הַמַּסְפִּיד אֶת הַמֵּת צָרִיךְ לֵידַע מִדּוֹתָיו לְשַׁבְּחוֹ בָהֶם וְלֹא בְּיוֹתֵר, דְּתַנְיָא בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות סב, א): רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הַמֵּתִים כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַסַּפְדָּנִין וּמִן הָעוֹנִין אַחֲרֵיהֶם. וְגַם הַמַּסְפִּיד נֶעֱנָשׁ אִם אֵינוֹ מְשַׁבְּחוֹ כְּפִי מַעֲלָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאֵרַע לְבַר אָבִין וּלְבַר קִיפּוּק, כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּסוֹף פֶּרֶק ג מֵחֵלֶק זֶה (סימן ריא). וְגַם מַה שֶּׁאֵרַע לְהַהוּא טַיעָא דְּנָתוּר כִּכֵהּ וְשִׁינֵהּ, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק זֶה.
כשם שנפרעין מן המתים. על עונם כך נפרעין מן הספדנין אם מספרין שבחים למת מה שלא היה בו רק להתפאר בעיני קרובים להחניפם:
עַל כֵּן, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַהֶסְפֵּד הָרָאוּי לַגְּדוֹלִים, הֵבִיאוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּפֶרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין קְצָת מֵהַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הַסַּפְדָּנִים עַל פְּטִירַת רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם (מועד קטן כה, א): כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא וְרַב הַמְנוּנָא אַסְקִינְהוּ לְהָתָם. כִּי מָטוּ אַגִּישְׁרָא קָמוּ גַּמְלֵי. אֲמַר לְהוּ הַהוּא טַיעָא: מַאי הַאי? אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן: דְּקַיְימֵי וְעַבְדֵי יְקָרָא לְהַדָּדֵי; מַר אֲמַר: לֵיעוֹל מַר בְּרֵישָׁא וּמַר אֲמַר: לֵיעוֹל מַר בְּרֵישָׁא. אֲמַר הַהוּא טַיעָא: אִי בְּדִינָא דִּידִי – גַּבְרָא בַּר גַּבְרָא לֵיעוֹל בְּרֵישָׁא. חָלִיף גַמְלֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. נָתּוּר כִּכֵיהּ וְשִׁינֵהּ דְּהַהוּא טַיעָא. פָּתַח עַלֵיהּ הַהוּא יְנוּקָא: גֶּזַע יְשִׁישִׁים עָלָה מִבָּבֶל וְעִמּוֹ סֵפֶר מִלְחָמוֹת. קָאָת וְקִפּוֹד הֻכְפְּלוּ בְּשׁוֹד וָשֶׁבֶר הַבָּא מִשִּׁנְעָר. קָצַף עַל עוֹלָמוֹ וְחָמַס נְפָשׁוֹת וְשָׂמַח בָּהֶם כְּכַלָּה חֲדָשָׁה. רוֹכֵב עֲרָבוֹת שָׂשׂ וְשָׂמַח בְּבוֹא אֵלָיו נֶפֶשׁ נָקִי וְצַדִּיק.
אסקינהו להתם. מבבל לא"י: כי מטו אגישרא. והגשר היה קצר ולא היו שוב יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה ועמדו הגמלי' נושאי המטות במקומן אמר ההוא טייעא סוחר ישמעאל מאי האי למה עמדו הגמלים: רבנן. דשכיבי רבה בר רב הונא ורב המנונא עבדי אהדדי יקרא דלא בעי האי לעבור לפני האי אמר ההוא טייעא רבה בר רב הונא ליעול ברישא דהוא ואביו חשובים היו: נתור ככיה. לחייו של טייעא משום כבודו דרב המנונא: גזע ישישים. זה רבה בר רב הונא דהוא בן גדולים בן רב הונא דהוא ראש גולה ועדיף מנשיא דארץ ישראל ועמו ספר מלחמות רב המנונא: ספר מלחמות. ספר תורה ל"א שנלחם רבה ורב המנונא ונתור ככיה דההוא טייעא: קאת וקפוד הוכפלו. קללות כמו וירשוה קאת וקפוד קוצים ודרדרים או נחשים ועקרבים כלומר קללה הוכפלה באה מבבל להראות שבר זה שקצף הקב"ה על עולמו:
כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרָבִינָא פָּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָּנָא: תְּמָרִים הָנִיעוּ רֹאשׁ עַל צַדִּיק כַּתָּמָר, נָשִׂים לֵילוֹת כַּיָּמִים עַל מֵשִׂים לֵילוֹת כַּיָּמִים.
