סימן תרצא – דיני כתיבת המגלה ותפירתה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרצא – דיני כתיבת המגלה ותפירתה

א אֵין כּוֹתְבִין הַמְּגִלָּה אֶלָּא בִּדְיוֹ, עַל הַגְּוִיל אוֹ עַל הַקְּלָף, כְּסֵפֶר תּוֹרָה; וְאִם כְּתָבָהּ בְּמֵי עֲפָצִים וְקַנְקַנְתּוֹם, כְּשֵׁרָה. כְּתָבָהּ בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִים, פְּסוּלָה. וּצְרִיכָה א שִׁרְטוּט כַּתּוֹרָה עַצְמָהּ; וְאֵין הָעוֹר שֶׁלָּהּ צָרִיךְ לְעַבֵּד לִשְׁמָהּ; ב וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ עִבּוּד לִשְׁמָהּ. ב הָיְתָה כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר אוֹ עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד, אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ עַכּוּ"ם אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס, פְּסוּלָה; וְדִינָהּ כְּסֵפֶר תּוֹרָה לְעִנְיַן ג הֶקֵּף גְּוִיל וַחֲטֹטְרוֹת חֵתִי"ן וּתְלִיַּת הֵהִי"ן וְקוֹפִי"ן וְכָל גּוּפוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּצוּרָתָן וּבַחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. { הַגָּה: גַּם צָרִיךְ לְכָתְבָהּ מִן הַכְּתָב } (רַ"ן), { וּלְהוֹצִיא } ד { כָּל תֵּבָה מִפִּיו קֹדֶם שֶׁיִּכְתְּבֶנָּה, כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה } (מַהֲרִי"ל); { וְעוֹשִׂין כָּל פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ סְתוּמוֹת, וְאִם עֲשָׂאָן פְּתוּחוֹת, } ה { פְּסוּלָה } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ב וּפִסְקֵי מהרא"י סִימָן כ"ג); { וּבְדִיעֲבַד אֵין לִפְסֹל מְגִלָּה מִשּׁוּם חֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, דְּלֹא גָּרַע מֵהִשְׁמִיט בָּהּ הַסּוֹפֵר אוֹתִיּוֹת, דִּכְשֵׁרָה } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ב וְאוֹר זָרוּעַ), { כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סי' תר"צ סָעִיף ג'; } וּצְרִיכָה עַמּוּד בְּסוֹפָהּ וְחָלָק בְּרֹאשָׁהּ כְּדֵי לְהַקִּיפָהּ בּוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכָה תַּגִּין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה; { הַגָּה: וְנָהֲגוּ לְתַיְּגָהּ, גַּם נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת לָהּ עַמּוּד כְּלָל בְּסוֹפָהּ. } (מַהֲרִי"ל). ג עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן צָרִיךְ לְכָתְבָהּ כְּשִׁירָה, וְלֹא כִּשְׁאָר שִׁירוֹת שֶׁחָלָק עַל גַּבֵּי כְּתָב, אֶלָּא מַנִּיחַ חָלָק בֵּין כְּתָב לִכְתָב; וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן, פְּסוּלָה. ד צָרִיךְ ו לְהַאֲרִיךְ בְּוָא"ו דְּוַיְזָתָא { בִּכְתִיבָתָהּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים בִּקְרִיאָתָהּ } (רַ"ן בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ וּמַהֲרִי"ל וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח); וְצָרִיךְ לִכְתֹּב אִישׁ בְּרֹאשׁ ז דַּפָּא, וְאֶת בְּסוֹפָהּ. ה אִם תְּפָרָהּ בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן, פְּסוּלָה. ו אִם הֵטִיל בָּהּ ג' חוּטֵי גִּידִים, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁלָּשׁוֹת; וּמִפִּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פֵּרוּשִׁים שׁוֹנִים, צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי כֻּלָּם וְיַעֲשֶׂה שְׁלֹשָׁה תְּפִירוֹת בְּרֹאשָׁהּ וְג' בְּסוֹפָהּ וְג' בְּאֶמְצָעִיתָהּ וּתְפִירָה אַחַת בַּחֵלֶק הָרְבִיעִי מִצַּד זֶה וּתְפִירָה אַחַת בַּחֵלֶק הָרְבִיעִי שֶׁמִּצַּד הָאַחֵר. { הַגָּה: וְאִם אֵין לוֹ גִּידִין יוֹתֵר, מוּטָב לִתְפֹּר הַנִּשְׁאָר בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן מִלְּהַנִּיחוֹ בְּלֹא תְּפִירָה } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ב' וְכָל בּוֹ); { אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ גִּידִין יִתְפֹּר כֻּלָּהּ בְּגִידִין; וְהַתְּפִירָה תִּהְיֶה מִבַּחוּץ וְלֹא מִבִּפְנִים } (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ"י ח"ב בְּשֵׁם א"ח). ז צָרִיךְ לְהַנִּיחַ שִׁיּוּר בְּרֹאשׁ הַיְרִיעָה וּבְסוֹפָהּ, כְּשֶׁתּוֹפְרָם יַחַד, וּבְמַשֶּׁהוּ סַגֵּי. ח אֵין קוֹרִין ח בְּצִבּוּר בִּמְגִלָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים; וְאִם קָרָא, לֹא יָצָא אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה יְתֵרָה עַל שְׁאָר הַיְרִיעוֹת אוֹ חֲסֵרָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָהּ הֶכֵּר; אֲבָל הַיָּחִיד קוֹרֵא בָּהּ, וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה, וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְדַוְקָא כְּשֶׁהִיא כְּתוּבָה בְּגִלָּיוֹן כְּסֵפֶר תּוֹרָה. ט מְגִלָּה שֶׁהִיא ט נְקֻדָּה, וְכֵן אִם כָּתַב בָּהּ בַּדַּף הָרִאשׁוֹן י בְּרָכוֹת וּפִיּוּטִים, אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בְּכָךְ. י אִם אֵין מְגִלָּה כְּשֵׁרָה קוֹרִים אוֹתָהּ יא בְּחֻמָּשׁ בְּלֹא בְּרָכָה. יא אִם קָרָא בִּמְגִלָּה גְּזוּלָה, יָצָא. { הַגָּה: וְאִם מְבָרְכִים עָלֶיהָ, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן תרמ"ט לְעִנְיַן לוּלָב הַגָּזוּל, וְהוּא הַדִּין כָּאן. }

