סימן תרסד – סדר יום הושענא רבא – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרסד – סדר יום הושענא רבא

א בְּיוֹם שְׁבִיעִי, שֶׁהוּא הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, נוֹהֲגִים לְהַרְבּוֹת בְּמִזְמוֹרִים כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב. { הַגָּה: וא"א נִשְׁמַת, וְאוֹמְרִים: מִזְמוֹר לְתוֹדָה, וְאוֹמְרִים: אֵין כָּמוֹךְ, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכו', כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב; וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ שֶׁלְּאַחַר תְּפִלַּת מוּסָף בְּנִגּוּן יוֹם טוֹב; וְאֵין רְגִילִין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה } א { שֶׁל חֹל עַד אַחַר יְצִיאָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת; וְיֵשׁ לוֹמַר } ב { פִּזְמוֹן זְכֹר בְּרִית כְּשֶׁיֵּשׁ מִילָה בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה, וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ קֹדֶם אָנָּא אֱזֹן חֵן כו'. כָּתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים זַ"ל שֶׁיֵּשׁ סִימָן בְּצֵל } ג { הַלְּבָנָה בְּלֵיל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה מַה שֶּׁיִּקְרֶה לוֹ אוֹ לִקְרוֹבָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה; וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב שֶׁאֵין לְדַקְדֵּק בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתְרַע מַזָּלֵיהּ, גַּם כִּי רַבִּים אֵינָם מְבִינִים הָעִנְיָן עַל בֻּרְיוֹ; וְיוֹתֵר טוֹב לִהְיוֹת תָּמִים וְלֹא לַחֲקֹר עֲתִידוֹת כַּנַּ"ל. } וּמַרְבִּים קְצָת בְּנֵרוֹת כְּמוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. { הַגָּה: וְהַמְדַקְדְּקִים נוֹהֲגִים } ד { לִטְבֹּל עַצְמָן קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, כְּמוֹ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים } (מִנְהָגִים); { וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לִלְבֹּשׁ הַקִּיטְל כְּמוֹ בְּיוֹם כִּפּוּר, } לְפִי שֶׁבֶּחָג נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם; וְנוֹהֲגִים לְהַתִּיר בּוֹ אִגּוּדוֹ שֶׁל לוּלָב, וּמַקִּיפִים ז' פְּעָמִים, וּמַרְבִּים תַּחֲנוּנִים עַל הַמַּיִם. ב וְנוֹטְלִים עֲרָבָה בְּיוֹם זֶה, מִלְּבַד עֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב, וְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ. { הַגָּה: וְנָהֲגוּ שֶׁשַּׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת מֵבִיא עֲרָבָה לִמְכֹּר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם } (רַ"ן פ' לוּלָב וַעֲרָבָה). ג יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאַף בְּיוֹם זֶה מַקִּיפִים בַּלּוּלָב וְלֹא בָּעֲרָבָה; וְלֹא נָהֲגוּ כֵן, אֶלָּא לְהַקִּיף בּוֹ גַּם בָּעֲרָבָה. ד שִׁעוּר עֲרָבָה זוֹ אֲפִלּוּ ה עָלֶה אֶחָד בְּבַד אֶחָד. { הַגָּה: מִיהוּ מְכֹעָר הוּא לִהְיוֹת עָלֶה אֶחָד בְּבַד אֶחָד } (טוּר בְּשֵׁם רַב הַאי); { עַל כֵּן נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת הַהוֹשַׁעְנוֹת יָפִים, מִשּׁוּם: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ } (שְׁמוֹת טו, ב) וְשִׁעוּר אָרְכָּהּ, כְּשִׁעוּר אֹרֶךְ עֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב. { הַגָּה: וְכָל } ו { הַפּוֹסֵל בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב, פּוֹסֵל בַּעֲרָבָה זוֹ } (מִדִּבְרֵי רַ"ן פֶּרֶק לוּלָב וַעֲרָבָה); וְחוֹבֵט בָּהּ עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַכְּלִי פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְנַעְנֵעַ בָּהּ } (טוּר בְּשֵׁם רַשִׁ"י); { וְנָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן, מְנַעְנְעִין בָּהּ וְאַחַר כָּךְ חוֹבְטִין אוֹתָהּ. } ה וְאֵינָהּ נִטֶּלֶת אֶלָּא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁלֹּא יֶאֱגֹד דָּבָר אַחֵר עִמָּהּ, אֲבָל אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ דָּבָר אַחֵר אֵין לָחוּשׁ. ו אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב, אֲפִלּוּ הִגְבִּיהַּ אוֹתָהּ שְׁנֵי פְּעָמִים אֶחָד לְשֵׁם לוּלָב וְאֶחָד לְשֵׁם עֲרָבָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹצֵא בָּהּ. ז יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְּלָהּ עִם הַלּוּלָב בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא בָּה יְדֵי חוֹבָתוֹ, עַד אַחַר שֶׁיְּבָרֵךְ וְיִטֹּל וִינַעְנַע בִּתְחִלָּה; וְאִם נְטָלָהּ, עוֹבֵר מִשּׁוּם: בַּל תּוֹסִיף (דְּבָרִים ד, ב); וְאַחַר הַנִּעְנוּעַ הָרִאשׁוֹן יָכוֹל הוּא לִטְּלָהּ עִם הַלּוּלָב, וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁעַת הַקָּפָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּה שֶּׁכָּתַב שֶׁאִם נְטָלָהּ עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תּוֹסִיף (דְּבָרִים ד, ב) טָעוּת הוּא בְּעֵינַי, מִכָּל מָקוֹם אֵין הֶפְסֵד לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. וְכָתַב עוֹד דְּגַם אַחַר נְטִילָה וְנִעְנוּעַ צָרִיךְ לִתְפֹּס הָעֲרָבָה לְבַדָּהּ, לְהַכִּיר שֶׁהִיא חוֹבָה; וּבִשְׁעַת הַחֲבָטָה יִטְּלֶנָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. { הַגָּה: וְהַמִּנְהָג פָּשׁוּט } ז { לִטֹּל הָעֲרָבָה עִם הַלּוּלָב בְּשַׁחֲרִית בִּשְׁעַת הַנִּעְנוּעַ וּבִשְׁעַת הַקָּפָה, עַד שְׁעַת הַחֲבָטָה וְנוֹטְלִים הָעֲרָבָה לְבַדָּהּ; וְיוֹתֵר טוֹב שֶׁלֹּא לִטְּלָהּ עִם הַלּוּלָב כְּלָל, וְאַף הַנּוֹטְלָהּ עִם הַלּוּלָב נ"ל דִּלְאַחַר שֶׁהִקִּיף יָסִיר הַלּוּלָב מִיָּדוֹ וְיֶאֱחֹז הָעֲרָבָה, שֶׁהֵם הַהוֹשַׁעְנוֹת שֶׁעוֹשִׂין, לְבַד, כָּל זְמַן שֶׁאוֹמְרִים תַּחֲנוּנִים עַל הַמַּיִם; וּמְנַעְנְעִים הַהוֹשַׁעְנוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים הַהוֹשַׁעְנוֹת, וְאַחַר כָּךְ חוֹבְטִים אוֹתָם. } ח יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוֹשַׁעְנָא שֶׁבַּלּוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְרֶקֶת אֵין לִפְסֹעַ עָלֶיהָ { וְעַיֵּן לְעֵיל סי' כ"א } (גַּבֵּי צִיצִית). ט יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶּׁאָסוּר לֵיהָנוֹת מִן הָעֲרָבָה לְאַחַר נְטִילָתָהּ, אִם לֹא ח הִתְנָה עָלֶיהָ מֵעִקָּרָא דִּלְכֻלָּא יוֹמָא אִתְקְצַאי לְמִצְוָתָהּ. { הַגָּה: וְנָהֲגוּ לְהַצְנִיעַ הַהוֹשַׁעְנוֹת לַאֲפִיַּת מַצּוֹת, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּהּ מִצְוָה } (מהרי"ו וּמַהֲרִי"ל). י יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא ט יָקֹץ יִשְׂרָאֵל עֲרָבָה לְמִצְוָה מִשְּׂדֵה עַכּוּ"ם, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ"ם. יא אִם חָל יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּה בְּיוֹם א' וְקָצְצוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עֲרָבָה בְּשַׁבָּת וְהֵבִיאוּ, כְּשֵׁרָה. { הַגָּה: מִיהוּ אִם צִוָּה יִשְׂרָאֵל לְקָצְצָהּ, וְאִכָּא פַּרְהֶסְיָא בַּדָּבָר, } י { יֵשׁ לְהַחְמִיר אִם יֵשׁ לוֹ עֲרָבָה אַחֶרֶת } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א).

