סימן תרכד – סדר מוצאי יום הכפורים
א מִתְפַּלְּלִים תְּפִלַּת עַרְבִית, וְאוֹמֵר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת. ב צָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ גַּם בִּיצִיאָתוֹ, שֶׁיַּמְתִּינוּ מְעַט אַחַר יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים. ג א מַבְדִּילִים עַל הַכּוֹס וְאֵין מְבָרְכִים עַל ב הַבְּשָׂמִים, אֲפִלּוּ אִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. ד מְבָרְכִים עַל הָאוּר; וְאֵין מְבָרְכִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים עַל הָאוּר שֶׁהוֹצִיאוּ ג עַתָּה מִן הָאֲבָנִים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו מֵעַמּוּד ד רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ. ה יִשְׂרָאֵל שֶׁהִדְלִיק מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֵין מְבָרְכִים עָלָיו בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְבָרְכִין עָלָיו, שֶׁאֵין מְבָרְכִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא עַל הָאוּר שֶׁשָּׁבַת מִבְּעוֹד יוֹם מַמָּשׁ, אוֹ עַל הָאוּר שֶׁהֻדְלַק מִמֶּנּוּ; וְכֵן נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מֵעֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמִיהוּ אֲפִלּוּ אִם הֻדְלַק בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אִם הֻדְלַק בְּהֶתֵּר כְּגוֹן לְחוֹלֶה, יְכוֹלִים לְבָרֵךְ עָלָיו. { הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים לְהַבְדִּיל עַל נֵר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת } (הַמַּגִּיד וְאַבּוּדַרְהַם וְאוֹר זָרוּעַ); { וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהַבְדִּיל עָלָיו אֶלָּא מַדְלִיקִין נֵר אֶחָד מִמֶּנּוּ; וְהַנָּכוֹן לְהַבְדִּיל עַל שְׁנֵיהֶן בְּיַחַד, דְּהַיְנוּ לְהַדְלִיק נֵר אֶחָד מִנֵּר בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא יַבְדִּיל עַל נֵר עַצְמוֹ שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת לְחוּד } (מַהֲרִי"ל); { וּשְׁאָר דִּינֵי נֵר, עַיֵּן לְעֵיל סי' רצ"ח. וְאוֹכְלִים וּשְׂמֵחִים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּהָוֵי קְצָת יוֹם טוֹב } (טוּר מהרי"ו וְאוֹר זָרוּעַ). { יֵשׁ מַחְמִירִים לַעֲשׂוֹת } ה { שְׁנֵי יָמִים יוֹם כִּפּוּר, וְיֵשׁ לְזֶה הַתָּרָה; וְאֵין לִנְהֹג בְּחֻמְרָא זוֹ, מִשּׁוּם דְּיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיָּבֹא לִידֵי סַכָּנָה } (אוֹר זָרוּעַ). { מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם לְמָחֳרָת יוֹם כִּפּוּר, אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת כָּל יָמָיו } (מִנְהָגִים). { אֵין אוֹמְרִים } ו { תְּחִנּוֹת וְלֹא צו"ץ מִיּוֹם כִּפּוּר עַד סֻכּוֹת, וְהַמְדַקְדְּקִים מַתְחִילִים מִיָּד בְּמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר בַּעֲשִׂיַּת הַסֻּכָּה, כְּדֵי לָצֵאת מִמִּצְוָה אֶל מִצְוָה } (מַהֲרִי"ל וּמִנְהָגִים וְהג"מ פ"ב דִּבְרָכוֹת מהרי"ו).
