סימן תרעב – זמן הדלקת נר חנכה
א אֵין מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, אֶלָּא עִם א סוֹף שְׁקִיעָתָהּ, לֹא מְאַחֲרִים וְלֹא מַקְדִּימִים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הוּא טָרוּד יָכוֹל לְהַדְלִיק מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן בָּהּ שֶׁמֶן עַד ב שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. ב שָׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא הִדְלִיק עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק, שֶׁהוּא כְּמוֹ חֲצִי שָׁעָה שֶׁאָז הָעָם עוֹבְרִים וְשָׁבִים וְאִכָּא פִּרְסוּמֵי נִסָא; הִלְכָּךְ צָרִיךְ לִתֵּן בָּהּ שֶׁמֶן כְּזֶה הַשִּׁעוּר, וְאִם נָתַן בָּהּ יוֹתֵר יָכוֹל ג לְכַבּוֹתָהּ לְאַחַר שֶׁעָבַר זֶה הַזְּמַן, וְכֵן יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ לְאַחַר זֶה הַזְּמַן. { הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁמַּדְלִיקִין בִּפְנִים אֵינוֹ צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהַדְלִיק קֹדֶם שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וְטוּר בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת), { וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לִזָּהֵר גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה; } וּמִיהוּ הָנֵי מִלֵּי לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם עָבַר זֶה הַזְּמַן וְלֹא הִדְלִיק, מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ ד כָּל הַלַּיְלָה; וְאִם ה עָבַר כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא הִדְלִיק, אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין. { הַגָּה: וּבַלֵּילוֹת הָאֲחֵרוֹת יַדְלִיק כְּמוֹ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִדְלִיק בָּרִאשׁוֹנָה } (מָצָא כָּתוּב בְּשֵׁם מַהֲרִי"ל וַאֲגֻדָּה וְדִבְרֵי עַצְמוֹ).
באר היטב – סימן תרעב – זמן הדלקת נר חנכה
א א סוף. היינו צ"ה. ב"ח מ"א: ב שתכלה. כתב שכנה"ג שכל יחיד ידליק אחר תפילת ערבית ומיד כשמתחיל זמנו לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק וכ"כ בתשובת שבות יעקב חלק ב' סי' מ' ע"ש: וכתב המ"א מי שלא התפלל מעריב מדליק קודם דא"צ זמן כ"כ למיחש שמא ישכח מעריב וכ"כ הכנה"ג שנהג כן: ב ג לכבותה. והב"ח כתב שלא לכבותה ואף אם נכבה מעצמה אסור להנות מהם אף שדלק חצי שעה כיון שהוקצה למצוה. כתב בליקוטי מהרי"ו אין לטלטל הנרות ממקומן עד שדלקו חצי שעה: ד כל הלילה. בב"י כתב דהוי ספיקא דדינא וא"כ משמע שאין לברך אבל מדסתם בש"ע משמע דעתו שיברך ורש"ל כ' דוקא עד חצות וא"כ אחר חצות אין לברך ובהגמ"נ כתב כל זמן שבני הבית נעורים אפי' עד עמוד השחר. וכן נ"ל להורות אבל אם ישנים אין לברך עליהם. מ"א: ה עבר. ומי שלא הדליק מנין הנרות של אותה הלילה ישלים וא"צ לברך פעם אחרת. ד"מ:
