סימן תרכז – דיני הישן בסכה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרכז – דיני הישן בסכה

א { צָרִיךְ לִישֵׁב בַּאֲוִיר הַסֻּכָּה. } הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻכָּה, אִם הִיא גְּבוֹהָה י' טְפָחִים, לֹא יָצָא. ב הַיָּשֵׁן תַּחַת הַכִּילָה בַּסֻכָּה, אִם אֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ שֶׁאֵין לָהּ גַּג רָחָב טֶפַח, יָצָא. ג הָעֵצִים א הַיּוֹצְאִים מֵאַרְבַּע רָאשֵׁי הַמִּטָּה אָסוּר לִפְרֹס עֲלֵיהֶן סָדִין וְלִישַׁן תַּחְתָּיו, אֲפִלּוּ אִם אֵינָם גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה; אֲבָל אִם אֶחָד יוֹצֵא בְּאֶמְצַע הַמִּטָּה בְּרֹאשָׁהּ, וְהַשֵּׁנִי בְּמַרְגְּלוֹתֶיהָ כְּנֶגְדּוֹ, וְנוֹתְנִים כְּלוּנְסוֹת (פֵּרוּשׁ עֵצִים אֲרֻכִּים כְּעֵין קָנֶה שֶׁל רֹמַח) מִזֶּה לָזֶה, מֻתָּר לִפְרֹס סָדִין עָלָיו וְלִישַׁן תַּחְתָּיו, מִשּׁוּם דְּאֵין לָהּ גַּג רָחָב טֶפַח לְמַעְלָה; וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ גְּבוֹהִים ב עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְיֵשׁ מַכְשִׁירִין אֲפִלּוּ בִּגְבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים. ד פֵּרַס סָדִין תַּחַת הַסְכָךְ לְנוֹי, אִם הוּא בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים לַגַּג, כְּשֵׁרָה; וְאִם הוּא רָחוֹק ד' טְפָחִים מִן הַגַּג, פְּסוּלָה; וְאִם אֵינוֹ לְנוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים, פְּסוּלָה { וְיֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִתְלוֹת שׁוּם } ג { נוֹי סֻכָּה רַק בְּפָחוֹת מִד' לַסֻּכָּה } (מַהֲרִי"ל).

באר היטב – סימן תרכז – דיני הישן בסכה

ג א היוצאים וכו'. זהו מקרי במשנה קינופות והוא קבוע מאד ע"כ פוסל אפי' פחות מי' ומבואר בגמרא ובר"ן שג' דינים יש כאן כילה ונקליטין וקנופות כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג וגבוה י"ט נקליטין קביעי טפי מכילה אע"פ שאין לה גג אם גבוה י"ט אסור קינופות דקביעי ויש להם גג אפי' אין גבוהין י' טפחים אין ישנים תחתיו ועיין ט"ז מה שהקשה על מה שאמר בגמ' דף י"א שאני נקליטין דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות וכו' אמאי לא אמר דנקליטין וקינופות שוין לענין קביעות ומש"ה וכו' ע"ש. והוא קושית התו' שם ע"ש במהרש"א ודו"ק: ב עשרה. והני י"ט מארעא משחינן אע"פ שאין י"ט מהמטה לכילה. מ"א: ד ג נוי. אפי' אינו רחב ד"ט. מ"א:

מגן אברהם תרכ״ז – סימן תרכז – דיני הישן בסכה

א׳ אם אינה גבוה כו'. וגם בעי' שלא יהא פחות מג' סמוך לגג רחב טפח וגם הסדינים מגיעים לארץ שאין להם מחיצה טפח [ב"ח אגודה] ועסי' שט"ו ותראה שיש ט"ס בדבריו: ב׳ אינם גבוהים י'. משום דקביעי טפי מכילה ואף על גב דמטה ג"כ קבוע מ"מ אינה עשויה לישן תחתיה אלא על גבה [ר"ן], באגודה ריש סוכה כ' בשם התוס' שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפי' פחות מד' מפני שהם דירת קבע עכ"ל: ג׳ והוא שלא יהיו. דקביעי טפי מכיל' נ"ל דהנך י"ט מארעא משחינן אף על פי שאין י"ט מן המטה לכילה וכ"מ בתו' סוף דף כ"א: ד׳ שום נוי. אפי' אינו רחב ד"ט:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרכ״ז

