סימן תרצב – דיני ברכות המגלה
א הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ ג' בְּרָכוֹת: עַל מִקְרָא מְגִלָּה, וְשֶׁעָשָׂה נִסִים, א וְשֶׁהֶחֱיָנוּ; וּבַיּוֹם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ; { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף } ב { בַּיּוֹם מְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ } (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם וְהָרֹא"שׁ וְהַמַּגִּיד), { וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ; וְאֶחָד יָכוֹל לְבָרֵךְ וְשֵׁנִי קוֹרֵא } (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ"ג); וּלְאַחֲרֶיהָ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ: הָרַב אֶת רִיבֵנוּ וכו'. אִם לֹא בֵּרַךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ, יָצָא. { הַגָּה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר בַּלַּיְלָה: אֲשֶׁר הֵנִיא, אֲבָל } ג { לֹא בַּיּוֹם } (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח), { וְאֵין לְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ אֶלָּא } ד { בְּצִבּוּר. } ב אֵין ה לָשׂוּחַ בְּעוֹד שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ. ג אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא כְּבָר, מְבָרֵךְ לְהוֹצִיא אֶת אַחֵר ו יְדֵי חוֹבָתוֹ. ד מִי שֶׁהוּא אָנוּס קְצָת וְאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְצָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד אַחַר שֶׁקָּרְאוּ הַקָּהָל, וְקָשֶׁה עָלָיו לִישֵׁב בְּתַעֲנִית כָּל כָּךְ, יָכוֹל לִשְׁמֹעַ קְרִיאָתָהּ מִבְּעוֹד יוֹם ז מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. { הַגָּה: אֲבָל אָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, אֲפִלּוּ הַתַּעֲנִית קָשָׁה עָלָיו } (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ק"ט).
באר היטב – סימן תרצב – דיני ברכות המגלה
א א ושהחיינו. ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודות פורים שהם גם כן מצות של"ה ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום. ונראה לי דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט. מ"א: ב ביום. דעיקר מצות קריאתה ביום. אם נשתתק הקורא באמצע המגילה השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד סעיף ה' אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון. מ"א: ג לא ביום. שכבר אמרו פיוטים. לבוש: ד בצבור. וא"ז כתב בשם פוסקים לברך ביחיד ע"ש (ועיין בספר אליה רבה נוסחת ברכה אחרונה על נכון): ב ה לשוח. והקורא עצמו רשאי להפסיק ש"ג. מ"א: ג ו י"ח. ואם מברך לנשים יברך לשמוע מגילה ב"ח. אבל לא יברך שהחיינו. ויקראנה לנשים אחר יציאת בה"כ דמצוה שיצא הוא בקריאת הצבור. מ"א: ד ז מפלג. אחר שיתפלל ערבית. וכתב המ"א מאחר דשינ' רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול ומשמע במהרי"ל דאפילו חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה. וכתב הב"י שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי:
