כָּל בֶּן דַּעַת נוֹתֵן כָּל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ לְהַצִּיל גּוּפוֹ מֵעֹנֶשׁ בְּדִינֵי בְנֵי אָדָם, וְהַצְּדָקָה שֶׁאָדָם נוֹתֵן לֶעָנִי מַצִּילַתּוּ מִדִּינָה שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּבַתְרָא (י, א): תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ לוֹ פִתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַהֲשִׁיבְךָ וְלוֹמַר: אִם אֱלֹהֵיכֶם אוֹהֵב אֶת הָעֲנִיִּים, לָמָּה אֵינוֹ מְפַרְנְסָן? אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ: כְּדֵי שֶׁנִּתְנַצֵּל אָנוּ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. וְזֹאת הַשְּׁאֵלָה שָׁאַל טוּרַנּוּסְרוּפוּס אֶת רַבִּי עֲקִיבָא; אָמַר לוֹ: אִם אֱלֹהֵיכֶם אוֹהֵב אֶת הָעֲנִיִּים, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְפַרְנְסָן? אָמַר לוֹ: כְּדֵי שֶׁנִּתְנַצֵּל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. אָמַר לוֹ: אַדְרַבָּה, זוֹ הִיא שֶׁמְחַיֶּבֶת אֶתְכֶם לְגֵיהִנֹּם; אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל עַבְדּוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְבֵית הָאֲסוּרִין וְצִוָּה עָלָיו שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתוֹ. וְהָלַךְ אָדָם אֶחָד וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ. כְּשֶׁשָׁמַע הַמֶּלֶךְ – לֹא כּוֹעֵס עָלָיו? וְאַתֶּם קְרוּיִים עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־לִי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (ויקרא כה, נה). אֲמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הַאֲסוּרִין וְגָזַר עָלָיו שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתוֹ. וּבָא אָדָם אֶחָד וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ. וּכְשֶׁנִּשְׁמַע לַמֶּלֶךְ – לֹא דּוֹרוֹן מְשַׁגֵּר לוֹ? וְאָנוּ קְרוּיִים בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א). אָמַר לוֹ: אַתֶּם קְרוּיִין בָּנִים וְאַתֶּם קְרוּיִין עֲבָדִים, בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אַתֶּם קְרוּיִים בָּנִים וּבִזְמַן שֶׁאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אַתֶּם קְרוּיִים עֲבָדִים. וְעַכְשָׁיו אֵין אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" וגו' (ישעיה נח, ז), אֵימָתַי "עֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת" (שם)? הָאִידְנָא – וְקָאֲמַר "הֲלֹא פָרוֹס" וגו'.
לבעל הדין. לרשע או לעובד כוכבים ומזלות האומר כך: לא כועס עליו. בתמיה: אימתי עניים מרודים תביא בית האידנא. עניים מרודים היינו עובדי כוכבים ומזלות שרודים את ישראל ולוקחים בחזקה וכתיב הלוא פרוס לרעב לחמך בעת הזאת אף שאנחנו בגלות:
וְקָאָמְרֵי עֲלָהּ: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: רַבִּי יוֹחָנָן רָמִי: כְּתִיב: "לֹא־יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי יא, ד) וּכְתִיב: "לֹא־יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (שם י, ב), שְׁתֵּי צְדָקוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת שֶׁמַּצֶּלֶת מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה. וְאַחַת שֶׁמַּצֶּלֶת מִדִּינָה שֶׁל גֵּיהִנֹּם. וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁמַּצֶּלֶת מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם? הַהוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ "עֶבְרָה", דִּכְתִיב: "יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא" (צפניה א, טו). וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁמַּצִּילַתּוּ מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה? נוֹתְנָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ, נוֹטְלָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלָהּ. נוֹתְנָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ, לְאַפוּקֵי מִדְּמַר עוּקְבָא; נוֹטְלָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלָהּ, לְאַפוּקֵי מִדְּרַבִּי אַבָּא. אֶלָּא הֵיכֵי לֵיעֲבִיד? לֵיתְבֵיהּ בְּאַרְנְקִי שֶׁל צְדָקָה.
ואיזו היא שמצלת מדינה של גיהנם. כלומר איזה מן המקראות הללו מדבר מדין של גיהנם אותו שכתוב לא יועיל הון ביום עברה: ואיזו היא שמצילתו ממיתה משונה. באיזה אופן צריך ליתן הצדקה או למי יתננה כדמסיים לארנקי של צדקה יתננה: דמר עוקבא, ורבי אבא. במסכת כתובות מר עוקבא שדי לעניא בשבבותיה ארבעה זוזי כל יומא בצינורא דדשא הרי שעני אינו יודע אבל הוא ידע למי נותנה רבי אבא הוה צייר בסודריה מעות ושדי לאחוריה וממציא נפשיה לביני ענייא והעני נוטלה ויודע ממי נוטלה אבל הוא אינו יודע למי נתנו:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי הָתָם: "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן" (ישעיה נט, יז), מַה שִּׁרְיוֹן זֶה מֵגֵן עַל לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם בְּמִלְחָמָה, אַף הַצְּדָקָה מְגִינָה עַל בַּעֲלָהּ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפִרְקָא קַמָּא דְּגִטִּין (ז, א): תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל הַמֵּגִיז מִנְּכָסָיו וְעוֹשֶׂה מֵהֶן צְדָקָה נִצֹּל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
רְאוּ כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת זָהִיר בְּמִצְוָה זוֹ הַמַּצֶּלֶת לָאָדָם מֵהָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5