נשים לילות כימים. בהספד לקונן עליו יומם ולילה על ששם לילות כימים בתורה:
רַב חָנָן חַתְנֵיהּ דְבֵי נְשִׂיאָה הֲוָה וְלָא הֲוָה לֵיהּ בְּנֵי. בָּעָא רַחֲמֵי וַהֲווּ לֵיהּ. הַהוּא יוֹמָא דַּהֲווּ לֵיהּ נָח נַפְשֵׁיה. פָּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָּנָא: שִׂמְחָה לְתוּגָה נֶהֶפְכָה, שָׂשׂוֹן וְיָגוֹן הֻדְבְּקוּ; בְּעֵת שִׂמְחָתוֹ נֶאֱנַח וּבְעֵת חֲנִינָתוֹ אָבַד חֲנִינוֹ. וַאֲסִיקוּ לֵיהּ חָנָן עַל שְׁמֵיהּ.
ובעת חנינתו. דוולד שהתחיל לאהוב הילד אבד חנינו אביו המחננו שמת אביו והיו קורין שם הילד אחר אביו חנן ועל שם חנן הספיד כן:
כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי פְּדָת פָּתַח עֲלֵיהּ רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר: הַיּוֹם קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כְּיוֹם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֱלֹהִים" וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם" (עמוס ח, ט), וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה יוֹמוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ.
והבאתי השמש בצהרים. אשקיע השמש בצהרים יומו של יאשיהו כשנהרג יאשיהו קרי יומו ביאת שמש:
וַאֲמְרִינָן הָתָם: כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי זֵירָא פָּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָּנָא: אֶרֶץ שִׁנְעָר הָרָה וְיָלָדָה, אֶרֶץ צְבִי גִּדְּלָה שַׁעֲשׁוּעֶיהָ. אוֹי נָא לָהּ, אָמְרָה רֶקֶת (פירוש: זו טבריא), כִּי אִבְּדָה כְּלִי מִלְחַמְתָּהּ.
ארץ שנער. בבל ר' זירא היה מבבל ובה נולד וגדל בא"י והיינו דקאמר ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה ואהכי קרו ליה רבי זירא ורב זירא: אמרה רקת. יכולה לומר כן רקת והיא מבבל עיר רבי זירא:
גַּם סִפְּרוּ לָנוּ שָׁם אֵיךְ בִּפְטִירַת הַצַּדִּיקִים הָיוּ נִרְאִין בָּעוֹלָם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִּים מְחֻדָּשִׁין, לְפִי שֶׁיִּצְטַעֲרוּ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם וְיִסְפְּדוּם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד, כִּדְאָמְרִינָן הָתָם: כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִי אֲבָהוּ אַחִיתוּ עַמּוּדֵי דְקִסְרִי דִּמְעֵי. דְּרַבִּי יוֹסֵי – שְׁפִיכוּ מַרְזְבֵי דְצִיפּוֹרִי דָּמָא. דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲחָא – אִיתְחַמִּיאוּ כּוֹכְבֵי בִּימָמָא. דְּרַבִּי אַסֵּי – אִיתְעַקְּרוּ כָּל אַרְזַיָּא. דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק – אִיתְעַקְרוּ כָּל אִילָנַיָּא. דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא – נְחִיתוּ כִּיפֵי (אבנים) דְּנוּרָא מִן שְׁמַיָּא. דְּרַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי סִימָאִי – אִתְעַקְּרוּ כָּל אַנְדְרוֹטְיָא (פירוש: צורות המלך שמת). דְּרַבִּי תַּנְחוּם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא אִישׁ כְּפָר עַכּוֹ – אִשְׁתָּעוּ כָּל צַלְמַיָּא וַהֲווּ לְמִיחְצְלֵיי (למחלציא. פירוש: נחלקה ונמעכה צורת הפרצופים). דְּרַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְיָשִׁיב וַחֲתָנוֹ – אִחְתְּרוּ שִׁבְעִים מַחְתָּרְתָא בִּטְבֶרְיָא. דְּרַב הַמְנוּנָא – נָחוּת כִּיפֵי דְבַרְדָא מֵרְקִיעַ. דְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף – נָשׁוּק כִּיפֵי דִפְרָת אַהֲדָדֵי (פירוש: חומות שהגשר בנוי עליהן). דְּאַבַּיֵי וְרָבָא – נָשׁוּק כִּיפֵי דְדִגְלַת אַהֲדָדֵי, כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא טָעוּן דִּקְלֵי צִיצֵי (שיצי) (פירוש: קוצים).
