תְּפִלּוֹת חֲנֻכָּה וּפוּרִים וּמוֹעֲדִים וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיָמִים טוֹבִים, כֻּלָּם הֵם מְפֹרָשִׁים כְּתִקּוּנָן בְּשֻׁלְחָן הַפָּנִים. וְאוֹמֵר בָּהֶם הַלֵּל גָּמוּר אוֹ בְּדִלּוּג, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַיּוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהִגִּיעָנוּ לְכָל זְמַן וּזְמַן וְהִצִּילָנוּ מִכָּל צָרָה. חוּץ מִפּוּרִים, לְפִי שֶׁהַמְּגִלָּה הִיא הַלֵּל וְגַם לְפִי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין אוֹמְרִים הַלֵּל, לְפִי שֶׁהֵם יְמֵי דִין.
כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין, פֶּרֶק אֵין נֶעֱרָכִין (י, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: שְׁמוֹנָה־ עָשָׂר יוֹם, יָחִיד גּוֹמֵר בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל: שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח וְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת. וּבַגּוֹלָה עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם: תִּשְׁעָה יְמֵי הֶחָג וּשְׁמוֹנָה יְמֵי חֲנֻכָּה וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל פֶּסַח וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל עֲצֶרֶת. מַאי שְׁנָא בֶּחָג דַּאֲמְרִינָן כָּל יוֹמָא וּמַאי שְׁנָא בְּפֶסַח דְּלָא אֲמְרִינָן כָּל יוֹמָא? דְּחָג חֲלוּקִין קָרְבְּנוֹתָיו וּפֶסַח אֵין חֲלוּקִים קָרְבְּנוֹתָיו.
דחג חלוקין קרבנותיו. דפרי החג מתמעטין והולכין:
שַׁבָּת, דְּחָלוּק בְּקָרְבְּנוֹתָיו, לֵימָא? לָא אִיקְרֵי מוֹעֵד. רֹאשׁ חֹדֶשׁ, דְּחָלוּק בְּקָרְבְּנוֹתָיו וְאִיקְרֵי מוֹעֵד, לֵימָא? לָא אִיקְדִישׁ בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, דִּכְתִיב: "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָהֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג" (ישעיה ל, כט), הַמְקֻדָּשׁ לֶחָג טָעוּן שִׁירָה, שֶׁאֵין מְקֻדָּשׁ לֶחָג אֵין טָעוּן שִׁירָה.
ראש חודש. אקרי מועד דכתיב קרא עלי מועד בפ"ב דמס' תענית תמוז דההיא שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד:
רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹם־הַכִּפּוּרִים, דְּאִיקְרֵי מוֹעֵד וְאִיקְדִישׁ בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, לֵימָא? מִשּׁוּם דְּרַבִי אֲבָהוּ, דַּאֲמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לְפָנֶיךָ שִׁירָה בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה וּבְיוֹם־הַכִּפּוּרִים? אָמַר לָהֶם: אֶפְשָׁר מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין וְסִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים פְּתוּחִים לְפָנַי וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין שִׁירָה לְפָנַי!
וְהָא חֲנֻכָּה, דְּלָאו הָכֵי וְלָאו הָכֵי וְקָא אֲמְרִינָן? מִשּׁוּם נִסָּא. פּוּרִים, דְאִכָּא נִסָּא, לֵימָא? אָמַר רַב יִצְחָק: לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלֵּל עַל נֵס שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וַהֲרֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם נֵס שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ הִיא וַאֲמְרִינָן? הָתָם, כִּדְתַנְיָא: עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ הֻכְשְׁרוּ כָּל הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה, מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ לֹא הֻכְשְׁרוּ כָּל הָאֲרָצוֹת לוֹמַר שִׁירָה. רַב נַחְמָן אָמַר: קְרִיאָתָהּ זוֹ הִיא הַלֵּילָא. רָבָא אָמַר: בִּשְׁלָמָא הָתָם, "הַלְּלוּ עַבְדֵי ה"' וְלֹא עַבְדֵי פַרְעֹה, אֲבָל הָכָא "הַלְּלוּ עַבְדֵי ה"' וְלָא עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אַכַּתֵי עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ נִינְהוּ.