א׳ באויר הסוכה. זה העתיק מלשון הטור שזה הטעם פסול תחת המטה לפי שאין יושב בצל הסוכה אלא בצל אוהל ולא כרי"ף ורא"ש שכתבו הטעם דהוה כסוכה שתחת סוכה כמ"ש הר"ן בשם הרז"ה דאין בסכך פסול משום סוכה שתחת סוכה ובסי' שלפני זה כתבתי שזהו ג"כ טעם הפלוגתא בלטי"ש בין הדיעו' שבטור: ב׳ הישן תחת המטה כו'. בסעיף ב' מזכיר דבעי תרתי גג טפח וגבוהים י' דאז דוקא חשיב אוהל בפ"ע וה"ה כאן במט' ולא הוצרך כאן להזכיר גג דודאי בכל מטה יש בה רוחב טפח והוא גג למי ששוכב תחתי': ג׳ העצים היוצאים כו'. זה מקרי במשנ' קינופות והוא קבוע מאוד ע"כ פוסל בפחות מי' ומ"ש אח"כ אבל אם א' יוצא כו' זהו נקרא נקליטין. ומבואר בר"ן דהביא ב"י שג' דינים יש כאן כילה ונקליטי' וקינופות כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג וגבוה עשרה. ונקליטין קביעי טפי מכיל' ואע"ג שאין להם גג כל שהן גבוהין י' אף על פי שלא נראה כן מדברי הרי"ף שהכשיר לנקליטין סתם ומשמע אפי' גבוהין י'. קינופות דקביעי ויש להם גג אפי' אינם גבוהים י"ט אין ישנים תחתיהם עכ"ל. ועוד כתב הר"ן ר"פ הישן דמטה כיון דלגבה עשויה ולא לישן תחתיה ע"כ צריך ג"כ תרתי לריעותא. משמע מזה דמטה הוה קביעא אלא דגריעותא הוא דעשויה לגבה ותימה לי דאמאי לא משני בגמ' גם אמטה דהוה קביעא ותו דההוא סברא דעשוי' לגבה איתא אח"כ בגמ' לרבה בר רב הונא לענין דה"א לגמרי אין תחת המטה פסול אפי' בגבוה י' דכל שתאמר שאין שם אוהל תחתיה לא מהני י' ונלע"ד דהמטה לא מיקרי קביעא כיון שמטלטלת ומעמידין אותה ממקום קרקע זו למקום אחר משא"כ בקינופות ונקליטין שהם אינם זזים מן המטה וכיוצא בזה מבואר בר"ן פ' הישן במשנה דסומך סוכתו בכרעי המטה וק"ל על מ"ש בגמ' דף י"א שאני נקליטין דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות לגבי קינופות לא קביעי לגבי כילה קביעי אמאי לא אמר דנקליטין וקינופות שוין לענין קביעות ומ"ה לא אבעי' אלא חדא לריעותא דהיינו או גג או גבוה י' וע"כ בקינופות דודאי יש להם גג בכל ענין פוסלין ונקליטין שאין להם גג בודאי פוסלין בגבוהי' משא"כ בכילה ומטה דלא קביעי דבעי' תרתי לריעות' וצ"ע: ד׳ ויש מכשירין. הוא דעת הרי"ף ורמב"ם שזכר הר"ן הנ"ל. והנה גם הרא"ש כ' כהרי"ף דהכשר דנקליטין הוא מטעם שאין לה גג ומביא ירושלמי שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו פירוש שאם הגביה אדם ב' זרועותיו כשהוא שוכב תחת הסדין ונעשית הסדין עליו כאוהל אין בכך כלום כך אלו שני הניקליטין שבאמצע המט' כמו זרועותיו הן חשובין ואין בכך כלום עכ"ל והטור כ' כדעה הראשונה בנקליטין דפוסלין בגובה עשרה ולא זכר דעת אביו והיותר הפלא ופלא דבקיצור פסקי הרא"ש כ' ג"כ כמו שכ' כאן להחמיר בנקליטין והרא"ש עצמו כתב בפירוש להקל כמו הרי"ף: ה׳ ויש ליזהר כו'. במהרי"ל כתוב שמהרי"ל היה נזהר בזה ורוב העולם אינם נזהרים בזה ומרחיקים הנוי מן הסכך ארבעה טפחים וטעם הנזהר נרא' שיש לחוש שמא יעשה נוי הרבה עד שיהי' שם סכך על אותו מקצת וישב תחתיו:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרכ״ז

