סימן תרמז – דיני ערבה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרמז – דיני ערבה

א עַרְבֵי נַחַל הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, הוּא מִין יָדוּעַ הַנִּקְרָא כֵּן; עָלֶה שֶׁלּוֹ מָשׁוּךְ כְּנַחַל, וּפִיו חָלָק, וְקָנֶה שֶׁלּוֹ אָדֹם { וַאֲפִלּוּ בְּעוֹדוֹ } א { יָרֹק, כָּשֵׁר } (בֵּית יוֹסֵף); וְרֹב מִין זֶה גָּדֵל עַל הַנְּחָלִים, לְכָךְ נִקְרְאוּ עַרְבֵי נַחַל, וַאֲפִלּוּ הָיָה גָּדֵל בַּמִּדְבָּר אוֹ בֶּהָרִים, כָּשֵׁר; וְיֵשׁ מִין אֶחָד דּוֹמֶה לָעֲרָבָה, אֶלָּא שֶׁעָלֶה שֶׁלּוֹ עָגֹל וּפִיו דּוֹמֶה לְמֶסֶר (פֵּרוּשׁ מָגֵרָה סיג"ה בְּלַעַ"ז) וְקָנֶה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ אָדֹם, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא: צַפְצָפָה, וְהִיא פְּסוּלָה; וְיֵשׁ מִין עֲרָבָה שֶׁאֵין פִּי הֶעָלֶה שֶׁלָּהּ חָלָק וְאֵינוֹ כְּמֶסֶר, אֶלָּא יֵשׁ בּוֹ תְּלָמִים קְטַנִּים עַד מְאֹד כְּמוֹ פִּי מַגָּל קָטָן, וְזֶה כָּשֵׁר. ב עֲרָבָה שֶׁיָּבְשָׁה אוֹ ב שֶׁנָּשְׁרוּ רֹב עָלֶיהָ אוֹ ג שֶׁנִּקְטַם רֹאשָׁהּ, פְּסוּלָה; אֲבָל כְּמוּשָׁה אוֹ שֶׁנָּשְׁרוּ מִקְצָת עָלֶיהָ, כְּשֵׁרָה; וְהָרַמְבָּ"ם מַכְשִׁיר בְּנִקְטַם רֹאשָׁהּ.

באר היטב – סימן תרמז – דיני ערבה

א א ירוק. דסופו להיות אדום כשיגיע עליו השמש: ב ב שנשרו. לכן יש ליזהר מלתלוש רוב עלי הערבה שבלולב ועיין סימן תרס"ד סעיף ד'. ויש לדקדק בזה שלפעמים נושרין על ידי תחיבתן לתוך הלולב וגם ע"י נענוע: ג שנקטם. פי' שנקטם עצו ת"ד סי' רל"א. והמ"מ פי' נדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו ונחלקו עליה פסולה ויש להחמיר בכולן דערבות מצויות. מ"א ועיין ט"ז:

מגן אברהם תרמ״ז – סימן תרמז – דיני ערבה

א׳ שנשרו רוב עליה. ויש לדקדק בזה שלפעמי' נושרין ע"י תחיבתן לתוך הלולב, וגם ע"י נענוע: ב׳ שנקטם ראשה. פי' שנקטם עצו (ת"ד רל"א) והמ"מ פי' שנדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו, ונחלקו עליה פסול ויש להחמי' בכולן דערבו' מצויות: ג׳ כשרה. משמע דלכתחל' לא יקח אותה:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ז

