כַּמָּה גְּדוֹלָה כֹּחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו פָּתַח לָאָדָם פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה כִּדְגָרְסִינָן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּא (כא, ו): "וְעַתָּה פֶּן־יִשְׁלַח יָדוֹ" (בראשית ג, כב), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: מְלַמֵּד שֶׁפָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה", וְאֵין "וְעַתָּה" אֶלָּא לְשׁוֹן תְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" (דברים י, יב).
ועתה ישראל וגו'. והקרא מיירי בתשובה כמו שפירש"י אף על פי שעשיתם כל זאת עודנו רחמיו וחבתו עליכם ומכל מה שחטאתם איני שואל מכם כי אם ליראה מכאן ולהבא:
וְעוֹד גָּרְסִינָן הָתָם: "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה"' (בראשית ד, טז), מֵהֵיכָן יָצָא? רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר יָצָא שָׂמֵחַ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר: "וְגַם הִנֵּה־הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד, יד). פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר לוֹ: מַה נַּעֲשָׂה בְדִינְךָ? אָמַר לוֹ: עָשִׂיתִי תְשׁוּבָה וּפִשַּׁרְתִּי. וְהִתְחִיל אָדָם הָרִאשׁוֹן מְטַפֵּחַ עַל פָּנָיו וְאָמַר: כָּךְ הוּא גָּדוֹל כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ. מִיָּד עָמַד וְאָמַר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב" וגו' (תהלים, צב).
ופשרתי. פירוש נתקרר ממני רתיחת הדין ונעשה כפושרין ואית דמפרשי מלשון פשרה שעל ידי התשובה ביטל ממני חצי הגזירה שנאמר נע ונד תהיה וכתיב וישב בארץ נוד ואילו נע לא קאמר: מטפח. מכה עצמו בטפח ידיו ואמר כח גדול כחה של תשובה וכו' ואף על פי שפתח הקדוש ברוך הוא לאדם גם כן פתח תשובה כדאמרינן לא היה יודע שכך גדול כך התשובה לתקן החטא שכבר עשה וימחול לו ואף על גב דאמרינן בעירובין שאדם ישב בתשובה מאה ושלשים שנים יכול להיות אחר שידע לו כח התשובה מקין:
וְגָרְסִינָן בִּפְסִיקְתָּא (כה, קס, ב): "טוֹב לְהֹדוֹת לַה"' (שם), אָמַר רַבִּי לֵוִי: הַמִּזְמוֹר הַזֶּה אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ. מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל אֶת הַשָּׁבִים וְאוֹמֵר: "שׁוּבוּ אֵלַי". תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל אַחְאָב קִבַּלְתִּי, שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה קָשָׁה, וּתְשׁוּבַתְכֶם אֵינִי מְקַבֵּל? הָדָא הוּא דִּכְתִיב: "וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר־יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם־ יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת־דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמְךָ גַּם־אָתָּה. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם־שַׂק עַל־בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט" (מלכים־א כא, יז־יט, כז). וְכַמָּה הִתְעַנָּה? שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. אִם הָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת אָכַל בְּשֵׁשׁ, וְאִם בְּשֵׁשׁ אָכַל בְּתֵשַׁע. "וַיְהַלֵּךְ אַט", מָה "אַט"? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ יָחֵף. מַה כְּתִיב תַּמָן: "וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי [לֵאמֹר] הֲרָאִיתָ כִּי־נִכְנַע אַחְאָב מִפָּנַי" וגו' (שם שם, כח־כט). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חָמִית אַחְאָב דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, יַעַן כִּי־נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו" וגו' (שם).
