סימן תרכג – סדר תפלת נעילה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תרכג – סדר תפלת נעילה

א לִנְעִילָה אוֹמֵר: אַשְׁרֵי, וְקַדִּישׁ, וְאֵינוֹ אוֹמֵר: וּבָא לְצִיּוֹן; { הַגָּה: וּכְבָר כָּתַבְתִּי דְּהַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר: אַשְׁרֵי, וּבָא לְצִיּוֹן, קֹדֶם נְעִילָה. } ב זְמַן תְּפִלַּת נְעִילָה כְּשֶׁהַחַמָּה בְּרֹאשׁ הָאִילָנוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה; וְצָרִיךְ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְקַצֵּר בַּסְלִיחוֹת וּפְסוּקִים שֶׁבְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, וְגַם אֵין לוֹ לִמְשֹׁךְ בִּתְפִלַּת נְעִילָה כָּל תֵּבָה וְתֵבָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹשֵׁךְ בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר א קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה { וְאוֹמֵר בִּמְקוֹם כָּתְבֵנוּ, חָתְמֵנוּ } (טוּר). ג אִם חָל בְּשַׁבָּת, מַזְכִּיר בָּהּ שֶׁל שַׁבָּת; אֲבָל בַּוִּדּוּי שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה אֵין מַזְכִּירִים בּוֹ שֶׁל שַׁבָּת; וְהָנֵי מִלֵּי יָחִיד, אֲבָל שְׁלִיחַ צִבּוּר, כֵּיוָן שֶׁאֲמָרוֹ בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ, מַזְכִּיר בּוֹ שֶׁל שַׁבָּת; וְאִם לֹא הִזְכִּיר, ב בְּזֶה אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. ד וְאוֹמֵר: כֶּתֶר, כְּמוֹ בְּמוּסָף. ה נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם בַּנְּעִילָה { וְהַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ } ג { שֶׁלֹּא לִשָּׂא כַּפַּיִם, וְאוֹמְרִים: } ד { אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. } ו בְּסוֹף הַסְלִיחוֹת אוֹמְרִים ה ז' פְּעָמִים: ה' הוּא הָאֱלֹהִים { וּפַעַם אֶחָד: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וג' פְּעָמִים: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד } (מִנְהָגִים) { וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"א } ו וְתוֹקְעִים תשר"ת; { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לִתְקֹעַ, רַק תְּקִיעָה אַחַת } (מָרְדְּכַי וְהג"מ סוֹף הִלְכוֹת יוֹם כִּפּוּר וְאָגוּר), { וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ; וְתוֹקְעִין לְאַחַר שֶׁאָמַר קַדִּישׁ לְאַחַר נְעִילָה, וּקְצָת מְקוֹמוֹת נָהֲגוּ לִתְקֹעַ קֹדֶם קַדִּישׁ. }

באר היטב – סימן תרכג – סדר תפלת נעילה