מגן אברהם תער״ב – סימן תרעב – זמן הדלקת נר חנכה
א׳ סוף שקיעתה. היינו צ"ה כמ"ש סי' תקס"ב (ב"ח): במ"ס פ"כ, מצות הדלקתו משתשקע החמה ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכין עליו שכך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו עכ"ל: ב׳ הלכך צריך ליתן וכו'. משמע דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה א"צ ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל מן השוק ובאגוד' כ' במיימוני משמע שיהי' דולק יותר ממיל עכ"ל: ג׳ כזה השיעור. ואף עכשיו צריך ליתן בה כשיעור הזה ודלא כיש מקילין בזה [ד"מ רש"ל בתשוב'] אבל אין מצוה בנרות ארוכות דהא לאחר שדלקו כשיעור הזה מותר להשתמש בהן ואין שייך הידור מצוה אלא בשעת מצוה ואין ראיה מנרות חנוכה של ב"ה דהתם איכא מצוה להדליק נרות בכל יום כנ"ל עכ"ל ד"מ ונ"ל דודאי בנר של שמן אין הידור מצו' בין רב למעט אבל בנרות שעוה כשהם ארוכי' הם נאים יותר כמו בנרות י"ה ולולב ואתרוג וכיוצא בו וכמדומה לי שכ"כ בכל בו: בש"ג למד השיעור לשמן על חצי שעה ממה דאמרינן חצי לוג שמן למנור' ללילי טבת הארוכים ע"ש ובאמת הכל לפי עובי הפתילה: ד׳ יכול לכבותה. ורש"ל כת' דאין להשתמש לאור' אבל לכבות' שרי וב"ח כ' מאחר דנהגו איסור לכבות ולהשתמש אין להקל וכ"כ צדה לדרך עכ"ל: ה׳ א"צ ליזהר. וידליק כשהוא לילה, ובני ביתו מקובצים יחד (מ"צ) וטוב להדליק קודם אכילה (מנהגים) ורש"ל כתב דאפי' ללמוד אסור משהגיע זמנ' ואפי' התחיל פוסק כמ"ש סימן תל"א ס"ב וכ"פ ב"ח ונ"ל דמי שלא התפלל מעריב מדליק קודם דא"צ זמן כ"כ וליכא למיחש שמא ישכח מעריב וכ"כ בכ"ה שהוא נוהג כן: ו׳ כל הלילה. בב"י כתוב דהוי ספיקא דדינא ואם כן משמע שאין לברך אבל מדסתם בש"ע משמע דעתו שיברך ורש"ל כתב דוקא עד חצות וא"כ אחר חצות אין לברך ובהג"מ כתב כל זמן שבני הבית נעורים אפי' עד עמוד השחר עכ"ל וכן נ"ל להורות אבל אם ישנים אין לברך עליהם:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תער״ב