תרכ״ז:ב׳קכ״ו א׳ (ס"ק א) אם כו' ועיין סי' שט"ו ותראה שיש ט"ס בדבריו. ר"ל דהאגודה הביא ראיה מסי' שט"ו ושם כ' להיפך בסעיף י"א וז"ל שם והוא שלא תהי' משולשלת מעל המטה טפח. אולם הטעם מבואר שם כיון שהכילה פרוסה לצל הוי המטה עשוי' כעין גג באמצע המחיצה של הכילה. מה שמשולשל למטה הוי מחיצה. מכל מקום אין ענינו שייך לכאן. בשלמא לעיל סי' שט"ו דמיירי לענין איסור עשיית אהל בשבת א"ש דכה"ג אסור דהוי אהל. אבל הכא דמיירי לענין הישן שם דמיקרי אינו ישן בסכה דאהל מפסיק. א"כ מה בכך דתחת המטה נקרא אהל. הא הוא ישן ע"ג המטה ושם ליכא אהל מפסיק. ואי בישן תחת המטה בלא"ה אסור כדאי' ריש הסי': תרכ״ז:ב׳קכ״ח א׳ (ס"ק ג) והוא שלא כו' נ"ל דהנך י"ט כו' וכ"מ בתוס' סוף דף כ"א אהא דתנן התם הסומך סוכתו בכרעי המטה. ר"ל שסיכך ע"ג מטה וקרקע המטה היא קרקע סכה וגם דופני המטה הם דופני הסכה כשרה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. והטעם לחד מ"ד בש"ס שם מפני שאין לה קבע. ופי' התוס' ע"פ הירושלמי שאין מקרקע המטה עד הסכך גובה י' טפחים. והקשו התוס' א"כ למה מכשיר ר"י אם יכולה לעמוד בפלי עצמה דהיינו שסיכך ע"ג יתידות העומדים בארץ. הא מ"מ אין מקרקע המטה עד הסכך גבוה י' טפחים. ותי' דמ"מ כיון דאי שקיל למטה עדיין נשאר הסכך מונח ע"ג יתידות לכן חשבינן היו"ד טפחים מן הארץ לא מקרקע המטה ע"ש. אולם לא הבנתי דבריו. דהא מבואר בש"ס בהדיא להיפך בדף י' ע"ב וז"ל הברייתא שם נקליטין שנים כו' (והוא נדון דידן דמיירי כאן) פירס ע"ג נקליטין כשרה ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהים מן המטה עשרה. הרי דמן המטה משחינין ומודדים היו"ד טפחים וכן מבואר שם ברש"י. ודברי התו' שהביא אדרבא הביא חובה לנפשי'. דמשמע מדבריהם להיפך. דהא הכא דנקליטי' קבועי' במטה ופירס ע"ג נקליטין דומה לסיכך ע"ג מטה ולא ע"ג יתודות דבעי ר"י שיהי' מקרקע המטה יו"ד טפחים. וכעת ראיתי שנתעורר בזה בס' נתיב חיים ועפ"ז דחה דברי מ"א ולענ"ד י"ל דמ"א דייק בלשון הש"ע ששינ' מלשון הגמ. דבגמ' אי' בלבד שלא יהיו נקליטין גבוהים מן המטה יו"ד. ובש"ע כתב והוא שלא יהיו גבוהים י'. ומשמע דקאי על הנקליטין עצמן שלא יהיו גבוהים י' והוקשה למ"א דלשון הגמ' א"ש שלא יהיו הנקליטין גבוהים מן המטה יו"ד. משמע אם (אין) גבוהים מן המטה יו"ד אע"ג שהנקליטין עצמן גבוהים יו"ד כגון שהנקליטין קבועים באמצען וקצת מן הנקליטין הוא תחת המטה. מ"מ שרי כיון דעכ"פ אין יוצאים למעלה מן המטה יו"ד טפחים אין עליו תורת אהל אבל הש"ע שכ' ובלבד שלא יהיו גבוהים עשרה דהיינו הנקלוטין אע"ג שאין גבוהים מן המטה יו"ד דהיינו. שקבועים באמצען כנ"ל אפ"ה שם אהל עליו. וע"ז הוקשה למ"א ולמה יהי ע"ז שם אהל. לכן הוכרח מ"א לומר שכ"א נקט כפי ההוה ובזמן הש"ס היו הנקליטין קבועים במטה ויש לו דין סמך סכתו ע"ג כרעי המטה וא"י לעמוד בפני עצמה אז לא משחינין מארעא אלא מקרקעית המטה ולכך הצריכה הברייתא שיהיו הנקליטין גבוהים מן קרקע המטה עשרה. אבל בזמן הרב"י היו דרכן שלא היו הנקליטין קבועים במטה אלא בקרקע אצל המטה ואז יש להן דין סכה שיכולה לעמוד בפ"ע והוי כמו סיכך על גבי יתידות שאז מקרקע הארץ מודדים היו"ד טפחים ולכך תלה הש"ע השיעור בנקליטין עצמן אם הם גבוהים עשרה. אע"ג שאין מקרקע המטה עשרה וא"ש דברי מ"א: תרכ״ז:ב׳קכ״ט א׳ (ס"ק ד) שום כו' אפילו אינו כו'. והטעם ע' בט"ז ס"ק ה':

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א