להודות. לשון וידוי והודאה:
תְּשׁוּבַת אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת קִבַּלְתִּי, שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה קָשָׁה עֲלֵיהֶם, וּתְשׁוּבַתְכֶם אֵינִי מְקַבֵּל? דִּכְתִיב: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' [צְבָאוֹת] הִנְנִי עֲלֵיהֶם וגו' וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם" (ירמיה יא, כב־כג) וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ תְשׁוּבָה זָכוּ אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת לְהִתְיַחֵס מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה כְּדִמְפֹרָשׁ בְּעֶזְרָא (ב, כג).
להתיחס מאה ועשרים ושמנה. מאה ועשרים ושמונה אנשים כתובים בספר עזרא שמיחס שהם מבני ענתות:
תְּשׁוּבָה שֶׁל אַנְשֵׁי נִינְוֵה קִבַּלְתִּי, שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵירָה קָשָׁה, וּתְשׁוּבַתְכֶם אֵינִי מְקַבֵּל? דִּכְתִיב: "וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר וגו' וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה וגו' וַיִּגַּע הַדָּבָר וגו' וַיַּזְעֵק וגו' מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב" (יונה ג, ד־ט) וּכְתִיב: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וִיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה" (שם שם, י).
כְּתִיב: "קִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל־בִּגְדֵיכֶם" וגו' (יואל ב, יג), אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אִם קְרַעְתֶּם לְבַבְכֶם בִּתְשׁוּבָה אֵין אַתֶּם קוֹרְעִים בִּגְדֵיכֶם עַל בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם. לָמָּה? "כִּי־חַנּוּן וְרַחוּם הוּא" וגו' (שם).
תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל יְכָנְיָה קִבַּלְתִּי, שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵירָה קָשָּׁה, וּתְשׁוּבַתְכֶם אֵינִי מְקַבֵּל? דִּכְתִיב: "הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ" וגו' (ירמיה כב, כח).
העצב נבזה. האיש הזה שהיה ירמיה מתנבא על מפלת יכניה מתמיה ואומר וכי צלם נשבר ונבזה הוא כמי שאין חפץ בו העצב צורה וצלם נפוץ נשבר כמו ככלי יוצר תנפצם:
רַבִּי אַחָא בַּר אָבִין בַּר בִּנְיָמִין בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי: גְּדוֹלָה כֹּחָה שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁבִּטְּלָה אֶת הַשְּׁבוּעָה וּבִטְּלָה אֶת הַגְּזֵרָה. בִּטְּלָה אֶת הַשְּׁבוּעָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "חַי־אָנִי נְאֻם־ה' כִּי אִם־יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ" (שם שם, כד) וּכְתִיב: "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם־ה' אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי" וגו' (חגי ב, כג). וּבִטְּלָה אֶת הַגְּזֵרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו [לְבִלְתִּי הֱיוֹת לוֹ בֵּן] יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא" (ירמיה כב, ל) וּכְתִיב: "וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּיר" וגו' (דברי הימים־א ג, יז).
אתקנך. לשון התיקם כצאן לטבח: אקחך זרובבל בן שאלתיאל. שביטל הקב"ה הגזירה על שעשה יכניה אביו תשובה:
"לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב" וגו' (תהלים קיט, פט), גַּם זֶה הַפָּסוּק נֶאֱמַר עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן. כְּשֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אִלּוּלֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים לֹא הָיָה מִתְקַיֵּם אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִבְטִיחַ אֶת זַרְעוֹ אַחֲרָיו שֶׁיִּתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּמִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ" וגו' (שם שם, צ).
וְגָרְסִינָן בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּפֶרֶק מג; תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, בּוֹא וּרְאֵה מֵאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁגָּזַל וְחָמַד וְרָצַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם־יָרַשְׁתָּ" (מלכים־א כא, יט). שָׁלַח וְקָרָא לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וְהָיָה מַלְקֵהוּ מַלְקוֹת אַרְבָּעִים, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, וּבְצוֹם וּבִתְפִלָּה הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא חָזַר לְמַעֲשָׂיו הָרָעִים יוֹתֵר וְנִתְרַצֵּית תְּשׁוּבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲרָאִיתָ כִּי־נִכְנַע אַחְאָב" וגו' (שם שם, כט).