א׳ יכול לכבותה כו'. בסי' תרע"ו פסק הטור והרא"ש והו' מדברי השאלתות דמותר השמן של נ"ח עושה לו מדורה כו' והקש' ב"י לקמן מהך דיכול לכבותה אחר השיעור של הדלקה ותי' דשם מיירי שנותר מהשמן הצריך לשיעור הדלקה הוקצה למצותו לפיכך יעש' לו מדורה וכאן מיירי שנתן שמן יותר מכשיעור ואחר שדלק השיעו' מותר ליהנו' ממנו דלא הוקצה למצוה אלא כדי שיעור הצריך בלבד וכן הוא האמת כתירוץ זה ושם בב"י מביא עוד תי' בשם מהרי"א שיש לחלק שאם נתן השמן בנר ולא הקצהו אלא לשיעו' זמן הדלק' יכול אח"כ להסתפק ממנו אם ירצה אבל כשנתן השמן בנר בסתם אז הוקצה למצות נ"ח וצריך לעשות מדור' ע"כ וקשה לי על תי' זה ממה דאיתא בפר' נגמר הדין לאביי דס"ל הזמנה מלתא היא פרכי' עליה ממה דתנן מותר המת ליורשיו אלמא הזמנה לאו מילתא היא ומשני דס"ל הך תנא הזמנה מילתא היא דחזי ליה תפיס ליה ודלא חזי ליה שא"צ להוציא בו לא תפיס ורבא דפליג שם וס"ל הזמנה לאו מילתא היא מ"מ לא פליג אהך מילתא דלא תפס האיסור אלא למאי דחזי ליה דהיינו לרבא אם עביד מעשה באיזה דבר דהוה מילתא מ"מ לא חמיר להתפיס האיסור יותר מלאביי בהזמנה לחוד א"כ חזינא דלא מותפס האיסור שבא ע"י האסור בהנאה למת אלא במה דחזי ליה לא במותר ואם יש לנו לומר דמה שהקצה שמן הרבה לחנוכה נאסר כו' היה לנו לומר גם במותר המת כן אלא ודאי דגם כאן אין האיסור אלא במה שצריך לחנוכה בשלמא לתי' הב"י א"ש דאין איסור רק במה שנשאר מהשיעור הצריך דהיינו שכבתה ואין זקוק לחזור ולהדליק בזה אמרי' דמ"מ נאסר שהוקצה למצות חנוכה במה שצריך לו גם תמוה הוא מהיכן יש ללמוד איסור כאן במה שא"צ לחנוכה לא מבעיא לאותו תירוצא דמשני ההיא דמצות' משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק היינו לשיעורא דפי' הרי"ף והרא"ש שצריך ליתן שמן כדי שיהא דולק כשיעור ההוא ואם היתה דולקת והולכת עד אותו שיעור ורוצ' לכבות' או להשתמש לאורה הרשות בידו דמשמע להדיא שאין איסור במותר על השיעור ואי ס"ד דזה מיירי שאו' בפי' שאינו מקצה אלא הצריך לשיעור פשיטא דאין אחר תנאי כלום אלא ודאי דמסתמא אמרי' כן ואפי' לתי הראשון דאמר דאי לא אדליק מדליק מ"מ לא מיירי כלל מהדין המותר ומהי תיתי לן לאסור אדרבא נראה לדמותו למותר המת שזכרנו אבל באם כבת' קודם זמנה אז יש לנו לומ' דהנשאר הוא אסור מטעם מוקצה למצו' ומזה מיירי השאלתות ובהדיא כת' הר"ן וז"ל אבל מקצת הגאונים אמרו דאם כבת' ונשאר שמן בנר ביום הראשון מדליק ביום שני כו' והיינו ההוא דשאלתות שזכרנו ש"מ דאכבתה דוקא קאי השאלתות והגאונים אלא דצ"ע בר"ן. שקודם לזה כתב שהרי"ף לא ס"ל כן דנראה מדבריו שאם כבת' שמותר להסתפק מהשמן וכ"ש הוא וטעמא דמילתא לפי שלא הקצה אות' אלא למצות' דהיינו כל זמן שהיא דולקת והולכת בתוך זמן מצוה הא כבתה מותר דומיא דעצי סוכה לאחר החג שמותרין עכ"ל מדעש' מחלוקת בין הרי"ף להגאונים משמע דלא מחלק כחילוק הב"י וס"ל דמאן דשרי לכבות' אחר השיעור ממילא מותר להסתפק מהם ה"ה כבתה מעצמ' תוך השיעור דשרי ליהנות דג"ז מקרי אחר השיעור כיון שאין זקוק עוד להדליקו אין עליו שום מוקצה למצו' אבל הרא"ש והטור