באר היטב – סימן תרכד – סדר מוצאי יום הכפורים
ג א מבדילים. ומותר ברחיצה ובכולם קודם שיבדיל. מ"א עיין שם: ב הבשמים. וב"ח כתב בשם מהרי"ל ואבודרהם ורש"ל שכשחל בשבת יש לברך על הבשמים ואין כאן ברכה לבטלה כיון שנהנה. מ"א וט"ז וכן עיקר: ד ג עתה. אפי' חל בשבת להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור. מ"א: ד ראשון. פי' שהדליקו נר אחד מאותו שלהבת עסס"ה: ה ה שני ימים. וז"ל מהרי"ל בתשוב' סימן רי"ב העושין שני ימים יה"כ אין משנין כלל התפילות אף אם הם י' או מאה לא יתפללו רק התפלה של חול דהוי לא תתגודדו וכתב המ"א ונ"ל דיניחו גם כן תפילין מה"ט ע"כ. אך פיוטים וסליחות יאמרו כרצונם וי"ג מדות כקורא בתורה. וכתב המ"א ומכל מקום נראה לי דלא יאמר אותם באמצע התפלה רק אחר י"ח גם לא יקראו בתורה אפי' ויחל כשחל יום כפור ביום ה' אסור להכין להם צרכי שבת בע"ש שהוא יום כפור שלהן אך יאכלו עם אחרים שלא הרבו בשבילן מ"א ע"ש שמסיים שלא לעשות שני ימים יום כפור דכשעושה יום שני יום כפור א"כ מאתמול הוי ערב יום כפור ואסור להתענות וא"כ היאך התענה והוי סתרי אהדדי ולכן אין לנהוג כן ומכ"ש למנהגינו שאין מתענין בין יום כפור לסוכות ובליקוטי פרדס משמע שאין מתענין בלילה כי אם ביום: ו תחינות. ואין מתענין בהם אפי' יאר צייט שהם ימי שמחה שהיו מחנכין בהם המזבח בימי שלמה. מהרי"ל. ומקדשין הלבנה במוצאי יום כפור עיין סי' תכ"ו סעיף ב' ביום שאחר יום כפור משכימין לבה"כ. מנהגים:
מגן אברהם תרכ״ד – סימן תרכד – סדר מוצאי יום הכפורים
א׳ יש מקומות דאין נוהגי' להבדיל בבה"כ וצ"ע דיתנו לתינוקות לשתות ואפשר משום דלגדולים אסור לשתות עד שיבדיל כל א' בביתו לפיכך חיישינן לקטנים דלמא אתי למסרך כנ"ל [לבוש] וצ"ע למה יאסר לגדולים לשתות אם מכוונים לצאת בהבדלה זו ואם אין מכוונין לצאת בה גם בכל מ"ש אסורים לשתות וא"כ מ"ט גזרינן טפי ביה"כ ועוד דהא בקידוש לכ"ע אסור לשתות ואפ"ה לא גזרינן בתינוקות ולכן אין לנהוג כן ונ"ל דמותר ברחיצה ובכולם קודם שיבדיל: על הבשמים. וב"ח כ' בשם מהרי"ל ואבודרהם ורש"ל שכשחל בשבת יש לברך על הבשמים ואין כאן ברכה לבטלה כיון שנהנה: ב׳ ואין כו'. דבעינן אור ששבת: ג׳ מעמוד ראשון. פירוש שהדליקו נר א' מאותו שלהב' עיין סס"ה: ד׳ שבמ"ש מברכין. מפני שעל תוספת ההיתר הוא מברך וה"ל כאור היוצא מהעצים אבל ביה"כ אין מברכין אלא על האור ששבת מבע"י וכו' עכ"ל מ"מ פכ"ט משבת וא"כ גם על הנר שהודלק מאור היוצא מהאבנים אין לברך דהא על העיקר אין לברך ועל התוספ' גם כן אין לברך דהא לא שבת מבע"י וכ"מ בתר"י פ"ח דברכות במוצאי יה"כ אין מברכין על האור היוצא מהעצים ובגחלים ששבתו והדליקו מהם י"א דהוי כיוצא מהעצים ואין נראה שהרי הגחלים הראשונים הם היתר והנר גם כן היתר ע"ש הרי בהדיא דבאור שהודלק מאור היוצא מהעצים אין לברך עליו לכ"ע וצ"ע דהרב"י כתב בס"ד שי"א לברך עליו וכאן סתם כהמ"מ: ה׳ נר של בה"כ. ששבת ממש: ו׳ שאין להבדיל. דלא נעשה רק לכבוד עססי' רצ"ח: ז׳ של בה"כ לחוד. כלומר דאם א"א להבדיל על שניהם מוטב להבדיל על