סימן תרג – ובו סעיף אחד
א אַף מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר מִפַת שֶׁל א עכוּ"ם, בַּעשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִזָּהֵר. { הַגָּה: וְיֵשׁ לְכָל אָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מֵהֶם בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה; וּסְפֵק עֲבֵרָה צָרִיךְ יוֹתֵר תְּשׁוּבָה מֵעֲבֵרָה וַדַּאי, כִּי יוֹתֵר מִתְחָרֵט כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעָשָׂה מִשֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְלָכֵן קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי הֻצְרַךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר בְּיֹקֶר מֵחַטָּאת } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וְרַבֵּנוּ יוֹנָה רֵישׁ בְּרָכוֹת).
באר היטב – סימן תרג – ובו סעיף אחד
א א עכו"ם. ואם אינו יכול לאפות בעצמו די בהשלכת קיסם לבוש ומנהגים. ויזהרו שלא לברך וליטול חלה מעיסת עכו"ם אע"פ שמכר' להם אא"כ מכר להם הקמח ונ"ל דמי שהולך בדרך א"צ להמתין רק כשיעור המפורש בי"ד ס"ס קי"ב דלא קבילו עלייהו להחמיר ביו"ד ימים יותר משאר ימות השנה. ועיין בתשובת נ"ש סימן ע"א להתיר בשנת רעבון לאכול גלוסקאות של נחתום עכו"ם ע"י הבישול אותם אח"כ בבית ישראל אף בעשרת ימי תשובה למי שנזהר ע"ש. ושל"ה דף ס"ז כתב שהחסידים נהגו לאכול חולין בטהרה ואף שכלנו טמאי מתים מ"מ יאכל דגן שלא הוכשר ונילוש במי פירות וישוח וישתה מן הבאר שלא ליגע ויטמאם עכ"ל. ועיין מ"א שהקשה עליו דהא נטמאו בפיו ע"ש. וטוב לומר בכל יום מעשרת ימי תשובה בין ישתבח ליוצר מזמור ממעמקים קראתיך עמ"ש סימן נ"ד. מר"ח אלול ואילך כשמתענה ישאל מהש"י כפרה וחיים ובנים לעבודתו בהוצאת ספר תורה ויאמר שלש עשרה מדות ג' פעמים. גם ואני תפלתי ג"פ. וכתב מט"מ על כל פנים באלו הימים יעשה כל אדם כדעת הזוהר שישוב קודם שישכב ויתאונן על חטאיו ויפשפש במעשיו. וכתב הרא"ש שיקרא באלו הימים אגרת התשוב' של רבי' יונה. והאר"י ז"ל כתב שחיוב הוא ללמוד בספרי מוסר כל השנה. ודיני תשובה בראש ספר הרוקח ובמהרי"ו. ובסוף ספר קיצור ראשית חכמה. ובספר חסידים מסימן י"ט עד סי' ל"ב. ומסימן מ"ב עד סימן מ"ה ס"ה ע"ב קע"א ת"ה עד תרי"ט מהרי"ו סימן י"ב קמ"ז קכ"א: ת"ה סימן קצ"ח. בנימין זאב סימן ע"ב. מהרי"ט הלכות רוצח. בתשובת רמ"א סימן ל"ז. אחד ששכר חבירו לילך בדרך ונהרג נכון שיקבל תשובה באר שבע פ' חלק. וע' בתשובת ר"מ לובלין סי' מ"ג מ"ד מ"ה. אשה שמצאה ילד מת אצלה בתשובת מהרי"ל סי' מ"ה. ועיין במ"ב סימן כ"ז. רמ"א סי' כ"ה. ר"ל חביב סימן ע"ט. רש"ל סימן נ"ו. ר"י טראני סי' ה'. ועיין ברי"ף כ"ד דברים שמעכבים את התשובה:
מגן אברהם תר״ג – סימן תרג – ובו סעיף אחד
אין
טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים תר״ג
אין
ספר מחצית השקל על אורח חיים תר״ג
תר״ג:א׳תתקצ״ו א׳ כתב מ"א ואם כו' די בהשלכת קיסם. כמ"ש בי"ד סימן קי"ב סעיף ט' וכתב שם רמ"א דאפי' נפח ע"י מפוח או בפיו מהני. וכתב הפר"ח שם דאפי' הגחלים לוחשות והעצים דולקים מהני הניפוח דע"י הניפוח גורם תוס' חום וממהר אפיית הפת. ודע דביו"ד י"ת נוהגים איסור אפי' בפת פלטר גוי. ויזהרו כו' אא"כ מכר להם הקמח. וכ"כ בתשוב' מ"ב סי' א'. והטעם כיון דחיוב חלה בא בשעת גלגול העיסה ואז היתה עיסה של גוי והיתה פטורה מן החלה. ואפי' אח"ז מכרה לישראל מ"מ פטורה כיון דבשעת התחלת חיובה היתה פטורה. ואייתי ראיה ממשנה פ"ג דחלה והוא בי"ד סי' ש"ל סעיף ד' גוי שהיתה לו עיסה ונתגייר גלגלה קודם שנתגייר פטור כו'. וע' מ"ש ע"ז הש"ך ר"ס שלמ"ד בשם הדרישה המפורש בי"ד ס"ס קי"ב דהיינו אם נמצא פת ישראל עד ארבע מילין יש להמתין על פת ישראל: ב׳ דלא קבילו כו' יוחר משאר ימות השנה. ר"ל מי שאינו נזהר כל השנה וסמך על דעת המקילים ביו"ד לא קיבל עליו להזהר ביו"ד י"ת יותר ממי שנזהר כל השנה בפת גוי. וכתב הפר"ח שם וז"ל דוקא כשהתחיל לילך ומשם עד מקום חנייתו יש ד' מיל. אבל אם חנה עכשיו במקום א' אע"פ שממקום זה עד החניה ראשונה שיש פת ישראל יש ד' מיל. מכל מקום הרי עכשיו אינו הולך לשם וא"צ להמתין: ג׳ ושל"ה כו' עיין סימן ר"פ. אחד ששכר כו' נכון שיקבל תשובה מדאמר הקב"ה לדוד על ידך נהרג נוב עיר הכהנים. הרי דכה"ג שחשבו לו לדוד עון יע"ש.
לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.
בס"ד –
שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א