סימן תרפב – דין על הנסים בחנכה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרפב – דין על הנסים בחנכה

א כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אוֹמֵר עַל הַנִּסִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, וּבַתְּפִלָּה בְּבִרְכַּת מוֹדִים; וְאִם לֹא אָמַר, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ { וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רצ"ד סָעִיף ד' וְה'; } וּמִיהוּ אִם נִזְכַּר בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, אֲפִלּוּ נִזְכַּר בֵּין אַתָּה לְהַשֵּׁם, חוֹזֵר. { הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁשָּׁכַח עַל הַנִּסִּים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן } א { כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְהָרַחֲמָן יֹאמַר: הָרַחֲמָן יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ כו' } (כָּל בּוֹ), { וּכְבָר נִתְבָּאֵר סִימָן קפ"ז סָעִיף ד'. } ב גַּם בְּמוּסָף שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּסָף בַּחֲנֻכָּה. ג אֵין אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ וְכֻלֵּי, אֶלָּא מְסַיֵּם: וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִים וּגְבוּרוֹת בַּיָּמִים הַהֵם בָּעֵת הַזֹּאת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ.

באר היטב – סימן תרפב – דין על הנסים בחנכה

א א כשמגיע. וה"ה שיאמר כן בתפלה אחר גמר התפלה דרך בקשה. יש לומר הרשעה בחטף ב"י. להשכיחם תורתך ולהעבירם חקי וכו' בלא ממי"ן ש"ג מרדכי וכ"כ בכנה"ג. בזמן בלא וא"ו ט"ז דלא כלבוש שכתב לומר ובזמן הזה בוא"ו ע"ש. וי"ל שמונת ימי חנוכה אלו להודות וכו'. מ"א:

מגן אברהם תרפ״ב – סימן תרפב – דין על הנסים בחנכה

א׳ הרשעה בחט"ף [ב"י], להשכיח' תורתך ולהעבירם חוקי וכו' בלא ממי"ן [ש"ג במרדכי] וכ"ה בכ"ה בשם רד"א, י"א אלו להודות וכו' ול"נ שי"ל ימי חנוכה אלו כמו שאנו אומרים ותתן לנו את יום חג פלוני הזה: אף על פי שאין מוסף. דיום הוא שנתחייב בד' תפלות: ב׳ א"א כשם. דלא ישאל צרכיו בג' אחרונות וי"א ס"ל דצרכי רבים שאני כמו בזכרנו ומי כמוך:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרפ״ב

א׳ בברכת מודים. דכולי מילי דחנוכה הודאה נינהו: בב"י העתיק בשם א"ח דא"ל הרשעה בחיר"ק שהוא שם דבר אלא בקמ"ץ והוא שם התואר לאומה שהיא רשעה. עוד העתיק בנוסח זדים ביד עוסקי תורתך אע"פ שאין זה דבר והיפוכו מ"מ נתיסד ע"ש הפסוק זדים הליצוני עד מאד מתורתך וכו': ב׳ אין מחזירין אותו. וכן בכל יום שאין בו קרבן מוסף דלאו דאורייתא נינהו: ג׳ כששכח על הנסים כו'. נ"ל כ"ש בתפלה דאם שכח שיוכל לומר נוסח זה ועיין בס"ג: ד׳ אע"פ שאין מוסף כו'. הטעם דמ"מ יום הוא שנתחייב בתפלת מוסף ובהגמ"ר כ' בזה דאם לא אמרו מחזירין אותו וכ' ב"י דזהו לשיטת ראבי"ה דס"ל דעכשיו הוה חובה כמו תפלת ערבית ולא דק בזה דאותה דיעה ס"ל אע"ג דבחול אין מחזירין אותו מ"מ בשבת שיש בו מוסף מחזירין אותו והוא בכלל מ"ש בפ' ב"מ ימים שיש בהם מוסף מחזירין אותו ובאמת גם בשחרית ערבית ומנחה מחזירין אותו לדיעה זו ומוסף דנקט הוא לרבותא דאע"ג דאין מוסף בחנוכה מ"מ מיקרי ימים שיש בהם מוסף ועכ"פ יפה פסק ב"י דאין מחזירין דלא מקרי ימים שיש בהם מוסף אלא דיש בו מוסף מצד קדושת היום ההוא לענין אותה תפלה משא"כ בשבת חנוכה שיש מוסף מצד השבת לא מצד חנוכה ע"כ אין מחזירין כלל משום על הניסים ששכח בשום פעם בחנוכה ועבסי' תרצ"ג מ"ש בדברי המרדכי בזה: ה׳ כשם שעשית. נראה דלפי נוסח זה צ"ל כן תעשה לנו דהא לפ"ז הוא דרך תפלה וזה טעם הי"א שא"א אותו מטעם שאין מבקש צרכיו [בתוך] ג' אחרונות וכיון דמסיק ב"י בזה הרשות ביד המתפלל לעשות כמו שירצה בזה א"כ מ"ש רמ"א בס"א שבב"ה יאמר כשם שעשית כו' ובב"ה בנודה לך הוה הודאה ואפ"ה יכול לומר כן כ"ש שיכול לומר כן בתפלה אחר שגמר התפלה שיאמר דרך בקשה תעשה לנו ניסים כשם שעשית כו'. ובנוסח על הניסים כתוב בלבוש שי"ל בימים ההם ובזמן הזה בוי"ו כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים עכ"ד ולא נ"ל כן דא"כ ק' ל"ל בימים ההם ודאי היה בימים ההם שהיו אבותינו חיים בשלמא להנוסחא בזמן בזה בלא וי"ו הוכרח לומר כן דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימי' בו נעש' נס לאבותינו ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחדש ותו דהא בעובר במקום שנעשה לו נס אומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה כדאי' סי' רי"ח ולא אמר ובמקום הזה לכלול ג"כ שאר ניסים נסתרים אלא דאין זה בנוסח כלל וטעות הוא לומר ובזמן בוי"ו כנלע"ד:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרפ״ב

תרפ״ב:ב׳תע״ט א׳ כתב מ"א הרשע' בחטף. ר"ל לאפוקי שלא לו' הרשעה בחירק תחת הרי"ש והוא שם דבר אלא קמץ תחת ה' ראשונה וכן תחת השי"ן והעי"ן והרי"ש תהיה נקודה בשו"א ע"ש הפסוק (יחזקאל ג׳:י״ח) מדרכו הרשעה והוא שם תואר להאומה. ופר"ח כתב לו' הרשעה בחיר"ק תחת הרי"ש: ב׳ בעל הנסים י"ל בימים ההם בזמן הזה. ולא ובזמן הזה כ"כ ט"ז ופר"ח: ג׳ חשמונאי הוא יוחנן כה"ג וי"ל הא' בחיר"ק פר"ח. כשעמדה עליהם יש לדלג תיבת עליהם. אא"כ אומר ועל עמך ב"י בוי"ו פר"ח: ד׳ בלא ממי"ן. ופר"ח כ' מחקי רצונך עדיף. י"א להודות כו' ול"נ שי"ל ימי חנוכה. מ"ש י"א הוא ר"ת ימים אלו ואין מזכירים חנוכה. וע"ז כ' מ"א דיש להזכיר ולו' ימי חנוכה: תרפ״ב:ב׳ת״פ א׳ (ס"ק ב) א"א כשם כו' דלא ישאל והב"י כ' בשם התו' עוד טעם אחר:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א