נר אחר לחוד מנר בה"כ לחוד ומשמע דאפי' חל יה"כ בשבת אין לברך על אור היוצא מן העצים להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור: אין מתענין מי"כ עד סוכות יום שמת בו אביו (הגמ"נ) והם ימי שמחה שהיו מחנכין בהן המזבח בימי שלמה (מהרי"ל) ביום שאחר יה"כ משכימין לביה"כ (מ"צ מנהגים) העושים שני ימים יה"כ אף אם הם י' לא יתפללו רק התפלה של חול ופי' ב"י הטעם דהוי לא תתגודדו דכב"ד א' בעיר א' דמי ונ"ל דיניחו גם כן תפילין מה"ט וע' סי' ל"א אי נמי משום דמיחזי כיוהרא ואתי לידי מחלוקת וב"ח פי' הטעם דאסור להתפלל תפלה שלא תקנו והוי ברכה לבטלה אך סליחות ותחנונים לא היה מוחה בידם (רשד"ם בי"ד סי' קנ"ג) וז"ל מהרי"ל בתשובה סימן רי"ב ב' ימים יה"כ אין משנין בכל התפלו' דאין היחיד קובע ואפי' ק' ועשרה אין משנין התפלות אך פיוטים וסליחות יאמרו כרצונם וי"ג מדות כקורא בתורה עכ"ל משמע כמ"ש הב"ח ולטעם הרב"י צ"ל דפיוטים שרי דלא מיחזי כ"כ שעושין כן משום יה"כ שרשות לומר בכל יום סליחות ומ"מ נ"ל דלא יאמרו אותם באמצע התפלה רק אחר י"ח עסי' תקס"ו גם לא יקראו בתורה אפי' ויחל, כשחל יה"כ יום ה' אסור להכין להם צרכי שבת בע"ש שהוא י"כ שלהן אך יאכלו עם אחרים שלא הרבו בשבילן כן הורה מהר"מ וכ"ד רבינו בה' עירובין פ"ח הלכה י' עכ"ל הג"מ סוף י"ה עסי' תקכ"ז סס"ך ז"ל הרמב"ם שם יה"כ שחל להיות ע"ש או אחר שבת יראה לי שהם כיום א' וקדושה א' להם עכ"ל והא דשרי לאכול מה שבישלו אחרים כתוב בתשו' מהר"מ סי' ע"ו כיון דבהיתר הוא מבשל לא שייך לאסור משום קנס (וע' סימן שי"ח) ואפי' מכירו שרי ולא גזירנן שמא ירבה בשבילו לשנה הבאה דישראל לא עבר אלפני עור ל"ת מכשול להרבות בשבילו משא"כ בעכו"ם (עסי' שכ"ה) עכ"ל וא"כ מה שבישל עכו"ם בע"ש אסור לאכול אם הוא מכירו, ומ"מ צ"ע דליתסר משום הכנה דלא גרע מדבר הניצוד או נתלש בי"ט שאסור בשבת ואף על גב דס"ל דיה"כ ושבת קדושה א' הן מ"מ להקל לא אמרינן כך ואפשר דס"ל דאפי' להקל הוי קדושה א' ועי"ל דחזי בו ביום לקטנים ומ"מ אם בישל דבר שא"א לאכלו חי כגון דגים אסור לאוכלן בשבת כיון שקדושה א' הן ועסי' תקט"ו ס"ד וסי' תי"ו לענין עירוב וססי' רס"ג: וכ' ד"מ וי"א דמי שעשה פעם א' ב' ימים אינו יכול לחזור בו כו' וכ' מהרי"ו דלפי דעה זו אפי' תנאי לא מהני וז"ל מהרי"ו סי' קצ"א וצריך לנהוג כך כל ימיו כיון שקבל עליו ונ"ל אפי' התנה מתחלה שלא יעשה אלא זו מידי דהוי אמי שאמר אהיה נזיר פחות מל' יום לא מהני ליה תנאי דאין נזירות פחות מל' יום וכיון דאמר אהיה נזיר לא מהני ליה תנאי ה"נ ל"ש ואשר"י מתיר בהתרה עכ"ל משמע דתנאי עכ"פ לא מהני דדמי לנזיר דיש לו התרה ולא מהני תנאי [וע' במסכ' ביצה דף י"ח ובמנחות ס"פ התוד'] ומ"מ צ"ע דל"ד לנזיר דכיון שאמר הריני נזיר חל עליו נזירות ל' יום ושוב לא מהני תנאי משא"כ הכא דאע"ג דבשנה זו חש לספיקא ועושה ב' ימים אין מחויב לנהוג לעולם ולמה לא יועיל תנאי ומכ"ש האידנא דבקיאינן בקביעא דירחא ואין עושין שני ימים אלא משום מנהג א"כ כיון שאבותינו לא נהגו כן ביה"כ למה ננהוג אנחנו כן ושמעתי עוד טעם שלא לעשות שני ימים י"כ דכשעושה יום השני י"כ א"כ מאתמול הוי עי"ה ואסור להתענות וא"כ היאך יתענה והוי סתרי אהדדי לכן אין לנהוג כך ומכ"ש למנהגנו שאין מתענין בין יה"כ לסוכות ובליקוטי פרדס משמע שאין מתענין בלילה כ"א ביום:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרכ״ד