ב א קודם. ונוהגין שממשיכין גם בליל' אך צריך ליזהר להתחיל בעוד היום גדול וחרוז היום יפנה כו' צריך לומר קודם הערב שמש דאל"כ דובר שקרים לפני ה'. ט"ז ומ"א: ג ב בזה. כלומר שלא הזכירו בוידוי יצא כיון שהזכירו בתפלה אבל אם לא הזכיר שבת כלל מחזירין אותו. מ"א: ה ג שלא. והטעם שלעולם מסיימין אותה בלילה ואין עבודה בלילה לבוש. ומהרי"ל כתב ואפי' איחר עד הלילה נושאין כפים אבל האחרונים כתבו דיש לבטל המנהג שאין נשיאת כפים בלילה. ומ"מ אומרים אלהינו ברכנו וכו' דבזה אין קפידה כ"כ עיין מ"א: ד א"מ. אפי' חל בשבת ועדיין יום הוא. מ"א ע"ש: ו ה ז' פעמים. הטעם ללוות השכינה שמתעלה לעלות למעלה משבעה רקיעים: ו ותוקעים. סי' לסילוק השכינה למעלה שנאמר עלה אלהים בתרוע' וזכר לתקיעות יובל שהיתה בי"כ. ותוספת כתבו להראות שהוא יום טוב להרבות בסעודה לכן יפקדו איש אחיו בצאתו מבה"כ כדרך שאומרים בשבת ויום טוב מט"מ. ותוקעין אפי' חל בשבת. אף ע"ג דלא הבדילו בתפלה עדיין מכל מקום כיון שכבר עבר היום ותקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה לא החמירו בה. טור. ואין הדין והחימה מסתלק עד שישלימו ישראל סדריהם ת"ה סי' רע"א:

מגן אברהם תרכ״ג – סימן תרכג – סדר תפלת נעילה

א׳ לשקיעת החמה. היינו סוף שקיעה שהוא צאת הכוכבי' כמ"ש התוס' עב"י סי' תקס"ב וכ' הב"ח עכשיו שנוהגין שממשיכין התפלה גם בלילה אין למחות בידן דסוברים כרי"ף ורא"ש אך צריך ליזהר להתחיל בעוד היו' גדול וגם יאמר חרוז בהיום יפנ' וכו' קודם הערב שמש דאל"כ דובר שקרים לפני ה': ב׳ בזה אין מחזירין אותו. כלומר שלא הזכירו בוידוי יצא כיון שהזכירו בתפלה אבל אם לא הזכיר שבת כלל מחזירין אותו וכ"כ ד"מ והגמ"ר ומ"ש הב"י דיש חולקין ע"ש דלא קאי אזה רק על ר"ח ע"ש: ג׳ נושאין כפים. ואפי' איחר עד הלילה נושאין כפים (מהרי"ל ד"מ) ולכתחל' אם הזמן קצר יאמרו הפיוטים אחר התפלה כדי שיהא נשיאות כפים ביום (הג"מ) וב"ש כתב דיש לבטל המנהג שנ"כ בלילה ע"ש דף נ"ז ומ"מ אומרים אלהינו ברכנו כו' דבזה אין קפידא כ"כ ואומרים א"מ אפילו חל בשבת דכבר עבר שבת (לבוש) ונ"ל דאפי' אם עדיין יום הוא אומרים אותו דהא בסי' תרכ"ב ס"ג פסק הב"י לאומרו ונהי דאנו נהיגי שלא לאמרו מ"מ בנעילה אומרים אותו שהוא שעת גמר דין ע"ש בב"י בשם הר"ן: ד׳ ותוקעין. אף על גב שעדיין לא הבדילו בתפלה מ"מ כיון דחכמה היא ואינה מלאכה לא אחמור בה רבנן כולי האי כיון שכבר עבר יום (טור) ואף על גב שכ' שישלימנה סמוך לשקיעת החמ' משמע שעדיין לא יצאו הכוכבים מ"מ הוי בין השמשות ועססי' רצ"ט:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרכ״ג