באר היטב – סימן תרצא – דיני כתיבת המגלה ותפירתה

א א שירטוט. ודי בשרטוט שטה ראשונה שהסופרים בקיאים לישר אח"כ. לבוש מ"א: ובתשובות חכם צבי סי' צ"ז חולק וכתב להלכה ולמעשה מגילה צריכה שרטוט בכל השורות ע"ש. וחק תוכות פסול בה. כנה"ג מ"א (עפר"ח): ב וי"א שצריך. וכ"פ (רמ"א) [רמ"מ] סי' ס"א: ב ג היקף. וה"ה לכל דבר לכן בעי' שיהיו שיטותיה שווים מ"א ע"ש ועיין בתשובת מהר"ם מינץ ובכה"ג מדין כתיבת המגילה: ד כל תיבה. צ"ע דבסי' נ"ב סעיף ל"א כתב דדוקא אם כותב ע"פ צריך להוציא מפיו ומגילה אסור לכתוב ע"פ. מ"א ע"ש: ה פסול'. בתשובת רמ"א סי' י"ב דין ה' מפקפק על זה ולכן נראה לי דיש לסמוך עליו בשעת הדחק. מ"א: ד ו להאריך. וכל אלו כשר בדיעבד מ"א ע"ש ועיין בגינת ורדים חא"ח כלל ד' סי' י"ב (ועיין בספר אליהו רבא כל תקוני המגלה בענין חסרות ויתרות הכל על נכון): ז דפא. עיין בשכנה"ג בהגה"ת ב"י אות ז' ובאות ט' כ' דמעשה בא לפניו במגלה שהיו כתובים עשרת בני המן בחצי הדף איש בראש שיטה ועשרת בסוף שיטה אלא שאינו בסוף דפא ופוסל אותה ע"ש. ובגינת ורדים חא"ח כלל ד' סי' י"ב כ' דכשרה ע"ש: ח ח בצבור. וכל י' מקרי צבור. טור: ט ט נקודה. ואי ליכא מי שיודע לקרות בטעמים בע"פ מותר לכתוב הטעמים במגילה ולברך עליה באר שבע דף ק"ט. וכתב מ"א ומ"מ נ"ל דאם אין הטעמים במגילה מותר לקרות בלא טעמים כמ"ש ססי' קמ"ב: י ברכות. ולכתחלה לא יכתוב ברכותי' בה הגה"מ ומרדכי ולבוש וכ"כ התשב"ץ. מ"א: י יא בחומש. ודוקא כשעושין בגלילה כמ"ש סי' תמ"ג אבל בחומש שלנו לכ"ע לא יצא. ב"ח ובהגמ"נ מ"א:

מגן אברהם תרצ״א – סימן תרצא – דיני כתיבת המגלה ותפירתה

א׳ כתורה עצמה. מיהו די בשרטוט שיטה ראשונה שהסופרים בקיאים ליישר אח"כ (לבוש) עסי' ל"ב ס"ו וחק תוכות פסול בה (זכרונות כ"ה): ב׳ ויש אומרים שצריך. וכ"פ רמ"מ סי' ס"א: ג׳ לענין היקף גויל. וה"ה לכל דבר ע' בהג"ה ולכן בעי' שיהיו שיטותי' שוים וכ"כ בתשב"ץ וע' במנחות דף ל"א ע"ב בתוס' וכ"כ בתשו' מהר"מ סי' שנ"א שיהא רוחב העמוד ג' למשפחותיכם וכל דיני ס"ת (עיין בתשו' מהר"מ מינץ ובכנסת הגדולה מדין כתיבת המגילה): ד׳ ולהוציא כל תיבה. צ"ע דבסי' ל"ב סל"א כ' דדוקא אם כותב ע"פ צריך להוציא מפיו ומגיל' אסור לכתוב ע"פ וגם הטור וסמ"ג לא כתבו שצריך להוציא מפיו אלא גבי תפילין וא"כ קשה על הרב"י שכתבו גם בה' ס"ת דהא בס"ת צריך שיכתו' מתוך הכתב ואם כן א"צ להוציא כל תיבה מפיו ואפי' את"ל דמיירי שאחר מקרא לו בע"פ מכל מקום ה"ל לפרש וצ"ע: ה׳ פתוחו' פסול'. תשו' רמ"א סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק עס"י ועסי' קמ"ג סס"ג: ו׳ ובדיעבד. פי' שאין לו מגילה אחרת או שכבר קראה בה: ז׳ צריך להאריך וכו'. נראה דכל זה כשר בדיעבד ועסי' תר"צ ס"ג וע' רמ"מ סי' ס"א כמה דינים בענין חסירות ויתירות ויש נוהגין בענין אחר ע' בס' כ"ה: ח׳ בצבור. וכל י' מקרי צבור (טור מ"צ ש"ג): ט׳ ברכות ופיוטים. ול"ד לכתוב' בין הכתובים דהתם אין ניכרת שהיא מגילה משא"כ הכא (רשב"א סי' ק"נ) (ובתשב"ץ סי' רכ"ג כתב שלא יהא ברכותי' כתובים בה לכתחלה) וכ"כ הג"מ ומרדכי ולבוש: י׳ בחומש. כי י"א שיוצא בזה בשעת הדחק ודוקא כשעשוי בגליל' כמ"ש סי' קמ"ג ס"ב אלא שיש בו פסול אבל בחומש שלנו לכ"ע לא יצא (ב"ח וכ"מ במרדכי ובהגמ"נ): ש"ץ שאינו בקי בנגינ' בע"פ ואין שם מי שיודע להקרות לש"ץ מותר לכתוב הטעמים במגיל' דלא גרע מניקוד (ב"ח) ומ"מ נ"ל דאם אין הטעמים במגיל' מותר לקרות בלא טעמים כמ"ש ססי' קמ"ב: י״א יצא. דאין גזל בקול:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרצ״א