א׳ מתפללין תפלת ערבית כו. בטור כתב שאין תפלת נעילה פוטרת אותה פירוש דלא כרב דאמר נעילה בלילה ממילא פוטרת תפלת ערבית שהיא בלילה ואע"ג דלעיל סי' תרכ"ג פסק הטור כרב והוא מדברי רי"ף י"ל דהרי"ף עצמו כ' דהאידנא נהגו לצלויי ערבית בתר נעילה פי' בזה אין אנו תופסין כרב: ב׳ ואין מברכין על הבשמים. כ' מו"ח ז"ל אכן בתשובת מהרי"ל סי' ל"ד כתב לברך על הבשמים כשחל בשבת וכ"כ אבודרהם וכן נ"ל עיקר לענין מעשה מאחר שהמרדכי פסק לברך על הבשמים כניהוג ר"ג מ"ה אפי' חל בחול ואע"פ דבהא לא נהגי' כוותיה מ"מ כשחל בשבת ראוי לנהוג כניהוגו מאחר שרבים סוברין כן וכן פסק מהור"ר שלמה לוריא ועוד נ"ל דלא שייך כאן ספק ברכות להקל מאחר שנהנה מן הבשמים עכ"ל ויש לכאורה לדחות זה שכ' מאחר שנהנה כו' דמ"מ יש כאן הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לברכת המבדיל בבשמים אם אין הכרח להם מ"מ נראה דעדיף טפי לצאת ידי כל הדיעות מלחוש להפסק וראיה מדברי ת"ה סימן קמ"ב לענין קשר"ק שתוקעין בסדרים דבזה נפיק ידי כל הקולות דהיינו או קר"ק או קש"ק ולא חיישינן להפסיק אם קש"ק עיקר הוה התרועה הפסק ואם קר"ק עיקר הוה השברים הפסק דכיון דעכ"פ כבר יצא י"ח לא חיישינן להפסק אע"ג דעיקר התקיעות הם על סדר הברכות הכי נמי כיון דיוצא ממ"נ לא חיישינן להפסק: ג׳ שהוציאו עתה מן האבנים. שאין מברכין על מה שנולד עכשיו ולא היה מבעוד יום אלא במ"ש שאף הוא תחלת ברייתו מן האור: ד׳ י"א להבדיל על נר של בה"כ. כיון שהיה דולק כל היום בהיתר וי"א שאין מברכין עליו כיון שכל היום לא הי' דולק להאיר אלא לכבוד היום והוי כאלו לא דלק כלל:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תרכ״ד
תרכ״ד:ב׳ק״ט א׳ כתב מ"א יש מקומות כו' ועוד דהא בקידוש כו' ואפ"ה ל"ג בתינוקות והטעם דל"ג כ' מ"א בסי' רס"ט בשם רשב"א חדא כל מידי דהתירא אלא שהוא בזמן איסור והוא רביתי' דתינוק יהבי' לי' ולא גזרי'. ועוד דהא עיקר הבדלה בבה"כ לכתחלה ניתקן בשביל אורחים שיצאו בזה והיו האורחים שותים הכוס אלא דעכשיו דליכא אורחים מ"מ נשארה התקנה וכדי שלא יהיה בזיון נותנים לתינוקות לשתות ואי איכא אורחים לא יהבי' לתינוק אלא לאורחים וא"כ לא הוי דבר קבוע לתינוקות ובכל מידי דלא קביע לא גזרי דלמא אתי למסרך וכה"ג מבואר לעיל סי' תקנ"ט במיל' שחל בט"ב שנותנין לשתות הכוס לתינוקות משום דלא הוי דבר קבוע ע"ש ואע"ג דבמילה ביוה"כ אין נותנים לתינוקות כמ"ש סי' תרכ"א ובמ"א סי' תקנ"ט ע"ש היינו ביוה"כ גופי' יש להחמיר יותר מתשעה באב. אבל במוצאי יום הכפורים אין להחמיר יותר מט"ב: ב׳ ונ"ל דמותר כו' קודם שיבדיל ולעיל סי' תצ"א הניח מ"א בצ"ע אי מותר לאכול חמץ במוצאי פסח קודם שהבדיל וצריך לחלק דדוקא