לְעוֹלָם יִתְרַחֵק אָדָם מִלְהִתְיַחֵד עִם הַגּוֹיָה, שֶׁהֲסָתָתָן גְּדוֹלָה וְכוֹפִין עַל הַזְּנוּת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּגְבִירַת יוֹסֵף וּמַטְרוֹנִיּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת וּבִבְנוֹת מוֹאָב, כִּי בְּפִתּוּיָן הָיְתָה סִבָּה לְהַפִּיל כַּמָּה אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וְלוּלֵי קִנְאַת פִּנְחָס שֶׁרִחֵם הָאֵל יִתְבָּרַךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּבִטֵּל הַגְּזֵרָה נָפְלוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְעַל דָּא גָזְרוּ: הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ו' מִן הַכְּלָל הָרִאשׁוֹן (סימן ז).
קנאין פוגעין בו. עי' בפ"ו בכלל א':
בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה הַזְּנוּת, שֶׁהֶאֱרִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְבִיאֵי שֶׁקֶר, אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְצִדְקִיָּהוּ בֶּן מַעֲשֵׂיָה, עַל הַכֹּל, חוּץ מֵעַל דְּבַר הַזְּנוּת, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק חֵלֶק (סנהדרין צג, א): 'כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־ אַחְאָב בֶּן־קוֹלָיָה וְאֶל־צִדְקִיָּהוּ בֶּן־מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל' וגו' 'לֵאמֹר יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ־בָּבֶל בָּאֵשׁ' (ירמיה כט, כב). 'אֲשֶׁר שְׂרָפָם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'אֲשֶׁר קָלָם'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשֵּׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאָם כִּקְלָיוֹת. כְּתִיב: 'יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת־נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵע וָעֵד נְאֻם ה" (שם שם, כג)
כקליות. המתהבהבין באש:
מַאי עָבְדוּ? אָזַל צִדְקִיָּהוּ לִבְרַתֵּיהּ דִּנְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר לָהּ: כֹּה אָמַר ה' הִשָּׁמְעִי אֶל אַחְאָב; וְאַחְאָב אָמַר לָהּ: הִשָּׁמְעִי לְצִדְקִיָּה. אָזְלָא וְאָמְרָה לַאֲבוּהָ, אָמַר: יְדַעְנָא לֵאלֹהֵהוֹן דְּשׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, חֲזִי כִּי אֲתוּ לְגַבָּךְ שַׁדְרִינְהוּ נִיהֲלִי. כִּי אָתוּ לְגַבָּהּ שַׁדַרְתִּינְהוּ לְגַבֵּיהּ דַּאֲבוּהָ. אָמַר לְהוּ: מָאן אָמַר לְכוֹן? אָמְרוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לְהוּ: מַאי טַעְמָא, לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לָא אָמַר, וּלְדִידְכוֹן אָמַר? אָמְרוּ לֵיהּ: אִינוּן לָא הֲווּ נְבִיאֵי וַאֲנָן נְבִיאֵי, לְדִידְהוֹן לָא אָמַר וּלְדִידָן אָמַר. אָמַר לְהוּ: בְּעִינָא לְמִיבְדְּקִינְכוּ, כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אָמְרוּ לֵיהּ: אִינוּן תְּלָתָא וַאֲנָן תְּרֵי. אָמַר לְהוּ: בַּחֲרוּ מָאן דִּבְעִיתוּן גַּבֵּיכוּ. בָּחֲרוּ יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל. אָמְרוּ: בִּזְכוּתֵיהּ דִּידֵיה מִתְצְלִינָן. קָלָא בוּבְיָא, אַשְׁדִינְהוּ, אִינְהוּ קָלוּ כְּקִינְסֵי, יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל אִיחְרֵיךְ מָאנֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: יַדְעִנָּא דְּצַדִּיק רַבָּא אַתְּ, מַאי טַעְמָא אִיחְרוֹךְ מָאנָךְ, וַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה רֵיחַ נוּר לָא (הות) [עָדַת] בְּהוֹן? אֲמַר לֵיהּ: אִינוּן תְּלָתָא וַאֲנָא לְחוּדָאִי. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אַבְרָהם לְחוּדֵיהּ הֲוָה? הָתָם לָא אִתְיְהֵב רְשׁוּתָא לְנוּרָא לְמֵיכַל, הָכָא אִתְיְהֵב רְשׁוּתָא לְנוּרָא לְמֵיכַל. וְעוֹד, תְּרֵי קִינְסֵי יְבֵישֵׁי וְחַד רְטִיבָא, כִּי קָלוּ הַנָּךְ תְּרֵי יְבֵישֵׁי, רְטִיבָא מִי לָא מִיחְרֵיךְ! וּמַאי טַעְמָא אִיעָנַשׁ? אָמַר רַב פַּפָּא: מִשּׁוּם דַּהֲווּ בְנוֹהִי נָסְבִין גְּרוֹשׁוֹת וְלָא מִחָה בְהוֹן שֶׁנֶּאֱמַר: 'וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים' (זכריה ג, ג). וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ לִלְבֹשׁ בְּגָדִים צוֹאִים? אֶלָּא, שֶׁהָיוּ בָנָיו נְשׂוּאִים לְנָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהֻנָּה וְלֹא מִחָה בְיָדָן.
שמעי. לתשמיש: אינון תלתא. ונפישי זכותייהו: קינסי. קיסם עץ דק: ומאי טעמא איענש. יהושע דאהני נורא למאניה דהאי דאהדר איהו לנבוכדנצר דחייה בעלמא הוא:
וְגַרְסִינָן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּא (פרשה כו, ה): רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי [יְהוּדָה בר'] סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרוּ: עַל הַכֹּל הוּא מַאֲרִיךְ אַפֵּיהּ, חוּץ מִזְּנוּת מַה טַּעַם? 'וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם' וגו' (בראשית ו, ב), מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי' (שם שם, ז).