מחלקי' בזה שפיר כמ"ש ב"י ולא הוצרכו להזכיר החילוק דמסתמ' משמע כן שהרי כאן לא כתבו היתר אלא אם נתן בו יותר מהשיעור ובסי' תרע"ז כ' הנותר מן השמן כו' משמע דהנותר מן השיעור שמסתמא הכניס שם כשיעור ע"כ יפה פסק בש"ע דמותר לכבות אחר השיעור וכ"כ רש"ל בקיצור דיני חנוכה שלו בתשובותיו רק שזכר שם שאסור להשתמש לאורה אם לא כיבה מפני הרואה פירוש שהרואה סבור שאפילו תוך השיעור מותר להשתמש לאורה אבל אחר הכיכר מותר ליהנות מהם אה כבר דלקו כשיעור והוא ג"כ חילק כמו הב"י וז"ל והא דפסקינן לעיל אחר שהדליק שיעורו שמותר לכבותה ולעשות מה שירצה היינו דאגלי מילתא למפרע שנתן בה יותר מכשיעור אבל היכא שלא נתן בה אלא כשיעור וכבה או שהפתילה רעה ומסכסכת כה"ג אסור עכ"ל וכן עיקר וחומרא דכ' ב"י בשם מהרי"א נראה דלאו הלכתא היא מטעם שאמרנו. עוד כתב שם רש"ל מיד כשהתחיל זמנו לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק ואם איחר הזמן אף שעשה המצוה שלא כתיקונ' מ"מ זמנו עד חצי הלילה שעדיין הוא פרסום הנס אבל אחר חצות עבר זמנו ולהקדים לא יתכן כלל בע"ש והש"ץ המדליק בב"ה בע"ש מדליק קודם מנחה עכ"ל:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תער״ב
תער״ב:ב׳תל״ה א׳ (ס"ק א) סוף כו' כמ"ש סי' תקס"ב לענין השלמת תענית דסוף שקיעה היינו צ"ה: ב׳ במ"ס כו' ואין מברכים כו'. אבל אם טרוד דמותר להדליק מבע"י מפלג המנחה ואילך היינו בברכה. וכמ"ש סי' תרע"ט בערב שבת וכ"כ פרי חדש: תער״ב:ב׳תל״ו א׳ (ס"ק ב) הלכך כו' משמע דאם הדליק כו' א"צ ליתן כו' וכ"כ פר"ח אולם סיים וז"ל וזהו לדין התלמוד שההיכר הוא לעוברים ושבים אבל האידנא (לפי מ"ש מ"א בס"ק שאח"ז דגם עכשיו בזה"ז צ"ל בה כשיעור זה) לעולם בעי' שיעור הידוע עכ"ל: ב׳ ובאגודה כו' לא ידעתי מאי נתחדש לו מדברי אגוד'. ומ"ש האגוד' מיל ע"ש הרמב"ם לא הבנתי הא כתב הרמב"ם להדי' דהזמן הוא כמו חצי שעה או יותר עכ"ל: תער״ב:ב׳תל״ז א׳ (ס"ק ג) כזה השיעור ואף עכשיו ר"ל שמדליקין בפנים ואין היכר לעוברים ושבים כ"א לבני ביתו: ב׳ דהא לאחר כו' מותר כו' היינו מצד עיקר הדין וכמ"ש ס"ק ד'. ואתרוג עסי' תרנ"ו: ג׳ בש"ג למד כו' חצי לוג דהיינו ג' ביצים ולכן כ' דלחצי שעה השיעור שמן שמינית ביצה כיון דג' ביצים שיעורו לי"ב שעה ע"ש: ד׳ לפי עובי כו' אולם משמע בש"ג ממ"ש אח"ז ע"ד הטור סי' תרע"א שהשיג על בה"ע שכתב דאם הקיף קער' פתילות והם רחוקים זה מזה שיעור אצבע אפי' לא כפה עלי' כלי יוצא. ולא מסתבר להטור. וכ' הש"ג ונ"ל דשפיר הוי גבול אצבע לפי הגבול משמן שצריך ליתן בנ"ח דהיינו שמינית ביצה כמו שזכרנו ולפי שיעור זה צריך שיהיו הפתילות שוות שלא תמהר הפתילה שיעור הדלקת השמן כו' עכ"ל ש"ג ולפ"ז