כָּל הַקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ בְּשִׂיחָה בְטֵלָה וּלְהַרְבּוֹת בָּהּ דְּבָרִים בְּלִי תֹעֶלֶת, מְדַמֶּה עַצְמוֹ לִבְהֵמָה שֶׁאֵין לָהּ דִבּוּר, מֵאַחַר שֶׁמּוֹצִיא דִבּוּרוֹ בְּשֶׁאֵין צֹרֶךְ. וּבִרְבוֹת הַדְּבָרִים יָבוֹא לְדִבּוּר שֶׁל חֵטְא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם שְׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל־פָּשַׁע" (משלי י, יט), כִּי כְשֶׁיַּרְבֶּה הָאָדָם דְּבָרִים יִפְשַׁע עַל כָּל פָּנִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהֵא בִּדְבָרָיו דִּבּוּר אֶחָד רָאוּי לְאָמְרוֹ. וְעַל זֶה אָמְרוּ בְּסוֹף פִּרְקָא קַמָּא דְּאָבוֹת: וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים מֵבִיא חֵטְא.
וּמָצִיאוּ שֶׁאָמְרוּ חַכְמֵי הַמּוּסָר: מִמּוֹפְתֵי הַחֲכָמִים מִעוּט הַדְּבָרִים וּמִמּוֹפְתֵי הַכְּסִילִים רֹב הַדְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים" (קהלת ה, ב). וְאָמְרוּ, שֶׁמִּעוּט דְּבָרִים רְאָיָה עַל מַעֲלַת הָאָבוֹת וֶהֱיוֹת הָאָדָם מְיֻחָס. וְגַם אָמְרוּ: מְיֻחָסוּתָא דְבָבֶל שְׁתִיקוּתָא.
כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת קִדוּשִׁין, פֶּרֶק עֲשָׂרָה יוֹחְסִין (עא, ב): עוּלָא אִיקְלַע לְפֻמְבְּדִיתָא, חַזְיֵהּ לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה דְגָדַל וְלָא אִינְסִיב. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא אִינְסִיב מַר אִיתְתָא לִבְרֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: מִי יְדַעְנָא מֵהֵיכָא אִינְסִיב? אֲמַר לֵיהּ: אָטוּ מִי יַדְעִינָן מֵהֵיכָא אַתִּינָן? דִּילְמָא מֵהַנָּךְ דִּכְתִיב: "נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלּת בְּעָרֵי יְהוּדָה" (איכה ה, יא)? וְכִי תֵימָא: גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר, וְדִילְמָא מֵהַנָּךְ דִּכְתִיב בְּהוּ: "הַשּׁוֹכְבִים עַל־ מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל־עַרְשׂוֹתָם" (עמוס ו, ד) וַאֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶם עֲרוּמִים. וְהוֹסִיף בָּהּ רַבִּי אֲבָהוּ: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִים זֶה עִם זֶה וּמַדְבִּיקִים מִטּוֹתֵיהֶם זוֹ בְזוֹ וּמַחְלִיפִין נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה וּמַסְרִיחִים עֲרִסוֹתֵיהֶם בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶן? אֲמַר לֵיהּ: וְאֶלָּא הֵיכֵי לִיעֲבִיד? אֲמַר לֵיהּ: זִיל בָּתַר שְׁתִיקוּתָא, כִּי הָא בְמַעֲרָבָא כִּי הֲווּ מִנְצוּ הַדָּדִי, חָזוּ מִינַיהוּ דְקָדִים וְשָׁתִיק קָא מְיֻחָס טְפֵי.
מהיכא אינסיב. איזה אשה מיוחסת: זיל בתר שתיקותא. שאל לך אחר משפחה שתקנית שסתם בני מריבה הם פסולים שמתוך פסולן שהיו פורשין מהם נטרו איבה והחזיקו במריבה:
אָמַר רַב: שְׁתִיקוּתָא דְבָבֶל הַיְנוּ מְיֻחָסוּתָא. אֵינִי, וְהָא רַב אִיקְלַע לְבֵּי רַב שָׁפֵי חָלָא וּבָדִיק לְהוּ? הֵיכִי בָדַק לְהוּ, אִי שָׁתְקֵי אִי לָא שָׁתְקֵי. לָמַדְנוּ, שֶׁהַשְּׁתִיקָה מְעִידָה עַל הָאָדָם וְעַל שָׁרְשׁוֹ.
