרוֹעֲעוּ דָּלִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דַּאֲמַר רַבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא: דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: "כִּי־חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר יג, לא), אַל תִּקְרֵי "מִמֶּנּוּ", אֶלָּא מִמֶּנּוֹ; כִּבְיָכוֹל, אֲפִילוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵלָיו מִשָּׁם. מַתְקִיף לָהּ רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא: הַאי "לְקוֹל הֲמוּלָה", "לְקוֹל מִלָּה" מִבָּעֵי לֵיהּ? אֶלָּא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: קוֹלְךָ שָׁמַעְתִּי וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם; אֲנִי אָמַרְתִּי: יִשְׁתַּעְבְּדוּ אַרְבַּע מַלְכִיּוֹת, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, הַשַּׁתָּא חָדָא חָדָא דְּפָסִיק לָהּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי: בָּזֶה אַחַר זֶה, עַכְשָׁו בְּבַת אַחַת.
ורעו דליותיו. ונשבר גובה ענפיו וזה נתרועעו כלומר נשבר גאון עוזם: בעל הבית. הקב"ה: כל אחד ואחד בארבע מלכיות. של עכשיו שהיה לשעבד להם למלכיות אחת ואחת כזמן של השעבוד שמשעבדים עתה לכל ה' מלכיות בפעם אחת היה להם לשעבד לכל אחד ונמצא אריכת הגלות ד' פעמים. או שהיה להם זמן הגלות רק כמו שהוא עתה והיה להם לשעבד בארבע מכליות בזה אחר זה ואם היו תחת יד מלכות אחת זמן מה היו אותן מלכיות הורגין אותן על כן פזרן הקב"ה בפעם אחת בכל מלכיות כדאמר קטיעא בר שלום דלא יכלת להו דכתיב כי כד' רוחות השמים פרשתי אתכם פ"ק דעבודת כוכבים:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל בַּזַּיִת? מַה זַּיִת זֶה אֵין עָלָיו נוֹשְׁרִין, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם בַּטָּלָה, לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כַּזַּיִת? לוֹמַר לְךָ: מַה זַּיִת זֶה אֵין מוֹצִיאִין שַׁמְּנוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְתִישָׁה, אַף יִשְׂרָאֵל אֵין חוֹזְרִין לְמוּטָב אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין. לָמַדְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין חוֹזְרִין יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה וְנִכְפָּר לָהֶם עֲוֹנָם וְיוֹשִׁיעֵם הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5