סימן תריז – דין עברה ומיניקה ויולדת ביום הכפורים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תריז – דין עברה ומיניקה ויולדת ביום הכפורים

א עֻבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ב עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה { וּפָנֶיהָ מִשְׁתַּנִּים אַף עַל פִּי } א { שֶׁלֹּא אָמְרָה צְרִיכָה אֲנִי } (רי"ו נכ"ז); לוֹחֲשִׁין לָהּ בְּאָזְנָהּ שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא; אִם נִתְקָרְרָה דַּעְתָּהּ בְּזִכָּרוֹן זֶה, מוּטָב; וְאִם לָאו, ב מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתָּהּ. ג כָּל אָדָם שֶׁהֵרִיחַ מַאֲכָל וְנִשְׁתַּנּוּ פָּנָיו, מְסֻכָּן הוּא אִם לֹא יִתְּנוּ לוֹ מִמֶּנּוּ, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. ד יוֹלֶדֶת, תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים ג לֹא תִּתְעַנֶּה כְּלָל; מִשְּׁלֹשָׁה עַד שִׁבְעָה, אִם אָמְרָה: צְרִיכָה אֲנִי, מַאֲכִילִין אוֹתָהּ; מִכָּאן וָאֵילָךְ, הֲרֵי הִיא ד כְּכָל אָדָם. וְיָמִים אֵלּוּ אֵין מוֹנִין אוֹתָם מֵעֵת לְעֵת; כְּגוֹן אִם יָלְדָה בְּשִׁבְעָה בְּתִשְׁרֵי בָּעֶרֶב, אֵין מַאֲכִילִין אוֹתָהּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אִם לֹא אָמְרָה: צְרִיכָה אֲנִי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁלְמוּ לָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד יוֹם כִּפּוּר בָּעֶרֶב, מִשּׁוּם דִּכֵיוָן שֶׁנִּכְנַס יוֹם רְבִיעִי לְלֵידָתָהּ מִקְרֵי לְאַחַר שְׁלֹשָׁה.

באר היטב – סימן תריז – דין עברה ומיניקה ויולדת ביום הכפורים

ב א שלא אמרה. ואם אמרה צריכה אני אע"פ שאין פניה משתנות. ובשאר כל אדם לא מהני אמירה אא"כ נשתנה פניו מ"א ע"ש עס"ג: ב מאכילין. פי' שתוחבין כוש ברוטב ונותנין לתוך פיה ואם לא נתיישבה דעתה נותנין לה רוטב ואם לאו נותנין לה המאכל עצמו ב"י ב"ח לבוש. ודוקא עוברה לפעמים מתיישבא דעתה בדבר מועט אבל חולה מאכילין אותו כפי שיאמ' הרופא אך פחות פחות מכשיעור כמה שכתוב בסימן תרי"ח סעיף ז': ד ג לא תתענה. אפילו אמרה א"צ מאכילין אותה ואומרין לה אכול. ב"ח. וע' סי' תקנ"ד סעיף ו'. ומ"מ יש להאכילה פחות מכשיעור. מ"א ועיין סי' ש"ל ס"ד: ד ככל. היינו באמרה צריכה אני מחמת לידה אבל אם אמרה צריכה אני מחמת שמתכבד עלי החולי נותנין. או"ה:

מגן אברהם תרי״ז – סימן תריז – דין עברה ומיניקה ויולדת ביום הכפורים

א׳ אף על פי שלא אמרה. משמע דאם אמרה צריכה אני אף על פי שאין פניה משתנות וכ"מ ברי"ו שכתב תחלה סתם עוברה שהריחה ומיירי כשאמר' צריכ' אני דאל"כ מנא ידעינן שהריחה ובהכי מיירי ג"כ הטור ואח"כ כת' כשפניה משתנות נותנין לה דלא כהב"ח שעש' מחלוקת ובשאר כל אדם לא מהני אמרי' אא"כ נשתנה פניו כמ"ש ס"ג: ב׳ מאכילין אותה. פי' שתוחבין כוש ברוטב ונותנין לתוך פיה ואם לא נתישב' דעתה נותנין לה רוטב ואם לאו נותנין לה המאכל עצמו [ב"י ב"ח ולבוש] ודוקא עוברה שלפעמים מתישבת דעתה בדבר מועט אבל חולה מאכילין אותו כפי שיאמר הרופא אך פחות פחות מכשיעור כמ"ש סי' תרי"ח ס"ז [הרא"ש]: ג׳ לא תתענה. אפי' אמר' א"צ מאכילין אותה ואומרי' לה אכלי [ב"ח] ומ"מ יש להאכיל' פחות מכשיעור עסי' ש"ל ס"ד:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תרי"ז

אין

ספר מחצית השקל על אורח חיים תרי״ז

תרי״ז:ב׳ע״ה א׳ (ס"ק א) אע"פ כו' משמע דאם אמרה צ"א אע"פ שאין כו'. דברי רמ"א הם דברי רי"ו: ב׳ וכתב הרב"י דהם דברים פשוטים דלא גרע מעוברת משאר ב"א שפניו משתנות אע"פ שאינו אומר שצריך מ"מ נותנים לו כמ"ש סעיף ג'. א"כ הא דהעתיקו רמ"א ע"כ צ"ל דלדיוקא אתי דבאין פניה משתנות צ"ל צריכה אני. וא"כ מוכח דבאין פניה משתנות מ"מ מהני במה שאמרה צריכה אני: ג׳ וכ"מ ברי"ו שכתב תחלה סתם כו' אין ס' רי"ו ת"י והרב"י לא הביא כ"א סוף דברי רי"ו וכפי משמעות לשון מ"א לשון רי"ו כך הוא עוברה שהריחה נותנים לה (ומכאן ואילך הובא בהרב"י) וכ' הרמב"ן שאפי' לא אמרה צריכה אני על שראו אותה מתאוה כו' ופניה מוריקות מאכילין אותה עכ"ל והבין הב"ח דמ"ש בשם הרמב"ן הוא פי' לתחלת דבריו שמ"ש תחלה עוברה שהריחה נותנים לה. היינו שפניה מוריקו' אע"פ שלא אמרה צ"א. אבל אם אין פניה משתנו' לא מהני אמירתה צ"א. ולכן כתב הב"ח שרי"ו חולק על הטור דבטור משמע דעוברה אפ ' אין פניה משתנו' נותנים לה והיינו שהטור כתב בלשון הרב"י ומדסתם ולא הזכיר שפניה משתנו' משמע אפי' אין פניה משתנות נותנים לה ע"ש. ומ"א כתב דאין כאן מחלוק' דגם רי"ו מתיר אפי' אין פניה משתנו'. ובזה מיירי רי"ו ברישא שכתב עוברה שהריחה (נ"ל) וסתם משמע אפי' אין פניה משתנו' והיינו באמרה צריכה אני. ואע"ג דגם בזה סתם רי"ו ולא הזכיר דמיירי שאמרה צ"א. היינו משום דלא הוצרך להזכירו דממילא ידעי' רמיירי בהכי דאל"כ מנא ידעי' שהריחה ומתאוה: ד׳ אח"כ כתב כשפני' וכו' ר"ל אח"כ כתב רי"ו בשם רמב"ן דין חדש דאם פניה משתנות אפי' לא אמרה צ"א נותנים לה אינו פי' לרישא כמו שהבין ב"ח: תרי״ז:ב׳ע״ז א׳ (ס"ק ג) לא כו' פחות מכשיעור. ועמ"ש מ"א בסי' תרי"ח ס"ק ח' בשם מהרי"ל כיצד נוהגים: ב׳ עסי' שלמ"ד. ר"ל משם נלמדו שיעורי זמנים הללו הנזכרים פה:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א