קריאתה. קריאת המגילה הוא כאמירת הלל:
וְהַלֵּל זֶה פּוֹתֵחַ בְּ"הַלְלוּיָהּ", שֶׁהוּא גָדוֹל שֶׁבַּהִלּוּלִים, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיז, א): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי "הַלְלוּיָהּ"? הַלְלוּהוּ בְּהִלּוּלוֹת הַרְבֵּה. וּפְלִיגָא דִידֵיהּ אַדִידֵיהּ, דַּאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּעֶשֶׂר לְשׁוֹנוֹת נֶאֱמַר סֵפֶר תְּהִלִּים: בְּנִצּוּחַ, בְּנִגּוּן, בְּמַשְׂכִּיל, בְּמִזְמוֹר וּבְאַשְׁרֵי וּבְשִׁיר וּבִתְפִלָה וּבִתְהִלָּה וּבְהוֹדָאָה וּבְהַלְלוּיָהּ. גְּדוֹלָה שֶׁבְּכֻלָּן הַלְלוּיָהּ מִפְּנֵי שֶׁכּוֹלֵל שֵׁם וְשֶׁבַח בְּבַת אַחַת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁיר שֶׁבַּתּוֹרָה מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם. וְהַלֵּל זֶה נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם תִּקְּנוּהוּ, שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק וְעַל כָּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא עֲלֵיהֶם.
וְיֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְבָרִים גְּדוֹלִים שֶׁל נִסִּים, כִּדְגַרְסִינָן הָתָם (קיח, א): מַאי טַעֲמָא אֲמְרִינָן הַלֵּילָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְבָרִים: יְצִיאַת מִצְרַיִם וּקְרִיעַת יַם סוּף וּמַתַּן תּוֹרָה וּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. יְצִיאַת מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם" (תהלים קיד, א). וּקְרִיעַת יַם סוּף, דִּכְתִיב: "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (שם שם, ג). מַתַּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב: "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים" (שם שם, ד). תְּחִיַּת הַמֵּתִים, דִּכְתִיב: "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (שם קטז, ט). חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ וְעַל־אֲמִתֶּךָ" (שם קטו, א). וְאִכָּא דְּאָמְרֵי, תָּנָא רַבִּי חִיָּא: "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ", זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג.
ההרים רקדו כאלים. בשעת מתן תורה דכתיב למה תרצדון הרים וגו':
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִלּוּט נַפְשׁוֹתָם שֶׁל צַדִּיקִים מִגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנָּה ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי" (שם קטז, ד). חִזְקִיָּה אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְרִידָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְכִבְשָׁן הָאֵשׁ וַעֲלִיָּתָן מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. יְרִידָתָן : "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ" – אָמַר חֲנַנְיָה; "כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד" – אָמַר מִישָׁאֵל; "עַל־חַסְדְּךָ עַל־אֲמִתֶּךָ" – אָמַר עֲזַרְיָה; "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה־נָא אֱלֹהֵיהֶם" (שם קטו, ב) – אָמְרוּ כֻלָּם. בַּעֲלִיָּתָן: "הַלְלוּ אֶת־ה' כָּל־גּוֹיִם" (שם קיז, א) – אָמַר חֲנַנְיָה; "שַׁבְּחוּהוּ כָּל־הָאֻמִּים" (שם) – אָמַר מִישָׁאֵל; "כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ" (שם שם, ב) – אָמַר עֲזַרְיָה; "וֶאֱמֶת־ה' לְעוֹלָם הַלְלוּיָה" (שם) – אָמְרוּ כֻלָּם.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: "וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם", אָמַר גַּבְרִיאֵל, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם" גַּבְרִיאֵל אֲמָרוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נִמְרוֹד הָרָשָׁע אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אָמַר גַּבְרִיאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵרֵד וַאֲצַנֵּן אֶת הַכִּבְשָׁן וְאַצִּיל אֶת צַדִּיק זֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי יָחִיד בְּעוֹלָמִי וְאַבְרָהָם יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, נָאֶה לְיָחִיד שֶׁיָּצִיל אֶת יָחִיד.
