אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, כִּדְגַרְסִינָן פֶּרֶק הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה (מגילה כג, ב): אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר קְרָא "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב), כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לֹא יְהֵא בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְהַטַּעַם, לְפִי שֶׁבַּעֲשָׂרָה נִשְׁלֶמֶת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהִיא לְמַעֲלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת. וְלָזֶה רוֹמֵז מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסֻכָּה (ה, א): תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵעוֹלָם לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְמַטָּה וְלֹא עָלוּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ לַמָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה"' וגו' (תהלים קטו, טז). וּלְעוֹלָם הָעֲשִׂירִי הוּא קֹדֶשׁ, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַמִּנְיָן וְהוּא תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וְלָזֶה רוֹמֵז מַאי דִּכְתִיב: "הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה־קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז, לב). וְאָרוֹן תִּשְׁעָה וְכַפֹּרֶת טֶפַח וּלְמַעְלָה הַשְּׁכִינָה. וְגַם כָּל הַמַּעַשְׂרוֹת וְהָעֲשִׂירִיּוֹת וְגַם הַבְּכוֹרוֹת וְהַבִּכּוּרִים וְהַתְּרוּמָה. וְלָזֶה רָמַז רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא, בְּאָמְרוֹ: הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר אֶחָד הוּא וְאֵין בֵּינֵיהֶם אֶלָּא חָשׁוּב מִמַּטָּה לְמַעְלָה, אוֹ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. וְכֵן הוּא יוֹם הַדִּין וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּפִי דַּעַת אֶחָד.
נשלמת הקדושה. שמקדישין להקב"ה בעשרה היא שלימה וחשובה יותר ממה שמשבחין לו בעשר ספירות. והקדושה מה שאומרים יתגדל ויתקדש שהם עשרים תיבות כפל הספירות עולה עד אין סוף שהוא למעלה מעשר ספירות: לא ירדה שכינה למטה. מעשרה טפחים וקרא כתיב דעל כפורת ירד שמע מינה למעלה מעשרה מפסיק רשותו ומשם דבר עם משה: למרום. לשמים רק להר עלה ככתוב בתורה עלה אלי ההרה ומשה היה בהר. ואליהו למעלה תחת השמים הגביהו ולא בא לשמים וה' ידע את מקומו איה הוא ואולי שהוא בג"ע התחתון שהיה אדם הראשון שם: שהוא שלימות המנין. עשרה נשלם המנין ומשם חוזר לאחד: והוא תחת כסא הכבוד. המנין העשר האמור שלא ירד למטה מעשרה רק השכינה למעלה מעשרה תחת כסא הכבוד ומלת שכינה מלשון וישכן מקדם לג"ע שבא להורות ששם להט החרב וכן ונתתי משכני בתוככם להורות שהתגלות הדבר והשמעת קול בתוככם יהיה וכן בכל מקום שנתעורר דבר מה מהקב"ה יהיה מה שיהיה דבר שיש בו מעשה בין שנראה הדבר לאדם בין שאינו נראה או שמע קול או בא לו נס או ישועה נפלא במקום שהוא או שאומרים לאדם כשתעשה מצוה זו תקח שכר טוב נופל לומר על המקום שעושה המצוה השכינה שם ע"י השגחת הקב"ה עליו לשלם לו שכר טוב וכן לעונש באמרם השכינה שם ורואה מעשיך ותשלם גמולך וכמו שאמרו חכמים עשרה שיושבין ומדברין בדברי תורה שכינה ביניהם שנאמר על השכר שיתן להם הקב"ה והשגחתו עליהם במקום שלומדים ומתפללים והמקום שנאמר בו השכינה שם הוא נאמר נגד האדם שנופל עליו לומר מקום וגבול מעשה ה' וכן שנראה דבר מה או שמע דבר מה או שהוא מקום קדוש כגון בית הכנסת או בית המדרש שנודע לנו שהשגחתו של הקב"ה שם לקבל התפלה נאמר השכינה שם אבל אין זה על עצמותו של הקב"ה שאין נופל בו לומר שהוא שם כי מלא כל הארץ כבודו וכתיב ברוך כבוד ה' ממקומו שהוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו וכדי להבין זה תדע ותשכיל בטרם שברא הקב"ה, העולם היה הכל היולי הוא כמו האויר שתראה בין השמים והארץ וברא הקב"ה העולם בתוך ההיולי וכמו שהי' ההיולי קודם שהיה העולם בו כן כשיכלה העולם יחזיר ההיולי כבראשונה והנה אף שתראה בהיולי באויר שבין השמים והארץ התוכל לצייר ולומר