צ"ל דס"ל דגם במנור' היו כל יום הפתילות שוות ודעתו ללמוד שיעור הפתילות בנ"ח ג"כ שיהיו דומים בעוביין כמו פתילות שבמנורה אך בתי"ט במנחות פ"ט משנה ג' כ' לחד פי' דגם במנורה לא היו הפתילות שוות בכל הלילות דבלילות הקצרים היו עושים הפתילות עבות יותר כדי שתכלה השמן בלילה ע"ש: תער״ב:ב׳תל״ח א׳ (ס"ק ד) יכול כו' ורש"ל כ' דאין להשתמש כו' משום הרואה שלא ידע לחלק בין תוך זמן שעורו בין אחר זמנו. ומה"ט יכול לכבותה. דבזה ל"ל למראית עין: ב׳ אין להקל משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור. אסור להתיר. אך הב"ח כתב עוד טעם דמדינא אסור לכבותן. כיון דאיכא בגמ' תרי לישלא. אהא דתני' מצותה משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק. חד לשנא קאי על תחלת הדלקה דאי לא אדליק בשקיעת החמה יש לו להדליק עד שתכלה רמ"ה ולא יותר לישנא אחריני לשיעורא שצריך ליתן בה שמן שידלק משקיעה עד שתכלה רמ"ה וס"ל לב"ח דללשון א' דלא הוזכר שיעור הכל שוה וכל מה שניתן בה שמן על הכל חל האיסור וניהו דמחמירי' כלשנ' בתר' שצריך ליתן שמן כשיעור משקיעה עד שתכלה רמ"ה. היינו מספקא. אולם מספק יש להחמיר דלמא קי"ל כלישנ' קמא ואם כן הכל אסור אפי' מה שהוא יותר משעורו ומ"א לא העתי' טעם זה חדא דאזיל לטעמיה דדעת הב"ח כדעת הרב"י שהביא מ"א ס"ק ו' דהוי ספק כמאן קי"ל אבל מ"א כתב שם דמשמע דבש"ע חזר בו ופשיטא לי' דקי"ל כלשנא בתרא דקאי לשעורא. עוד י"ל דמאי דפשט להב"ח דללשנא קמא דלא הוזכר שיעור הכל אסור. מ"א ס"ל להיפך וכמ"ש הט"ז דללשנא קמא ודאי המותר מותר ע"ש מיהו בזה ודאי מודה הב"ח ומ"א דע"י תנאי שמתנה בשעה שנותן בה שמן שאינו מקצה כ"א מה שצריך למצותה מותר לכבותה אחר זמנה וכמ"ש מ"א לקמן סי' תרע"ז ס"ק י'. מיהו אפי' ע"י תנאי מ"מ אפילו אחר זמנו אסור להשתמש לאורה כמ"ש מהרש"ל משום מראית העין דהרואה לא ידע שהתנה. רק ע"י תנאי מותר לכבותה וכ"כ א"ר סי' תרע"ז: תער״ב:ב׳תל״ט א׳ (ס"ק ה) א"צ כו' דאפי' ללמוד אסור משהגיע זמנה ולא ידעתי למה לא יאסר חצי שעה קודם זמנה וע"ל סי' תפ"ט סעיף ד' לענין ספירה במ"א שם: ב׳ ואפשר מהרש"ל מיירי בבני אדם שמתפללים ערבית בזמנה וא"כ חצי שעה קודם בלא"ה אסור משום ק"ש וכ"כ בס' ח"י לעיל סי' תפ"ט ע"ש: ג׳ ונ"ל דמי שלא התפלל כו' מדליק קודם כו' וכ"כ בכ"ה. ובס' א"ר כ' דבשירי כה"ג הוא עצמו חזר בו שיתפלל תחלה. וכ"כ בתשו' שב יעקב סי' כ"ב דק"ש דאורייתא קודם וגם הוא תדיר אע"ג דנ"ח הוא פרסומי ניס' לענין קדימה תדיר קודם ע"ש שהאריך ואע"ג שכתב מ"א דהדלק' א"צ זמן ול"ל שמא שכח מעריב משא"כ איפכא יש לחוש שישכח להדליק שב יעקב לא חש לה ע"ש:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א