רחיצה ושאר עינוי' דכוותי' אבל אכילה ושתיה אפי' מוצאי שבת אסור קודם הבדלה ואם אין לו כוס ע' סי' רצ"ו: תרכ״ד:ב׳ק״י א׳ (ס"ק ב) ואין כו' דבעינן אור ששבת כ"ה בפסחים דף נ"ד ע"א דדוקא במוצאי שבת מברכים אפי' על אור היוצא עתה מן העצים ואבנים דטעם במ"ש משום שאז הי' תחלת בריאת אור דידן וכדאיתא שם בפסחים. במ"ש זימן הקב"ה לאדה"ר שני רעפים והקישן זב"ז ויצא מהן אור כו' ולכן מברכים גם על האור היוצא עתה מהעצים ואבנים דהוא דומה לתחלת ברייתו משא"כ במוצאי יום הכפורים דל"ש טעם זה אלא הטעם משום שפסקה ממנו הנאת האור ביום הכפורים ועכשיו הותר לו. וזה ל"ש באור היוצא עתה אלא בעששית שהיתה דולקת מערב יוה"כ או הודלק מעיוה"כ בהיתר לחי' או לחולה שיש בו סכנה אפי' ע"י ישראל והיכי דליכא סכנה דוקא ע"י גוי (דהיכי דהודלק באיסור אפי' במוצאי שבת אין לברך עליו כיון דנעשה באיסור כמ"ש סי' רצ"ח) דבזה שייך ששבת משא"כ כשיוציא עתה במוצאי יוה"כ מן העצים לא שייך בו ששבת: תרכ״ד:ב׳קי״א א׳ (ס"ק ג) מעמוד כו'. פי' כו' ע"כ דעה זו ס"ל הטעם דאין מברכים במוצאי יוה"כ דהוא דומה לתחלת ברייתו ואין זה שייך במוצאי יוה"כ דהא לא איברי היום כ"א במוצאי שבת. לכן כשהדליקו מן האור שהוציא מעצים ואבנים נר אחר. אותו נר אחר אינו תחלת ברייתו ולכן מברכים עליו: תרכ״ד:ב׳קי״ב א׳ (ס"ק ד) שבמ"ש כו' הרי בהדיא כו' אין לברך עליו לכ"ע. ר"ל לשני הדעות שהביאו תר"י אי מברכים על נר שהודלק מגחלים ששבתו. תרווייהו מודו דבנר שהודלק מאור היוצא עתה אין לברך אבל וודאי איכא מאן דס"ל אפי' על נר שהודלק מאור היוצא עתה והוא הי"א שהביא כלבו והן הי"א שמביא הרב"י בסעיף ד' אלא שמ"א תמה כיון דרוב פוסקים חולקים וגם הרב"י סתם פה דלא כי"א בכלבו למה הביא דעתן סעיף ד': תרכ״ד:ב׳קי״ג א׳ (ס"ק ה') נר כו' ששבת מערב יוה"כ כצ"ל: תרכ״ד:ב׳קי״ד א׳ (ס"ק ו) שאין כו' עססי' רצ"ח סעיף י"ב בנר של מתים וחתנים: תרכ״ד:ב׳קט״ו א׳ (ס"ק ז) של כו' מוטב להבדיל על נר אחר כו' ר"ל שהודלק מנר בה"כ. מלברך על נר בה"כ לבד. ודייק לה מדכתב ולא יבדיל על נר עצמו של בה"כ. ולא כתב סתם ולא יבדיל על א' מהן: ב׳ ומשמע דאפי' חל כו' מדסתם רמ"א: ג׳ ביום כו' משכימים לבה"כ. והטעם כתב בא"ר בשם של"ה שלא יקטרג השטן: ד׳ דכב"ד א' בע"א דמי. דבשני ב"ד בעיר א' ליכא משום לא תתגודדו כמ"ש סי' תצ"ג. ג"כ תפילין ועסי' ל"א. וליכא משום בל תוסיף כיון דעביד מספקא: ה׳ דלא יאמרו אותן באמצע תפלה כו' עסי' תקס"ו סעיף ד': ו׳ אסור להכין כו' ע' סי' תקכ"ז סעיף כ'. ר"ל אע"ג שכתב שם אם שכח להניח ע"ת מקנה קמחו לאחרים והן מבשלים לו. הכא אסור דאפילו מה שאחרים מרבים בשבילם ממה שהוא שייך לאחרים אסור להם. דדוקא בי"ט סמוך לשבת דא"צ ערובי תבשילין כ"א מדרבנן כמ"ש מ"א ר"ס תקכ"ז לכן הקילו משא"כ יוה"כ דאסור להמחמירים ועושים ב' ימים לעשות מיוה"כ לשבת מן התורה אסור החמירו ועיין בב"י: ז׳ וא"כ מה שבישל נכרי ר"ל אפי' הוא בענין דלית ביה משום איסור בישולי גוים וע' בי"ד סי' קי"ג:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א