מגן אברהם תרצ״ב – סימן תרצב – דיני ברכות המגלה
א׳ ושהחיינו. ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות [של"ה] ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום, ונ"ל דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט דהא לא תקנו כלל ברכה עליהם: ב׳ וי"א דאף כו'. דעיקר מצות קריאת' ביום: אם נשתתק הקורא באמצע המגיל' השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון דעשה הברכ' בשביל כל הקהל כמ"ש סי' תקפ"ה ס"ג וכ"מ במרדכי סוף מגיל' בשם ר"א: ג׳ לא ביום. שכבר אמרו פיוטים [לבוש]: ד׳ אין לשוח. והקורא עצמו רשאי להפסיק כמו בק"ש (ש"ג פ"ב דברכות): ה׳ אף על פי שיצא וכו'. ואם מברך לנשים יברך לשמוע מגיל' כמ"ש סי' תרפ"ט ס"ב [ב"ח] ועמ"ש סי' תקפ"ה ס"ב ונ"ל דיקראנ' לנשים אחר יציאת בה"כ דמצוה שיצא הוא בקריאת הצבור כמ"ש רסי' תרפ"ז: ו׳ מפלג המנח'. נ"ל דאפי' בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס כמ"ש סי' רצ"ג אך יש לאסור דאין קורין המגיל' בשבת: ז׳ מפלג המנח'. אחר שיתפלל ערבית אבל אין נ"ל להתיר לטעום מעט וימתין עד שיבא הקורא כדאמרי' בברכות לא יאמר אדם אוכל קימעא וכו' אח"כ אקרא ק"ש, ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה דחיישי' שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאת' שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאת' חוב' טפי שהרי כל המצות נדחי' מפני' [ת"ה] ועמ"ש סי' תרפ"ז בשם רא"מ דס"ל איידי דחביבא לא אתי למפשע, ומה"ט לא אסרו ללמוד כמו גבי בדיקת חמץ עכ"ל, א"כ ס"ל דקיל מק"ש וחמץ והנה כיון דבק"ש וחמץ שרי טעימה כמ"ש סי' רל"ה ותל"ב ק"ו כאן, ועוד דעיקר קריאת המגילה ביום, ונ"ל דמש"ה שינה רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול, ובתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וק"ש: משמע במהרי"ל דאפי' חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה: ופשוט דאנוס קצת יכול לשמוע של יום קודם הנץ החמה אחר שעלה ע"ה עסי' תרפ"ז, וכתב שם ב"י בשם א"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרצ״ב
א׳ נוהגין לברך הרב כו'. בטור כתב בשם רע"מ שאין לומ' האל כיון שכבר אמר אלהינו ועמ"ש בסי' קפ"ט ראי' מזה לענין ברכה רביעית דבה"מ: ב׳ בעוד שקורא אותה. זה קאי על הברכ' וכן הוא בטור וב"ה כ' מסתברא כו' סוף סוף הוא מברך עכ"ל מבואר דאברכ' קאי אלא שבב"י כ' וז"ל מיהו היינו כו' ונמצא שלא שמעה כו' עכ"ל משמע דאמגיל' קאי גם מו"ח ז"ל פי' כן והוקש' לו למה אין לגעור במי שמפסיק תוך קריאת המגיל' ולא ידעתי מקום לזה דודאי לא מיירי כאן אלא בהפסק בשעת קריאת הברכ' אבל בהפסק קריאת המגיל' עצמה פשיטא שיש לגעור בו אפי' בד"ת אסור להפסיק בע"א כמ"ש בסי' תר"ץ ס"ג וכ"ש במילי דעלמא ומ"מ אם שח אפי' במגיל' עצמה אינו חוזר לראש דכ"כ רשב"א הביאו ב"י דלא הוי הפסק רק אם הפסיק בין הברכ' לתחילת קריאת המגיל': ג׳ אסור לאכול כו'. כמו גבי ק"ש דערבית וא"כ כ"ש שאסור לישן קודם קריאת המגיל' כנ"ל:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תרצ״ב
