הִלְכוֹת בִּעוּר חָמֵץ וְתַעֲרֹבֶת חָמֵץ וְהַהַגְעָלוֹת וְהַלִּבּוּן וְסֵדֶר אַרְבַּע כּוֹסוֹת וְשִׁמּוּר מַצָּה וַאֲכִילַת מַצָּה וּמָרוֹר וְכָל שְׁאָר הִלְכוֹת הַפֶּסַח הֵן אֲרֻכּוֹת לִכְתֹּב פִּרְטֵי כָל אֶחָד מֵהֶן כָּאן בֵּין הַדְּרָשׁוֹת, אֶלָּא בִּמְקוֹמָן הַקָּבוּעַ לָהֶן. אֲבָל נָאֶה לִדְרֹשׁ כָּאן, כִּי מִשֶּׁנִּכְנְסוּ יְמֵי נִיסָן הֵם יְמֵי שִׂמְחָה שֶׁל גְּאֻלָּה וְלָכֵן אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹפְרִים, שֶׁאֵין אוֹמְרִים תְּחִנּוֹת בִּימֵי נִיסָן, לְפִי שֶׁהַשְּׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים הִקְרִיבוּ קָרְבָּנָן בִּשְׁנֵים עָשָׂר יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וּבָם נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל וּבָם עֲתִידִין לִגָּאֵל.
וְהַבְּכוֹרוֹת מִתְעַנִּין בְּעֶרֶב הַפֶּסַח לְפִי שֶׁנִּצּוֹלוּ מִמַּכַּת בְּכוֹרוֹת. וְגַם הַצְּנוּעִים, שֶׁרוֹצִים לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה מַצָּה לְתֵאָבוֹן. אָמְרוּ בִירוּשַׁלְמִי: כָּל הָאוֹכֵל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח כְּאִלּוּ בּוֹעֵל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו. וַאֲמְרִינָן נַמֵּי: רַבִּי לָא הֲוָה אָכִיל לָא חָמֵץ וְלָא מַצָּה. אִית דְּאָמְרֵי: מִשּׁוּם דְּאִיסְטְנִיס הֲוָה. וּמִכָּאן סְמַךְ לְאוֹתָם שֶׁמִּתְעַנִּין בְּעֶרֶב פֶּסַח.
כאלו בועל ארוסתו. ולא המתין לזמן נשואין כך האוכל מצה בע"פ ולא המתין עד הלילה: איסטניס. מעונג היה ואי הוה טעים מצפרא לא מצי למטעם מצה לתאבון לאורתא ע"כ לא אכל אפי' חמץ בע"פ:
סִפּוּר הָאַגָּדָה וּפֵרוּשָׁהּ כְּתוּבִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.
בְּלֵיל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, כְּשֶׁרָדְפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשִּׂיגוּ אוֹתָם עַל שְׂפַת הַיָּם וְצִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּסְעוּ וְיָבֹאוּ בְּתוֹךְ הַיָּם וְקָפַץ בִּנְיָמִין, שֶׁהָיָה הַצָּעִיר, וְנִכְנַס בָּרִאשׁוֹנָה בְּתוֹךְ הַיָּם וְעַל כֵּן זָכָה לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ הַמִּקְדָּשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: יְהוּדָה נִכְנַס תְּחִלָּה, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹטָה, פֶּרֶק אֵלּוּ נֶאֱמָרִין (לו, ב): תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין עַל שְׂפַת הַיָּם הָיוּ שְׁבָטִים נוֹצְחִים זֶה עִם זֶה. זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד תְּחִלָּה לַיָּם וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֵרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. קָפַץ שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד תְּחִלָּה לַיָּם. שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁם בִּנְיָמִין צָעִיר רֹדֵם" (תהלים סח, כח), אַל תִּקְרֵי "רֹדֵם" אֶלָּא רֵד יָם. וְהָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה רוֹגְמִין אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׁרֵי זְבֻלוּן" וגו' (שם). לְפִיכָךְ זָכָה בִנְיָמִין וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזִכְנָא לַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים לג, יב).