גבריאל אמרו. כשניצולו חנניה מישאל ועזריה והוא היה שם דכתיב וריויה די רביעאה דמי לבר אלהין לפי שהקב"ה הבטיחו על כך כשנשלך אברהם באור כשדים וכשקיים לו אמר ואמת ה' לעולם שקיים הבטחתו: נמרוד. נקרא אמרפל על שם שאמר והפיל את אברהם בכבשן:
וּלְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכָר כָּל בְּרִיָּה, אֲמַר לֵיהּ: תִּזְכֶּה וְתַצִּיל שְׁלֹשָׁה מִבְּנֵי בָנָיו, כִּדְדָרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשִּׁלּוֹנִי: בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶצַר הָרָשָׁע אֶת חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשָׁן הָאֵשׁ, עָמַד יוֹרקְמִי שַׂר הַבָּרָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵרֵד וַאֲצַנֵּן אֶת הַכִּבְשָׁן וְאַצִּיל אֶת הַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: אֵין גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָךְ, אֶלָּא אֲנִי שַׂר שֶׁל אֶשׁ אֵרֵד וַאֲקָרֵר מִבִּפְנִים וְאַקְדִּיחַ מִבַּחוּץ וְאֶעֱשֶׂה נֵס בְּתוֹךְ נֵס. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רֵד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח גַּבְרִיאֵל וְאָמַר: "וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ".
ואקדיח מבחוץ. ואשרוף את הזורקים אותם תוך האור דכתיב וגבריא אילך די הסיקו למישך שדרך ועבד נגו קטל הימון שביבא דנורא: ואמת ה' לעולם. שקיים לו דברו ושמר לו הבטחתו להציל מבני בניו של אברהם:
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: דָּגִים שֶׁבַּיָּם אֲמָרוּהוּ, כִּדְרַב הוּנָא, דַּאֲמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר קְטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ, כִּדְדָרַשׁ רָבָא בַּר מְרֵימָר: מַאי דִּכְתִיב: "וַיַּמְרוּ עַל־יָם בְּיַם־סוּף. וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ" (שם קו, ז־ח)? מְלַמֵּד שֶׁהִמְּרוּ יִשְׂרָאֵל עַל יַם סוּף. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: כְּשֵׁם שֶׁעָלִינוּ מִן הַיָּם מִצַּד זֶה, כָּךְ עוֹלִין מִצְרַיִם מִצַּד אַחֵר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׂרוֹ שֶׁל יָם: פְּלֹט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ פַרְנָסָה לְתוֹךְ פִּיו וְחוֹזֵר וְנוֹטְלוֹ מִמֶּנּוּ. אֲמַר לֵיהּ: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ עַד אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אֲמַר לֵיהּ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא עָרֵב בְּדָבָר זֶה. מִיָּד פָּלַט אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָם. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם" (שמות יד, ל).
כשם. שאנו עולין מצד אחד כי לא עברו ישראל את הים סוף מעבר זה לצד עבר השני רק כמין כ"ף כפופה הלכו בצד זה שהלכו לים יצאו ולא קרע הקב"ה את הים רק לטבוע המצרים שירדפו אחרי ישראל בתוך הים: שנתן לו רבו מתנה. פרנסה לדגים:
וּמַאי אֶחָד וּמֶחֱצָה בָהֶם? דְּאִלּוּ בְּפַרְעֹה כְּתִיב "וַיִּקַח שֵׁשׁ־מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שם שם, ז) וְאִלּוּ בְּסִיסְרָא כְּתִיב "תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל" (שופטים ד, ג). אֲתָא עֲלַייהוּ בְּדִקְרֵי דְפַרְזְלָא. הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִן־שָּׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם" (שם ה, כ). כֵּיוָן דִּנְחִיתוּ כּוֹכְבֵי עֲלַייהוּ אִתְחַמְּמוּ הֲנָךְ רָכְבֵי דְפַרְזְלָא, נְחִיתוּ לְאִיקְרוּרֵי נַפְשֵׁייהוּ בְּנַחַת קִישׁוֹן. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ וְהַשְׁלֵם עַרְבוּתְךָ לַיָּם. מִיָּד גְּרָפָם נַחַל קִישׁוֹן וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים" (שם שם, כא). מַאי נַחַל קְדוּמִים? נַחַל שֶׁהָיָה עָרֵב מִקֶּדֶם. אוֹתָהּ שָׁעָה פָּתְחוּ דָגִים שֶׁבַּיָּם אֶת־פִּיהֶם וְאָמְרוּ: "וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ".
