סימן תרלב – דברים הפוסלים בסכך – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרלב – דברים הפוסלים בסכך

א סְכָךְ פָּסוּל, פּוֹסֵל בָּאֶמְצַע בְּד' טְפָחִים; אֲבָל פָּחוֹת מִד', כְּשֵׁרָה, וּמֻתָּר לִישַׁן תַּחְתָּיו מִן הַצַּד אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶלָּא בְּד' אַמּוֹת, אֲבָל פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה דְּאָמְרִינָן דֹּפֶן עֲקֻמָּה, דְּהַיְנוּ לוֹמַר שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ הַכֹּתֶל א נֶעֱקָם וְיֵחָשֵׁב זֶה הַסְכָךְ הַפָּסוּל מִגּוּף הַכֹּתֶל, וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִינַי. הִילְכָּךְ בַּיִת שֶׁנִּפְחַת בָּאֶמְצַע וְסִכֵּךְ בִּמְקוֹם הַפְּחָת וְנִשְׁאַר מִן הַתִּקְרָה סָבִיב בֵּין סְכָךְ כָּשֵׁר ב לַכְּתָלִים פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּשֵׁרָה, וּמִיהוּ אֵין יְשֵׁנִים תַּחְתָּיו כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר עַל הַסְכָךְ פָּסוּל ז' טְפָחִים עַל ז' טְפָחִים; אֲבָל בְּסֻכָּה קְטַנָּה, שֶׁאֵין בָּהּ ג אֶלָּא ז' עַל ז', בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד, בְּג' טְפָחִים פְּסוּלָה, בְּפָחוֹת מִג' כְּשֵׁרָה וִישֵׁנִים תַּחְתָּיו וּמִצְטָרֵף לְהַשְׁלִים הַסֻכָּה לְכַשִּׁעוּר. ב אֲוִיר, בֵּין בִּגְדוֹלָה בֵּין בִּקְטַנָּה שָׁוִים, דְּבֵין בָּאֶמְצַע בֵּין מִן הַצַּד בְּג' טְפָחִים פְּסוּלָה, בְּפָחוֹת מִג' כְּשֵׁרָה, וּמִצְטָרֵף לְהַשְׁלִים הַסֻכָּה ד וְאֵין יְשֵׁנִים תַּחְתָּיו. { הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁהוֹלֵךְ עַל פְּנֵי כָּל הַסֻּכָּה } (ר' יְרוּחָם נ"ח ח"א), { אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לַעֲמֹד רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ; אֲבָל בלא"ה מֻתָּר, דְּהָא אֵין סֻכָּה שֶׁאֵין בָּהּ נְקָבִים } (רַ"ן ספ"ק). { וְהָא דִּסְכָךְ פָּסוּל פּוֹסֵל בְּד', וַאֲוִיר בְּג', הַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁהִפְסִיק הַסֻכָּה לִשְׁתַּיִם וְלֹא נִשְׁאַר שִׁעוּר הֶכְשֵׁר סֻכָּה עִם דְּפָנוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד; אֲבָל אִם נִשְׁאַר שִׁעוּר סֻכָּה בְּמָקוֹם אֶחָד, הַמָּקוֹם הַהוּא כָּשֵׁר, וְאַף } ה { שֶׁמִּבַּחוּץ אִם מְחֻבָּר לוֹ מִן הַצְּדָדִים } (טוּר). ג סְכָךְ פָּסוּל פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה, וַאֲוִיר אֶצְלוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אֵין מִצְטָרְפִים לִפְסֹל; הִילְכָּךְ אִם אֲוִיר שְׁלֹשָׁה בְּמָקוֹם אֶחָד, אֲפִלּוּ מִעֲטוֹ בִּסְכָךְ פָּסוּל, כָּשֵׁר; וְהָנֵי מִלֵּי בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה, אֲבָל בִּקְטַנָּה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִצְטָרְפִים לִפְסֹל. ד אִם יֵשׁ סְכָךְ פָּסוּל ב' טְפָחִים, וְעוֹד סְכָךְ פָּסוּל ב' טְפָחִים, וַאֲוִיר פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם שְׁנֵי הַפְּסוּלִים מִצְטָרְפִין לִפְסֹל הַסֻכָּה.