א׳ זמן תפלת נעילה כו'. בירוש' הביאו ב"י בשם הרא"ש והר"ן פליגי רב ורבי יוחנן רב ס"ל נעילת שערי שמים אפילו בלילה ור' יוחנן ס"ל נעילת שערי היכל שהוא יום אחר הדלקת נרות של בין הערבים ומסיק שם דרב גופא הוי צלי כשהשמש בראש האילנות ומשכה תפלתו עד נעילת שערי שמים ממילא לר"י צריך גמר התפלה קודם שקיעת החמה והרמב"ם פ"א מה' תפלה כ' וז"ל תקנו תפלה אחר תפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה כו' וזו התפלה נקראת נעילה כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה הרי דהוא מפרש נעילת שערי שמים קודם לנעילת היכל ולהלכה ס"ל שצ"ל ביום אפי' הגמר וכ"פ בפ"ג שם זמן תפלת נעילה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה וזה דעת הש"ע שפסק שההתחלה תהיה כשהשמש בראש האילנות והיינו ג"ב סמוך לשקיעת החמה כמו שהוא בל' הטור שכלל אותה יחד וסיים כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה והיינו סמוך ממש כי מ"ש תחלה סמוך לשקיעת החמה היינו כמו חצי שעה קודם כמ"ש בע"פ סמוך למנחה דהיינו חצי שעה קודם ובאמת הוא דבר קשה למהר בתפלת נעילה כ"כ והטור פסק כרב דהיינו נעילת שערי שמים אפי' בלילה אלא שההתחלה תהי' בסמוך לשקיעת החמה שהוא שיעור השמש בראש אילנות ויסיים אותה עם צאת הכוכבים וכבר נהגו בכל הקהילות כדעת הטור ותמיהני על רמ"א שלא הביא דעת הטור מאחר שהמנהג כן רק במה שנהגו רוב פעמים שמתחילין אחר שקיעת החמה היא ג"כ כרב דכן הזמן מצד עיקר הדין לדידיה אלא דהוא הקדים עצמו להתחיל קודם שקיעת החמה וכ"מ מדברי הפייטן שכתב השמש יבוא ויפנה דמשמע שבשעת הגמר ג"כ יהיה קודם ביאת שמש ותמוה הוא שאומרים דבר זה אחר שקיעת החמה: ב׳ ותוקעין כו'. הטעם המובחר לתקיעה זו שהוא סי' לסילוק שכינה למעלה שנאמר עלה אלהים בתרועה:

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרכ״ג

תרכ״ג:ב׳ק״ה א׳ (ס"ק א) לשקיעת כו' היינו סוף שקיעה כו' כוונתו דהטור כ וז"ל וזמנה סמוך לשקיעת החמה כשהחמה בראש האילנות ופי' הב"ח דסמוך לשקיעה היינו חצי שעה קודם השקיעה כדאמרי' גבי סמוך למנחה דר"ל חצי שעה קודם מנחה מ"מ מוכח מדברי הטור דסמוך לשקיעה וכשהחמה בראש האילנות חד זמן הוא וזמניהם שוה ולכן הקשה הב"ח על לשון הש"ע שכ' זמן תפלת נעילה כשהחמה כו' כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה הא זמן שניהם א' כנ"ל וע בט"ז מה שרצה לדחוק בזה ולכן תי' מ"א דהטור מיירי בתחלת שקיעה ובש"ע מיירי סוף השקיעה דהוא זמן ארוך אחר זמן שהחמה בראש האילנות שהוא חצי שעה קודם תחילת השקיעה ומתחלת השקיעה עד סוף השקיעה הוא שיעור ד' או ה' מיל לכל מר כדא"ל כדאי' בפסחים דף צד: ב׳ כמ"ש התוס' במס' ע"ז דף לד ע"א ד"ה מתענים כו' דשקיעת החמה יש לו' דהוא סוף שקיעה והיינו צ"ה ע' שם: ג׳ עב"י סי' תקס"ב שמפרש כן דברי הש"ס כל תענית שלא שקעה עליו חמה כו' דרצה לו' סוף שקיעה והוא צ"ה והביא ג"כ דברי תו' הנ"ל: ד׳ וכתב הב"ח שנוהגים עכשיו כו' דבירושלמי פליגי רב ור"י דהא מה"ט קראו לתפלה זו נעילה ע"ש זמנה. דרב ס"ל דזמנה