שראית דבר מה או לדמות דבר לדמיון או לצורה או ליתן לו מדה וקצב וסוף כן הוא בהקב"ה אין סוף ב"ה שהוא אלהינו אלהי ישראל נמצא שהעולם עומד בתוכו שבו ובתוכו העולם והוא בתוך העולם וחוצה לו עד אין סוף והוא נעלם מעין כל חי וכל שאומרין עליו וכל מה השמות ושבחות שנותנין לו הכל ע"י מעשיו אבל על עצמותו אין פה פוצה לדבר דבר בשם או בכינוי להשיג אפי' נקודה כאשר יראה האדם בעיניו היוכל להשיג דבר ממה שרואה וכבוד ה' נעלם בו מעין כל חי הן על מעשיו אי אפשר לאדם שישיג ממעשי ה' לעמוד על תכליתו אף לא על עצמו וגופו על אחת כמה וכמה שאין להשיג דבר מעצמות הקב"ה הנעלם והנסתר ועל זה אמרו חכמים מי שלא חס על כבוד קונו להשיג דברים הנעלמים ממנו ושאין בשכלו להבין להשיגו וטוב לו שלא נברא ונמצא על מעשיו ועל התגלות הדבר נאמר נגד האדם שכינה שם וזה וירד ה' על הר סיני אין שייך בו ירידה ועלייה רק התגלות הדברים על שהיה על הר סיני והשמעת קולו נאמר בו ירידה וזה היה למעלה מעשרה ואמרו לא ירדה השכינה למטה מעשרה היינו התגלות הדברים כמו שאמרנו ועתה תבין מה שנא' שויתי ה' לנגדי תמיד כי יזכור שהוא נגד עיניך בכל מקום כמו שנאמר אנה אלך מרוחך וגו' כי אין מקום פנוי ממנו ואין לו סוף ומה שאמר מספר העשרה הוא תחת כסא כבודו נאמר כדמיון מלך ב"ו שיושב על כסא המלוכה וגוזר ואומר כך הדמיון בעבור האדם שיבין מעשי ה' אבל אין שייך לומר כן על עצמותו ב"ה שאין סוף שיושב על כסא אף כל מה שראו הנביאים הוא רק למראות עיניהם ולחזיונים כאדם הרואה במראה אף שאין בו כלום רק לאחוז בנו דבר לשבחו ע"י דבר באמרו במעשיו שמעתי ראיתי פי ה' עיני ה' להבין אותנו מעשיו כדמיון שאדם עושה מעשיו ע"י אבריו מצאנו פתח לשבחו ולומר לו גם כדמיון האדם שנאמר ומבשרי אחזה אלוה אבל אין נופל לעצמותו לומר שיש לו כסא לישב עליו וכן כל כיוצא בזה הוא רק להראות דמיון בחזיון לעיני אדם והכל מעשיו ולא לעצמותו וכן העשר ספירות הם עשר שמות של שבח ע"י מעשיו ואם נפשך הלא אין מספר וחקר ותכלית למעשיו ומי ימלל גבורות ה' אמת הדבר אבל גם לעשר אין סוף ותכלית למספרם ועל שלא נמצא בעולם מכל אומה ולשון מספר יותר על העשרה ומעשר תחזור לאחד ומאחד לעשר וכך חוזר חלילה עד אין סוף ונמצא בכל עשר יש עשר עד אין סוף על כן אמר ואין ביניהם בין הבכור שהוא אחד והיינו ראשון ראשית בקרך וכן הבכורים ראשית אדמתך ותרומה ראשית דגנך ומעשר שהוא העשיריות אלא חשוב ממטה למעלה שלא תוכל לבא למספר עשר אלא א"כ שתספור בתחלה אחד והוא ראש המספר העשר והאחד הוא ראש התחלת המספר ולמטה מאחד אין מספר ולמעלה מעשר אין מספר ואם תספור יותר מעשר תחזור לאחד ונמצא שהם ראש וסוף סוף וראש במספר והשאר אמצעים וגם העשר נמנה לעשר ולאחד שנמנה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה על כן אחד ועשר שוים בקדושה במספר ובמנין: וכן הוא יום הדין. הוא ראש השנה וראש החודש והוא אחד ויום כפור הוא עשר עשרה ימים בחודש על כן הם שוים בקדושה וזה שאמרו יום כפור נקרא ראש השנה:
וַאֲמְרִינָן (בירושלמי בריש פאה, בפרק מאמתי קורין), בִּמְגִלַּת סְתָרִים שֶׁל רַבֵּינוּ נִסִּים, שֶׁהַקַּדִּישׁ הוּא זֵכֶר לְקֵץ הַיָּמִין וּלְמִלְחֶמֶת יְשׁוּעַת גּוֹג וּמָגוֹג; וְעַל כֵּן אוֹמְרִים "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ", עַל שֵׁם "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי" (יחזקאל לח, כג), דִּכְתִיב בָּהּ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, שֶׁבּוֹ יִתְגַדֵּל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הָאָרֶץ, כְּדִכְתִיב: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). וְהַיְנוּ לְעֵת הַגְּאוּלָה, שֶׁיִּנְקֹם נִקְמָתוֹ מִזֶּרַע עֵשָׂו, כְּשֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁלֵם עַד שֶׁיִּנָּקֵם מִמֶּנּוּ, כְּדִכְתִיב: "כִּי־יָד עַל־כֵּס יָהּ" וגו' (שמות יז, טז), לוֹמַר, שֶׁאֵין הַשֵּׁם שָׁלֵם וְלֹא הַכִּסֵּא שָׁלֵם. אֲבָל לְאַחַר שֶׁיִּנְקֹם, יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְגַם הַכִּסֵּא, דִּכְתִיב: "הָאוֹיֵב תָּמּוּ" וגו' (תהלים ט, ז) וּכְתִיב: "וה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ" (שם