רַבִּי אֲבָהוּ אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, מִדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב, וּבָא דָוִד לִמְנוֹת מִסְפָּרָם, אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם וְאַתָּה בָּאתָ לְבַטֵּל אֶת דְּבָרִי – בִּשְׁבִילְךָ נִתְּנָה הַצֹּאן לְמַאֲכָל, וּבְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת נָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ" (דברי הימים־א כא, יד). רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא נָפַל מִיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, שֶׁהָיָה שָׁקוּל בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים כְּשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ; "אֲנָשִׁים" לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא: אִישׁ. וְשָׁמַע דָּוִד וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר וְנָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' וְהָיָה מְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבָתוֹ מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי הוּא שֶׁחָטָאתִי, הַעֲבֵר נָא חָטָאתִי. וְנִתְרַצֵּית תְּשׁוּבָתוֹ וְאָמַר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית: הֶרֶף יָדֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב לָךְ" (שם שם, טו) וּמַהוּ "רַב לָךְ"? אָמַר לוֹ: אָדָם רָב נָפַל מִיִּשְׂרָאֵל. וּמֶה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ? לָקַח חַרְבּוֹ וְקִנְּחָהּ בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל דָּוִד. וְרָאָה דָוִד חַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאָךְ וְהָיָה מְרַתֵּת בְּכָל אֵיבָרָיו עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא־יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ ה"' (שם שם, ל).
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, בּוֹא וּרְאֵה מִמְּנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁעָשָׂה כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וַיִּזְבַּח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת־בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן־הִנֹּם [וגו'] הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה"' (דברי הימים־ב לג, ו) וְהָיָה מְזַבֵּחַ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וּבָאוּ עָלָיו גְּדוּדֵי מֶלֶךְ אַשׁוּר וְאָחֲזוּ אוֹתוֹ בְּמָנִיכַת רֹאשׁוֹ וְהוֹרִידוּהוּ בָּבֶלָה וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּמַחֲבַת אֵשׁ וְקָרָא שָׁם לְכָל הָאֱלֹהִים שֶׁזָּבַח לָהֶם – וְאֵין עוֹנֶה לְהַצִּילוֹ, אָמַר: אֶקְרָא לֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי בְּכָל לִבִּי, אוּלַי יַעֲשֶׂה לִי כְּכָל נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִי. וְקָרָא לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו בְּכָל לִבּוֹ וְנֶעְתַּר לוֹ וְנִשְׁמְעָה תְפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַםִ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (שם שם, יג) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מְנַשֶּׁה: אִית דִּין וְאִית דַּיָּן.
במניכת ראשו. בתפארת כובע שעל ראשו שהמלך מתקשט בו רביד הזהב תרגום מניכא דדהבא:
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, בּוֹא וּרְאֵה מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, שֶׁהָיָה הוּא וּשְׁנֵי רֵעָיו גּוֹזְלִים לְכָל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ. מֶה עָשָׂה? הִנִּיחַ לִשְׁנֵי רֵעָיו שׁוֹדְדִין בֶּהָרִים וְשָׁב לֵאלֹהָיו בְּכָללִבּוֹ וּבְצוֹם וּבִתְפִלָּה וְהָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וְלֹא שָׁב לְמַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹד. וְנִתְרַצֵּת תְּשׁוּבָתוֹ. וּבְיוֹם שֶׁמֵּת מֵתוּ שְׁנֵי רֵעָיו הַשּׁוֹדְדִים בֶּהָרִים וְנָתְנוּ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאוֹצַר חַיִּים וְלִשְׁנֵי רֵעָיו לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה. וְאָמְרוּ שְׁנֵי רֵעָיו לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ מַשּׂוֹא פָנִים לְפָנֶיךָ? אָמַר לָהֶם: זֶה עָשָׂה תְשׁוּבָה בְּחַיָּיו וְאַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם תְּשׁוּבָה. אָמְרוּ לוֹ: הַנַּח לָנוּ וְנַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה גְדוֹלָה אָמַר לָהֶם: אֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא עַד יוֹם הַמִּיתָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לֵילֵךְ לִקְרַאת הַמִּדְבָּר, אִם אֵינוֹ לוֹקֵחַ מִן הַיִּשּׁוּב לֶחֶם וּמַיִם, בַּמִּדְבָּר אֵינוֹ מוֹצֵא מַה שֶּׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה; כָּךְ אִם אֵין אָדָם עוֹשֶׂה תְשׁוּבָה בְּחַיָּיו, לְאַחַר מוֹתוֹ אֵין תְּשׁוּבָה לוֹ, אֶלָּא, "לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו", שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת" וגו' (ירמיה יז, י).
רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, בּוֹא וּרְאֵה מִפַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, שֶׁמָּרַד בְּרִבּוֹן הָעוֹלָמִים וְאָמַר: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ" (שמות ה, ב) וּבְאוֹתוֹ לָשׁוֹן עָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם ה"' (שם טו, יא). וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִבֵּין הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת־יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ" וגו' (שם ט, טו) וְהֶעֱמִידוֹ מִבֵּין הַמֵּתִים לְסַפֵּר גְּבוּרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ וגו'. וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי" וגו' (שם שם, טז). וְהָלַךְ וּמָלַךְ בְּנִינְוֵה וְהָיוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה כּוֹתְבִים מִכְתְּבֵי עָמָל וְגוֹזְלִין אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וּבָאִין זֶה עִם זֶה בְּמִשְׁכַּב זָכוּר. וּכְשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹנָה לְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶם, שָׁמַע פַּרְעֹה וְעָמַד מִכִּסְאוֹ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וְהִכְרִיז בְּכָל עַמּוֹ: כָּל מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, וְשֶׁיָּצוּמוּ כָּל הָעָם שְׁלֹשָׁה יָמִים. מֶה עָשָׂה? הֶעֱמִיד אֲנָשִׁים מִצַּד אֶחָד וְנָשִׁים מִצַּד אֶחָד וְכָל בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּצַד אֶחָד וּבְהֵמָה טְמֵאָה בְּצַד אַחֵר, וְהַיְלָדִים מִצַּד אֶחָד רוֹאִין אֶת שְׁדֵי אִמּוֹתָן וְרוֹצִים לִינֹק וְלֹא הִנִּיחוּם – וּבוֹכִים, וְהָאִמָּהוֹת רוֹאוֹת לִבְנֵיהֶן וְרוֹצוֹת לַהֲנִיקָן וְאֵינָן יְכוֹלוֹת – וּבוֹכוֹת. וְהָיוּ בָהּ קכ"ג אֶלֶף, יוֹתֵר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲנִי לֹא־אָחוּס עַל־ נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה" וגו' (יונה ד, יא) וְנֶאֱמַר: "וַיִּנָחֶם ה' עַל־הָרָעָה" וגו' (שם ג, י). אַרְבָּעִים שָׁנָה הֶאֱרִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַפּוֹ עִמָּהֶם כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁאָמַר לְיוֹנָה. וּלְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה חָזְרוּ לְקִלְקוּלָם וּלְמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה וְנִבְלְעוּ כְּמֵתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ" (איוב כד, יב) "בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ" (שם שם, יא) "וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם" (שם לז, כא).
ואך אותך. שראוי שגם הוא ילקה ולמה לא לקה בעבור לספר גבורת ה': והיו בה קכ"ג אלף. והיינו ג' אלפים יותר משתים עשרה רבוא ובפרקי ר"א ל"ג ליה אלא ה"ג יותר משתים עשרה רבוא:
לְפִיכָךְ שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לְהִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (הושע יד, ב).
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5