באר היטב – סימן תרלב – דברים הפוסלים בסכך

א א נעקם. משמע דוקא כשדפנות מגיעות לסכך. ר"ן וב"ח ועמ"א. וט"ז חולק על זה ומתיר אפי' באין דפנות מגיעות לסכך ע"ש. ועיין בתשו' פנים מאירות סי' ס"א כשעושים סוכה בתוך הבית ולמעלה הגג המכוס' בשינדלי"ן צריך ליטול עד מקום שיהי' פחות מג' נגד הדפנות כיון שאין הדפנות מגיעו' לסכך וכן העושה סוכתו בחוץ ומצטרף כותלים הבנויים תחת הגג של שינדלי"ן ואין הכותלים מגיעים להגג אפי' פחות מג' והגג בולט הוא ד"ט אליבא דהר"ן אין לסוכה זו מחיצו' וצריך לזהר בזה כי מצוי הוא עכ"ל: ב לכותלים. נ"ל דאם הגג עקום כגגין שלנו אע"פ שיש בשיפוע ד' אינו פוסל אא"כ יש במשכו ד' דאז תופס בסוכה ד' ואם הגג עקום למעלה ולמטה בסמוך לו קור' אע"פ שאינו נמשך ממנה ג' טפחים כיון דבגובה רחוק ממנו ג' טפחים אין מצטרפין ולא אמרינן חבוט ולבוד להחמיר. מ"א ע"ש: ג אלא ז'. אינו מדוקדק ואפי' יש בה ט' ומחצה סכך פסול ג"ט פסולה כיון דכי שקלת לי' לפסול ליכא הכשר סוכה. מ"א: ב ד ואין ישנים. הא דחמיר אויר מסכך פסול בסוכה קטנה לענין ישנים תחתיו וכן לענין סוכה גדולה פוסל אויר בג' וסכך פסול בארבע הטעם שבאויר נראה לעין טפי ההפסק בסכך ממה שנראה בסכך פסול: ה שמבחוץ. עיין בטור ותמצא דאם יש לה ג' דפנות והפסול הולך ע"פ ארכה פסולה דליכא בכל צד אלא דופן ומחצה ואם הפסול הולך לרחבה אם נשאר שיעור סוכה כשר שם. ואם יש פחות מד"א מדופן האמצעי עד סוף הסכך פסול אף חלק החיצון כשר דאמרינן דופן עקומה. ואם אויר מפסיק פסול החיצון ואם מחובר מן הצדדין מצטרף הפנימי והחיצון להכשר סוכה ורמ"א קיצר בלשונו ועיין עט"ז:

מגן אברהם תרל״ב – סימן תרלב – דברים הפוסלים בסכך

א׳ הכותל נעקם. משמע דוקא כשדפנות מגיעות לסכך [ר"ן וב"ח] ודע דאם הניח נסר רחב ד"ט אפומא דמטללתא אף על פי שלא הכניס לסוכה אלא ג"ט פסולה דה"ל פסל היוצא מן הסוכה ונדון כסוכה ובעל המאור מפרש לה בסוכה קטנה דוקא ודו"ק [ב"ח] וז"ל ורש"י אפומא דמטללתא אצל רוח רביעית שאין שם דופן דליפקי מיניה ע"י דופן עקומ' דהא אין כאן דופן אלא פתח ואף על גב דלא עייליה כולה לתוך חלל הסוכה פסול דההיא טפח דאבראי מיחשב נמי סוכ' דאלו סכך כשר היא מותר לישן שם יוצא ידי סוכה כמ"ש סי' תרל"א ס"ז וכ' רש"א דמיירי בסוכה קטנה דאי נשאר שיעור סוכה לצד אמצעי פשיטא דכשר' וא"כ צ"ע מ"ש רש"י שאין שם דופן וכו' דהא א"נ הוי שם דופן פסולי' כיון שלא נשאר שיעור סוכ' עכ"ל וא"כ לדידיה אף בסוכה גדולה ויש לה דופן והנסר קבוע מקצתו חוץ לדופן ומקצתו לפנים אסור לישב תחתיו דאף דאמרי' דופן עקומ' אסור לישב כיון שהוא סכך פסול וא"כ אף אם מכוסה בנסרי' קטנים שקורין שינדלי"ן ואם יש רוחב ג"ט בפני' אסור לישב תחתיהן ואם יש עוד טפח בחוץ דחשיבי כול' כחדא כיון