שם, ח), הֲרֵי הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם. רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי בְּכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם מִי שֶׁהוּא מַאֲמִין בֶּאֱלֹהוּת אַחֵר, בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, אֵין מַלְכוּתוֹ וּשְׁמוֹ נוֹדַע בְּכָל הָעוֹלָם, נִמְצָא שֶׁאֵין הַשֵּׁם שָׁלֵם. וְגַם כְּשֶׁאֵינוֹ פוֹקֵד עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה לְהִנָּקֵם נִקְמָתוֹ מֵהֶם, נִמְצָא עֲדַיִן יֵשׁ רְשׁוּת לִצְבָא הַמָּרוֹם לְקַטְרֵג תַּחַת הַכִּסֵּא, נִמְצָא שֶׁאֵין הַכִּסֵּא שָׁלֵם.
וּכְשֶׁיִּהְיוּ רַחֲמָיו לְהוֹדִיעַ שְׁמוֹ וַאֲמִתָּתוֹ וּמְצִיאוּתוֹ וְאַחְדוּתוֹ בְּכָל הָעוֹלָם לְהִנָּקֵם בְּאוֹיְבֵי הַשֵּׁם, שֶׁהֵם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל, יִפְקֹד עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בַּאֲדָמָה וְיָסִיר הַיְּכֹלֶת מִכָּל הַמְקַטְרְגִים, אָז יִהְיֶה שְׁמוֹ שָׁלֵם בְּכָל הָעוֹלָם וְכִסְאוֹ שָׁלֵם בְּלִי קִטְרוּג, וְכֻלָּם יַאֲמִינוּ שֶׁאֵין מַלְכוּת בָּעוֹלָם אֶלָּא לוֹ לְבַדּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה בְּכָל הַמְּצִיאוּת מִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל גְּזֵרָתוֹ. וּבָרוּךְ יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת, אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ הַמֶּמְשָׁלָה וְגָלוּי לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדוֹ לָמָּה מְעַכֵּב כָּל כָּךְ לְהַרְאוֹת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם אֲמִתַּת מַלְכוּתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ. וּכְפִי אֱמוּנָתֵנוּ הוּא עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ כַּוָּנָה רִאשׁוֹנָה לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, אוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא עִתָּהּ הַקָּצוּב, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ ז"ל (סנהדרין צח, א) עַל פָּסוּק "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיה ס, כב): זָכוּ אֲחִישֶׁנָה, לֹא זָכוּ בְּעִתָּהּ. אוֹ שֶׁיְּרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתָיו וְאָז "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא, ט).
יפקוד על צבא המרום. שאין הקב"ה נפרע מאומה אא"כ נפרע משרים של מעלה תחלה: עונות ישראל. שלא עושין תשובה מאחר הגאולה עד עתה: שהיו כוונה ראשונה. של הקב"ה שבשביל ישראל נברא העולם ולא יקרב הגאולה אם לא בתשובה אבל יותר מעתה לא יאחר:
וְנָהֲגוּ לוֹמַר הַקַּדִּישׁ בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּית, לְפִי שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי מַעְלָה יוֹדְעִים בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּית, זוּלָתִי שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים הַמְמֻנִּים לְהָלִיץ טוֹב בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְבִינוּהוּ הָאֲחֵרִים וִיקַטְרְגוּ, אוֹמְרִים אוֹתוֹ אֲרָמִית.
שלא יבינוהו. מלאכים אחרים הקדיש שהוא שבח גדול ויקנאו בנו ויקטרגו ע"י כן או משום שנרמז בו מפלת שרי מעלה כמו שאמרנו שהוא זכר לגאולה ומלחמת גוג ומגוג:
וְיַעֲנוּ בְּכָל כַּוָּנָתָם: "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבֹרָךְ", עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּדְּלוּ לַה'־אִתִּי" (תהלים לד, ד). וּבָזֶה יְקַבְּלוּ שָׂכָר גָּדוֹל, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (קיט, ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הָעוֹנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבֹרָךְ" בְּכָל כֹּחוֹ קוֹרְעִין לוֹ גְזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵב עָם בָּרְכוּ ה"' (שופטים ה, ב), מַה טַּעַם בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת? מִשּׁוּם דְּבָרְכוּ ה'.
גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו. המתפלל והעונה אמן: בכל כחו. כוונתו אל מלך נאמן כך מעידים על הבורא שהוא אל מלך נאמן: בפרוע פרעות. ביטל פורענות כגון פרוע תרגום בטל: בהתנדב עם ברכו. כשמתנדבין ישראל לברך את בוראם:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ עֲבוֹדָה זָרָה מוֹחֲלִין לוֹ, כְּתִיב הָכָא "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת" וּכְתִיב "כִּי־פְרָעֹה אַהֲרֹן" (שמות לב, כה).
כי פרעה אהרן. עובדי כוכבים ומזלות וה"ק ובהבטל פורעניות עובדי כוכבים שתשתקע ותשתכח שלא יזכור עונה משום התנדבות עם הוא:
וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ פוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי־צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים" (ישעיה כו, ב), אַל תִּקְרֵי אֱמֻנִים אֶלָּא אָמֵנִים. מַאי לְשׁוֹן "אָמֵן"? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵ'ל מֶ'לֶךְ נֶ'אֱמָן. בְּמַתְנִיתָא תָּאנָא: אֱ'מֶת מֶ'לֶךְ נֶ'אֱמָן.
וְאִיתָא בְּתַנְחוּמָא (צו, ז): כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לַעֲנוֹת אָמֵן בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד־הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים מא, יד), אָמֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאָמֵן לָעוֹלָם הַבָּא.
וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַפְסִיק בֵּיהּ, דְּאִיתָא בִּירוּשָׁלְמִי: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַשְׁכְּחֵיהּ לְאֵלִיָּהוּ דַּהֲוָה מְדַבֵּר קוֹמֵי תְּרֵיסַר אַלְפֵי גַמְלֵי טְעוּנִין רְגוֹז, אֲמַר לֵיהּ: הַנֵּי לְמָאן? אֲמַר לֵיהּ: כֻּלְּהוּ טְעוּנִין רְגוֹז לְמָאן דְּמַפְסִיק בֵּין "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ".
מדבר קומי. מנהיג לפניו י"ב אלף גמלים טעונים רוגז וכעס לענוש אותן שמפסיקין בין יהא שמיה רבא למברך:
וּבְכָל בֹּקֶר כְּשֶׁמַגִּיעַ זְמַן לְקַדִּישׁ "יִתְבָּרַךְ" בַּתְּפִלָּה, אִם אֵינָם מִתְקַבְּצִים לְקַדְּשׁוֹ וּלְבָרְכוֹ כּוֹעֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּדְגַרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דִּבְרָכוֹת (ו, ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא שָׁם עֲשָׂרָה מִיָּד כּוֹעֵס, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ" וגו' (ישעיה נ, ב). כְּלוֹמַר, "אִישׁ" רָאשֵׁי" תֵּבוֹת: אָ'מֵן יְ'הֵא שְׁ'מֵיה.
וּכְשֶׁמִּתְקַבְּצִין עֲשָׂרָה וְעוֹנִין לְקַדִּישׁ, הַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת וּבוֹכָה עַל שֶׁהִגְלְתָה אֶת בָּנֶיהָ, כְּלוֹמַר, דּוֹאֶגֶת עַל שֶׁחָטְאוּ בָנֶיהָ, שֶׁהִבְדִּילָם וְקִדְּשָׁם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנִתְחַיְּבוּ גָּלוּת וּמִדַּת הַדִּין מְעַכֶּבֶת, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קַמָּא דִבְרָכוֹת (ג, א): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וכו', כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק זֶה, פֶּרֶק יט, עַד תְּפִלָּה, אָמַר לִי: מַה קּוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחֻרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי: שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁמְנַהֶמֶת כַּיּוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לִי, שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר לִי: בְּנִי, חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבָד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ", פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, וּמַה לְּאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו, וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחָן אֲבִיהֶם. וְכָל זֶה עַד שֶׁיָּשׁוּב בְּרַחֲמִים וְיִגְאָלֵם.
וְתִקְּנוּ לוֹמַר "יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו", מִשּׁוּם הָא דְאִיתָא פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (חגיגה יד, א): כָּל יוֹמָא מִיבְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִנְהַר דִּינוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" (איכה ג, כג). וְהָכֵי פֵּרוּשׁוֹ: "יוֹצֵר מְשָׁרְתִים", אוֹתָם הַמִּתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם; "וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו", מֵעוֹלָם, כְּגוֹן: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל – כֻּלָּם עוֹמְדִים לְפָנָיו.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5