אחיתו. הורידו עמודי העיר קסרי דמעות: מרזבי. צנורות הבתים דציפורי: איתחמיאו כוכבי. נראו הכוכבים שנשתנה העולם מרוב צער: כיפי. דנורא אבנים של אור: אנדרטיא. צורות הצלמים שעושין על המלך שמת: כל צלמיא. כל צורת פרצופים וצורת פרצוף המטבעות מפני צורת החסיד שנשתנו והיו כמו מחלצות שאין עליהם צורה כמו והלבשתיך מחלצות בגד פשתן ורש"י פירש דרבי מנחם בנן של קדושים היה שלא הסתכל בצורה של זוזא ע"כ נעשו חלקים המטבעות כמו שהיו חלקים לכתחלה כמו שהוחלקו במעגל במחלצים והוא כלי שמחליק בו הכותל של סיד נקרא כך: שבעים מחתרתא. חפרו הגנבים דבזכותו לא הוו אתו גנבים וגזלנים: כיפי דברדא. אבנים של ברד: נשוק כיפי. אבנים של הגשר נשתברו ונטו זו לזו ליפול: כיפי דדיגלת. גשר דדיגלת כמו דפרת:
עַל כֵּן כָּל בֶּן דַּעַת יִבְכֶּה מְאֹד עַל פְּטִירַת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם עֵינֵי הָעֵדָה, וְתִכְהֶיןָ עֵינֵיהֶם מֵרְאֹת בְּהִסְתַּלֵּק הַצַּדִּיקִים מִן הָעוֹלָם וְיִסְפְּדוּם כָּרָאוּי לָהֶם.
וּלְפִי שֶׁהָיוּ רְגִילִים לְשַׁבֵּחַ לַנִּפְטָר בְּמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, עַל כֵּן אָמְרוּ, כִּי בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל נִפְטָר הָיוּ נִכָּרִין דְּרָכָיו וְהִשָּׁאֲרוּתוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק שׁוֹאֵל אָדָם (קנג, א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מֵהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל אָדָם נִכָּר אִם הוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא אִם לָאו. אֵינִי – וְהָא אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילָת: אָחֵים לִי בְּהֶסְפְּדָאִי (פירוש: במיתתי התאמץ בהספדי, שיתחממו ויכמרו רחמי העם ויבכו), דְּהָתָם קָאִימְנָא? לָא קָשְׁיָא, הָא דִּמְחַמִּין לֵיהּ וְחָאִים, הָא דִּמְחַמִּין לֵיהּ וְלָא חָאִים. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַבָּה: כְּגוֹן מַר, דְּסָנוּ לֵיהּ כֻּלְהוּ פּוּמְבְּדִיתָאֵי, מָאן מָחֵים לֵיה בְּהֶסְפֵּדָא? אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ וְרָבָא בַּר רַב חָנָן. בָּעָא מִינֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב: אֵי זֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא? אֲמַר לֵיהּ: כָּל שֶׁדַּעַת רַבּוֹתָיו נוֹחָה הֵימָנּוּ. "וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים" (קהלת יב, ה), בְּנֵי גָלִילָא אָמְרוּ: עֲשֵׂה דְּבָרִים שֶׁיֹּאמְרוּ לִפְנֵי מִטָּתְךָ. בְּנֵי יְהוּדָה אָמְרֵי: עֲשֵׂה דְּבָרִים שֶׁיֹּאמְרוּ לְאַחַר מִטָּתְךָ. וְלָא פְלִיגֵי, מַר כִּי אַתְרֵיהּ וּמַר כִּי אַתְרֵיהּ.