שמחוברין במסמרות ואין ריוח ביניהם (עמ"ש סי' תרכ"ז ס"ג בשם הרשב"א) ול"נ דכוונת רש"י דאלו הי' שם דופן הוי אמרי' דופן עקומ' ואותו טפח הבולט לחוץ אינו נחשב כלל להסוכ' וה"ל כאלו אין בנסר ד' כיון דמקצתו בחוץ וא"כ ה"ל כולו סכך כשר דהא השתא ס"ד דהפכן על צדיהן כשר ודו"ק וא"ל אף על גב דקי"ל הפכן על צדיהן פסול מ"מ ה"ל סכך פסול פחות מד' כיון דהכותל ביניה' אינו מצטרף ומותר לישב תחתיו כנ"ל: ב׳ הסכך הפסול כו'. נראה לי דאם הגג עקום כגגין שלנו אף על פי שיש בשיפוע ד' אינו פסול אא"כ יש במשכו ד' דאז תופס בסוכה ד' ואם הגג עקום למעלה ולמט' בסמוך לו קור' אף על פי שאינו נמשך ממנו ג"ט כיון דבגובה רחוק ממנו ג"ט אין מצטרפין ולא אמרי' חבוט ולבוד להחמיר: ג׳ אלא ז' על ז'. אינו מדוקדק דאפי' יש בה ט' ומחצה סכך פסול ג"ט פסולה כיון דאי שקלת לי' לפסול ליכ' הכשר סוכה וכמש"ל בש"ע וכ"מ מל' רש"י: ד׳ ואף שמבחוץ וכו'. ע' בטור ותמצא דאם יש לה ג' דפנות והפסול הולך ע"פ ארכ' פסולה דליכא בכל צד אלא דופן ומחצה ואם הפסול הולך לרחב' אם נשאר שיעור סוכ' כשר שם ואם יש פחות מד"א מדופן האמצעי עד סוף הסכך פסול אף חלק החיצון כשר דאמרי' דופן עקומ' ואם אויר מפסי' פסול החיצון ואם מחובר מן הצדדין מצטרף הפנימי והחיצון להכשר סוכ' וכ"כ התו' ורא"ש ורי"ו וכ"כ הלבוש ורמ"א קיצר בלשונו: ה׳ אם יש סכך וכו'. מיהו אם אין בפסולים ד' לא אמרי' שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרי' לבוד להחמיר [טור] פי' נהי דאמרי' דחשוב כאלו שניה' סמוכי' זה לזה מ"מ לא אמרי' שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול עמ"ש סימן תק"ב סס"א:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרל״ב

א׳ דאמרינן דופן עקומ'. בפ"ק במתניתין איתא הרחיק הסיכוך מהדפנות ג"ט פסול' פי' רש"י לאו בגובהה קא' אלא במשכ' פסול' דאויר פוסל בג' אפי' מן הצד ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן דבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ד"א היינו דחשבינן לסכך כאלו הוא מהדופן נעקם ונכפף למעלה ובאויר ליכא למימר הכי ואיני מפרש רואין את הדופן כאלו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוצ א את הפסול חוץ לסוכ' דא"כ גבי אויר נמי נימא הכי עכ"ל נרא' פירוש לפירושו דדופן עקומה שאמרו פירושו שהסכך הפסול שמן הצד אמרינן ביה שהסכך של הסוכה ניתן חלק ממנו להדופן דהיינו הקצת של הסכך שהוא הפסול אנו נוטלים מהסכך ומחברים אותן להדופן ואמרינן שנעקם למעלה מ"ה באם יש אויר שם ג' טפחים אין להסכך ליתן חלק ממנו לדופן שהרי אין שם מה ליתן שהרי אויר יש שם אבל אם תפרש שהדופן נעקם והולך תחת הסכך הכשר כו' דהא עכשיו אין לך לומר שהדופן נותן חלק לסכך כמ"ש קודם לזה דהא