חֶמְדַּת בְּנֵי אָדָם וּרְדִיפָתָם אַחַר הֲנָאוֹת הָעוֹלָם גּוֹרֵם לָהֶם לְאוֹנוֹת לְחַבְרֵיהֶם בְּכָל עִסְקֵיהֶם וּבְמַשָּׂאָם וּבְמַתָּנָם וּבִסְחוֹרָתָם. וּלְפִי שֶׁאוּלַי יַחְשְׁבוּ שֶׁאוֹנָאָה זֹאת כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ גְּנֵיבָה אוֹ גְּזֵילָה, שֶׁאֵין בָּה אִסּוּר, הִזְהִירָה תוֹרָתֵנוּ עָלֶיהָ, בְּאוֹמְרָהּ: 'אַל־תּוֹנוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו' (ויקרא כה, יד). לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁחַיָּב אָדָם לִשָּׂא וְלִתֵּן בֶּאֱמוּנָה וְלֹא יִתְאַוֶּה לְאוֹנוֹת בְּמִקְּחוֹ אוֹ בְּמִמְכָּרוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמִּתְעַסֵּק בִּפְרַקְמַטְיָא אֵין דַּעְתּוֹ אֶלָּא לְהַרְוִיחַ בָּהּ, עִם כָּל זֶה צִוְּתָה תוֹרָה, שֶׁלֹּא יִקַּח וְלֹא יִמְכֹּר בְּיֶתֶר אוֹ פָּחוֹת מִכְדֵי שָׁוְיוֹ אֶלָּא בְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת, שֶׁהוּא דָּבָר מוּעָט, שֶׁהוֹרוּ חֲכָמֵינוּ וְאָמְרוּ, שֶׁמּוֹחֵל אָדָם בִּסְחוֹרָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁעֲרוּ ז"ל בְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת שֶׁהוּא מְחִילָה וְשֶׁלֹּא יָכֹפוּ בֵּית דִּין לְבַטֵּל הַמֶּקַח אוֹ לְהַחְזִיר הָאוֹנָאָה, אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת בְּמִדַּת הַחֲסִידוּת יִמְכֹּר בְּשָׁוְיוֹ.
וְעִם כָּל זֶה אִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר: זֶה הַמֶּקַח אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא כָּךְ וְאֵין דַּעְתִּי לְמָכְרוֹ, אֶלָּא לְמִי שֶׁיִּקָחֶנּוּ בְּכִפְלוֹ, אִם תִּרְצֶה קָחֶנּוּ בְּכֵפֶל, עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי אוֹנָאָה, אוֹ אָמַר: הוּא שָׁוֶה כָּךְ מוֹכְרֵהוּ לִי בַּחֲצִי אִם תִּרְצֶה, שֶׁאֵין דַּעְתִּי לִקְנוֹתוֹ אֶלָּא בְּכָךְ, אֶקָחֶנּוּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי אוֹנָאָה, דְּבָרוֹ קַיָּם וְאֵין בּוֹ אוֹנָאָה, [שֶׁכְּבָר סָבַר וְקִבֵּל. כָּךְ הוּא מְפֹרָשׁ בִּמְצִיעָא, פֶּרֶק הַזָּהָב (נא, ב). וּבְחֶפְצֵי בַּעַל הַבָּיִת וְכֵלָיו, אֵין בָּהֶם אוֹנָאָה, שֶׁכֵּלָיו הָעֲשׂוּיִים לְתַשְׁמִישׁוֹ הֵם בְּעֵינֵי אָדָם יְקָרִים יוֹתֵר מִשָּׁוְיָם וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְמָכְרָם אֶלָּא בְּתוֹסֶפֶת דָּמִים, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (נא, א): אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלּוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר, אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת אֵין לוֹ אוֹנָאָה. אָמַר רַב דִּימֵי: יִישַׁר. וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: יִישַׁר. וַאֲמְרִינָן הָתָם: טַעְמָא מַאי? דְּיַקִּירֵי עֲלֵיהּ מָאנֵי תַּשְׁמִישֵׁיהּ וְאִי לָאו דְּמֵי יְתֵירֵי לָא מִזְבֵּין לְהוּ.
לא שנו. שיש דין אונאה: אבל בלוקח מבעל הבית. תכשיטין וכלי תשמישו חביבין עליו ואינו מוכרם אלא ביוקר והוה ליה כמפרש יודע אני שיש בו אונאה דאמרינן אין לו עליו אונאה:
וְכָל דִּינֵי אוֹנָאָה וּמֶקַח טָעוּת וּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר וְכָל תְּנָאֵיהֶם וּפְרָטֵיהֶם מְפֹרָשִׁים הֵם. אֲבָל יָשִׂים אָדָם לִבּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא יַחְמֹד בְּמָמוֹן שֶׁלֹּא כַדִּין וְהָאֵל יִתְבָּרַךְ יַזְמִין צָרְכוֹ בַּדִּין.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5