שרי יהודה. רגמו על בנימין שהיה הצעיר בשבטים וירד תחלה בים: אושפזיכנא לשכינה. פונדק שבית קדשי קדשים בנוי בחלקו של בנימין:
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: לֹא כָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא, זֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם וְזֶה אוֹמֵר; אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד תְּחִלָּה לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל" וגו' (הושע יב, ג). וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ טָבַעְתִּי בִּיוֵן וגו' אַל־תִּשְׁטְפֵנִי" וגו' (תהלים סט, ב־טז). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מֹשֶׁה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִין בַּיָּם וְאַתָּה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה לְפָנַי! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַה יֵּשׁ בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וְאַתָּה הָרֵם אֶת־מַטְּךָ" וגו' (שּׂמות יד, טו־טז). לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ וגו'. הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהלים קיד, ב־ג). מַה טַּעַם "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו"? מִשּׁוּם דְּ"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס".
בכחש אפרים. שיראו לסמוך עליו וכחשו באמונתם: רד עם אל. ירד לים על שבטח בהקב"ה: ישראל ממשלותיו. דיהודה שנתקדש שמו של הקב"ה ע"י זכה למשול בישראל:
וְגָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַיָּם לִשְׁנֵים עָשָׂר גְּזָרִים וְעָשָׂה לָהֶם עֲשָׂרָה נִסִּים בַּיָּם, כִּדְאִיתָא בְּתַנְחוּמָא, פָּרָשַׁת וַיְּהִי בְּשַׁלַּח (סימן י), עַל פָּסוּק, "וְאַתָּה הָרֵם אֶת־מַטְּךָ" וגו' (שמות יד, טז): עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לָהֶם עַל הַיָּם: נִבְקַע כְּמִין כִּפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו" (חבקוק ג, יד); וְנֶחֱלַק לִשְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּנְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַיָּם" וגו' (שמות יד, טז); וְנַעֲשָׂה כְמִין טִיט, שֶׁנֶּאֱמַר: "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים" (חבקוק ג, טו); וְנַעֲשׂוּ הַמַּיִם פֵּרוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם" (תהלים עד, יג); וְנַעֲשׂוּ סְלָעִים סְלָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים על־ הַמָּיִם" (שם); וְנַעֲשׂוּ גְזָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְגֹזֵר יַם־סוּף לִגְזָרִים" (שם קלו, יג); וְנַעֲשׂוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֶעֶרְמוּ־מַיִם" (שמות טו, ח); וְיָצְאוּ לָהֶם כַּדֵּי מַיִם מְתוּקִים מִתּוֹךְ מַיִם מְלוּחִים וְנִקְפְּאוּ הַמַּיִם וְנַעֲשׂוּ כִּכְלֵי זְכוּכִית.
כמין כיפה. כמו מערה וזה נקבת כעין נקב עשה במים והיינו הכיפה פרזיו כמו פרזות תשב ירושלים כלומר הים שהיה פרוז לפניהם: ונעשה כמין טיט. למצרים שנאמר דרכת בים סוס פרעה חומר היינו טיט: פרורים. כעין סלעים שהמים היו כחתיכת קרח: נערמו. שנעשו כתל גבוה מצדדיו: כדי מים מתוקים. שיכולין לשתות: ונקפאו. ככלי זכוכית היינו כקרח:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר; הֲרֵי מִקְרָאוֹת עֶשֶׂר מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה מַנְהִיג בְּנוֹ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ מִלְּפָנָיו – הֶחֱזִירוֹ מֵאֲחוֹרָיו, בָּא הַזְּאֵב לְנָטְלוֹ מֵאֲחוֹרָיו – נוֹטְלוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו; אַף כָּאן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַיָּם לִפְנֵיהֶם וּמִצְרַיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם – "קָחָם עַל זְרוֹעוֹתָיו" (הושע יא, ג), הִתְחִיל מִצְטַעֵר – פָּרַשׂ עָלָיו בִּגְדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ" (תהלים קה, לט), הִרְעִיב – נָתַן לָהֶם לֶחֶם [שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם] מִן־הַשָּׁמָיִם" (שמות טז, ד), צָמָא – נָתַן לָהֶם מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֵד כַּנְּהָרוֹת מָיִם" (תהלים עח, טז).