באר היטב – סימן תרסד – סדר יום הושענא רבא

א א של חול. ויש מסירין אפי' הכיס של מעות לבוש ובקצת מקומות נהגו לגבות מעו' אתרוג בבה"כ ואינו נכון. מ"א: ב פזמון. ויש לומר קודם חרוז הבט לברית. לבוש מ"א: ג הלבנה. עיין פלאים מזה. בכוונת האר"י: ד לטבול. ונכון לטבול מבערב ללמוד כל הלילה בקדושה. ודין הזווג כמו בליל שבועות עשל"ה. מהרי"ל לבש הקיטל בשחרית אבל שאר בגדי חה"מ לא היה משנ' ובמדינתנו נהגו ללבוש בגדי שבת ולא הקיטל רק הש"ץ: ד ה עלה א'. כ' רמ"מ סי' כ"ה בשם גדול א' שיהיו בו י"ז בדים כמנין השם בן ד' במ"ק והאר"י ז"ל כתב חמשה בדים עמ"ש בסי' תר"ס ס"ק ד' ועמ"א: ו פוסל. חוץ מנשרו רוב עליה. מ"א: ז ז ליטול. עמ"ש סי' תר"ס סק"ד: ט ח התנה. עסי' תרמ"ט ס"ה דכ' רמ"א דלא מהני תנאי ע"ש: י ט יקוץ. עסי' תרל"ז ס"ק ב' מש"ש בשם הט"ז ועט"ז כאן: יא י יש להחמיר. אפי' לא צוה לו לקצצו בשבת רק אמר שתהא מזומנת למוצאי שבת:

מגן אברהם תרס״ד – סימן תרסד – סדר יום הושענא רבא

א׳ נוהגין ישראל להיות נעורים בליל ערבה [ש"ל] וכבר נדפס הסדר ועמ"ש סי' תצ"ד ואומרים נעריצך כבודו כו': מלאכ' של חול. ויש שמסירין אפי' הכיס [לבוש] ועכשיו נהגו בקצת מקומות לגבות מעות אתרוג בבה"כ ואינו נכון: ב׳ קודם אנא אזון. ובהג"מנ כ' לאומרו קודם חרוז הבט לברית ע"ש וכ"כ הלבוש וכן יש לנהוג: ג׳ ללבוש הקיט"ל. מהרי"ל לבש הקיט"ל אבל שאר בגדי ח"ה לא הי' משנה [ד"מ] ובמדינתנו נהגו ללבוש בגדי שבת ולא הקיט"ל ערסי' תק"ל מ"ש: ד׳ ונוטלין ערבה. יש מקפידין שלא לאגד' בלולב משום חציצה ול"נ דכל לנאותו אינו חוצץ כמ"ש רסי' תרנ"א: ה׳ וכל הפוסל. חוץ מנשרו רוב עלי': ו׳ על הקרקע. דוקא יש לחבוט כ"כ המ"ב וכ"כ המקובלי': ז׳ אין לחוש. דלא חיישי' לחציצה: ח׳ שלא ליטלה עם הלולב. והאר"י הזהיר מאד שלא לחברם וכן יש לנהוג, כ' מ"ע סי' כ"ה מצוה מן המובחר בשני בדים נפרדים בידו וכן בכל שעה שהי' חובט בקרקע וגאון א' נטל קלח א' שהיו בו י"ז בדים כמנין השם בן ד' במ"ק [כ"ה] וגם בי"מ מח"ד ח"ב פכ"ד כ' שלא לאוגדן: ט׳ התנה עליה. כ"כ הג"מ בשם הרא"ם והוא עצמו כתב בס' יראים סתם אסור ליהנות ממנה כל היום ולא הזכיר דמהני תנאי ונ"ל שזה תלוי בפלוגתא שכתבתי סי' תרמ"ט ס"ה דלדעת התוס' ל"מ תנאי לאותו יום ע"ש, א"כ לפמ"ש רמ"א כדעת התו' גם הכא ה"ל לכתוב דל"מ תנאי: י׳ והביאו כשרה. משמע ברשב"א אפי' צוה לו ישראל: י״א יש להחמיר. אפי' לא צוה לו לקוצצו בשבת רק אמר שתהא מזומנת למ"ש [שם]:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרס״ד