הדופן כלה למעלה כשמגיע לסכך ומה יש לו ליתן אלא דצריך אתה לו' לפ"ז דלא אמרי' שנותן חלק ממנו אלא שאנו רואים כאלו הולך הדופן לעיקום ומעמיד עצמו בראשו תחת הסכך הכשר א"כ גם באויר נימא הכי דרואין כאלו הולך בעיקום דמ"ש אלא ודאי דפי' קמא עיקר הנה לפ"ז באם יש דופן נמוך הרבה מהסכך וגבוה מן הארץ י"ט ויש בקצת הסכך סכך פסול אמרי' שפיר דופן עקומה דהא שפיר יש לנו לו' בזה שהסכך נותן חלק ממנו להדופן ואף שאין הדופן מגיע שם מ"מ הא אמרי' בסי' תר"ל דכשרה כשגבוה י"ט ונמוך הרבה מהסכך וחשבינן כאלו מגיע הדופן להסכך ה"נ כאן לענין דופן עקומה ונראין הדברים אפי' בק"ו דמה כשמגיע הדופן לסכך ושאם תאמר שנותן לו הסכך חלק ממנו אין מקום נאותו חלק להתחבר לדופן שהרי בלא"ה יש שם דופן ואפ"ה אמרי' דהו' כמקבל חלק ממנו ק"ו כאן שיש מקום אויר שיוכל לקבל מהסכך חלק הניטל ממנו דהיינו הפסול ומטעם זה ודאי כ' שפיר רבינו הטור אפי' אין הדופן אלא י"ט והגג גבוה ממנו הרב' שאנו רואין הדופן כאלו עולה עד למעלה ואז נא' דופן עקומה עכ"ל וכ' ב"י שלמדו מדכ' רש"י דא"כ גבי אויר נמי נימא הכי ואם אי' דכל שמפסיק אויר בגובה לא אמרי' דופן עקומ' כ"ש שלא נימא באויר במשך דופן עקומ' ותמוהים הרבה דבריו בזה דתלי תניא בלא תניא דאה"נ כל שיש באויר בגוב' ד"ע ה"נ יש באויר במשך ואם אין באויר במשך ה"נ אין באויר בגובה ד"ע ולפמ"ש נראה נכון דעת הטור אלא שהר"ן כ' דלא אמרי' ד"ע באין דפנות מגיעות לסכך ואיני יודע טעם לדבריו ותו דמ"ש מהא דאמרי' בסי' תר"ל ס"ט בדפנות גבוהים ז' ומשהו כו' אפי' הגג גבוה הרבה ואפי' אינו מכוון ממש רק שהוא בתוך ג' כנגדו כשר' והרי לפניך שמתחלה אמר כאלו הוא גבוה עד הסכך ואח"כ אמר לבוד למעלה להסכך וה"נ לענין דופן עקומה דהני תרווייהו לבוד וד"ע הלכ' למשה מסיני הם ולמה לא נשוה אותם בזה: ב׳ כל זמן שיש בו ד"ט . כיון דזה מקו' חשוב: לעצמו ע"י חוצץ בסוכה זו לעשות' כשתים ואין דפנות להם: ג׳ כשרה וישנים תחתיו. דכיון שהוא דבר מועט הוה כמאן דליתי' דמי וכתוב בלבוש בזה שבטל הוא אצל הסכך הכשר כדין כל איסור המתבטל בהיתר שנעש' האיסו' היתר אבל ק"ל הא לא אמרי' כן אלא בשאין מכירין אותו וכאן מכירין אותו וצ"ע ואפשר שגם זה הלמ"מ הוא והכי אגמרי' א"נ מן התור' אפי' במכיר האיסור בטל ברוב דהא מסנהדרין ילפינן דבטל ברוב ושם ידעי' מי המזכה ומי המחייב ואפ"ה אמרה תורה זיל בתר רובא ובאיסורין צריך להשליך האיסו' היינו מדרבנן ובסוכה של מצוה אוקמוה אדאורייתא עכ"ל דבר זה אינו ראוי להיכתב ולומר דמן התורה אפי' במכיר האיסור א"צ להשליך אותו ח"ו לומר כן דבהדיא כתבו התו' בפ' ג"ה דף צ"ה ד"ה ספיקו אסור כו' והא דקי"ל דמן התורה חד בתרי בטיל היינו היכא שמעורב ואינו ניכר האיסור כו' עכ"ל. ומ"ש ראי' מסנהדרין זה