בדיקרי דפרזלא. שיש לסוסים תחת רגליהם נתחממו וכן השריונים שעליהם: ואמת ה' לעולם. ששילם לנו חובותינו מחיל פרעה להתפרנס ממנו בחיל סיסרא:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: "מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת" וגו' (תהלים קיג, ט)? אָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׂמוּנִי בָנֶיךָ כְּחֻלְדָּה זוֹ הַדָּרָה בְּעִקְּרֵי הַבָּתִים.
שמוני בניך. מרוב חטאותם בגלות כנסת ישראל היינו הזקנים והחשובים שבהן אומרים על שאינם חשובים כל כך כדמשמע אם הבנים שהאם צועקת על הבנים ששמוה שפלים בגלות כחולדה זו שדרה בנקבים שבבתים תחת הארץ ולשון עיקרי היינו נקבים שתחת הארץ וזה עקרת הבית:
דָּרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: "אָהַבְתִּי כִּי־יִשְׁמַע ה' אֶת־ קוֹלִי תַּחֲנוּנָי" (שם קטז, א)? אָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל תַּחֲנוּנָי. "דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ" (שם שם, ו), אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף־ עַל־פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְוֹת לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ.
אני אהובה לפניך. אהבתי משמע כי אהבתני אהבת אותי: לי נאה להושיע. יותר מכל האומות שהרי ישראל יחדוך:
אָמַר רַב כַּהֲנָא: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שָׁלַח לוֹ רַבִּי: אֱמֹר לָנוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ מִשּׁוּם אָבִיךָ. שָׁלַח לוֹ: כָּךְ אָמַר אַבָּא: "הַלְלוּ אֶת־ה' כָּל־גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל־הָאֻמִּים" (שם קיז, א), אֻמּוֹת הָעוֹלָם מַאי עַבִידְתַּייהוּ? מִשּׁוּם דְּגָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם? הָכֵי קָאָמַר: "הַלְלוּ אֶת־ה' כָּל גּוֹיִם", עַל גְּבוּרוֹת וְנִפְלְאוֹת דְּקָא עָבִיד בְּהַדַיהוּ וְכָל שֶׁכֵּן אָנוּ, "כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ". וְעוֹד חֲדָת: עֲתִידָה אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁתָּבִיא דוֹרוֹן לַמָּשִׁיחַ וכו'.
אומות העולם מאי עבידתייהו. לשבוחי משום דעלינו גבר חסדו הא עלן לשבוחיה על גבורות ונפלאות דחזינן שעשה בעולם: וכל שכן אנו כי גבר עלינו חסדו. יותר מכל אומה ולשון:
וְתוּ גַרְסִינָן הָתָם: (קיז, א): תָּנוּ רַבָּנָן: הַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם פַּרְעֹה הָרָשָׁע עַל שְׂפַת הַיָּם. הֵם אוֹמְרִים: "לֹא לָנוּ וגו' כִּי לְשִׁמְךָ" וגו'. מְשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה לָהֶם: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה" וגו' (ישעיה מח, יא). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יְהוֹשֻׁעַ וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עֲלֵיהֶם מַלְכֵי כְּנָעַן. הֵם אוֹמְרִים: "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ". מְשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי" וגו'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: דְּבוֹרָה וּבָרָק אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם סִיסְרָא הָרָשָׁע. הֵם אוֹמְרִים: "לֹא לָנוּ" וגו'. מְשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי" וגו'. רַבִּי אֱלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אֲמְרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע. הֵם אוֹמְרִים: "לֹא לָנוּ" וגו'. מְשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה לָהֶם: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה" וגו'. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע אָמְרוּ כֻּלָּם שִׁירָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם תִּקְנוּ לָהֶם, שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים שִׁירָה עַל כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק וְעַל כָּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא עֲלֵיהֶם וּכְשֶׁנִּגְאָלִים אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאֻלָּתָן.