והשארותו. כשמת הצדיק החסידות מה שנשאר אחריו ניכר על ידי הספדו שאז מספרים שבחו מה שעשה בחייו שעל ידי כך נשאר נשמתו לחיי עד: אם הוא בן עולם הבא. שאם כשר היה הכל בוכין עליו ומורידין דמעות ומספרין שבחו: דהתם קאימנא. בשעת הספד ואשמע איך תתחמם אלמא אצטריך לרב לאזהורי אהספדיה וכיון דרב גברא רבה הוא ובן עוה"ב למה ליה לאזהורי הא אמר מהספדו ניכר ואם צדיק הוא בודאי מספידין עליו: הא דמחמין ליה. להספד ואחים וכו' לעולם מחממין בעינן שאין בני אדם נכמרין כ"כ על זקן מיהו לאדם חסיד כי מחממו ליה מחממו ובכו כולם ובמי שאינו חסיד כ"כ מחממו ליה ולא מחממו כולם: דסנו ליה כולהו פומבדיתא. משום דאוכח להו במילי דשמיא ובני פומבדיתא רמאין היו כדאמרינן בשחיטת חולין פומבדיתא לווך שני אושפיזך: נוחה הימנו. דעתם נוחה עליהם ממה ששומעין עליו ורואין בו: עשה דברים. טובים בעוה"ז כדי שיספרו אותן הספדנין שהולכין לפני מטתך: מר כי אתריה. בגליל הולכין הספדנים לפני המטה ומר כי אתריה ביהודה הולכין אחר המטה:
וְהַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד וּמְלַמֵּד בָּעוֹלָם הַזֶּה מְבַכָּה עָלָיו, כִּדְגָרְסִינָן בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְיַחֵד בְּמָקוֹם אֶחָד וְהָיָה לָמֵד בּוֹ בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה. וְהָיָה מְהַפֵּךְ בָּהּ וּמְהַדְרָהּ כַּמָּה פְעָמִים, עַד שֶׁלָּמַד אוֹתָהּ הֵיטֵב וְהָיְתָה שְׁגוּרָה בְּפִיו וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַסֶּכְתָּא אַחֶרֶת מִן הַתַּלְמוּד וְהָיָה שׁוֹגֶה בָהּ כָּל יָמָיו. כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר מִן הָעוֹלָם, הָיָה בְּבֵיתוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא הָיָה שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ פְּטִירָתוֹ. בָּאָה דְּמוּת אִשָּׁה אַחַת וְעָמְדָה לְפָנָיו וְהֵרִימָה קוֹלָהּ בִּבְכִי וּמִסְפֵּד וַתַּרְבֶּה אַנְחָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ, עַד אֲשֶׁר נִתְקַבְּצוּ הֶהָמוֹן וַתֹּאמֶר לָהֶם: סִפְדּוּ לֶחָסִיד הַזֶּה וְקִבְרוּהוּ וְכַבְּדוּ אֶת אֲרוֹנוֹ וְתִזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁזֶּה כִּבְּדַנִי כָּל יָמָיו וְלֹא הָיִיתִי עֲזוּבָה וְלֹא שְׁכוּחָה. מִיָּד נִתְקַבְּצוּ כָּל הַנָּשִׁים וְיָשְׁבוּ עִמָּהּ וְעָשׂוּ עָלָיו מִסְפֵּד גָּדוֹל וְעָצוּם וְהָאֲנָשִׁים הִתְעַסְּקוּ בְּתַכְרִיכָיו וְכָל צָרְכֵי קְבוּרָתוֹ וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל. וְאוֹתָהּ אִשָּׁה בּוֹכָה וְצוֹעֶקֶת. אָמְרוּ לָהּ: מַה שְּׁמֵךְ: אָמְרָה לָהֶם: חֲגִיגָה שְׁמִי. כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּר אוֹתוֹ חָסִיד נֶעֶלְמָה אוֹתָהּ הָאִשָּׁה מִן הָעַיִן. מִיָּד יָדְעוּ שֶׁמַּסֶּכֶת חֲגִיגָה הָיְתָה, שֶׁנִּרְאֵית לָהֶם בְּצוּרַת אִשָּׁה וּבָאָה בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ לִסְפֹּד לוֹ וְלִבְכּוֹתוֹ וּלְקָבְרוֹ בְּכָבוֹד, עַל שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה אוֹתָהּ תָּמִיד וְשׁוֹקֵד לִלְמֹד בָּהּ. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וַחֹמֶר: וּמֶה חָסִיד זֶה שֶׁלֹּא לָמַד אֶלָּא מַסֶּכְתָּא אַחַת בִּלְבַד, כָּךְ, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה הַרְבֵּה וּמְלַמְּדָהּ לַאֲחֵרִים וּמַעֲמִיד תַּלְמִידִים הַרְבֵּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