התחיל מצטער. שחמה זורחת עליו או הגשם ירד עליו:
וּכְנֶגְדָּן אָמְרוּ לְפָנָיו עֶשֶׂר שִׁירוֹת: הָרִאשׁוֹנָה בְּמִצְרַיִם; וְהַשְׁנִיָּה עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה" וגו' (שמות טו, א); וְהַשְּׁלִישִׁית עַל הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל" וגו' (במדבר כא, יז); וְהָרְבִיעִית אָמַר מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה" (דברים לב, א); הַחֲמִישִׁית – "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע י, יב); הַשִּׁשִּׁית – "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה" (שופטים ה, א); הַשְּׁבִיעִית – "וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה" אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (שמואל־ב כב, א); הַשְּׁמִינִית – "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (תהלים ל, א), וְכִי דָוִד חֲנָכוֹ וַהֲלֹא שְׁלֹמֹה חֲנָכוֹ? אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עָלָיו נִקְרָא עַל שְׁמוֹ; שִׁירָה הַתְּשִׁיעִית – "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, א); וְהָעֲשִׂירִית, לֶעָתִיד לָבוֹא – "מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי־נִפְלָאוֹת עָשָׂה" (תהלים צח, א), לַה' אֲמָרוּהוּ וְלֹא אֲמָרוּהוּ לְבָשָׂר וָדָם, אֵימָתַי הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ? אוֹתוֹ יָמִין הַגָּדוֹל, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִנוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב" (איכה ב, ג).
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְרִיִּים מֵתִים עַל שְׂפַת הַיָּם, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיח, ב): דָּרַשׁ רַבָּה בַּר מְרֵימַר: מַאי דִּכְתִיב "וַיַּמְרוּ עַל־יָם בְּיַם־סוּף" (תהלים קו, ז)? מְלַמֵּד שֶׁהִמְּרוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָם סוּף. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: כְּשֵׁם שֶׁעָלִינוּ אָנוּ מִן הַיָּם כָּךְ עוֹלִין מִצְרַיִם לְצַד אַחֵר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׂרוֹ שֶׁל יָם: פְּלֹט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי אָשִׁיב לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אֲמַר לוֹ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא לְךָ עָרֵב. מִיָּד פְּלָטָן לַיַּבָּשָׁה וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָם מֵתִים וכו', כִּדְאִיתָא לָעֵיל (סימן קיד).
כדאיתא לעיל. בסי' קי"ד ושם פירשתי:
וּבִשְׂכָר שֶׁהֶאֱמִינוּ יִשְׂרָאֵל בִּנְבוּאַת מֹשֶׁה זָכוּ בְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹמַר שִׁירָה, כִּדְגַרְסִינָן בִּמְכִלְתָּא: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וגו' (שמות יד, לא), "אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה" וגו' (שם טו, א), רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת בֶּאֱמוּנָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁכְּדַאי הוּא שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְיֹאמַר שִׁירָה? שֶׁכָּךְ מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּשְׂכַר אֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ זָכוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר; "וַיַּאֲמִינוּ בַּה"' – "אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה" וגו'. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם, שֶׁלֹּא יָרַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא אֶלָּא בִּשְׂכַר אֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֶאֱמִין בַּה"' וגו' (בראשית טו, ו). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׂכַר אֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּאֲמֵן הָעָם" וגו' (שמות ד, לא). וְאוֹמֵר: "אֱמוּנִים נֹצֵר ה"' (תהלים לא, כד). וְאוֹמֵר: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (שמות יז, יב). וְאוֹמֵר: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי־צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמוּנִים" (ישיעיה כו, ב), בְּשַׁעַר זֶה בַּעֲלֵי אֱמוּנִים נִכְנָסִין.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" (תהלים צב, ג), "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֲלֶךָ" (שם שם, ה), מִי גָרַם לָנוּ לִשְׂמֹחַ בַּשִּׂמְחָה הַזֹאת? אֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ לֵילוֹת. וְכֵן יְהוֹשָׁפָט אוֹמֵר: "הַאֲמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברי הימים־ב כ, כ). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁאֵין גָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בֶּאֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה" וגו' (שיר השירים ד, ח). וְאוֹמֵר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד). וְאוֹמֵר: "ה' עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה" (ירמיה ה, ג). וְאוֹמֵר: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה" וגו' (הושע ב, כב). הָא גְדוֹלָה אֱמוּנָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבִּשְׂכַר אֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ שָׁרְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה"' וגו' (שמות יד, לא); וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ" (תהלים קו, יב).