א׳ כמו בי"כ. לפי שבחג נידונים על המים וכל חיי האדם תלוים במים והכל הולך אחר החתום: ב׳ ונוטלין ערבה. שהי' זכר למקדש שהי' מקיפין המזבח בערבה ומקשינן בגמ' למה לא תקנו לנוטל' כל ז' כשם שתקנו בלולב ומשנינן לולב דאית לי' עיקר מן התורה שהרי יום ראשון הוא מן התור' אף בגבולין עבדי' לי' זכר למקדש ערבה דל"ל עיקר מן התורה לא עבדי' ליה ז' וקבעו יום ז' לערב' יותר מיום אח' נ"ל כיון שבמקדש הי' ג"כ יותר קדוש' ביום זה שהרי היו מקיפין ז"פ ביום זה: ג׳ יש מי שאומר שאף ביום זה. הוא דעת הר"ן דבגמ' יש פלוגתא אם מקיפין בלולב או בערבה וכיון שבכל יום מקיפין בלולב ה"נ ביום זה נוטלין הלולב לבד להקפה ולא נהגו כך ונתן ב"י טעם לפי שגם מ"ד מקיפין בלולב אין פוסל אם מקיף בערבה וכן למ"ד בערב' אין פוסל משום הלולב: ד׳ משום בל תוסיף טעות הוא כו'. טעמו דהאגד של הלולב עם הערב' הוה כמאן דליתא דהא קי"ל א"צ אגד אלא משום נוי כדלעיל נמצא דהוי ערב' זו כמו ערבה של לולב כמ"ש ב"י בשם המרדכי ועוד נרא' דטעות הוא מטעם דאין מתכוין להוסיף על מצות נטילת ד' מינים אלא שמכוין לעשות מצוה אחרת שהיא נטילת הערב': ה׳ נ"ל דלאחר שהקיף יסיר כו'. ויש לכאור' סיוע לזה ממ"ש בהושענות אל נא דורשיך בענפי ערבות כו' ש"מ דבערב' לחוד מתפלל ואין זה הכרח דעכ"פ גם הערבה בידו ואדרב' נראה דיש לחוש ליטול כל הד' מינים בידו דהא הושענות הם תפלה על המים וכל ד' מינים באים לרצות על המים כדאי' פ"ק דתענית דף ב' ותו יש ראי' ממ"ש בהושענות שיחים בדרך מטעת' עומסים בשועתם מבואר דעל כל הד' מינים קאמר שהם צריכים להיות דרך גדילתם כדלעיל דהא אמר שיחים ל' רבים אילנות הרבה והיינו כל ד' מינים שנזכר בהם שיהיו דרך נטיעתם וע"ז אמר עומסי' בשועתם פי' שנושאין אותן בשעת שועתם מזה ראיה ברורה שיש לאחוז הלולב עם הושענ' בשעה שאומר הושענות עד שעת החבט' כנ"ל וכן ראיתי במהרי"ל שכ' וז"ל וכן כשאומר הושענות לא יפרד את הלולב מן האתרוג: ו׳ שלא יקוץ ישראל כו'. גבי הדס אי' כן בגמ' ר"פ לולב הגזול אר"ה להנהו אוונכרי [פי' מוכרי לולבים] כי זבינתו אסא מעכו"ם לאגוד בהם ההושענ' לגזיזו אינהו מן המחובר ויתנוהו לכם ולא תגזזו אתון מ"ט סתם עכו"ם גזלי ארעת' נינהו פירש"י גזלי ארעת' מישראל ושמא אותה קרקע מישראל הי' הלכך ליגזזו אינהו כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי רשות בידייכו ומקשי' סוף סוף כי גזו אוונכרי ליהוי יאוש בידייהו דאוונכרי ושינוי רשות בידן ולא הו' מצוה הבאה בעביר' לדידן ל"צ בהושענ' דאוונכרי גופייהו באותן שהן קונים לצורכם לצאת בו משמע מזה אפי' אם ישראל אחר קוצץ די בכך וא"צ דוקא עכו"ם אפי' לכתחל' דאל"כ מאי פריך ס"ס כי גזו כו' דהא רב הונא למד' היאך יעשו לכתחלה וכאן הביא ב"י דברים אלו בערב' דהושענא בשם מ"כ ואע"ג שהוא תלמוד ערוך כ' כאן יש מי שאומר בשביל שחידש בזה דאע"פ שפירש"י סתם עכו"ם גזלי שדות מישראל היו לאו דוקא דמ"ל עכו"ם מ"ל ישראל גזל העכו"ם אסור ואני תמה למה לא הביאו הרי"ף ורא"ש ורמב"ם וטור מימרא זאת דר"ה כיון דלית בה מחלוקת וע"ק לי על הך דרב הונא שחושש שמא שדה זו גזלה העכו"ם מההיא דהגוזל בתרא רב אשי אזל באורח' חזא שיבשי דגופני בפרדיס' ותלי בה קיטפ' דעינבי א"ל לשמעי' זיל חזי אי דעכו"ם נינהו אייתי לי ואי דישראל לא אייתי לי שמע ההוא עכו"ם אמר דעכו"ם שרי א"ל