וְאִם זָכָה שֶׁיֹּאמְרוּ תוֹרָה מִפִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין קֵץ לְמַתַּן שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת, פֶּרֶק כָּל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין (לא, ב): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים" (תהלים סא, ה), וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לָגוּר בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים? אֶלָּא אָמַר דָּוִד: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֹאמְרוּ דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּי. דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר זְעִירִי: מַאי קְרָא? "וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שיר השירים ז, י), כְּכוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים (פירוש: גת), כֵּיוָן שֶׁאָדָם נוֹגֵעַ בָּהֶן דּוֹבֵב, אַף תַּלְמִיד חָכָם כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר.
דובבות. נעות והנאה הוא לו שדומה כחי: כומר. ענבים שאוספן בכלי אחד ז' או ח' ימים שידחקו ויתבשלו ואז שותה היין מיד מהם:
עַל כֵּן חַיָּב כָּל הַלּוֹמֵד מִמֶּנּוּ שׁוּם דָּבָר לְאָמְרוֹ מִשְּׁמוֹ, בֵּין בְּחַיָּיו בֵּין לְאַחַר פְטִירָתוֹ. בְּחַיָּיו, שֶׁמֵּבִיא גְּאוּלָה לָעוֹלָם, כְּלוֹמַר, מְסַבֵּב טוֹבָה הַרְבֵּה, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּמְגִילָּה (טו, א): וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא: כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאוּלָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳכָי" (אסתר ב, כב). לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, כְּדַאֲמָרָן.
ותאמר אסתר. ועי"כ נגאלו ישראל מהמן: כדאמרן. שגורם טובה למת והם מחזיקין טובה לחיים ומתפללים בעדם וזכותה עומדת להם:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁפְּטִירַת הַצַּדִּיקִים הֵם עֹנֶשׁ גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל וְלוֹקֵחַ בְּיָדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְרוֹר הַכֶּסֶף, שֶׁהֵם מַכְנִיסִין שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אַל יִתְיָאֲשׁוּ יִשְׂרָאֵל עַל זֶה מִן הַגְּאוּלָה, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁיִּהְיֶה הַדּוֹר חַיָּב – בְּחַסְדּוֹ עָתִיד לִשְׁלֹחַ הַגּוֹאֵל, כִּדְאָמְרִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צח, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ – חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־אַתָּה עַם־עָנִי תוֹשִׁיעַ" (תהלים יח, כח). וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁצָּרוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו כְּנָהָר – חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי־יָבֹא כַנָּהָר צָר" (ישעיה נט, יט) וּכְתִיב בַּתְּרֵיהּ: וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (שם שם, כ).
צרור הכסף. הם הצדיקים המתים:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5