סימן תרה – מנהג כפרות בערב יום כפור
א מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת כַּפָּרָה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים לִשְׁחֹט תַּרְנְגוֹל עַל כָּל בֵּן זָכָר וְלוֹמַר עָלָיו פְּסוּקִים, יֵשׁ לִמְנֹעַ הַמִּנְהָג. { הַגָּה: וְיֵשׁ מֵהַגְּאוֹנִים שֶׁכָּתְבוּ מִנְהָג זֶה, וְכֵן כָּתְבוּ אוֹתוֹ רַבִּים מִן הָאַחֲרוֹנִים, וְכֵן } א { נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ וְאֵין לְשַׁנּוֹת, כִּי הוּא מִנְהַג וָתִיקִין. וְנוֹהֲגִין לִקַּח תַּרְנְגוֹל זָכָר לְזָכָר, וְלִנְקֵבָה לוֹקְחִין תַּרְנְגֹלֶת } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תַּשְׁבֵּ"ץ), { וְלוֹקְחִין לִמְעֻבֶּרֶת ב' } ב { תַּרְנְגוֹלִים אוּלַי תֵּלֵד זָכָר; וּבוֹחֲרִין בְּתַרְנְגוֹלִים } ג { לְבָנִים, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ } (יְשַׁעְיָה א, יח) { וְנָהֲגוּ לִתֵּן הַכַּפָּרוֹת לַעֲנִיִּים, אוֹ לִפְדּוֹתָן } ד { בַּמָּמוֹן שֶׁנּוֹתְנִים לַעֲנִיִּים } (מַהֲרִי"ל). { וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לֵילֵךְ עַל הַקְּבָרוֹת וּלְהַרְבּוֹת } ה { בִּצְדָקָה, וְהַכֹּל מִנְהָג יָפֶה. וְיֵשׁ לְהַסְמִיךְ שְׁחִיטַת הַכַּפָּרוֹת מִיָּד לְאַחַר שֶׁהֶחֱזִירוֹ עָלָיו. } ו { וְסָמַךְ יָדָיו עָלָיו, דְּמוּת הַקָּרְבָּן; } ז { וְזוֹרְקִין בְּנֵי מֵעֵיהֶם עַל הַגַּגּוֹת אוֹ בֶּחָצֵר, מָקוֹם שֶׁהָעוֹפוֹת יְכוֹלִין לָקַחַת מִשָּׁם } (טוּר).
באר היטב – סימן תרה – מנהג כפרות בערב יום כפור
א א נוהגין. וכ"כ האר"י ז"ל בספר כוונת ע"פ הקבלה ושל"ה ויחשוב בלבו שהוא חייב ארבע מיתות זורקו סקילה. שחטו הרג. תפסו בצואר חנק. שורפו היינו שריפה וזו כפרתו ובטור כתב שי"ל פסוק זה נפש תחת נפש ע"ש: ב תרנגולים. כלומר תרנגול ותרנגולת אף אם העובר נקב' די לה ולבתה באחד משום ששניהם רשאין ליקח כפרה אחד וכן נוהגים אפילו בשני גופים מ"א והאר"י לקח ג' למעוברת אחד בעבור' ושנים בשביל הולד מספק אם הוא זכר או נקבה: ויש לשחטו באשמור' אחר הסליחות דאז רחמים גוברים ע"ש ויאמר חליפתי תמורתי כפרתי ר"ת חת"ך זה השם החותך חיים לכל חי עיין מט"מ: ג לבנים. ומ"מ אין לחזור אחר לבנים דוקא דהוי כעין דרכי האמורי אלא אם יזדמן לו לבן יקח ב"ח. ואם אין לו תרנגול יקח שאר בע"ח ודגים אבל לא תורים ובני יונה דראוי להקרבה ונראה כמקדיש קדשים בחוץ. מ"א ע"ש: ד בממון. וזהו טוב יותר מהנותן לעני תרנגול דיתבייש של"ה ומהרי"ל והנזהר ליתן מעשר לא יקח זה הפדיון ממעות מעשר אלא ממעות עצמו. של"ה: ה בצדקה. והצדקה שנותנין שם הוא פדיון הכפרות לבוש. ואם כן ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו מ"א ונ"ל דא"ל תחינות שם רק מה שמיוסד מקדמונים מאחר דא"א תחנון מ"א ונ"ל ג"כ דה"ה בערב ר"ה: ו וסמך. וט"ז כ' שיש למנוע דבר זה דנראה כמקדיש קדשים בחוץ ע"ש: ז וזורקין. שדרך התרנגולים לילך ומתפרנסין מהגזל אנה ואנה גם אוכלים שקצים ורמשים לכן אין ליהנות