סימן תרפה – סדר ד' פרשיות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרפה – סדר ד' פרשיות

א רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָמוּךְ לְנִיסָן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין פָּרָשַׁת א שְׁקָלִים שֶׁהִיא כִּי תִשָּׂא, עַד וִעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וּמַפְטִיר: וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע; וּמוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים: בְּאַחַת קוֹרֵא פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּבַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא מַפְטִיר בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים. ב בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרֵא פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא: זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, וּמַפְטִיר: פָּקַדְתִּי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק. ג בְּשַׁבָּת שְׁלִישִׁית, שֶׁהוּא ט"ו בְּאֲדָר, מַפְסִיקִין; וּבְשַׁבָּת ד' שֶׁהִיא כ"ב לְאֲדָר מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים; בְּאֶחָד קוֹרֵא בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא פָּרָשַׁת פָּרָה, וּמַפְטִיר: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים { וְעַיֵּן לְעֵיל סי' קל"ז סָעִיף ה'. } ד בְּשַׁבָּת חֲמִישִׁי, שֶׁהוּא כ"ט בַּאֲדָר, מוֹצִיאִין ב' סְפָרִים: בְּאֶחָד קוֹרֵא פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וּבַשֵּׁנִי: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, וּמַפְטִיר: בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. ה חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָמוּךְ לְנִיסָן בְּתּוֹךְ יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַקְדִּימִין לִקְרוֹת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו, וּמַפְסִיקִין בַּשְּׁנִיָּה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא פָּרָשַׁת זָכוֹר בַּשַּׁבָּת הַסְמוּכָה לְפוּרִים מִלְּפָנֶיהָ; וְאִם חָל פּוּרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַקְדִּימִים לִקְרוֹת פָּרָשַׁת זָכוֹר בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו. ו הַיָּמִים שֶׁרָאוּי לִקְבֹּעַ בָּהֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר, זבד"ו; וְסִימָן לְשַׁבְּתוֹת הַהַפְסָקָה, זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו, כְּלוֹמַר: כְּשֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת מַפְסִיקִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְסִימָן זט"ו; וּכְשֶׁחָל בְּיוֹם ב' מַפְסִיקִין בְּו' בּוֹ, וְסִימָן ב"ו; וּכְשֶׁחָל בְּיוֹם ד' מַפְסִיקִין בְּד' בּוֹ, וְסִימָן ד"ד; וּכְשֶׁחָל בְּיוֹם ו' מַפְסִיקִין בִּשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת ב' בּוֹ וְי"ו בּוֹ, וְסִימָן ובי"ו. ז יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפָּרָשַׁת זָכוֹר וּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה חַיָּבִים לְקָרְאָם ב מִדְּאוֹרַיְתָא, לְפִיכָךְ בְּנֵי הַיִּשּׁוּבִים שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן צְרִיכִים לָבֹא לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְיָן בַּשַּׁבָּתוֹת הַלָּלוּ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם מִדְּאוֹרַיְתָא. { הַגָּה: וְאִם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָבֹא, מִכָּל מָקוֹם יִזָּהֲרוּ לִקְרוֹתָם בִּנְגִינָתָם וּבְטַעֲמָם } (מָצָא כָּתוּב).

באר היטב – סימן תרפה – סדר ד' פרשיות

א א שקלים. ואם שכחו הצבור בראש חדש אדר לקרות פרשת שקלים צריכים לחזור ולהוציא ס"ת ולקרות הפרשה גינת ורדים חא"ח כלל א' סי' ל"ו ע"ש. אם טעו וקראו הפרשיות והמגילה בראשון צריך לחזור לקרותן בשני עיין ב"ח: ז ב מדאורייתא. בשל"ה האריך לצדד שפרשת פרה אינה דאורייתא וכ"כ הב"ח וכ"כ בתשובת מהרי"ל סימן קפ"ב שלא הזכיר אלא פרשת זכור. ובת"ה סי' ק"ח כתב וז"ל באשר"י פרק ז' דברכות כתב דעשה דאורייתא לקרות פרשת זכור בעשרה. ובתוס' שאנ"ץ כתבו דאין שום קריאה דאורייתא רק פרשת זכור. ובתוס' הקצרות בברכות פרק ב' פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים לקרות' מן התורה וכו'. ואם כן צריך לזהר יותר שישמעו קריאת פ' זכור בי"ד ממקר' מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוק' בשבת זו אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן וע"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח וכ"ה ברא"ם סי' ב'. אבל פ' פרה לא מצינו שהוא מדאורייתא עכ"ל ע"ש. וכתב רש"ל שאין הקטן עולה למפטיר בפ' זכור ובפ' פרה ע"ש. והב"ח כ' דבין קטן שיודע למי מברכין ובין שאינו יודע למי מברכין עולה ע"ש: והט"ז כ' דוקא קטן היודע למי מברכין עולה. ובסימן רפ"ב פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפ' המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר עכ"ל ע"ש: ועיין בגינת ורדים חא"ח כלל א' סי' ל"ז. כתב מהרי"ל בכל ארבע פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"ץ ד"מ. יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת וי"א גם פ' ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו'. ופשוט דהש"ץ אומר ענינו בשחרית ומנחה. וכתב האר"י ז"ל בפי' התורה שימים אלו מסוגלים לתקן עון קרי יותר מכל השנה להמתענים בהן לכן מתחיל מפ' שמות שאז התחיל השעבוד שנתקן הקרי דאדה"ר ונגמר בפ' כי תקנה עבד עברי ע"ש:

מגן אברהם תרפ״ה – סימן תרפה – סדר ד' פרשיות

א׳ בשל"ה האריך לצדד שפרש' פרה אינה דאורייתא וכ"כ הב"ח וכ"מ בתשובת מהרי"ל סי' קפ"ב וקס"ז שלא הזכיר אלא פרשת זכור ובת"ה סי' ק"ח כתב וז"ל באשר"י פ"ו דברכות כתב דעשה דאורייתא לקרות פרש' זכור בעשרה, ובתוספות שנ"ץ כתבו דאין שום קריאה דאורייתא רק פ' זכור, ובתו' הקצרות בברכות פ"ב פי' דפ' זכור ופ' פרה חייבים לקרותן מן התורה וכו' וכן בסמ"ק כתב מ"ע זכור את אשר עשה ואם כן צריך ליזהר יותר שישמעו קריאת פרשת זכור בי' ממקרא מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי עכ"ל ול"נ ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זה אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן כמ"ש הלבוש וא"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח וכ"ה ברא"ם סי' ב' ומשום פ' פרה ס"ל דלא הוי מדאורייתא דבאמת אין טעם בקריאת' מדאורייתא וגם לא ידענא היכא רמיזא, ול"נ שהגירס' הנכונ' כמ"ש בחי' הרשב"א וז"ל והקשו שלא מצינו קריאת ס"ת מן התורה אא"כ יאמר רש"י שתהא קריאת הפרשיות כגון פרשת פרה ופרשת זכור וכיוצא בהן מן התורה ע"כ מ"מ כל אדם יהא זהיר וזריז במצו' לבוא למנין, ובמגלה דף י"ח משמע פשטא דתלמודא דפרשת זכור דאורייתא, ומשמע שם דה"ה בפ' ויבא עמלק יצא: כתב מהרי"ל בכל ד' פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"ץ (ד"מ): יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת וי"א גם פרשת ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו':

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרפ״ה

א׳ פרשת שקלים. דאמר קרא זאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וגמרינן בג"ש שחדש זה הוא ניסן וכיון שבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמי' בא' באדר כי היכי דליתי שקלים למקדש ואח"כ פ' זכור קודם קריאת המגילה בפורים כי היכי דלקדים זכיר' לעשיי' דכתיב נזכרים ונעשים ואח"כ פ' פרה כי היכי דלהזכיר אזהרת טמאים לפסח. ב׳ חייבים לקרותם מן התורה. כתוב בת"ה סי' ק"ח צריכין ליזהר בקריאה בצבור טפי ממקרא מגיל' אע"ג דמקרא מגילה עדיפ' וכל מצו' נדחת מפני' מ"מ לדעת רוב הפוסקים נקראת אף ביחיד אבל פרשת זכור כתב האשר"י פ' שלשה שאכלו דעשה דאוריית' הוא לקרות' בעשר' ודוחה ל"ת שבתור' דלעול' בהם תעבודו להכי שחרר ר"א עבדו כדי להשלימו לעשרה. ובתוס' שנ"ץ כתבו דאין שום קריא' מדאורייתא רק פרשת זכור ובתוס' קצרות מברכות פ"ב פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים בקריאתם מן התורה עכ"ל וכתב רש"ל דירא' מזה שאין הקטן עולה למפטיר בפרשת זכור ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה מה בכך הא בעינן בר חיובא לעלות והוא ג"כ קורא בתורה אלא שהש"ץ קורא בקול רם שלא לבייש ואף בפרשת פרה יש ליזהר מאחר שבאותן תוספת ירא' דהיא מדאורייתא וכמדומה שכן מצאתי בחי' מרדכי עכ"ל וכ' מו"ח ז"ל ואינו נכון דבקטן היודע למי מברכין ודאי שרי אע"פ שהקטן קורא בקול רם דהא קטן עול' למנין ז' וקריאת ס"ת בכל שבת היא דאורייתא מוידבר משה את מועדי כו' כדאיתא בירושלמי ומביאו הרי"ף פרק הקורא עומד אלא שלא היה סדר מיוחד לכל קריא' מלבד פרשת זכור ועזרא תיקן הסדר לכל הקריאות ואפי' בקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידעתי למה לא יצא בקריאת הש"ץ פרשת זכור בקריאת ס"ת דמאי נפקא מינ' בעול' לספר תורה אם הוא קטן עיקר החיוב שישמעו בקריאת התורה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי נראה דבקטן שאין יודע למי מברכין אין יוצאין ידי הברכה על ידו ואין יוצאין ידי קריא' בלא ברכ' ע"כ אין להקרות למפטיר לקטן שאינו יודע למי מברכין אבל ביודע למי מברכין נראה דשפיר יוצאין ובסי' רפ"ב פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרפ״ה