א׳ במי עפצא וקנקנתום. פי' מי קנקנתום אבל קנקנתום עצמו פסול כמ"ש במשנה וכן בטור דקנקנתום פסול וכ"כ ה"ה לחלק בזה וז"ל ודע שבקנקנתום פסול' ובמימיו כשירה ובפ"א כתב הרמב"ם ואם כתב ס"ת תפילין ומזוזות במי עפצא וקנקנתום כשירה וכתב בכ"מ ואע"ג דבגיטין משמע דמי עפצא לאו היינו דיו כשמערבין בו קומוס שקורין גומא בלע"ז נקרא דיו עכ"ל ותמהני שלא הביא דברי הכ"מ: ב׳ גם נהגו שלא לעשות עמוד. נראה הטעם דיש מחלוקת בין הגדולים הראשונים אם לעשות עמוד בראשו או בסופו ע"כ לא נהגו כלל לעשות עמוד. כתב הרשב"א בתשו' בסי' תס"ז הקורא המגילה להוציא הציבור אפי' לא השמיט בו אלא תיבה א' חוזר כו' דמשמע בירושלמי בטעות דיהודים התם הוא דהלשון והענין א' הוא דאינו חוזר הא לאו הכי חוזר אבל בשומעין א"צ לכוין בכל תיבה ותיבה והביא ראיות לדבר: ג׳ וי"ו דויזתא. פי' למתוח ראשה הכפוף ותהיה כעין זקופה שנתלו כולם בזקיפה אחת:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרצ״א

תרצ״א:ב׳תקמ״ה א׳ (ס"ק א) כתורה עצמה כו' עסי' ל"ב כו' הרב"י כתב כדברי הלבוש בשם א"ח וכתב עליו בד"מ וז"ל ואין נוהגים כן כו' וכ"מ בגמ' דקאמר דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה. ונחלקו המפרשים בפי' אמיתה של תורה. אם ר"ל ס"ת או מזוזה. ולמדו משם שצריכה שרטוט בכל השיטות כו' ולכן יש לתמוה על הרב"י שהביא דברי הא"ח סתם בלי מחלוקת והוא דבר שכל העולם חולק עליו עכ"ל. פי' לר"ת דס"ל דס"ת א"צ שרטוט. אלא מדאמרי' בגיטין דף ו' ג' תיבות אסור לכתוב בלי שרטוט. צ"ל בס"ת שאין צריכה שרטוט בכל השיטות ודי אם ישרטט שורה העליולה. וכן תפלין שאמרו א"צ שרטוט מ"מ שורה עליונה צריכה שרטוט. והא דאמרי' מגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה לאו ס"ת קאמר א"צ שרטוט אלא ר"ל כמזוזה דצריכה שרטוט בכל השורות ושאר הפוסקים נחלקו עליו וס"ל דגם בס"ת צריך לשרטט כל השיטות. וא"כ מה דאמרי' כאמיתה של תורה ר"ל ס"ת. עכ"פ לכלם מגלה צריכה שרטוט בכל השיטות (ועיין ברא"ש הל' ס"ת ורפ"ב דמגלה ובתוס' גטין דף ו' ובפ' הקומץ). ומ"א ציין לעיין בסי' ל"ב דשם מבואר. דאף דתפילין א"צ שרטוט מ"מ צריך לשרטט שורה עליונה. א"כ מגלה דאמרי' צריכה שרטוט ע"כ כל השיטות. וגם לפ"ז דברי הלבוש סותרים זא"ז: תרצ״א:ב׳תקמ״ז א׳ (ס"ק ג) לענין כו' שיהיו שיטותי' שווין. ר"ל שעכ"פ לא יצאו ג' תיבות חוץ לשטה: תרצ״א:ב׳תקמ״ח א׳ (ס"ק ד) ולהוציא כו' שאחר מקרא כו' וס"ל דבכה"ג לא בעינן מתוך הכתב ואפ"ה צריך שיוציא הסופר התיבה מפיו כדאי בסי' ל"ב. ועמ"ש מ"א בסי' ל"ב שם ליישב קושייתו זאת: תרצ״א:ב׳תקנ״ב א׳ (ס"ק ח) בצבור כו' וכל יו"ד כו' לאפוקי מדעת הפוסקים שהביא הטור שדוקא בבה"כ נקרא צבור לענין זה דשם עיקר פרסום נס:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א