תרצ״ב:ב׳תקנ״ד א׳ (ס"ק ב) וי"א כו' דעיקר כו' ביום. וע"ל ר"ס תרפ"ז. והטעם דילפי' דצריכה לקרותה ביום ובלילה מדכתיב במזמור אלי אלי למה עזבתני כו' שאמרה אסתר אקרא יומם ולא תענ' ולילה ולא דומיה לי לפי שהצרה היתה ביום ובלילה. לכן בעינן פרסום הנס בין ביום ובין בלילה וכיון דהוזכר בקרא יומם תחלה לכן היום עיקר: ב׳ אם נשתתק כו' סי' רפ"ד. ונ"ל הטעם כמ"ש הרב"י לדעת הרמב"ם בסי' ק"מ וכתבתיו שם בסי' ק"מ ע"ש: ג׳ אבל א"צ לברך כו' בשביל כו' ר"ל דל"ד להפטרה די"א דצריך לברך דשאני הפטרה דלא בירך להוציא הקהל כ"א להוציא א"ע בברכתו שיברך על ההפטרה שיקרא ולכן כשנשתתק ועומד אחר לו' ההפטרה ואותו אחר כיון דלא יצא בברכו' הראשון לכן י"א דצריך לברך משא"כ במגלה ושופר שהשומע הברכה גם הוא צריך לברך על שמיע' המגלה וקול שופר אלא שהמברך על המגלה ושופר מוציא בברכתו כל הקהל ושומע קי"ל ה"ה כעונה א"כ כשנשתתק הקורא ועומד אחר לקרות א"צ לברך דהא יצא בברכת הראשון וה"ל כאלו כבר בירך הוא: ד׳ וכ"מ במרדכי שכתב בשם רבינו יואל דהקורא בתורה בצבור וסח באמצע קריאתו צריך לחזור ולברך דכיון דסח הוי היסח הדעת וכיון שהסיח דעתו צ"ל ולברך. ואייתי ראיה מדאי' בירושלמי הקורא בתורה ונשתתק ועומד אחר צריך לברך וע"כ אין הטעם משום דהוא לא בירך עדין דהא יצא בברכות הראשון כדאי' גבי מגלה בתוס' שר"מ בירך על המגלה ואחר קרא. אע"כ בנשתתק הטעם דה"ל היסח הדעת. א"כ ה"ה כששח באמצע קריאה. ורבינו אפרים חלק עליו דהיסח הדעת אינו מזיק ומה"ט כששח א"צ לברך והא דבנשתתק הקורא בתורה ועומד אחר תחתיו צריך לברך. היינו משום שעדין לא בירך כי לא יצא בברכת הראשון. ולא דמי למגלה שר"מ בירך ואחר קרא. דשאני מגלה דבירך בשביל כל הקהל עכת"ד. א"כ ה"ה בנשתת' במגלה אין העומד תחתיו צריך לברך: תרצ״ב:ב׳תקנ״ה א׳ (ס"ק ג) לא כו' שכ"א פיוטים. ר"ל ואשר הניא אינו כ"א פיוט: תרצ״ב:ב׳תקנ״ו א׳ (ס"ק ד) אין לשוח. והקורא כו' ר"ל בשלמא השומע אסור לסוח. דבשעה שסח אינו שומע קריאת הקורא. אבל הקורא כו' כמו בק"ש בסי' ס"ו דיש חילוק בין אמצע הפרק ובין פרק לפרק. אלא שסיים שם בש"ג וז"ל וצ"ע מה נקרא בין פרק לפרק גבי מגלה מאחר שצריך לקרות כלה ביח' כאגרת עכ"ל אמנם בל"ח פ' היה קורא סעיף ך' כ' כיון שיש בה פרשיות אעפ"י שהן פ' סתומות מ"מ פרקים נקראו עכת"ד וע"ש: תרצ״ב:ב׳תקנ״ז א׳ (ס"ק ה) אעפ"י כו' ועמ"ש סי' תקפ"ה ס"ב. ר"ל דשם מסיק מ"א דאם השומע יכול לברך בעצמו עדיף טפי להוציא נפשי' מפלוגתא. ועמ"ש שם בע"ה: תרצ״ב:ב׳תקנ״ח א׳ (ס"ק ו) מפלג כו' כמ"ש סי' רצ"ד דאם י"ל אונס יכול להתפלל של מוצאי שבת בשבת מפלג המנחה ואילך. ולכן אעפ"י שכ' מ"א בס"ק ז' שקודם קריאת המגלה צריך להתפלל ערבית. אעפ"כ גם בשבת אם י"ל אונס יכול להתפלל מבע"י ערבית מפלג המנחה ואילך ולקרות המגלה. אך י"ל דאין קורין המגלה בשבת משום שמא יעבירנו. וכיון דמבואר לעיל סי' רצ"ג שאף שהתפלל מבע"י וגם הבדיל אעפ"כ אסור במלאכ' עד הלילה. א"כ אכתי איכא גזרה שמא יעבירנו: תרצ״ב:ב׳תקנ״ט א׳ (ס"ק ז) מפלג כו' וכ' שם ב"י בשם א"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כו' והפר"ח קרא תגר על דין זה וכן מ"ש בש"ע להקל לקרות מבע"י. והעלה בפר"ח בב' מקומות דזמנה דוקא בצאת הכוכבים והקורא קודם לכן לא יצא:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א