סימן תרסז – סכה ונויה אסורין גם כל שמיני
א סֻכָּה וְנוֹיָהּ אֲסוּרִים גַּם בַּשְּׁמִינִי. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁעוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים, אָסוּר גַּם בַּתְּשִׁיעִי שֶׁהוּא סְפֵק שְׁמִינִי; וְאִם חָל שַׁבָּת בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּק מִנּוֹי סֻכָּה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת; וְיֵשׁ מַתִּירִים. { הַגָּה: יֵשׁ שֶׁנָּהֲגוּ כְּשֶׁהָיוּ יוֹצְאִים מִן הַסֻּכָּה הָיוּ אוֹמְרִים: יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִישֵׁב בְּסֻכָּה שֶׁל לִוְיָתָן } (כָּל בּוֹ). { וְאָסוּר לְהָכִין בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ לֵיל יוֹם טוֹב, וְלָכֵן אָסוּר לְהַעֲמִיד הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַסַּפְסָלִים בַּבַּיִת לְצֹרֶךְ הַלַּיְלָה, דְּהָוֵי } א { הֲכָנָה } (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וּמַהֲרִי"ל).
באר היטב – סימן תרסז – סכה ונויה אסורין גם כל שמיני
א א הכנה. עמ"א שכתב דוקא לסדרן אסור אבל להעמידן מותר מפני כבוד י"ט אבל שאר הכנות אסורים וכ"כ במנהגים הלכות פסח דאסור להביא יין מי"ט לחבירו. וגם במהרי"ל אוסר לחפש הס"ת משבת לי"ט משום הכנה. מ"א ע"ש:
מגן אברהם תרס״ז – סימן תרסז – סכה ונויה אסורין גם כל שמיני
א׳ גם בח'. דאלו מתרמי סעודת ב"ה בעי למיכל בגוה ומגו דאיתקצאי לב"ה וכו' [גמ'] וה"ה בח"ל בט' אסור מה"ט ודוקא מיני מאכל אבל קרמים וסדינים מוריד אותם להתנאות בביתו [מבי"ט ח"ג קס"ג] וצ"ע בסי' תרל"ח: ב׳ נוהגים שלא להסתפק. משום דכיון דבי"ט אסור אם יסתפק בשבת מקרי הכנ' וצ"ע דבסי' תרס"ה גבי אתרוג סתם דלא שייך הכנה ע"ש ואפשר דלא בא להודיע אלא שנהגו כך ולא מדינ' שהרי גם התו' תמהו על המנהג: ג׳ אסור להעמיד. ז"ל מהרי"ל אם נושא מהסוכ' טבל' המעריכי' על רגליה ומסירין מתי שירצה אסור להעריכ' בבית עוד על רגליה דהוי מכין מי"ט לחבירו אלא יניחנה בפרקונ' עד הליל' ואז יעריכנ' עכ"ל משמע דמותר להעמיד השלחנות בבית וכ"מ סי' תרס"ו ובהג"מ כתב אסו' להעמיד השלחנות והספסלים לסדרן לצורך הלילה כ"כ הגמ"נ משמע דוק' לסדרן אסור אבל להעמידן מות' מפני כבוד י"ט אבל שאר הכנות אסורים וכ"כ במנהגי' ה' פסח דאסו' להבי' יין מי"ט לחבירו וגם במהרי"ל אוסר לחפש הס"ת משבת לי"ט משום הכנ' ועסי' תי"ו ס"ב:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרס״ז
א׳ גם בשמיני. מטעם דאיתקצאי ב"ה של ח' דצריך לאכול שם אם ירצה לאכול עמ"ש בססי' תרס"ה אם נפלה הסוכ' או האתרוג נפסל לפני ח': ב׳ עד מ"ש ויש מתירין. דמאיזה טעם נאסר אי משום דשבת וי"ט הם קדושה א' הא קי"ל דהם ב' קדושות ואי משום הכנה מה הכנה יש כאן כן כתב הר"ן והרא"ש הביאם ב"י:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תרס״ז
תרס״ז:ב׳תי״ב א׳ (בס"ק א) גם בח'. דאלו מתרמי סעודת' כו' בא ליישב אע"ג דקי"ל אמרינן מיגו דאתקצי ב"ר משום ספק יום שעבר וכמ"ש לעיל ר"ס תרס"ה ע"ז כתב דהכא גרע דגם ב"ה צריך לעשות בה מעשה דהיינו אם אתרמי ליה סעודה ב"ה צריך לאכול בה חמיר טפי כ"כ התוס' והרא"ש: ב׳ וצ"ע בסי' תרל"ח. ר"ל דגם על הנוי חל האיסור: ג׳ ולענין נוי דפנות ע"ש ברמ"א ובמ"א ס"ק ט': תרס״ז:ב׳תי״ג א׳ (ס"ק ב) נוהגים כו' וצ"ע דבסי' תרס"ה כו' סתם כו' לשון סתם שכתב מ"א הוא לאו דוקא. אלא בסי' תרס"ה כתב הרב"י תחלה דעת המתירים. ואח"ז כתב ויש אוסרים ונודע דרכו של הרב"י בש"ע שדעתו בכ"מ דעה א' עיקר (אם לא שכתב גם דעה קמייתא בלשון י"א אז שני הדעות שקולים בעיניו) וא"כ דעת הרב"י שעיקר כהמתירין וכאן היפך הסדר וכ' תחלה נוהגין שלא להסתפק ואח"ז כ' ויש מתירין משמע שעיקר בעיניו לאסור: ב׳ ואפשר כו' שהרי גם התוס' תמהו על המנהג כו' ר"ל דעת הנוהגים לאסור שכ' פה בש"ע הם דברי התוס' ביצה דף ל' ע"ב וכתבו טעם המנהג משום הכנה. והתוספות גופייהו במס' סכה דף י' ע"ב תמהו על מנהג הנ"ל. וז"ל והיכי דמיקלעי שבת במוצאי י"ט של חג נוהגים איסור להסתפק מנוי סכה עד מוצאי שבת. ולכאורה שרי דמאיזה טעם נאסר כו' ואי משום הכנה מאי הכנ' יש כאן עכ"ל התוס' הרי דאע"ג דהתו' במס' סכה תמהו על המנהג ואעפ"כ במס' ביצה הביאו המנהג וכ' הטעם משום הכנ' אע"ג דנראה להם דאין בזה משום הכנה אעפ"כ אין לסתור המנהג וקושייתם באמת צריך יישוב כן דעת התו' וכן דעת ש"ע:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א