יהושע וישראל אמרוהו. כלומר אף יהושע וכל ישראל אמרוהו:
וְעוֹד גָּרְסִינָן הָתָם (קיט, א): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי" (תהלים קיח, כא) – אָמַר דָּוִד;
"אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (שם שם, כב) – אָמַר יִשַׁי;
אבן מאסו הבונים. כלומר דוד שהיה רועה צאן ונעשה ראש:
"מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת" (שם שם, כג) – אָמְרוּ אֶחָיו;
מאת ה' היתה זאת. ונפלאת בעינינו לשון רבים:
"זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (שם שם, כד) – אָמַר שְׁמוּאֵל;
"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" (שם שם, כה) – אָמְרוּ אֶחָיו;
"אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא" (שם) – אָמַר דָּוִד;
"בָּרוּךְ הַבָּא" (שם שם, כו) – אָמַר יִשַׁי;
"בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה"' (שם) – אָמַר שְׁמוּאֵל;
"אֵל ה' וַיָּאֵר לָנוּ" (שם שם, כז) – אָמְרוּ כֻלָּם:
"אִסְרוּ־חַג בַּעֲבֹתִים" (שם) – אָמַר שְׁמוּאֵל;
אסרו חג בעבותים. הביאו זבחים ושלמים הרבה לשמוח ומתן דמן למזבח:
"אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ" (שם שם, כ) – אָמַר דָּוִד;
"אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ" (שם) – אָמְרוּ כֻלָּן.
וּמִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ, שֶׁבְּכָל הָאֲנָשִׁים הָאֵלּוּ וּבְכָל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ הָיָה רָאוּי לוֹמַר הַלֵּל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּחֶלְקוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּבַתְרָא (טו, א), בְּאָמְרָם: אִיּוֹב בִּימֵי פְלוֹנִי הָיָה, רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁבְּכָל אוֹתָם הַזְּמָנִים הָיָה בָא מְאֹרָע לָאָדָם כְּמַעֲשֶׂה דְּאִיּוֹב אוֹ דּוֹמֶה לוֹ. וּבְכָל דָּבָר חַיָּב אָדָם לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה כְּמוֹ שֶׁהוּא חֵפֶץ הַבּוֹרֵא. וְיַחֲשֹׁב אָדָם עַל הָרָעָה שֶׁהִיא בְּדִין אֱמֶת, וְעַל הַטּוֹבָה שֶׁהִיא חֶסֶד וְרַחֲמִים. וּבִשְׁנֵיהֶם אָמַר דָּוִד: "וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהלים קטז, יג), כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות ס, ב): חַיָּב לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה. רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר: מֵהָכָא, "כּוֹס־יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" וגו' (שם). כִּדְאִיתָא לְמַטָּה, בְּחֵלֶק הַבְּרָכוֹת (סימן קכב), קָרוֹב לָזֶה, וּבְחֵלֶק יִסּוּרֵי יָחִיד (סימן רצט). וּבִזְכוּת זֶה עָתִיד דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ לֶעָתִיד לָבֹא בְּכוֹס שֶׁל יְשׁוּעוֹת, כִּדְגַרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיט, ב): דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא וכו' עַד כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף נֵר ה (סימן שיא).
איוב בימי פלוני היה. כלומר כשם שנסה הקב"ה לאיוב ביסורין ואח"כ הטיב לו כך עושה הקב"ה להרבה בני אדם על כן ילמדו מאיוב ואל יבעטו בהקב"ה ויבקשו רחמים וייטיב להם ויהללו לו:
וּבְלֵיל הַפֶּסַח, שֶׁהוּא לֵיל שִׁמּוּרִים וְאֵרַע בּוֹ הַנֵּס הַגָּדוֹל, רָאוּי לְהוֹסִיף בּוֹ וְלוֹמַר בּוֹ "הַלֵּל הַגָּדוֹל". וְאִם יִרְצֶה לִשְׁתּוֹת עָלָיו כּוֹס חֲמִשִּׁי הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְהוּא פוֹתֵחַ מֵ"הוֹדוּ לַה' כִּי־טוֹב" וְחוֹתֵם בְּ"נִשְׁמַת כָּל חַי". וְגַרְסִינָן הָתָם (קיח, א): לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ "הַלֵּל הַגָּדוֹל"? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמְחַלֵּק מְזוֹנוֹת לְכָל בְּרִיָּה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַנֵּי עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים, קלו), כְּנֶגֶד מִי? כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, וְלֹא נָתַן לָהֶם תּוֹרָה וְזָן אוֹתָם בְּחַסְדּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי דִּכְתִיב: "הוֹדוּ לַה' כִּי־טוֹב"? הוֹדוּ לְמִי שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ. עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, עָנִי בְּשֵׂיוֹ, יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ וְאַלְמָנָה בְּתַרְנְגָלְתָּהּ.
הלל הגדול. היינו כל פסוקים שבמזמור קל"ו שמסיימין כל"ח:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5