מהם לבוש. וט"ז כתב משום רחמנות שירחמו עליו מן השמים וכתב הטור דכבד וכליות בכלל בני מעיים הם ומשמע בגמ' דאחר יכול ליטלם מן הגג ולאכלם דאין דרך להשליך נבלות בגג ט"ז ע"ש במ"ש הא לאו דחייה היא דהא אמרי' הני שדי כוליית' וכל שהו דרך השלכה ודאי של איסור הוא וכו' ע"ש. נראה מדבריו דהוה שדי וכו' קאי לבני בית וליתא דבגמ' איתא דהוה שדי עורב' כבד' וכולייתא וכו' א"כ מאי אהני לן לישנא דשדי וכו' לומר דהוה של איסור הא לישנא דהוה שדי קאי להעורבי' וק"ל וע' י"א:
מגן אברהם תר״ה – סימן תרה – מנהג כפרות בערב יום כפור
א׳ ויש מהגאונים. וכ"כ האר"י בכוונות ע"פ הקבל' ושל"ה, האר"י שחטו באשמור' אחר הסליחו' כי אז רחמי' גוברים (של"ה): ב׳ ב' תרנגולים. כלו' תרנגול ותרנגולת אף אם העובר נקבה די לה ולבתה בא' משום ששנים רשאים ליקח כפרה אחת (לבוש) וכן נוהגים אפי' בשני גופים וכ"מ ספי"ב דמנחות, והאר"י לקח ג' (של"ה): ג׳ בתרנגולים לבנים. מ"מ אין לחזור אחר לבנים דוקא דהוה כעין דרכי האמורי כדאי' בפ"ק דע"א אלא אם יזדמן לו לבן יקח (ב"ח) ואם אין לו תרנגול יקח שאר ב"ח וי"א אפי' דגים (לבוש) ונ"ל דלא יקח דבר הראוי להקרבה כגון תורים ובני יונה שלא יהא נראה כמקדיש קדשים בחוץ ע' בטור ואי' בשב' דף פ"א ע"ב ברש"י שהיו נוהגים ליקח עציץ עם הזרעי' ולהחזירו סביב ראשו בעי"ה: יאמר חליפתי תמורתי כפרתי ר"ת חת"ך שם מלאך (ד"מ הגמ"נ): ד׳ או לפדותו כו'. וזה טוב יותר כדי שלא יתביישו העניים (של"ה ומהרי"ל): ה׳ על הקברות. והצדקה שנותנין שם הוא פדיון הכפרות (לבוש) וא"כ ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו ונ"ל דא"ל תחינות שם רק מה שמיוסד מקדמונים מאחר דא"א תחנון: ו׳ בני מעיהם. וכבד וכליות בכלל, כ"ה בטור, ומשמע בגמ' דאחר יכול ליטול ועבב"ח במ"ש שאם נטלוהו מן הבית ה"ל קבוע לא דק דכיון שהוא לא ראהו כשנטלו לא ה"ל קבוע עבי"ד סי' ק"י סס"ג:
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תר״ה
א׳ וכן נוהגים בכל מדינות אלו. בטור כתוב הפסוקים שקוראים ונזכר שם פסוק זה נפש תחת נפש: ב׳ ובוחרי' בלבנים. כתב מו"ח ז"ל שיש בזה קצת דרכי האמורי ואע"פ שיש זה במהרי"ל אפשר שלא שאל אחריו בכוונה אלא אם אירע לפניו כן בחר בו אבל לשאול אחריו ולקנותו ביוקר הוא מדרכי האמורי וכן קבלתי מא"מ ז"ל עכ"ל. מ"כ שי"ל זה חליפתך זה תמורתך זה כפרתך ר"ת חת"ך שהוא שם חתך חיים לכל חי: ג׳ וסמך ידיו כו'. אף שדבר זה איתא בטור בשם הגאונים תמוה הוא מאוד בעיני דזה נראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ ואע"פ שהתרנגול לא ראוי לקרבן מ"מ מצינו איסור בסי' תס"ט לענין בשר זה לפסח דאסר מהרי"ל אפי' בתרנגול וכ"ש כאן שבפי' עושה עניני קרבן דיש חשש זה ע"כ יש למנוע דבר זה ושב ואל תעש' עדיף כנלע"ד: ד׳ וזורקים בני מעיהם כו'. בטור כתוב יש קצת ראיי' מההיא דחולין רמי בר תמרי איקלע למערבא מעלי יומא דכפורי חזא דקא שדו כבד' וכוליא אזל שקלינהו משום דהאידנא דהיתרא שכיח טפי ובמרדכי סוף יומא השיב ע"ז דאין ראי' דשמא עורבי' לקחוהו בבית ישראל ולא על הגגו' וכ' מו"ח ז"ל ע"ז דאלו לקחוהו מהבית הוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה ע"מ דמי ולא מהני רוב' דהיתר' אלא ודאי על הגג נטלוהו העורבים ומרובא קא פריש ע"כ ובאמת אין כאן איסור קבוע דהא א"א כל קבוע כו' אלא אם יש איסור ודאי שם משא"כ כאן דליכא איסור בבירור. ומה שדחו המרדכי דשמא מהבית לקחוהו הא לאו דחיה הוא דהא אמרינן דהוה שדי כולייתא וכל שהוא דרך השלכה ודאי היה סברא לומר דשל איסור הוא כדאיתא בי"ד לענין מצא בהמה באשפה מ"מ כאן היו מתירים כיון שרוב הוא ההיתר ומ"ש על הגג הוא נראה הטעם דאם ישליכה ברה"ר יש לחוש שמא באמת נבילה שכן דרך להשליך שם נבילות ושמא יזדמן לא' נבילה וישליך שם ושמא יאכלנו ישראל ולא יעשה כן לכתחלה משא"כ בגג שאין דרך להשליך שם נבילות רוב פעמים כנ"ל. והטעם הוא כי ראוי לרחם על הבריות שירחמו עליו מן השמים:
ספר מחצית השקל על אורח חיים תר״ה
תר״ה:א׳תתר א׳ (ס"ק ב) ב' תרנגולים. כלומר תרנגול ותרנגולת. והיינו תרנגולת בשביל האשה ותרנגול שמא יהיה העובר זכר: ב׳ אפילו בשני גופי'. ר"ל לא מבעי' מעוברת דדי לאם ולולדה בא' דהוי כגוף אחד דעובר ירך אמו. אלא אפילו בשני גופים נפרדים די בכפרה א': ג׳ וכ"ה בספי"ב דמנחות דתנן שנים מתנדבים בשותפות עולה ושלמים ועוף אפילו פרדה אחת עכ"ל ואע"ג דהיינו דוקא לקרבן נדבה. אבל חובה אין שנים מביאים בשותפות. וכן הקשה בס' א"ר. וצ"ל דהמ"א מדמה הא דהכא לקרבן נדבה. דהיכי מצינו שנתחייבנו בכפרות הללו והא אינו אלא מנהג בעלמא ורבים קוראים תגר על המנהג ואע"ג דע"כ דעת הנוהגים לשחוט הכפרות שיהיה להם כפרה בזה. מ"מ הוי כעולת נדבה שג"כ מכפרת על עשה אפי' מקבע' כדאי' בזבחים דף וי"ו ואפ"ה באה בשותפות ובוודאי כפרת התרנגולים לא הוי יותר מקרבן עולה: ד׳ והאר"י לקח ג' ר"ל למעוברת שני תרנגולות. שמא הולד נקבה וצריך א' לאם וא' לולד. דס"ל דאין שנים יוצאים בכפרה א' אפילו האם עם עובר' ותרנגול א' שמא הולד יהיה זכר: תר״ה:ב׳א׳ א׳ (ס"ק ג) בתרנגולים כו' מ"מ כו' כדאי' פ"ק דע"ז אלא אם יזדמן כו' ב"ח. וז"ל הב"ח וודאי יש לחוש קצת לדרכי האמורי כשמחזיר ושואל אחר תרנגול לבן למי ואולי אף מהרי"ל (שמדבריו הועתק דברי רמ"א) לא נטל לבן אלא כשלא הוצרך לשאול אחריו כגון שמכרו לו תרנגול לבן או שקנה תרנגול לבן בין התרנגולים וכדאי' פ"ק דע"ז (ר"ל דתנן דף י"ג ע"ב דאין מוכרים לגוי תרנגול לבן מפני שדרכן להקריבן לע"ז. וכיון שהגוי מצווה על ע"ז עובר ישראל על לפני עור אם מכר לו דבר הראוי לתקרובת ע"ז. ר' יודא אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולים. ופירש"י כיון דשקיל גוי מיני אחריני דלאו לבנים לאו לע"ז בעי להו) אבל לדקדק ולשאול אחריו ולקנותו בדמים יקרים נראה מדרכי האמורי עכ"ל. מסוף דבריו נראה דוקא לקנותו בדמים יקרים אסור אבל מתחלת דבריו משמע דאפי' לשאול אחריו אסור. וצ"ל מ"ש ולקנותו בדמים יקרים נקט המנהג הגרוע שהיה בימיו שהיו מחזירים אחריו וקונים אותו בדמים יקרים כמ"ש שם ע"ש. והא דבין תרנגולים מותר מבואר שם דף י"ד