מה טעם. כמו מנא הני מילי כלומר מהיכן נלמד:
וּבַעֲוֹן נִאוּף הַגּוֹיָה נוֹפֵל בְּאַחַד עָשָׂר אֲרוּרִים הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמְרוּ עָלָיו, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק אֵלּוּ נֶאֱמָרִין (לז, ב): דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָנִי מְתוּרְגְמָנֵיהּ (דרבי לוי) דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַפָּרָשָׁה לֹא נֶאֱמְרָה אֶלָּא בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה' (דברים כז, טו), פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, אָרוּר סָגֵי לֵיהּ? אֶלָּא זֶה הַבָּא עַל הַגּוֹיָה וְהוֹלִיד בֵּן וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲרוּרִים אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁכֵּן גָּרְמוּ לוֹ. וּפֵירְשׁוּ עָלָיו כַּיוֹצֵא בוֹ: 'אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו' (שם שם, טז), זֶה הַמּוֹלִיד בֵּן מִן הַגּוֹיִים, שֶׁגּוֹרֵם לִבְנוֹ לְהָקֵל אָבִיו. וְכֵן 'מַשְׁגֶּה עִוֵּר' (שם שם, יח). וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָהֶם. וְהַבָּא עַל הָאַרָמִּית נוֹפֵל עִמָּהּ בַּגֵּיהִנֹּם, כִּדְגַרְסִינָן בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא וּבְפֶרֶק אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה (יומא לה, ב): 'וְלֹא־ שָּׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ' (בראשית לט, י). 'לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ', בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'לִהְיוֹת עִמָּהּ', בָּעוֹלָם הַבָּא. וַעֲבֵרָה זוֹ מִתְחַבֶּרֶת עִם הָאָדָם בְּיוֹם הַדִּין, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה (ה, א): אָמַר רַבִּי (שִׁמְעוֹן) שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, מְקַדְּמָתוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ' וגו' (ישעיה נח, ח). וְכָל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, (מעטפתו) מְלַפְּפָתּוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו בְּיוֹם הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: 'יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ' (איוב ו, יח). רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: קְשׁוּרָה בוֹ כְּכֶלֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְלֹא־שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ' (בראשית לט, י), 'לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ' בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'לִהְיוֹת עִמָּהּ' בְּיוֹם הַדִּין.
כל הפרשה. של הר גריזים: ארור סגי ליה. בתמיה כופר בעיקר הוא וסגי ליה בארור: זה הבא על. הערוה אשת איש והוליד ממנה ממזר ומתוך בושתו שאסור לבוא בקהל ה' ואינו מוצא אשה הולך בין העובדי כוכבים ומזלות ועובד כוכבים ומזלות: ארורים. אלה אשר עשאוהו לעבוד פסל ומסכה. וכן דורש את כולם מקלה אביו ואמו בא על אשת איש מזלזל באביו ואמו שגרמו שגדלו גדולים רעים בביתם. משגה עור מפתה אשת איש שהיא סומא בדבר ואינה יודעת העונש כמוהו. מסיג גבול רעהו בא על אשתו הרי הסיג גבולו. מכה רעהו בסתר גורם לה בלחש סתריו שתמות בבדיקת המים המרים. לוקח שוחד להטות לוקח שוחד להיות עוקב פי' סרסור אחר המנאף ולפתות לו אשת איש וגורם לו מיתה. מטה משפט גר אם נתגייר גר ובנו ונשא הגר ישראלית וזינתה וסבורים שזהו בן הגר ואין לאחיו שנתגייר חלק בירושה אף אם החזיק בנכסי אביו הרי מטה משפט גר. ויתום כפשוטו שהממזר חולק עם יתמי האב והאלמנה וכן הרבה. כך משמע לפי הגמרא ולדברי המחבר משמע שמיירי בבועל ארמית לפי שגם בבועל ארמית נוכל לפרש כל הענין כמו שמביא קצת המחבר בפנים וגם ב"ד של חשמונאי גזרו על הבא על הכותית חייב משום נשג"א נדה שפחה עובדת כוכבים ומזלות אשת איש אלמא כאשת איש דמיא: מלפפתו. מעטפתו ל' מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת: להיות. נקשר עמה בעוה"ב. ויש מפרשים בלשכב יש אותיות כלב:
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה מִגֵּיהִנֹּם, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק עוֹשִׂין פַּסִּין (יט, א): אָמַר (רבי לוי) רֵישׁ לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, קַל וָחֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב, וּמַה מִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא כָּעֳבִי דִּינָר זָהָב, עוֹמֵד כַּמָּה שָׁנִים וְאֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כָּרִימוֹן, דִּכְתִיב: 'כְּפֶלַח הָרִמוֹן רַקָּתֵךְ' (שיר השירים ו, ז) וַאֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ' (תהלים פד, ז)? הַהוּא דִּמְחַיְבֵי דִינָא חֲדָא שַׁעְתָּא בְּגֵיהִנֹּם וְנָחִית אַבְרָהָם וּמַסִּיק לְהוּ, לְבַר מִמָּאן דְּבָעַל גּוֹיָה דְּמָשְׁכָא עָרְלְתֵיהּ וְלָא קָא מַסִּיק לֵיהּ. לְפִיכָךְ הָאִישׁ הַיָּרֵא יִתְרַחֵק מִן הַיִּחוּד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הֲסָתָה, וּמִן הַהִרְהוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי עֲבֵרָה.
בעמק הבכא. רשעים שעוברין בגיהנם יורדין דמעות כמעין: דמשכא ערלתיה. ואינו מכירו שנראה לו כאילו אינו נימול:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5