תרפ״ה:ב׳תפ״ז א׳ כתב מ"א וז"ל בשל"ה האריך כו' באש"רי פ"ז דברכות כו' והוא בסי' כ' וז"ל ת"ר מעשה בר"א שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה. ושחרר עבדו להשלימו לעשרה ופריך והיכי עביד הכי. והא"ר יודא כל המשחרר עבדו עובר בעשה כו' מצוה דרבים שאני כו' דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל. דהיינו עשה שמקדשים את השם בעשרה. ואפי' הוי מלתא דרבנן. כגון לשמוע קדושה וברכו כו' אפ"ה דחי עשה דיחיד. דלא מסתבר למימר דמיירי בעשה דאורייתא כגון לקרות פ' זכור שהי' מן התורה. דמשמע דבכל עניין מיירי עכ"ל: ב׳ ובתו קצרות. היינו תוס' דידן. בברכות פ"ב פי' כו'. כתבו על מ"ד התם לרבנן דרשי' שמע ישראל שתהיה ק"ש נקראת בכל לשון. ופי' שמע בכל לשון שאתה שומע. ודייק הש"ס מכלל דרבנן ס"ל דכל התורה בלשון הקדש דוקא נאמר' דאם ל"כ ל"ל שמע לק"ש שתהיה נאמרת בכל ל'. וכי ס"ד דחמיר ק"ש מכל התורה. וכ' התו' שם בשם רש"י דהא דכל התורה בלה"ק נאמר' לענין מאי תהי' נאמר' בלה"ק. היינו לקרות בתורה בבה"כ. וכ' התוס' וז"ל ולא נראה דהא עזר' תיקן קריאת התורה. ומדאורייתא לא בעי קריאה. וי"ל דמיירי בפרשיות המחויבים לקרות דאורייתא. כמו פ' זכור ופ' פרה (כן הי' הגרס' לפני ת"ה אלא שבתו' שלפנינו נמחק ופ' פרה הוא ע"פ הגהת מהרש"ל) ול"נ שהגירס' הנכונה כמ"ש בחדושי רשב"א כו' אא"כ יאמר רש"י כו'. ר"ל שלפי הגרס' שלפנינו בתוס' ריש פ"ב שכתבו על קושייתם לפירש"י דהא עזר' תיקן קריאת התורה ע"ז כתבו בלשון תי' וי"ל דמיירי בפרשת המחוייבים לקרות דאורייתא כמו פ' זכור ופרשת פרה. משמע שגם התוס' ס"ל כן למסקנא דפ' זכור ופ' פרה הם דאורייתא וחדשו בתירוצ' דמיירי הכא באותן פרשיות. משא"כ לפי הלשון שבחדושי רשב"א שכתב אא"כ יאמר רש"י כו' משמע שהתוספ' גופייהו לא ס"ל כן אלא דגם פ' זכור ופרה לאו דאורייתא אלא להליץ בעד רש"י י"ל דרש"י ס"ל כן. ואפשר דגם רש"י גופיה לא ס"ל כן דהוי דאורייתא ויש לרש"י תי' אחר לקושית תוס'. עכ"פ לפ"ז יש להעול' אילן גדול לתלות בו. דהיינו התו': ג׳ ובמגלה דף י"ח משמע כו' דאמרי' התם קרא המגלה על פה לא יצא. מנלן. אמר רבא אתי' זכירה זכיר'. כתב במגלה והימים האלה נזכרים. וכתיב במעשה עמלק פרשת בשלח כתוב זאת זכרון בספר. מה להלן בספר. אף כאן במגלה בספר. ופריך דלמא די בעיון בעלמא. ומשני דכתיב בפרשת תצא במעשה עמלק זכור אל תשכח. אי הוי כתיב זכור. יכול אפי' בלב סגי. כשהוא אומר לא תשכח. הרי שכחת הלב אמור. ומה אני מקיים זכור בפה. ע"כ דברי הגמ'. ובודאי פשטיה דקרא דזכור אל תשכח לא קאי על מגלה. דהא מגלה אינו אלא דברי קבלה. ואיך יהיה פשטות קרא הכתוב בתורה יהי הכונה על דברי קבלה. אלא קאי על זכרון מעשה עמלק הכתוב בתורה. ועוד דמיני' יליף רבא כמו שזכרון מעשה עמלק הכתוב בתורה צריך ספר. וגם לא סגי בעיון אלא בפה. כן הדין במגלה הרי דפרשת זכור מן התור'. וגם משמע דיוצא עם פ' ויבא עמלק. דהא מיניה יליף למגלה דבעי ספר. והיינו כמו דזכרון מעשה עמלק הכתוב בתורה צריך ספר ה"ה מגלה. משמע דמעש' עמלק הכתוב בפ' בשלח בעי ספר אם קורין אותו לצאת ידי מצות זכירת עמלק:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א