דוקא בשואל הגוי סתם תרנגול למי. אבל כששואל על לבן אפי' זה וזה ר"ל ששואל על לבן ושחור אפילו בין תרנגולים אסור: ב׳ ונ"ל שלא יקח כו' נראה כמקדיש כו' עיין בטור ר"ל דבזה מתיישב מ"ש הטור ששאלו לר"ה גאון למה אין לוקחין בהמה וחיה והשיב יש בזה שני טעמים אחד שהתרנגול מצוי בבית יותר מכל בהמה חיה ועוף בקצת מקומות העשירים לוקחים אילים בעלי קרנים זכר לאילו של יצחק ועוד שמענו לפי שהתרנגול נקרא גבר תמורת גבר בגבר מהני ומעלי עכ"ל ולפ"ד מ"א בלא"ה א"ש דחיה וודאי אינו מצוי ובהמה אין ליקח שלא יהיה נראה כמקדיש כו': ג׳ ואי' בשבת כו' סביב ראשו בערב ראש השנה. כצ"ל וז"ל רש"י שם בשם תשו' הגאונים שאיזה ימים קודם ר"ה לוקחים עציץ לכ"א מאנשי הבית גדול וקטן וזורעים בתוכו פולין או קטניות. ובער"ה שכבר צמח לוקח כ"א עציצו ומחזירו סביב ראשו שבע פעמים ואומר זה תחת זה זה חליפתי זה תמורתי ומשליכו לנהר עכ"ל: תר״ה:ב׳ב׳ א׳ (ס"ק ד) או כו' וזה טוב כו' וכ' השל"ה שלא יקח דמי הפדיון ממעות מעשר: תר״ה:ב׳ד׳ א׳ (ס"ק ו) בני מעים וכבד וכליות בכלל. כ"ה בטור. דלהאי מנהגא מביא הטור ומרדכי ראיה מדאמרי' בחולין דף קיו"ד רמי ב"ת כו' איקלע לנהרדעא בערב יוה"כ ונמשך אחריו הט"ז ולענ"ד ט"ס דהא עובד' דרמי ב"ת היה איסורו מצד כחל. ואמרי' שם דשדו כ"ע לכחלייהו אלא צ"ל רב נחמן מנהרדע' איקלע לגבי רב כהנא לפום נהרא בעיוה"כ (והוא בחולין דף צ"ה ע"ב) אתי עורבי ושדי כבדי וכוליית' א"ל שקול ואכול (ר"ל ואין לחוש ולאסור משום בשר שנתעלם מן העין דאמר רב שם דאסור דחיישי' שמא עורבים החליפוהו) משום דבערב יוה"כ דהיתר' שכיח טפי (ופירש"י דבערב יוה"כ רוב השוחטים הם ישראלים וכ"ה במרדכי סוף יומא) מוכח דכבד וכליות בכלל. דהא האי עובדא הוי בכבד וכליות: ב׳ ומשמע בגמ' דאחר יכול לטלו. ר"ל אע"ג שכתב רמ"א במקום שהעופות יכולים לטלו. מ"מ גם אדם יכול לטלו דהא בעובדא דבגמ' רב נחמן לקחם והטעם דהא כתב הב"ח בשם תשב"ץ דמה"ט זורקים על הגגות. כדי לרחם על העופות ובמדרש סי' זה יהיה מסור בידך כל הימים שאתה מרחם על חברך יש לך מרחמים ולאו דוקא חברך. אלא אפילו שאר בריות ומעשה דרבי בהשוכר את הפועלים יוכיח עכ"ל. הרי דכ"ש אם בן אדם לוקחו דיותר חייב לרחם עליו: ג׳ ועבב"ח מ"ש כו' ר"ל דהב"ח רצה ליישב מה שדחה המרדכי ראיה הנ"ל להשליך לגגות. דמ"ל דהעורבים לקחוהו מן הגגות שהשליכו שם. דלמא לא השליכו על הגגות אלא דהעורבי' נטלוהו מן הבית. ולזה תי' הב"ח א"א דנטלו מהבית מאי מהני דהיתר' שכיחא טפי. ניהו דרובא דהתיר' מ"מ איכא מיעוטא דאסורא. ובבית לא מהני רוב. דה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אע"כ שהשליכו על הגגות. דפירש ממקום הקביעות ואמרי' כל דפריש מרובה פריש: ד׳ כיון שהוא לא ראה כו' דדוקא כשראינו שנטלו. דנולד מיד הספק במקום הקביעות בשעת נטילתו אז עדין דין קבוע י"ל אבל כשלא ראינו שנטלו דלא נולד הספק עד אחר הנטילה דין פי' י"ל דמה לי' פי' ממילא או ע"י עופות בכל ענין אמרי' דמרובא פריש:
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א