א׳ ואפי' בעודו ירוק. דסופו להיות אדום כשיגיע עליו השמש: ב׳ ורוב מין זה גדל בנחל. זה כ' הרא"ש לתרץ כיון שרוב הפוסקים ס"ל דטפי מצוה בשל נחל מבשל הרים ולא ראה לרבותיו נזהרי' בזה וע"ז פי' דמין הגדל בנחל קאמר ולא די לנו בזה דעכ"פ היה להם לצאת ידי רוב הפוסקים ולא לסמוך על פי' זה ונ"ל דהוא כענין שמצינו בפ' כ"מ לענין ברכת המוציא דאע"פ שאם אמר מוציא הוא עדיף מ"מ י"ל המוציא ולהראות חידוש כמ"ש הרא"ש בפרק קמא דפסחים לענין ברכת על ביעור חמץ שיש לאדם להראות חידוש בברכותיו וה"נ טפי ניחא להראות חידוש וליקח אפי' שלא מן הנחל: ג׳ ויש מין ערבה כו'. בגמ' קרי להו חילפי גילי בתוס' הקשו ל"ל סימנים דצפצפה כיון דגילה לנו סימנים דערבה ותירצו כדי להכשיר חילפי גילי שאין בו ג' סימנים אלו לפיכך תנא סימני צפצפה דדוק' הני וק' לא לנקוט צפצפה וגם סי' דפיו דומה למגל ופיו חלק ואנא ידענא דחילפי גילי כשר דהא אית ליה שאר סימני ערבה וי"ל דה"א דחילפי גילי אסירי אפי' שיש לה שאר סימני ערבה מכח שיש לה שם לווי כדאיתא בגמ' ע"כ נקט צפצפה דדוקא זה פסול וחילפי גילי כשר ואע"ג דמרבינן ליה מערבי מ"מ ה"א דקרא לא בעי אלא לאשמעי' דערבי שתים קמ"ל דג"ז ילפינן מיניה ואכתי קשה לא לימא רק ב' סימנין דהיינו משוך כנחל וקנה אדום ואנא ידענא דחילפי כשר דאל"כ סימני צפצפה ל"ל וי"ל דה"א אדרבה דהתנא מורה לנו לאיסור בחילפי דלא נימא שמרבינן ליה מערבי להכי תנא צפצפה ללמוד ממנו לאיסור בחילפי מ"ה תנא סי' דפיו חלוק ממילא בלא סימני צפצפה תלמוד איסור וע"כ נקט צפצפה לדיוקא דחילפי מותר כנ"ל ועל הפסוק קשה לפי דרשה דערבי נחל שמשוך כנחל למה הזכיר סי' זה ולא סימנים אחרים ואם אין בהם צורך למה הזכיר התנא וי"ל דודאי יש בהם צורך וקרא זה לא אתא לאורויי סימנים להתיר אלא דאתא למעוטי שלא נימא דיתורא דערבי אתא לרבויי צפצפה קמ"ל דלא מרבי' אלא מין הגדל בנחל כנ"ל וא"ל מנ"ל להטור דהך חילפי הוא יש לו ב' סימני ערבה רק באחד הוא דומה לצפצפ' דהיינו בדומה למגל י"ל מדנקט בחד ברייתא דומה למגל כשר משמע שבשאר סימנים הוא דומה לערבה וקמ"ל דבסי' זה של פיו חלוק מצינו הכשר אף באין חלק רק דומה למגל ולא ממעט רק דומ' למסר: ד׳ או שנקטם ראשה. ואף לאותה דיעה שמכשיר בהדס נקטם ראשה בסי' שלפני זה שאני הדס שכל הידורו בעבותו שעליו חופין את ראשו ואין קטיפת הראש ניכר בו משא"כ בשאר מינים ניכר פגימת ההידור בקטימת הרחש והרמב"ם משום ערבה להדס בזה ותימא לי מנליה להרמב"ם להשוות הערב' להדס בזה וכי יש כח לו' כן מסברא לסתור סתם משנם בערבה שאין אחרים מחלוקת משא"כ בהדס ותו דא"כ גבי לולב נמי נימא הכי דלא לפסוק כסתם מתני' ומאי אולמי' דלולב מערבה בזה ונ"ל דלמדו מסידור המשניות דתחל' סידרו דין לולב ואח"כ הדס וערבה ואח"כ חזר לפ' פלוגתא דר"י ור"ט ור"ע לענין הדס בקטימה ואח"כ סידר דין אתרוג בודאי צריך טעם ע"ז דה"ל לרבי' הקדוש לסדר פלוגתא דר"י ור"ט ור"ע אחר המשנה המדבר מהדס או ה"ל לסדר הפלוגתא אחר דיני אתרוג דזה היה ניחא טפי לסדר כמה יהי' כל מין מהם אחר שסידר כל פרט בכל מין אלא הנכון דכוונת התנא אפלוגתא דהדס דמכשיר ר"ט ור"י בקטומין דה"ה בערב' להכי הכניס דין הערב' בין דיני ההדס משא"כ בלולב דלית ביה פלוגתא והכל מודים בו דקטימה פוסלת ומזה נסתייע הרי"ף ורמב"ם והרא"ש דס"ל לעיל בנקטם ראשו דהדס דלא קי"ל כסתם מתני' דנקטם פסול לא כהראב"ד כנ"ל נכון מאד בס"ד:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרמ״ז