לא פגע ולא נגע דהתם לאו מטעם תערובות אמרי' זיל בתר רוב אלא דהתור' בטלה דעת המיעוט ול"ש שם שהמיעוט נהפך לרוב כמו שאתה אומר בתערובות שהאיסור נהפך להיתר וה"נ בסוכה שזה הפסול שהוא פחות משלשה טפחים בטל הוא מטעה שאין שם מקום פסול בזה לא מטעם תערובות אלא שאין בו כדי לאסור כיון שהוא מעט דחשיב כמאן דליתי': ד׳ ואין ישנים תחתיו. הא דחמיר בסוכ' קטנ' אויר מסכך פסול לענין ישנים תחתיו וכן לענין סוכה גדול' פסול אויר בשלשה וסכך פסול בארבע טפחים נראה לי הטעם שבאויר נרא' לעין טפי ההפסק בסכך ממה שנרא' בסכך פסול:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרל״ב

תרל״ב:ב׳קפ״ט א׳ (ס"ק א) הכותל כו' מגיעות לסכך. דאם יש אויר מפסיק בין הכותל לסכך איך א"ל דופן עקומ' דהיינו שיחשב הסכך לדופן ויצטרך להדופן. הא אי אפשר לצרפו דהא אויר מפסיק: ב׳ ודע כו' ונידון כסכה. וז"ל רש"י שם אהאי ענינא דף י"ד סוף ע"ב דהאי טפח דאבראי מיחשב נמי כסכה דאלו סכך כשר הוי מותר לישן שם ויוצא ידי סכה דאמרינן לקמן פסל היוצא מן הסכ' כה"ג נידון כסכ' עכ"ל רש"י. והוא וזה שנזכר בסי' תרל"א סעיף ו'. ור"ל כמו לענין הכשר אף על גב שדופן האמצעי לא נעשה בשביל מחיצות החיצונות אפ"ה כשר דע"כ (חד) סככה הוא הפנימי והחיצון. ה"ה לענין פסול חשבינן כאלו גם טפח הד' הוא בפנים: ג׳ ואם כן לדידיה. ר"ל למהרש"א דמשמע דס"ל אפילו יש שם דופן. מ"מ חשבי' כאלו האי טפח דאבראי הוא מבפנים וה"ל נסר ד"ט מבפנים. ואיכא סכך פסול ד"ט דפוסל בסכה. אלא דהוי מכשירים משום דופן עקומה. כמו בכ"מ היכי דאיכא סכך פסול פחות מד"א. ועל זה הקש' מהרש"א מאי מהני דופן עקומה מכל מקום הסכ' פסול'. דהא חסרי לה הני ג' טפחים של הנסר משיעור סכה. דהא מיירי בסכה קטנה. וא"כ לפי דעת מהרש"א אפי' בגדול' ניהו דאפי' אמרינן דופן עקומ'. מ"מ נשאר שיעור סכה וכשרה מ"מ תחת אותן ג' אסור לישב ולישן כדין דופן עקומה: ד׳ ואין ריוח ביניהם. עמ"ש סי' תרכ"ז כו' וכתב שם דלא חשבינן כחדא אף שקבוע במסמורים אם לא שחברן יחד קודם שהניחן על הגג דוקא התם משום שיש ריוח ביניהם. ואף שאין הריוח ג' טפחים משא"כ הכא דאין ריוח ביניהם כלל: ה׳ ה"ל כלו סכך כשר. דהא השתא כו' ר"ל דשם פליגי אמוראי בנסרים שרחבן ד' טפחים דפסולים לסכך. אם הפכן על צדיהן והצדדים אין רחבים ד' טפחים אי רשאים לסכך בהן. אי נאמר כיון דאין מן הנסר דסכה רחב ד' טפחים שרי או דלמא נסר שרחב ד' טפחים יש עליו שם סכך פסול. ואפילו אין ממנו בסכה ד' טפחים מכל מקום אסור. מידי דהוי אשפודין של מתכת דאפילו אין רחבים ד' טפחים פסולים. ובעי הש"ס לאותבי' דמאן דאמר דמותר לסכך אם הפכן על צדיהן. מדתניא נתן עליה נסר רחב ד' טפחים אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה. והיכי דמי לאו