בזמן נעילת דלתי שמים (וכ' רמב"ם ריש הל' תפלה דר"ל שננעלו שערי שמים בעד החמה ונסתרה) והיינו בלילה. ור' יוחנן ס"ל דזמנה בזמן נעילת דלתי היכל שהוא ביום. ומסיק הב"ח דפלוגתייהו בזמן סוף התפלה דהיא העיקר ולר"י צ"ל סיום התפלה ביום דהיינו כשהחמה בראש האילנות ואז הוא התחלת התפלה לרב וסוף זמנה לרב הוא בלילה מ"מ מודה רב דלכתחלה אם אפשר יש להתחיל התפלה ביום אלא שהסיום יהיה בלילה: ה׳ ונראה להב"ח עיקר כהפוסקים כרבי יוחנן דגם הסיום צ"ל ביום ועז"כ הב"ח ועכשיו שנוהגים כו' דסוברים כהרי"ף ורא"ש ר"ל דפסקו כרב. ולכאורה מה שמביא מ"א דברי הב"ח הוא למותר דהא הרב"י בש"ע פסק להדיא כהרי"ף ורא ש לפי' מ"א דשקיעת החמה שכתב בש"ע ר"ל סוף השקיעה. וע"כ צ"ל דלא הביאו אלא משום סוף דברי הב"ח שיאמר חרוז היום יפנה קודם הערב שמש. אולם גם לענין זמן תפלה הוצרך להביא דברי הב"ח דבש"ע כתב שישלים סמוך לשקיעת החמה וניהו דמ"א פי' דר"ל סוף השקיעה דהיינו צ"ה מ"מ הא כ' סמוך לשקיעה היינו חצי שעה קודם צ"ה וכמ"ש מ"א ג"כ בס"ק ד'. דעדיין הוא יום או ב"ה. והב"ח הקיל ע"פ המנהג אפי' יהיה סיום התפלה בלילה ממש: ו׳ אך צריך להתחיל כו' דהא בזה גם רב מודה אם אפשר כנ"ל וכתב שיזהרו שלא למהר ולבלבל עי"ז תפלת המנחה והחכם עיניו בראשו ע"ש: תרכ״ג:ב׳ק״ו א׳ (ס"ק ב) בזה כו' ומ"ש הב"י די"ח כו' ז"ל הרב"י וכתב בהגמ"ר נראה שאם לא הזכיר של שבת בתפלת נעילה מחזירים אותו. ונראה מדבריו שם שיש חולקים עכ"ל הרב"י וז"ל הגמ"ר פ' במה מדליקין ונראה נמי דאם לא הזכיר של חנוכה במוספים ושל שבת בתפלת נעילה מחזירים אותו דהא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות וה"ה נמי בר"ח שחל בשבת אם לא הזכיר ר"ח בבהמ"ז מחזירים אותו: ב׳ יום הוא שנתחייב באכילה (ר"ל אע"ג כשחל ר"ח בחול אם לא הזכיר ר"ח בבהמ"ז אין מחזירים אותו משום דאינו חייב לאכול פת בר"ח משא"כ בשבת אם שכח להזכיר רצה מחזירים אותו דבשבת חייב לאכול פת כדלעיל סי' קפח מ"מ ר"ח שחל בשבת גם בשביל שלא הזכיר ר"ח מחזירים אותו דהא היום חייב באכילה) ור"א היה אומר דאין מחזירים אותו כדאמר הכא דאלמלא שבת אין נביא בר"ח (ר"ל דאמרי' בשבת דף כד א"ר גידל אמר רב ר"ח שחל בשבת המפטיר בנביא בשבת א"צ להזכיר של ר"ח שאלמל' שבת אין הפטרה בנביא בר"ח) ולהכי אין מזכירים של ר"ח ה"נ אי לאו שבת אין אכילה היום וניהו דטעון הזכרה מיהו אין מחזירים עכ"ל הגמ"ר. והבין הרב"י דהר"א שכתב דאין מחזירים לא קאי על ר"ח שחל בשבת לחוד אלא קאי על כל מה שכתב הגמ"ר דמחזירים ס"ל לר"א דאין מחזירים ופליג גם על ההזכרה של שבת בנעילה ואף ע"ג דסיים הר"א ה"נ אי לאו שבת אין אכילה היום דמזה משמע דמיירי בהזכרת ר"ח שחל בשבת בבהמ"ו מ"מ ס"ל להרב"י דפליג גם על ההזכרה בנעילה והא דנקט לשון