עכו"ם שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי הרי שצו' רב אשי ליקח אי הוה דעכו"ם ואמאי לא חש שמא גזולה היא מעכו"ם אחר ובב"י כאן הביא זה שאותו הכותי הרגי' בזה וכ' עלה וז"ל מפרשי רבותי משום הפקר דתלו לבר מפרדיס' עכ"ל וזה א"א דא"כ לא הוצרך לומ' אי דישראל לא אייתי דהא הפקר נינהו ותו גבי עכו"ם לא הי' צריך ליתן דמים ונ"ל דהפוסקים מפרשי' הא דר"ה שלא אמרה אלא בבבל דר"ה הי' שם והיו שהרוב יהודים והוחזקו שם עכו"ם מסתמא בגזלני' על השדות אבל במקומות אחרים אין חוששין לזה ואע"ג דכ' רמ"א לעיל בקוצץ לסכך הסוכה שלא יקצץ ישראל לסכך הסוכה אלא יתן לעכו"ם לקצוץ והוא מדרשת מהרי"ל נ"ל שאין זה אלא ממדת חסידות לא מצד הדין ותו נ"ל דבמקום שיש עצי יער של שר העיר והוא נותן רשות לקצוץ שם מי שירצה ודאי לכ"ע אין איסור דהא דינא דמלכותא דינא כדאיתא בזה בפ' הגוזל בתרא דמצד דינא דמלכותא מייאשי מרא קמא מינייהו וה"ה אם עכו"ם א' יש לו שדה ויערות מצד דין המלכות שאין בזה חשש איסור כלל לרב הונא דלא איירי רב הונא אלא בבבל שהיו העכו"ם גוזלים שדות מישראל לא מצד דין המלכות וכ"ש אם אין הישראל עצמו קוצץ לצורך שלו אלא אדם אחר קוצץ משדה העכו"ם מרשותו שמותר לכתחלה כמ"ש ראיה מפורשת מהנהו אוונכרי דר"ה שיש היתר לכתחלה לאחרים ע"י האוונכרי ומ"ה כ' בש"ע כאן יש מי שאומר כו' לא דרך הלכה ברורה ופסוק' כנלע"ד:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרס״ד

תרס״ד:ב׳שצ״ט א׳ (ס"ק א) ונוטלים כו' שלא לאוגדה בלולב. ר"ל שאין כורכים סביב בדי ערבה עלי לולב לקשור בהן בדי ערבה משום חציצה. דוקא לולב עם הדס וערבה כורכים עם עלי לולב דמין במינו אינו חוצץ. וכל א' מג' המינים כחד מין חשיבי ולא הוי חציצה. כדלעיל סי' תרנ"א ובמ"א שם ס"ק ב' אבל לולב עם בדי הושענא הוי מין בשאינו מינו וחוצץ דאין שייכות לולב עם מצות הושענא: ב׳ דכל לנאותו כו' היינו לסברתייהו. אבל בלא"ה כתב מ"א בס"ק ז' דלא חיישינן לחציצה ע"ש: תרס״ד:ב׳ת״ג א׳ (ס"ק ה) וכל כו' חוץ מנשרו כו'. דהא אפי' עלה אחד בבד אחד כשרה כמ"ש סעיף ד': תרס״ד:ב׳ת״ה א׳ (ס"ק ז) על הקרקע דוקא ר"ל ולא על כלי: תרס״ד:ב׳ת״ו א׳ (ס"ק ח) שלא כו' והאר"י הזהיר כו' ובשל"ה כתב וז"ל ואני נוהג כמו שראיתי נוהג את מורי כו' שבעוד הלולב בידו לא לקח כלל הערבה. עד שהגיע לתענה אמונים שופכים כו' הניח הלולב ואתרוג מידו וחלק כבוד לערבה ולקחה בידו משום שבהושענא זו הוזכר תמיד מים. וערבה גדלה על המים. ותפסי' עד חביט חביט עכ"ל. והט"ז בסעיף קטן ה' כתב וז"ל כשאומר הושענא המוזכר בה. שיחים בדרך מטעתם עומסים בשועתם. יש לתפוס ד' מינים והוא בהושענא המתחלת אז כעיני עבדים כו'. א"כ אין לסלק לולב ומיניו עד הושענא המתחלת אומץ ישעך כו' ואז יתפוס הערבה: תרס״ד:ב׳ת״ז א׳ (ס"ק ט) התנה כו' והוא עצמו ר"ל הרא"ם שחיבר ס' וראים סי' תרמ"ט במ"א ס"ק י"ט:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א