כה"ג שהפכן על צדיהן והצדדים אין רחבים כ"א ג"ט. אלמא כה"ג פסול. ומשני לעולם הפכן על צדיהן כשר. והב"ע דאנח נסר רחב ד' אפומא דמטללתא והכני' ג"ט לתוך הסכ'. וטפח א' יוצא חוץ לסכה. וע"י דופן עקומה. ואותן ג"ט שם דופן עליהם ולא מצטרפים עם הטפח שיוצא לחוץ לדעת מ"א. א"כ גם אותן ג"ט דין סכך כשר יש להן כיון דאין מן הנסר בסכה כ"א ג"ט. אע"ג דשם דופן עליהם מ"מ סכך כשר הוא. דלא אמרינן דופן עקומה כ"א שלא יצטרף עמו הטפח שיוצא לחוץ וא"כ מצטרף לשיעור הכשר סכה כיון דאין בסכה כ"א ג"ט דהא מותר לסכך כל הסכ' בנסרים רחביס ד"ט אם אינו מכני' מהן לתוך הסכ' כ"א ג"ט מכל נסר דהיינו הפכן על צדיהן ונתיישב בזה קושית מהרש"א דהוצרך לו' דאין שם דופן דאי הוי דופן הית' כשרה אע"ג דמיירי בסכה קטנה כנ"ל: ו׳ ואע"ג דקי"ל כו' ר"ל מה בכך ניהו דקושית מהרש"א מיושבת לפי הס"ד כמ"ד הפכן ע"צ כשר א"כ אי הוי שם דופן גם השלש' טפחים יש עליהן שם סכך כשר. אבל לדינא אין נ"מ כיון דקי"ל הפכן ע"צ פסול. וא"כ ניהו אם יש שם דופן אמרי' ע"י דופן עקומה אין טפח היוצא לחוץ מצטרף עם הג"ט שבפנים מ"מ יש על ג"ט שבפנים דין סכך פסול כמו בהפן ע"צ. וא"כ ה"ה בשינדלי"ן כה"ג. מ"מ ה"ל סכך פסול פחות מד"ט. גם למ"ד הפכן ע"צ פסול. אינו פוסל אלא בסיכך כל הסכ' בצדי נסרים זה אצל זה. אבל משום נסר א' שהופך על צדו לא נפסלת הסכ'. דאפי' נאמר שי"ל דין שפודים של ברזל. הא גם השפודים ובכל סכך פסול פחות מד' טפחים בסכה גדולה ישנים תחתיו: תרל״ב:ב׳ק״צ א׳ (ס"ק ב) הסכך כו' אעפ"י שאינו נמשך כו'. ר"ל אינו מרוחק ברוחב: ב׳ כיון דהגובה כו' לא אמרי' חביט ולבוד להחמיר ר"ל תחל' היינו צ"ל חביט רמי כדלעיל סי' תרל"א סעיף ה'. ועי"ז הוי כאלו הגג מונח למט'. ואח"ז היינו צ"ל לבוד הגג עם הקורה ולחומרא לא אמרי' תרתי ניהו דלבוד להחמיר ס"ל למ"א בסי' תק"ב וכן בס"ס זה דאמרי' דלא כרמ"א אבל חבוט ולבוד להדדי להחמיר מודה דלא אמרי'. ועיין מ"ש הר"ן על פלוגתא שבדף י"א ע"א דפליגי ר"א ורבינא וכ"ע ס"ל אם הי' בסכה אויר ג"ט ומיעטו בסכך פסול דכשר'. דהא אין בסכך פסול שיעור לפסול. וכן אין באויר שיעור לפסלו דהא לא נשאר אויר ג' טפחים ואמרי' לבוד. וכ"ז אם כה"ג הוי מן הצד. אבל אי הוי כה"ג באמצע סכך פליגי א"א לבוד באמצע או לא. והקש' הר"ן למה נקט הפלוגתא בכה"ג שנעש' האויר פחות מג"ט ע"י שמיעט בשפודים ה"ל למנקט כפשוטה. שיש אויר מתחלתו באמצע סכך פחות מג"ט א"א לבוד. ותי' דחדושא אתי לאשמעינן למ"ד אין לבוד באמצע אפי' הי' אויר ג"ט מן הצד ומיעטו ע"י סכך פסול דמודה דאמרי' לבוד היינו דוקא שהניח הסכך הפסול לצד סכך הכשר. ונשאר האויר לצד הדופן כה"ג אמרי' לבוד מן הצד. אבל אם הניח הסכך פסול לצד הדופן לא אמרי' לבוד דה"ל לבוד באמצע. ואע"ג די"ל דאותו