לבי רב שפי חלא. שם האיש שפי חלה שופה חומץ כמו השופה יין לחבירו:
גַּם כֵּן מָצִינוּ כָּתוּב בְּסִפְרֵי הַמִּדּוֹת, שֶׁאֶחָד מִן הַחֲכָמִים נִרְאָה שׁוֹתֵק הַרְבֵּה, עַד שֶׁלֹּא הָיָה מְדַבֵּר אֶלָּא מְעַט מִזְעֵר. וְאָמְרוּ לוֹ: מַה רֹב שְׁתִיקוּתוֹ? אָמַר: בָּחַנְתִּי הַדְּבָרִים וּמְצָאתִים נֶחְלָקִים לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים:
הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן, הוּא כֻלּוֹ נֶזֶק בְּלִי תֹעֶלֶת, כְּקִלְלַת בְּנֵי אָדָם וּדְבַר נְבָלָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, שֶׁהַדִּבּוּר בָּזֶה שְׁטוּת גְּמוּרָה.
וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, יֵשׁ בּוֹ נֵזֶק מִצַּד אֶחָד וְתֹעֶלֶת מִצַּד אַחֵר, בְּשֶׁבַח אָדָם אֶחָד לְקַבֵּל בּוֹ תֹעֶלֶת וְיִהְיֶה בַּשֶּׁבַח הַהוּא מַה שֶּׁיַּכְעִיס שׂוֹנְאוֹ וְיַזִּיק לְמִי שֶׁשִּׁבְּחוֹ וְצָרִיךְ לְהַנִּיחַ הַדְּבָרִים בִּגְלַל הַסִּבָּה הַזֹּאת, שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ בְזֶה הַחֵלֶק גַּם כֵּן.
הַחֵלֶק הַשְּׁלִישִׁי, דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם תֹּעֶלֶת וְלֹא נֶזֶק, כְּרֹב דִּבְרֵי הֶהָמוֹן: אֵיךְ נִבְנֵית חוֹמָה פְלוֹנִית וְאֵיךְ נִבְנֶה הֵיכָל פְּלוֹנִי וּבְסִפּוּר יֹפִי בֵּית פְּלוֹנִי וְרֹב מִגְדְּלוֹת הַמְּדִינוֹת וְכַיּוֹצֵא בְאֵלּוּ מִדִּבְרֵי הַמֻּתָּר. אָמְרוּ הַחֲכָמִים: הַדְּבָרִים בָּזֶה גַּם כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר אֵין תֹּעֶלֶת בָּהֶן.
וְהַחֵלֶק הָרְבִיעִי, דְּבָרִים שֶׁכֻּלָּם תֹּעֶלֶת, כִּדְבָרִים בְּחָכְמוֹת הַמּוֹעִילוֹת וּמַעֲלוֹת וּדְבַר הָאָדָם בְּמַה שֶּׁצָרִיךְ וְיוּחַד בּוֹ מִן הַדְּבָרִים שֶׁחַיָּיו תְּלוּיִין בָּהֶם, וּבָהֶם יִמָּשֵׁךְ וּבָזֶה צָרִיךְ לְדַבֵּר. אָמַר: בְּכָל עֵת שֶׁאֶשְׁמַע דְּבָרִים אֲנִי בוֹחֵן אוֹתָן וְאִם אֶמְצָאֵם מִן הַחֵלֶק הָרְבִיעִי, אֲדַבֵּר בָּם; וְאִם הֵם מִשְּׁאָר הַחֲלָקִים, אֶשְׁתֹּק מֵהֶם. וְאָמְרוּ עַל זֶה בַּעֲלֵי הַמִּדּוֹת: בָּחַן זֶה בְחָכְמָתוֹ שֶׁהוּא חָסֵר שְׁלֹשָׁה רִבְעֵי הַדְּבָרִים וְזֹאת הַחָכְמָה שֶׁצָּרִיךְ לְלָמְדָהּ.
לָכֵן, הָרוֹצֶה לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל יִשְׁתֹּק מִן הַדִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ וִימַעֵט בְּדִבּוּר, אֲפִילוּ בַּדִּבּוּר הַצָּרִיךְ, בִּלְתִּי לַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה; וַאֲפִילוּ בָּזֶה, אַל יֶאֱחֹז בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה, אֶלָּא יַחֲזִיק בַּדֶּרֶךְ שֶׁהִיא יוֹתֵר טוֹבָה וּקְצָרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחֶנָּה לְמַעַן הָאֲרִיכות. וְעַל כֵּן אָמְרוּ זַ"ל: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5