תרמ״ז:ב׳רפ״ד א׳ דע דמ"ש בש"ע סעיף א' ואפי' הית' גדל במדבר כו' הוא דעת הרא"ש ורבותיו. אבל התוס' חולקים והוא מדתני' דף ל"ג ע"ב ערבי נחל. אין לי אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מנין ת"ל ערבי מ"מ: ב׳ וס"ל להתו' דהא מרבי' של בעל והרים הוא מריבוי דערבי ור"ע ורבנן פליגי ולר"ע בחד ערבה סגי. ולרבנן בעי תרי מדכתיב ערבי לשון רבים: ג׳ וכיון דקיי"ל כרבנן דבעי' שני ערבות דקרא דערבי שוב אין לדרוש מתיבת ערבי לרבות של בעל ושל הרים דא"א ללמוד מחד ריבוי שני דרשות ולכן ס"ל דשל בעל והרים פסול. אבל הרא"ש כתב כברייתא דס"ל של בעל והרים לא אצטריך קרא דמשמעות קרא מערבי נחל משמע אפי' ליכא ריבוי דה"ה של בעל והרים ומ"ש ערבי נחל ר"ל אותו מין שהרוב גדלים על הנחל למעוטי צפצפה דאותו מין אינו גדל על המים. אבל מין שרובו גדל על המים כשר אפי' גדל במדבר ובהרים ואייתי ערבי לרבות דבעי' שתים. וכתב הט"ז דאכתי קשה על רבותיו של הרא"ש למה לא הקפידו ליקח דוקא מהגדל על הנחל לצאת אליבא דכ"ע דהיינו אפי' לדעת התו' דס"ל דבריית' מרבה של בעל מייתורא דערבי כנ"ל. ותי' שהוא כעין מ"ש בברכות מברכותיו ש"א ניכר אם ת"ח הוא. לכן בסי' קס"ח מבואר דמברכים המוציא לחם מ"ה ולא מוציא אע"ג דאם אמר מוציא כו' יוצא לכ"ע משא"כ בהמוציא איכא פלוגתא דרבנן ור"נ וה"ט כדי ללמד חידוש דגם אם אמר המוציא יוצא: ד׳ וכן בסי' תל"ב דמברכים על ביעור חמץ. אע"ג דאם אמר לבער לכ"ע יוצא ובעל ביעור איכא פלוגתא אפ"ה מברכים על ביעור מה"ט: ה׳ וה"ה בגדל על ההרים ג"כ לא הקפידו ללמוד חידוש דאפי' בשל הרים ובעל יוצאים: ו׳ מ"מ לא הקפידו ליקח דוקא מגדל בהרים ובעל ואם בא לידם מהגדל על הנחל ג"כ היו לוקחים דדי בזה שאין מקפידים בין יהי' של נחל או של בעל: ז׳ מ"א ס"ק ב' שנקטם. כו' והמ"מ פי' קאי על מ"ש בש"ע נשרו רוב עליו. והוא דעת הרא"ש דמפרש הא דתנן נפרצו עליו פסולה נשרו מקצת עלים כשרה. ופי' הרא"ש דנפרצו ונשרו ענין א'. והיינו שנפרצו ונתלשו העלין מן הקלה אלא דרישא דמיירי שנפרצו רוב העלין קרי לה נפרצו. ובסיפא דמכשיר דמיירי שנפרצו מעוטן קרי לה נשרו והמ"מ כ' י"מ מאי דקתני נפרצו עלי' פסול' ר"ל שנדלדלו עליה מהקנה והיינו כפי' הרא"ש. וי"מ שנסדקו כו' וסיים המ"מ ושני הפי' אמת לדינא: תרמ״ז:ב׳רפ״ו א׳ (ס"ק ג) כשרה. משמע דלכתחל' כו' ובס' א"ר מכשיר לכתחלה. מ"מ כיון דערבות מצוי' יש להחמיר לכתחלה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א