א׳ הקורע על מנת לתפור (סימן ש"מ)הקורע הוא מאבות מלאכות. ודוקא כשהוא לתקן כגון שקורע על מי שחייב לקרוע עליו דמתקן בקריעה זו שעושה מצוה וכן הקורע בחמתו שעושה נחת רוח ליצרו כ"ז לשיטת רמב"ם דמשאצ"ל חייב (כ"כ הרמב"ם בפי' ואזיל לשיטתו אבל להפוסקים כר"ש פטור דהוי משאצ"ל ואינו חייב בקורע אלא בקורע על מנת לתפור): ב׳ המפרק ניירות שדבוקין זו בזו וכן עורות שדבוקין ע"י דבק וכיוצא ולא נתכוין לקלקל חייב משום קורע. ומ"מ אם נדבקו דפים להדדי ע"י שעוה או בשעת הקשירה מותר לפותחן כיון דלא נעשה לקיום: ג׳ מי שנסתבכו בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ובנחת שלא יקרע ואם נקרע נקרע וכן מותר ללבוש בגדים חדשים ואם נקרע נקרע שאינו מתכוין לקריעה ופוצעין אגוזים במטלית ואין חושש שמא תקרע כיון שאינו מתכוין (רמב"ם פ' כ"ג) תמוה לי למה כתב הש"ע דין זה דפציעת אגוזים סימן תק"ן לענין יום טוב ולמה לא כתב לענין שבת): ד׳ כלים שכרכו סביב פיהם בבגד או עור וכרכן במשיכה מותר לקרען שאינו אלא מקלקל ומותר לצורך שבת (מ"ח סימן שי"ד ס"ק י"ד): ה׳ אין קורעין את הנייר מפני שהוא כמתקן כלי (רמב"ם פ' כ"ג)
לעילוי נשמת רבי אברהם דנציג בן רבי יחיאל מיכל זיע"א מחבר ספר חיי אדם.