סכך פסול המונח לצד הדופן הוי דופן עקומה וא"כ האויר הוא מן הצד וי"ל לבוד. מ"מ תרתי לא אמרי' דופן עקומה וגם לבוד עכת"ד. ובוודאי בזה לא פליגי אמוראי דגם למ"ד דאמרי' לבוד באמצע והכי קי"ל. מ"מ מסתמא מודה דלא אמרי' לבוד ודופן עקומה להדדי. ואע"ג שנרא' מדברי מ"א דהוי אמרי' חביט ולבוד להדדי אי לאו דהוי לחומרא. צריך לחלק בין דופן עקומה ולבוד. לבין חביט ולבוד מ"מ חידוש הוא בעיני שלא הביא הרב"י דברי הר"ן הנ"ל לדינא. דהא לא מצינו בפוסקים חולק על הר"ן. וגם י"ל ראיה מן הש"ס כנ"ל. ואף גם אם הרב"י מצא מי שחולק על הר"ן בזה. מ"מ ה"ל עכ"פ מחלוקת בזה. ואולי י"ל כוונות הר"ן דוקא למ"ד אין לבוד באמצע. דא"א לומר לבוד אלא אם נאמר תחלה דופן עקומה ועי"ז הוי לבוד מן הצד כנ"ל כה"ג לא אמרי' כיון דתרווייהו צריכים זה לזה. אבל לדידן דאמרי' לבוד באמצע אמרי' בסכה א' דופן עקומה וגם לבוד אי אותה סכה צריכה לדופן עקומה וגם ללבוד כיון דאין צריכים זה לזה. לכן לא הביא הרב"י דברי הר"ן לדידן. אולם זה ליתא אפי' נאמר סברא זו מ"מ יש נ"מ גם לדידן דלפעמים צ"ל דופן עקומה וגם לבוד וצריכים זה לזה לפי מ"ש מ"א ר"ס זה בשם הר"ן דלא אמרי' דופן עקומה אלא כשהדפנות מגיעות לסכך. א"כ ה"ה כשהדפנות גבוהים עד הסכך. אלא שהסכך מרוחק במשך רוחב הסכה ויש שם אויר דא"א לו' דופן עקומה לדעת הר"ן. אך אם אותו אויר אינו רחב ג"ט י"ל תחלה לבוד והוי כאלו הדפנות מגיעות עד הסכך ואח"ז נאמר דופן עקומה. והם צריכים זה לזה דא"א לומר דופן עקומה אם לא נאמר תחלה לבוד. ומה לי אם צ"ל תחלה לבוד ואח"כ דופן עקומה או להיפך שצ"ל תחלה דופן עקומה ואח"כ לבוד. וכן משכחת כה"ג אם הדפנות מרוחקים מן הסכך פחות מג"ט ויש שם אויר. ג"כ צ"ל תחלה לבוד ואח"כ דופן עקומה א"כ גם לדידן נ"מ בדברי הר"ן דכה"ג לא אמרי' וה"ל להרב"י להביא דברי הר"ן: תרל״ב:ב׳קצ״א א׳ (ס"ק ג) אלא כו' וכמש"ל בש"ע. שכתב וז"ל בד"א בסכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול ז' טפחים כו'. וכ"מ מלשון רש"י דף י"ז ע"ב: תרל״ב:ב׳קצ״ב א׳ (ס"ק ד) ואף כו' לרחבה כו' כשר. ר"ל החלק של צד דופן האמצעי דאמרי' דופן עקומה. ומבואר בטור דוקא אי ב' המחיצות שבצדדים ארוכות. אבל אי צד א' אין לה כ"א טפח שוחק וצ"ה או מחיצה ז' אז חלק החיצון פסול. דא"א דופן עקומה אז אין לחיצון כ"א ב' דפנות כמין גא"ם. ואם מחובר מ"ה מצטרף כו' ומבואר דאפי' אין בפנימי לבד שיעור הכשר סכה. אלא בצירוף החיצון אפ"ה כיון שמחובר מן הצדדים מצטרף: תרל״ב:ב׳קצ״ג א׳ (ס"ק ה) אם כו' וסתום בסכך פסול. אלא בסתום בסכך כשר: ב׳ עמ"ש סי' תק"ב. ר"ל לפי פי' מ"א פה אזדא ראיית רמ"א שם דהוכיח מכאן דלא אמרי' לבוד להחמיר. ומ"א שם חולק עליו:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א