סימן תרעד – שמתר להדליק מנר לנר
א מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה, וְדַוְקָא לְהַדְלִיק א זֶה מִזֶּה בְּלֹא אֶמְצָעִי, אֲבָל לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה עַל יְדֵי נֵר שֶׁל חֹל, אָסוּר; וְיֵשׁ מַתִּירִים גַּם בָּזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּכְבֶּה הַנֵּר שֶׁל חֹל קֹדֶם שֶׁיַּדְלִיק נֵר אַחֵר שֶׁל חֲנֻכָּה. { הַגָּה: וְנָהֲגוּ לְהַחְמִיר בְּנֵרוֹת חֲנֻכָּה שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֲפִלּוּ מִנֵּר לְנֵר, דְּעִקַּר מִצְוָתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נֵר אֶחָד וְהַשְּׁאָר אֵינוֹ לְמִצְוָה כָּל כָּךְ לָכֵן אֵין לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה } (הג"מ וּמָרְדְּכַי); { וְכָל זֶה אֵינוֹ רַק בְּעוֹד שֶׁדּוֹלְקִים לְמִצְוָתָן, אֲבָל אַחַר שֶׁעָבַר זְמַן הַמִּצְוָה מֻתָּרִים בַּהֲנָאָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק מֵהֶן } (נ"י הֲלָכוֹת קְטַנּוֹת). ב יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁנֵּר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת וְשֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל חֲנֻכָּה כֻּלָּם שֶׁל מִצְוָה הֵם וּמֻתָּר לְהַדְלִיק זֶה מִזֶּה. { הַגָּה: וְהוּא הַדִּין נֵר שֶׁל ת"ת אוֹ נֵר לְחוֹלֶה הַצָּרִיךְ נֵר } (נ"י ה"ק) { וּבְעִנְיַן נֵר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת עַיֵּן לְעֵיל סי' קנ"ד סָעִיף י"ד. }
באר היטב – סימן תרעד – שמתר להדליק מנר לנר
א א זה מזה. וכ"ש שאם נכבה השמש שאין להדליקו מן נר חנוכה. וכתב רש"ל שבבה"כ אין חילוק בין השמש לשאר הנרות שכל הנרות שבתוכה קרויה נר מצוה ומש"ה יש לגעור באותן שמדליקין נרותיה' ע"י שפחות מנר בה"כ חוץ ממוצאי שבת משום מבואות האפילות שעי"כ זכה שאול למלכות. ונר של הבדלה קרוי נר של מצוה. אבל אחר שהבדיל עליה כבר נעשה המצוה ויכול להדליק ממנה דאפי' נר חנוכה אחר שיעורו שוב אינה קרויה נר מצוה עכ"ל וע' סי' קנ"ד:
מגן אברהם עדר״ת – סימן תרעד – שמתר להדליק מנר לנר
א׳ כתב המרדכי דנהגו להחמיר בנרות חנוכה וכ"פ הג"מ וז"ל כתב ר"ש אם כבה א' מהנרות אין להדליק' מהאחרים דאין בהדלק' זו מצוה דקי"ל כבתה אין זקוק לה ע"כ משמע דוקא בנרות חנוכה נהגו להחמיר ולא בנרות אחרים של מצוה וכ"מ במרדכי עכ"ל ד"מ אבל במרדכי שלפנינו משמע דבכל נרות של מצוה נהגו להחמיר וכ"מ בהגהות הר"מ טיקטין ע"ש וכ"מ בתוספות ובהג"מ הגדולים ע"ש: דעיקר מצותו כו'. כלומר דבנר א' סגי לכל בני הבית:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים עדר״ת
א׳ ע"י נר כו'. דקי"ל כשמואל דמדליקין מנר לנר והיינו משרגא לשרגא אבל לא ע"י קינסא והיינו דבר של חול שרוצה להדליק אח"כ נר של מצוה כיון דדבר המדליק ממנו הוא חול אע"פ שהוא עושה לצורך מצוה והטעם משום ביזוי מצו' ויש מתירין ס"ל דשמואל לא ס"ל כלל משום ביזוי מצוה ע"כ התיר אפי' ע"י קינסא: ב׳ אא"כ הוא בענין כו'. בת"ה ילפינן לה מדפרכינן בגמ' אמ"ד קינסא שרי ממה דתניא אין שוקלין סלע של מעשר שני כנגד דינרי זהב ואפי' לחלל עליו מעשר שני ומשני רבא גזרה שמא לא יכוין משקלותיו פירש"י שמא ימצאו לו טובים או שיהיו יתירים ויחוס עליהם ולא יחלל המעשר עליהם ונמצא שביז' המעשר שלא לצורך ומזה יליף דאם יש לחוש שתכב' ברוח קודם שיגיע לנר מצוה דאסור ולעד"נ דל"ד דהתם אפשר שיבוא לידי ביטול מצוה כמ"ש רש"י דהא אין עליו חיוב מצו' אבל כאן שרוצה להדליק מנר לנר ע"י הקינסא למה יבוא לידי ביטול מצוה ע"י הקינסא טפי ממה שידליק מנר לנר ודאי אם יכבנ' הרוח יחזור וידליקנ' ולא יבוא לידי ביטול מצו' דהא יש עליו חיוב להדליק ואם בא אתה לחוש במה שהדליק פעם ראשון בחנם אף מנר לנר יש חשש זה ואיני יודע שום איסור בזה ע"י קינסא טפי מנר לנר הא מנר לנר מותר אפי' אם מדליק ואוחז נר שהוא רוצה להדליק ומטלטלו לנר שהוא מדליק ממנו והוא צריך להניחן עכ"פ במקומו כמ"ש סי' תרע"ה כנלע"ד: ג׳ אינו למצו' כ"כ. וכ"ש שאם נכב' השמש שאין להדליקו מן נר חנוכה וכ' רש"ל שבב"הכ אין חילוק בין השמש לשאר נרות שכל הנרות שבתוכה קרוים נר מצוה ומ"ה יש לגעור באותן שמדליקין נרותיהן ע"י שפחות מנר ביה"כ חוץ ממ"ש משום מבואות האפילות שעי"כ זכה שאול למלכות ונר של הבדלה קרויה נר של מצוה אבל אחר שהבדיל עליה כבר נעשה המצוה ויכול להדליק ממנה דאפי' נ"ח אחר שיעורו שוב אינו קרוי נר של מצוה עכ"ל והך שכ' שזכה על ידו שאול למלכות הוא ע"פ המדרש א"ר לקיש שאול לא זכה למלכות אלא ע"י זקינו שהוא הי' מדליק נרות לרבים ולכך נקרא שמו נר:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תרע״ד
אין
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א