וְכָל אֵלּוּ הַגְּבוּרוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת עָשָׂה עִמָּנוּ בּוֹרֵא עוֹלָם כְּשֶׁרָצָה לְהַרְאוֹת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁהוּא מֶלֶךְ עַל הַכֹּל וְעָתִיד לְגַלּוֹת כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ הַגְּדוֹלָה לְכָל הַנִּשְׁאָרִים בָּעוֹלָם לְעֵת קֵץ, כִּדְגַרְסִינָן בִּבְרָכוֹת, פֶּרֶק הָרוֹאֶה (נח, א): רַב שֵׁילָא נָגְדֵּיהּ לְהַהוּא גַבְרָא דְּבָעַל גּוֹיָה וכו' נָפַק לְבֵי מִדְרָשָׁא וְדָרַשׁ: "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה" (דברי הימים־א כט, יא), זוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה" (שמות יד, לא); "וְהַגְּבוּרָה" (דברי הימים, שם). זוֹ קְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם" (שמות יד, כב): "וְהַתִּפְאֶרֶת" (דברי הימים, שם), זוֹ חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁעָמְדָה לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד" (יהושע י, יג); ["וְהַנֵּצַח" (דברי הימים, שם), זוֹ מַפַּלְתָּהּ שֶׁל רוֹמִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְיֵז נִצְחָם עַל־בְּגָדַי" (ישעיה סג, ג)]; "וְהַהוֹד" (דברי הימים, שם), זוֹ מִלְחֶמֶת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל־כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה"' (במדבר כא, יד); "כִּי־כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" (דברי הימים, שם), זוֹ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר כִּי־יָד עַל־כֵּס יָהּ" (שמות יז, טז); "וְהַמִּתְנַשֵּׂא" (דברי הימים, שם), זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל" (יחזקאל לח, ג); "לְכָל לְרֹאשׁ" (דברי הימים, שם), אָמַר רַב חָנָן בַּר רַב: אֲפִלּוּ רֵישׁ גַּרְגוּתָא (פירוש: הממונה על החופרים הבורות למלאותם מים להשקות בהן השדות) מִן שְׁמַיָא מוֹקְמֵי לֵיהּ.
והמתנשא. לכל לראש לכל הקמים להיות ראש הוא מתנשא שהוא גוזר ומעמיד: אפילו ריש גרגותא. ראש החופרים שהיא מלאכה שפלה:
בְּמַתְנִתָּא תָּנָא מִשְּׁמֵיה דְּרַבִּי עֲקִיבָא: "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה", זוֹ קְרִיעַת יַם סוּף; "וְהַגְּבוּרָה", זוֹ מַכַּת בְּכוֹרוֹת; "וְהַתִּפְאֶרֶת", זוֹ מַתַּן תּוֹרָה; "וְהַנֵּצַח", זוֹ יְרוּשָׁלַיִם; "וְהַהוֹד" זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5