השייך בבהמ"ז של ר"ח משום דראייתו ממפטיר בר"ח נקט ג"כ ר"ח וה"ה די"ל כן לענין נעילה דאי לאו יוה"כ אין נעילה בשבת אבל מ"מ חולק וס"ל דר"א לא פליג כ"א אהזכרה של ר"ח שחל בשבת בהמ"ז אבל בהזכרה בנעילה מודה דמחזירים אם לא הזכיר שבת דהא ראיית ר"א מר' גידל א"ר כו' המפטיר כו' ושם איבעי' מהו להזכיר של חנוכה במוסף כיון דליכא מוסף בחנוכה אין מזכירים או דלמא כשחל בשבת או בר"ח יום הוא שנתחייב בארבע תפלות ובעי למפשט מהא דרב גידל אמר רב כו' המפטיר כו' וה"ה דאין מזכירים חנוכה במוסף. ודחי מי דמי התם ליכא נביא בר"ח כלל דהכא בחנוכה איכא הזכרה בתפלה בערבית ושחרית ומנחה. לכן גם במוסף מזכירו. והכי קי"ל. וא"כ ה"ה בנעילה אין לר"א ראיה מרב גידל א"ר כו' דג"כ י"ל כיון דאיכא הזכרה של שבת בשאר תפלות מודה ע"כ הר"א דגם בנעילה מחזירים דשפיר י"ל יום הוא שנתחייב בד' תפלות: ג׳ ועמ"ש לעיל סי' קפח ס"ק י"ב. ומ"ש הגמ"ר דאם לא הזכיר של חנוכה במוספים דמחזירין לא קי"ל הכי ועיין טעמו של הגמ"ר לקמן סי' תרפ"ב בט"ז: תרכ״ג:ב׳ק״ז א׳ (ס"ק ג) נושאים כו' ואפי' איחר כו' מהרי"ל ד"מ וז"ל ד"מ הטעם דאברים ופדרים קרבן תמיד היו נשרפים בלילה עכ"ל. ור"ל אף ע"ג דהקרבת הקרבן היה צ"ל ביום מ"מ כיון דעיקר מעשה הקרבן היה ביום מותר לגמור שריפת אברים ופדרים בלילה. ה"ה הכא. כיון דעיקר התפלה היה ביום מותר לגמור לישא כפיו בלילה. וב"ש כו' בסוטה פ' אלו נאמרים דף מ"ד ע"א כצ"ל: ב׳ דבזה אין קפידא כ"כ כמ"ש רמ"א לעיל ס"ס קכ"ט: ג׳ דהא בתפלה שראוי לישא בה כפיו אומרים אלקנו כו' ותפלת מנחה ביוה"כ אע"ג דאין נושאים בו כפים מ"מ כיון שאם עלה כהן לא ירד מ"ה מקרי ראוי לנשיאת כפים ה"ה די"ל כן לדידן בתפלת נעילה דאע"ג דהמנהג שלא לישא כפיו מ"מ ודאי אם עלה לא ירד. ע"ש בב"י בשם הר"ן שכתב אומר א"מ ביוה"כ שחל בשבת: ד׳ אע"ג דבר"ה שחל בשבת אין אומרים א"מ שאני יוה"כ שהוא גמר דין ואם לא עכשיו אימתי עכת"ד: ה׳ וניהו דלא קי"ל כהר"ן מכל מקום בנעילה דהוא גמר דין ממש י"ל כסברת הר"ן דאם לא עכשיו אימתי: תרכ״ג:ב׳ק״ח א׳ (ס"ק ד) ותוקעים כו' עבר יום (טור) בסי' תרכ"ד: ב׳ אע"ג כו' משמע שעדיין לא יצאו כוכבים דהא קתני סמוך והוא חצי שעה קודם שקיעה כצ"ל בשם הב"ח: ג׳ מ"מ הוי ב"ה. ולפ"ז צ"ל דמ"א ס"ל דסמוך אין השיעור חצי שעה: ד׳ דהא ב"ה אין שיעורו כ"א לערך רביע שעה כמ"ש לעיל סי' רס"א ור"ל כיון דהוי ב"ה ול"ג על שבות ב"ה במקום מצוה ואע"ג דבסי' שמ"ב מסתפק מ"א אי לא גזרו במוצאי שבת על שבות ב"ה דשאני אפוקי יומא כו' וצ"ל דהכא הקילו דכמה טעמים יש על תקיעה זו. ועס"ס רצ"ט. וגם שם רמז מ"א לעיין כאן. ור"ל אע"ג דבמוצאי שבת קודם שהבדיל בתפלה אסור אפי' טלטול נר מ"מ הקילו כאן:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א